אליהו זוטא ט

<< · אליהו זוטא · ט · >>

בימי עוזיהו מלך יהודה נתנבאו ארבעה נביאים זקנים, והושע בן בארי היה הזקן שבכולם. והקב״ה היה צופה בכולם, מי שהוא מבקש רחמים על בניו ומי שאינו מבקש רחמים עליהם.

אמר לו הקב״ה להושע: ראה לישראל מה חטאים הם עושים.

והיה לו להושע לומר לפני הקב״ה: רבונו של עולם, בניך הם בני בחוניך בני אברהם יצחק ויעקב שעשו רצונך בעולם גלגל עליהם מידת רחמיך ורחם עליהם ומחול לעונותיהם.

ולא די שלא אמר הושע כך, אלא אמר לפני הקב״ה: רבונו של עולם כל העולם כולו שלך הוא. הבא עם אחר תחתיהם, שנאמר: תחילת דיבר ה׳ בהושע (הושע א;ב).

והלא הרבה נביאים היו מתנבאים לבני ישראל?

אלא תחילה לארבעה נביאים זקנים שהיו מתנבאים באותו פרק, היה דבר ה׳ אל הושע בתחילה.

באותה שעה אמר הקב״ה: מה אעשה לאותו בשר ודם הזקן. אני אומר לו לך קח לך אשת זנונים ויהיה לך בנים זנונים ממנה. ואח״כ אני אומר לו לך בדול עצמך ממנה, שאם יוכל להוציאה ולגרשה ולשלחה אף אני אשלח את ישראל מעל פני האדמה. שנאמר: ויאמר ה׳ אל הושע לך קח לך אשת זנונים וילדי זנונים כי זנה תזנה הארץ מאחרי ה׳ וילך ויקח את גומר בת דיבליים ותהר ותלד לו בן ויאמר ה׳ אליו קרא שמו יזרעאל כי עוד מעט ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא וגו׳ ותהר עוד ותלד בת ויאמר לו קרא שמה לא רוחמה כי לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל וגו׳ ותהר ותלד בן ויאמר קרא שמו לא עמי כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם (שם; ב-ט).

ולאחר שנולדו לו שני בנים ובת אחת ונגזרה על ישראל שלוש גזירות בעבורם, אמר הקב״ה להושע: הושע, מפני מה לא למדת מן משה רבך, כשדיברתי עמו פירש מן האשה. מפני מה אתה דר עם האשה, בדול עצמך מן האשה.

אמר לפניו: אמר לפניו: רבונו של עולם, אין אני אוכל להוציאה ולא לגרשה, שכבר יש לי בנים ממנה.

אמר לו הקב״ה: ומה אתה שנשאת אשת זנונים ובניך הם בני זנונים ואין אתה יודע אם אותם בנים הם ממך או אם הם משל אחרים, אתה אומר שאין אתה יכול לא להוציאה ולא משום שכבר יש לי בנים ממנה. מכל שכן בני ישראל הללו שהם חביביי בני חביביי בני אברהם יצחק ויעקב, והם קניין אחד מחמישה קנינים שקניתי לי בעולמי ואלו הם: תורה קניין אחד, שמים וארץ קנין אחד, אברהם קנין אחד, בית המקדש קנין אחד, ישראל קניין אחד. ואתה אמרת העבירם באומה אחרת, היאך אוכל לשלחם מעל פני. כיון שידע הושע שחטא, התחיל לבקש רחמים על עצמו.

אמר לו הקב״ה: הושע עד שאתה מבקש רחמים על עצמך, בקש רחמים על ישראל שגזרתי עליהם שלוש גזירות בעבורך. חזור ומרפא אותן שלוש גזירות מישראל.

מיד עמד הושע וביקש רחמים עליהם וביטל הגזירות, והתחיל לברך את ישראל שנאמר: והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני א-ל חי ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדו ושמו להם ראש אחד וגו׳ אימרו לאחיכם עמי ולאחותיכם רוחמה וגו׳ וזרעתיה לי בארץ ורחמתי את לא רוחמה ואמרתי ללא עמי עמי אתה (שם ב; א-כה).

