איסור והיתר לרבנו ירוחם/סח
חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו וגבינה שלהם אסורות לפי המסקנא בפ' א"מ (דל"ה ע"ב) דילמא עירב בהם חלב של בהמה טמאה ואע"ג דחלב בהמה טמאה אינו נקפה ובגבינו' נמי קאי ביני איטפי וחיישי דילמא חלב טמא אעכב עם הנסיובי בגומות ואפי' אין בהמה בבית מ"מ אסור דלא פלוג ואם הישראל ראה הכלי נקי בתחילת החליבה או אח"ך בנכנס ויוצא מותר.
עוד יש טעמים אחרים בגמ' מפני שמעמי' בעור קיבת נבילה וטעם זה כ' ר' משה מפני עור הקיבה או משום גילוי כריב"ל אע"פ שאין נוהג עכשיו.
פי' ר"ת דאין להקל כיון שנאסר במניין כי שייך ביה איסורי אחריני וכ"כ במיימון ז"ל ובסמ"ג חכמים לא חילקו בגזרתם אפי' במקום שמעמידין בדבר מותר וכ' בדור"א מעשה בשפחה שחלבה בהמות ברפת שלה בלא ישראל והתיר ר"ת.
ודבר מכוער הוא לכתחי' שהשפחה חולבת בלא ישראל ותניא בפ' א"מ (דט"ל ע"ב) יושב ישראל בצד עדרו של גוי וגוי חולב ומביא לו ואע"ג דאיכא דבר טמא בעדרו ואע"ג דכי יתיב לא חזי ליה מרתת ולא מערב.