אינטלגנציה לשבת א

אינטלגנציה לשבת · א · >>

"אבי ההיסטוריה" היוונית והאירופאית למי הכוונה?

הכוונה להיסטוריון היווני הירודוטוס (המאה החמישית לפסה"נ), שמפעלו הגדול היה ספר בן תשעה כרכים בו תיאר במפורט את מלחמות היוונים בפרסים. הירודוטוס הירבה במסעות ברחבי האימפריה הפרסית: בבל, סוריה, מצרים, לוב ואסיה הקטנה. הוא חקר את הגיאוגרפיה וההיסטוריה של המקומות בהם עבר ואת טבע האנשים, הדת ואורחות החיים, הוא שילב חומר זה בבואו לנתח את מהות ההבדלים בין הצבא הפרסי והיווני וכן בניתוח תוצאות הקרבות במקומות השונים. ספריו הם מקור מוסמך והחשוב ביותר להיסטוריה של אותה תקופה.

"אבי הרפואה" למי הכוונה?

הכוונה להיפוקראטס (460-370) לפני הספירה, שהיה רופא ומנתח יווני. הוא מכונה אבי הרפואה מאחר וטיפל בחוליו בדרך הגיונית. היפוקראטס לא האמין שהמחלות הם תוצאה של קללה או עונש מאלוקים אלא ראה בהם תוצאה של דברים הניתנים להסבר. כגון, הצטננות – הנגרמת מרוח, או קלקול קיבה הנובע ממאכל אוכל מקולקל. הוא רשם ותיאר בפרוטרוט את המחלות מהם סבלו חוליו. רישום זה היה כה מדויק עד כי שימש חומר לימוד לרופאים הרבה לאחר מותו. היפוקראטס היה גם רופא ושימש גם כירורג. הכלל המנחה בתורתו של היפוקראטס היה לפעול רק בהתאם לצורכי החולה ולטובתו. היפוקראטס כתב כלל מנחה זה בצורת שבועה, שחייבה את תלמידיו והיא מוכרת עד היום בשם "שבועת היפוקראטס" ואותה נשבעים עד היום סטודנטים לרפואה בשעת סמיכתם לעסוק ברפואה.

"אבי טורקיה החדשה" במי מדובר?

הכוונה למוצטפה כמאל (1881 - 1938) הקרוי גם "אתאטורק" שפירושו – "אבי טורקיה". הוא היה מצביא, ומדינאי טורקי, מייסד הריפובליקה הטורקית ונשיאה הראשון. הוא אירגן את תנועת ההתנגדות הלאומית באנאטוליה כנגד תוכניות בעלות הברית שלאחר מלחמת העולם הראשונה לבתר את טורקיה. במאבק כפול, גם נגד בעלות הברית וגם נגד ממשלת הסולטאן, הוביל אתאטורק את התנועה הלאומית לנצחונה הסופי והכריז על הקמת הרפובליקה הטורקית. הוא פתח בהגשמת תוכנית מקיפה להפיכת טורקיה למדינה מודרנית, בעלת אופי מערבי-חילוני ושפה הנכתבת באותיות לאטיניות במקום באותיות ערביות.

"אבן רוזטה". מהי?

אבן בצורת לוח בזלת שחור, שנמצאה (1799) ליד העיירה רוזטה שבמוצא הנילוס (ראשיד בימנו) שבמצרים. האבן סייעה בפיענוח כתב החרטומים מאחר והיו עליה כתובות ב- 3 לשונות: כתב חרטומים, כתב בשפה מצרית, וכתב בשפה היוונית. היות והיוונית והמצרית כבר היו ידועות – הצליח צרפתי צעיר בשם ז'אן פרנסואה שאמפוליון - לפענח את מסתורי כתב החרטומים. אבן שחורה זו נמצאת כעת במוזיאון הבריטי שבלונדון.

"אדוונטיסטים". במי מדובר?

מדובר על כיתות קטנות בנצרות המאמינות שישו יחזור לעולמנו בעתיד הקרוב מאוד. (אדוונט = התגלות שניה). ידועים "האדוונטיסטים של היום השביעי", שיום התפילה והמנוחה שלהם הוא ביום השביעי (שבת). בשנת 1831 התנבא ויליאם מילר, אמריקאי בן מדינת ניו-יורק, שישו המושיע יחזור ב- 1843 ואח"כ שינה ל- 1844. הנוצרים שהאמינו לדבריו נקראו כאמור אדוונטיסטים.

"אופיצי". מה זה?

