אירופה (מוסכוס)
לאירופה, פעם אחת, נשלח חלום מתוק על־ידי קיפריס[hebrew 1], בבוא האשמורת השלישית של הלילה, קרוב לזריחה; כששינה מתוקה מדבש נחה על העפעפיים, שינת רפיון איברים, הסוגרת עיניים בכבדותה, כשעדר חלומות האמת יוצא לרעוֹת.
בשעה זאת היא ישנה, תחת קורתה, אירופה, בת פויניקס, עוד בהיותה נערה לא נשואה. אז היא חזתה בשתי יבשות במריבה בעניינה, אסיה, והחוף הרחוק יותר, שתיהן בצורת נשים. מהן, אחת[hebrew 2] בחזות זרה, שנייה[hebrew 3] בחזות אישה מאותה ארץ[hebrew 4], והיא נאחזה קרוב לעלמה, חזרה ואמרה איך היא היתה אִמה, היא בעצמה היניקה את אירופה. אך השנייה עם ידיים כבירות ובכוח המשיכה למשוך אליה את העלמה הרחק, בהכריזה כי לפי רצון זאוס בעל האייגיס[hebrew 5], אירופה נועדה להיות לה.
אך אירופה זינקה ממיטתה באימה, בלב דופק, כה בהיר היה חלומה כמחזה ערוּת. אז התיישבה על מיטתה, זמן רב שתקה, עוד רואה את שתי הנשים גם אם בעיניים ערניות; אז לבסוף הרימה העלמה את קולה המפוחד:
- "מי מאלי השמים שלח לי מחזה אימה כזה? איזה סוג חלום הפחידני בשנתי המתוקה על מיטת הקש שלי, תחת סוכתי? אה, ומי היתה הזרה בה חזיתי בשנתי? מה מוזרה התשוקה אליה ששבתה את לבי, אכן, ובכמה אדיבות קיבלה היא עצמה אותי, והתייחסה אליי כאילו הייתי בתה.
- אלים ברוכים, אליכם אני מתפללת, אנא צלחו את הגשמת החלום."
כך קמה, והלכה לחפש את חברותיה העלמות היקרות, בנות גילה וילידות שנת הולדתה, אהובות לבה, בנות לאבות אצילים, שאיתן היתה רגילה להשתעשע, כשהיתה ערוכה לריקוד או כשרחצה את גופה הבהיר בשפך נהרות, או כשאספה חבצלות ריחניות על החוף.
במהרה מצאה אותן, כל אחת נושאת סל לליקוט פרחים, ואל הנאות שעל הים המלוח הן יצאו, שם תמיד נהגו להתאסף, מתענגות על הורדים וקול הגלים. אירופה עצמה נשאה סל זהב, תענוג מופלא לעיניים, מתנת חתונה מהפייסטוס[hebrew 6] לליביה[hebrew 7] כשהתקרבה למיטת מרעיד הארץ[hebrew 8], וליביה נתנה את הסל לבתה טלפסה היפהפייה; ולאירופה, עודנה עלמה לא נשואה, נתנה אמה טלפסה את המתנה הנהדרת.
מעשים ערמומיים רבים תוארו על הסל: עליו היתה איו בת אינכוס, מעוצבת בזהב; עדיין בצורת פרה היתה[hebrew 9] ולא בצורת אישה, עודנה משוטטת בפראות על דרכי הים המלוחות כְשוֹחה, והים היה מעוצב בפלדה כחולה. על החוף עמדו שני גברים וצפו בשיטוט הימי של הפרה. היה שם גם זאוס בן קרונוס, נגע קלות עם ידו האלוהית בפרה מזרע אינכוס, ואותה, לגדת יאור שבעת הערוצים[hebrew 10], הוא הפל שוב לאישה. זרם היאור מכסף, הפרשה עצמה בארד וזאוס עצמו בזהב עוצב. מסביב, מתחת שולי הסל, גולף סיפור הרמס, ולידו השתרע ארגוס, בולט בעיניו חסרות השינה.[hebrew 11] מתוך דמו האדום של ארגוס צצה ציפור שהתהדרה בצבע הפרחוני הבוהק של נוצותיה, ופרשה את זנבה כאניה מהירה הפורשת מפרשה בים, וכיסתה בפלומותיה את שפתות כלי הזהב. כך היתה רקמת הסל של אירופה הנהדרת.