בימי אחז מלך יהודה, היו ישראל עושים דברי תורה ומצוות. עמד אחז וחתם את התורה וגזר על ישראל שלא יעסקו בתורה ובמצוות, שנאמר: צור תעודה חתום תורה בלימודיי (ישעיהו ח;טז).

עד שאמר הקב״ה לישעיה: לך אמור לאחז, לא בשר ודם אתה? לך שאל לך אות מעם ה׳ אלוקיך. שנאמר: דבר אל אחז לאמור שאל לך אות מעם ה׳ אלוקיך העמק שאלה או הגבה למעלה ויאמר אחז לא אשאל ולא אנסה את ה׳ ויאמר שמעו נא בית דוד המעט מכם הלאות אנשים כי תלאו גם את אלוקיי (שם ז; י-יג).

בימי מנשה בן חזקיה מלך יהודה עמדו ישראל ועשו צלם של ד׳ פנים והעמידו לאותו צלם בהיכל, כדי שלא יתפלל שום אדם להקב״ה שם.

עד שאמר הקב״ה לישעיה: לך אמור לו לאותו בשר ודם, השמים כסאי והארץ הדום רגליי אי זה בית אשר תבנו לי ואי זה מקום מנוחתי (שם סו;א). ולא השמים בלבד הם כסאי אלא, וילון ורקיע ושחקים וזבול ומכון ומעון וערבות כל אלו הם כסאי. ואני יושב למעלה מכולם, לכך נאמר: איזה בית אשר תבנו לי ואי זה מקום מנוחתי.

וכיון שאירע בו אותו הדבר מיד שב בתשובה שנאמר: וכהצר לו חלה את פני ה׳ אלוקיו ויכנע מאוד מלפני אלוקי אבותיו ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחינתו וישיבהו ירושלים למלכותו וידע מנשה כי ה׳ הוא האלוקים (דה״ב לג; יב-יג).

ועליו ועל כיוצא בו ועל הדומים לו ועל העושים כמעשיו, עליהם הכתוב אומר: הוגעתם ה׳ בדבריכם ואמרתם במה הוגענו באמרכם כל עושה רע טוב בעיני ה׳ ובהם הוא חפץ או איה אלוקי המשפט (מלאכי ב;יז).

בימי הושע בן אלה מלך ישראל נלכדה הארץ וגלו עשרת השבטים בימיו.

וכי מה נשתנה הושע בן אלה מכל מלכי ישראל שהיו מלפניו שגלו ישראל בימיו?

אלא, משעמד ירבעם בן נבט עד שבא הושע בן אלה היתה ע״א תלויה ביחיד, והיתה קשה לפני אביהם שבשמים להגלות רבים מישראל בשביל עון היחיד. ומשבא הושע בן אלה הוא היה עומד וביטל כל המשמרות כולם שהיו עומדים על הדרכים מימי ירבעם שלא יעלו ישראל לרגל לירושלים - והיה מכריז ואומר: מי שרוצה לעלות לרגל לירושלים יבוא ויעלה. ושמט הקולר מן צוארו ותלאו בצואר הרבים. לכן עליו הכתוב אומר: ויעש הרע בעיני ה׳ רק לא כמלכי ישראל אשר היו לפניו עליו עלה שלמנאסר מלך אשור וגו׳ ויגל את ישראל אשורה וישב אתם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי (מ״ב יז;ו).

מכאן אמרו: כל העושה מצוה ואינו גומרה מתחייב בנפשו ובכל אשר לו, וקובר את אשתו ובניו.

בימי צדקיהו מלך יהודה היה ירמיהו הנביא מתנבא על ישראל מה אם יעשו תשובה ויחזרו למוטב - ועמדו עליו ישראל להרגו. והשליכו את ירמיה לבור טיט, ואחר כך העלוהו מן הבור טיט ונתנו אותו בחצר המטרה.

