איסור והיתר לרבנו ירוחם/עה
רגל עוף או בהמה אחרונים יש לו ב' עצמו' למעלה מן הארכובה עד הגוף ואם נשמט העליון במקום חבורו לגוף שקפץ ממקומו או איעכול ניביה טריפה פי' שנרקב גיד (עד) שמחובר אבל אם נפסק ולא נרקב כשר וזהו בוקא דאטמא דשף מדוכתיה ואם אינו בקיא בהעכול טריפה וכ' במרדכי ובדור"א דנהגו להטריף כשיש שם ספק לפי שאין בקיאין מתי יקרא אעכול ניביה ואם נשמט לאחר שחי' וידוע שלא היתה שמוטה כשהביאה לשוחט וס' אם בשעת שחיטה נשמטה או לאחר שחיטה כשרה בין בבהמה בין בעוף משום דלא מטרפין שמוטה רק באעכולי ניביה (ברם) הכא דלא אעכול ניביה בשעה מועטת וזהו לפי שיטת שאנץ וס' תרומה דאין חילוק בשמוטה בין בבהמה בין בעוף דתניא (א"ט דנ"ו ע"א) כל הטרפיות שמנו חכמים בבהמה כנגדם בעוף ומיהו בשיטת ר' יחיאל כ' דדין אעכול ניביה לא שייך אלא בבהמה אבל בעוף דזוטר חיותיה טריפה אפילו בלא אעכול ניביה דהא פליגי אמוראי בפ' א"ט בשמוטת ירך בעוף וקי"ל כר"י וריב"ל דאסרי וע"כ בלא איעכול ניביה פליגי דאי באעכול הא תנא ידי הבהמה אפי' נשבר או נחתך למעלה מן ארכובה או נשמט ממקום לגוף כשר דאין שום טריפות ביד וכן א"ר הונא בעלת ג' או ה' הרי מום לגבוה ולהדיוט שרי וה"מ ביד אבל ברגל טריפה וזורק האבר מדרבנן כדפי' בלמטה מהארכובה וכן פסק ראבי"ה מרדכי ובדור"א.