כשהגיעו הבנות לנאות הפרחים התענגו על מיני פרחים שונים, מהן קוטפות נרקיס מתק־ריח, מהן יקינתון, מהן סיגליות ומהן קורנית בר, ועל הקרקע פוזרו עלי כותרת אביביים רבים. אחרות אספו את פיתוחי הכרכום הצהוב הריחני; אך בתוך כולן, הנסיכה אירופה קטפה את ורד הארגמן המפואר, וזרחה מבין חברותיה כמו האלה ילידת הקצף[hebrew 12]. אכן, היא לא רצתה לענג לבה על הפרחים זמן רב, ולא השתוקקה לשמור על חגור עלמותה. כי לאמיתו של דבר, כשהבחין בה בן קרונוס[hebrew 13] נרגש כשהבחין בה, ולבו נמס מהגלים הפתאומיים של קיפריס[hebrew 1], שלבדה יכלה לכבוש אף את זאוס. לכן, הן כדי להימנע מזעם הרה הקנאית, והן מהלהט להערים על לב העלמה, הוא הסתיר את אלוהותו בהופכו צורתו לשור. לא כזה האוכל מאבוס ולא כזה החורש בתלם, לא כזה הרועה בדשא ולא כזה הנכנע לעול ומושך את העגלה הכבדה. לא, אלא שור שגופו בצבע ערמוני אך עיגול כסף זהר בין גבותיו, עיניו נוצצות ברכות וברקוּ בתשוקה. קרניו צמחו ממצחו באורך אחיד, כסהר הירח מפוצל לשניים. הוא נכנס לאחו, ובואו לא הפחיד את העלמות, לא, אלא עורר בקרבן תשוקה להתקרב אל פר החמדה ולדעת בו, וריחו השמימי התפזר למרחק, והתעלה אף על הבושם המתוק של נאות הדשא. הוא נעמד מול רגלי אירופה היפה, ליקק את צווארה, והטיל קסמיו על העלמה. והיא עוד ליטפה אותו, ניגבה את הקצף משפתיו ונשקה לו. הוא התכופף בעדינות כה רבה, עד שנשמע כאילו החליל המיגדוני משמיע צליל עמום
הוא התכופף לרגליה, כופף צווארו לאחור, הביט באירופה והראה לה את גבו הרחב. אז דיברה בין עלמותיה קלועות־הצמות, ואמרה:
- "בואו, חברות משחק יקרות, עלמות בגילי, הבה נעלה על השור ונבלה, כי אכן יישא על גבו את כולנו; מה ענוג הוא, ויקר, ועדין למראה, ואיננו כשוורים אחרים. שכל אדם ישר בו, ואין הוא חסר דבר מלבד דיבור."
כך דיברה, וחייכה, והתיישבה על גב השור, והאחרות באו לעשות כן גם הן. אך השור זינק מיד, כי עכשיו השיג תאוותו, ומיהר אל המעמקים. העלמה הסתובבה, קראה חזור וקרוא לחברות משחקה היקרות, הושיטה ידיה, אך הן לא הצליחו להגיע אליה. הוא הגדיר את מהירותו, דהר קדימה כדולפין, רץ עם פרסות שלא נרטבו על גלי הים. הים, בבואו, השתטח, ומפלצות הים ניתרו מסביב, לרגלי זאוס; שמח הדולפין, עלה ממעמקיו, קפץ על גלי הים. הנרדייריות[hebrew 14] עלו ממי המלח, מסודרות כולן, רכובות על גבי חיות ים. מרעיד הארץ הרועם[hebrew 15] עצמו הופיע מעל הים, שיטח את הגלים והדריך את אחיו בים המלוח; וסביבו התאספו הטריטונים, חצוצרני המולות, ותקעו בקונכיותיהם הארוכות מנגינת כלולות.