פעמים רבות עמדו עליו ישראל על ירמיהו להרגו, והיה ירמיהו מקלל את ישראל קללות רבות. וכל קללה וקללה שהיה ירמיהו מקלל את ישראל - הקב״ה היה מתאנח כנגדו, שנאמר: כי את רגלים רצת וילאוך (ירמיהו יב;ה).

ואז גלו בימי צדקיהו עשרת השבטים וגלו עמהם שבט יהודה ובנימין וגלו עמהם בני ירושלים, והיה הקב״ה מבקש לילך עמהם בגלות. מיד נתקבצו לפני הקב״ה מלאכי השרת לרצותו ולנחמו, ואמרו לפניו: רבונו של עולם כבר יש לך עכו״ם בעולם, ואנו אין לנו לא חקר ולא מספר.

אמר להם הקב״ה למלאכי השרת: וכי בשר ודם אני שאני צריך לניחומים? אני מכיר בראש ואני מכיר בסוף שכן נאמר בי: ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסובל אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול ואמלט (ישעיהו מו;ד). לכך נאמר: על כן אמרתי שעו מני אמרר בבכי אל תאיצו לנחמני על שוד בת עמי וגו׳ (שם כב;ד).

ולמה לא אמר הקב״ה אל המלאכים תקבצו לנחמני או אל תאספו לנחמני או אל תבואו לנחמני, ולמה אמר דווקא אל תאיצו לנחמני?

אלא אמר להם הקב״ה למלאכי השרת: ניחומים הללו ניאוצים הם לפניי. אלא לכו ורדו מלפניי וראו את עמי ישראל היאך הם הולכים בגולה ומשאות גדולות על כתפיהם.

מיד ירדו מלאכי השרת מלפני הקב״ה ויצאו כשהם מבוהלים, ונטלו את משאם של ישראל מעל כתפיהם.

ומיד יצאה השכינה גם כן עם ישראל בגולה, שנאמר: כה אמר ה׳ גואלכם קדוש ישראל למענכם שילחתי בבלה וגו׳ (שם מג;יד).

ואם תאמרו: כיון שאדם עובר עבירה ימות מיד. אם כן, יחרב כל העולם כולו.

ומנין תדע לך שכן הוא?

צא ולמד מן מנשה בן חזקיהו מלך יהודה שלא הניח עבודת כוכבים בעולם שלא עבד אותה. וחס עליו הקב״ה ולא הרגו מפני שעשה תשובה, ומפני הצדיקים שעתידים לצאת ממנו.

מכאן אמרו, אפילו הגדיל אדם הרבה עבירות זו למעלה מזו, ואחר כך הוא חוזר בתשובה. אומר הקב״ה: הריני עמו ברחמים ואני מקבל את תשובתו. ואפילו עם יעמוד אדם ויחרף ויגדף כלפי מעלה, ואחר כך יחזור ויעשה תשובה. אומר הקב״ה: הריני עמו ברחמים והריני מוחל לו על כל עונותיו. שנאמר: החפוץ אחפוץ מות רשע נאום ה׳ אלוקים הלוא בשובו מדרכיו וחיה (יחזקאל יח;כג). ואומר: אמור אליהם חי אני נאום ה׳ אלוקים אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה (שם לג;יא). ואומר: ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו (מלאכי ג;יח).

וכך אומר הקב״ה לישראל: בואו והכניסו את עצמיכם בדברי תורה, וראו מה שכתבתי לכם לישא את פשעיכם ולמחול את עונותיכם ולהעביר את חטאותיכם מעל פניי. ועכשיו להרבות עליי בדברי תורה, ודברו עמי בדברי תורה כאדם המדבר עם חבירו, שנאמר: שובה ישראל עד ה׳ אלוקיך כי כשלת בעונך קחו עמכם דברים ושובו אל ה׳ אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו אשור לא יושיענו וגו׳ (הושע יד; ב-ד).