באותו הזמן, אירופה, רוכבת על גב השור האלוהי, ביד אחת שלוחה אוחזת בקרן החיה הגדולה, וביד שנייה בכנף בגד הארגמנה, שלא יירטב מרסיסי הטיפות האין־סופיים של הים. שמלתה נופחה בידי הרוח כמפרש אניה, והניפה קדימה בקלילות את העלמה. אך כעת, כשהיתה רחוקה מארצה שלה, ולראות את חופי הים או את הגבעות התלולות לא יכלה, אלא את האויר מעליה ואת המעמקים אין־קץ מתחתיה, הביטה בביישנות סביבה, ואמרה:
- "לאן אתה נושאני, שור־אל[hebrew 16]? מה אתה? ואיך אתה הולך בנתיב חיות הים ולא ירא את הים? הים הוא דרך לאניות מהירות לחצות את המלח, אך שוורים חוששים מדרכי הים המלוחים. איזה משקה מיוחד לך, איזה מזון תביא ממעמקים? שמא אתה אל, ואלה מעשיך? הנה גם דולפיני המלח לא מהלכים ביבשה, ולא השוורים במעמקים, אך אתה אינך מפחד מיבשה וים כאחד, פרסותיך כמשוטים.
- לא, אולי תתרומם באויר ותפרח בשחק, כציפורים המהירות. אוי לי ואבוי לי, על רוב מזלי הרע, על שיצאתי מבית אבי ובעקבות שור זה אני נודדת בודדה בשיט ים מוזר זה. אך אני מתפללת לך השולט בים המלח האפור, המרעיד את הארץ[hebrew 15], פגשני, ואני כמדומני רואה אותך משטח את הדרך לפניי. כי ודאי ללא עזרת אלוה לא אעבור נתיבי ים אלה!"
כך דיברה, והשור המקורנן ענה לה:
- "אזרי אומץ, עלמה, ואל תפחדי ממעמקים. אנכי זאוס, אף שאני, במבט מקרוב, לובש בצורת שור, כי למראית עין אוכל ללבוש איזו צורה שארצה. אהבתי אלייך הכריחני לעבור מרחק ים כה גדול כשור. הנה, כרתים תקבלך עתה, כרתים שהיתה אמי־אומנתי, ותהי חדר כלולותייך. וממני יהיה לך בנים מפוארים, להיות מלכים אוחזי שרביט על אנשי הארץ."
כך דיבר, ודבריו התקיימו. אכן אי כרתים הופיע, וזאוס הופיע שוב בדמותו. הוא שחרר חגור עלמותה ומיטת כלולותיה נערכה. היא, שהיתה עלמה, נעשתה כלת זאוס, והיא הביאה לזאוס ילדים, כן, היא היתה לאם.
האידיליה מתורגמת בתרגום חופשי משני תרגומים אנגליים של המקור היווני: האחד מפרויקט גוטנברג והשני מאתר תאוי.
ביאורים עריכה
- ^ 1.0 1.1 היא אפרויטה
- ^ זאת של "החוף הרחוק יותר", שייצגה את יבשת אירופה
- ^ זאת של אסיה
- ^ מפיניקיה אשר באסיה
- ^ סוג של מגן (באנגלית Aegis)
- ^ אל המלאכה היווני
- ^ האפונים היווני לצפון אפריקה
- ^ הוא פוסידון איתו התחתנה ליביה
- ^ לפי הסיפור המוכר, זאוס אהב את איו, וכדי להסתירה מהרה אשתו הקנאית הפך אותה לפרה, ולאחר שאיו השתחררה מארגוס, אותו הפקידה הרה לשמור עליה, שלחה אליה הרה זבוב בקר שישע אותה על שנדדה בשגעונה מעל הים.
- ^ מתייחס לדלתה העתיקה של היאור (הנילוס) בה היו שבעה ערוצי ניקוז
- ^ לפי הסיפור המוכר, ארגוס הופקד על־ידי הרה להגן על איו מחיזורי זאוס, וזאוס שלח את הרמס להורגו
- ^ אפרודיטה, שלפי הסיפור נולדה מקצף הגלים
- ^ זאוס
- ^ נימפות ים
- ^ 15.0 15.1 פוסידון
- ^ θεόταυρε (תאוטאורה, תאוס – אל, טאורוס – שור). שם זה מקביל לכינוי של אל הכנעני משירת אוגרית, "תֿר־אִל" (שור אל בניב האוגריתי).