"אופיצי" – הוא שמו של אחד המוזיאונים המפורסמים בעולם הנמצא בעיר פירנצה שבאיטליה, מוזיאון זה התפרסם בהיותו בעל אוסף יצירות האמונות המפוארים והעשירים ביותר. לדוגמא, התמונה המפורסמת "המאדונה בעלת הצוואר הארוך" של פארמיג'אנינו, שחי במחצית הראשונה של המאה ה-16 (אישה יפיפייה בעלת צוואר ארוך במיוחד המזיקה בזרועותיה את תינוקה , כאשר שאר ילדיה צופים בה) נמצאת במוזיאון זה. אגב מוזיאונים – מקום בו אנו אוצרים דברים יפים ויקרים, כבר בימי קדם היו למלכים מעין מוזיאונים שנקראו בתנ"ך "בית נכות" (אלא שהם לא היו פתוחים לקהל הרחב), כך למשל מראה המלך חזקיהו לשליחי מלך בבל: "...את כל בית נכתה, את הכסף ואת הזהב ואת הבשמים..." (מלכים ב', כ',יג'). השם "מוזיאון" בא מיוונית ומשמעותו – מקום מושבן של המוזות. (מוזות = אלות הספרות, הלימוד, המוסיקה והריקוד. בימי קדם היה נוהג המשורר או המלחין לפני שהיה מתחיל לחבר את יצירותיו היה פונה אל המוזות ומבקש שתהיינה בעזרו). המוזיאון הראשון בעולם (בתצורתו המוכרת היום) הוא מוזיאון אשמוליאן באוניברסיטת אוקספורד (1683). אחד המפורסמים ביותר הוא "הלובר" שבפאריס.

"אילו ניתנה לי נקודת משען , הייתי יכול להזיז את כדור הארץ ממקומו ...".

מי אמר משפט זה?

משפט זה נאמר ע"י ארכימדס, גדול המתימטיקאים והממציאים בימי קדם, נולד בסיראקוז שבסיציליה בשנת 287 לפנה"ס, למד באלכסנדריה בבית ספר אותו ייסד אוקלידס. עיקר התמחותו היתה בתחום הגיאומטריה, אולם הוא גם היה ממציא דגול. בין השאר מסופר עליו שבנה עדשה ענקית שמיקדה את קרני השמש וגרמה לשריפת הצי הרומי שתקף את סיראקוז. החוק המפורסם על שמו "חוק ארכימדס" אומר: ההפרש בין משקל הגוף באויר למשקלו במים = למשקל המים שנדחו ע"י הגוף. הסיפור המפורסם סביב חוק זה הוא, שארכימדס חשב על סיפור זה בבית המרחץ עת חשב על דרך למצוא האם כתר הזהב של הקיסר מזויף. ארכימדס כל כך התלהב שרץ לביתו ערום כשהוא קורה בקול "מצאתי, מצאתי" (אוורקה, אוורקה). כמו כן עסק בבניית מנופים להרמת חפצים כבדים, ומצא שככל שהמרחק מנקודת המשען גדול יותר יקל להרים משאות כבדים יותר ולכן טען שאם היה יכול למקם נקודת משען במקום כלשהוא בחלל היה יכול להזיז גם את כדור הארץ.

"...אין לי דבר להציעו זולת דם ועמל, דמעות ויזע...". מי אמר משפט זה ?

מדובר על סר וינסטון צ'רציל (1874- 1965) סופר היסטוריון ומדינאי בריטי, שהיה ראש ממשלת בריטניה בימי מלחמת העולם השניה בזמן המלחמה כנגד הנאצים. ב- 1900 בהיותו בן 26, נבחר לפרלמנט הבריטי מטעם המפלגה השמרנית. במלחמת העולם הראשונה היה צ'רצ'יל אחראי במידה רבה לניסיון הפלישה בגאליפולי והתפטר מתפקיד שר הצי. צ'רצ'יל בהיותו שר המושבות חתם על "הספר הלבן" שהוציא את עבר הירדן המזרחי מתחומי המנדט הבריטי על א"י. כשעלה היטלר לשלטון בשנת 1933 הזהיר צ'רצ'יל מפניו וב- 1940 משנפלה ממשלת צ'מברליין, נקרא צ'רציל לעמוד בראש הממשלה הבריטית והיה אחד המנהיגים החשובים בהבסת גרמניה הנאצית. כסמל הנצחון היה צ'רציל זוקר את שתי אצבעותיו בדמות האות V (ויקטורי). בתום המלחמה נוצחה מפלגתו של צ'רצ'יל. הוא לא ידע להתמודד עם סבך הבעיות האזרחיות וחזר הביתה לאשתו קלמנטין ועיסטק בציור שכה אהב.

"איש הפלדה הגרוזיני". מיהו ?

מדובר בסטאלין יוסף ויסאריונוביץ', שהוא גם יוסף דז'וגאשוילי (1879 -1953). אביו היה סנדלר ואמו כובסת, הם רצו שבנם יהיה כומר, אולם לסטאלין היו דעות מהפכניות והוא נאסר בשל כך. ב- 1905 הוא פוגש את לנין ומצטרף למפלגתו. לאחר מות לנין ב- 1924, החל מאבק בינו לבין ליב דוידוביץ טרוצקי, אולם סטאלין גבר על כל יריביו, הגלה את טרוצקי והפך לדיקטאטור של רוסיה. שאיפתו היתה להפוך את רוסיה – ממדינה חקלאית מפגרת למדינה מתועשת, והוא עשה זאת בכפייה ובכוח ברוטאלי. סטאלין חתם עם היטלר על הסכם ידידות ידוע לשימצה (הסכם מולוטוב- ריבנטרופ), אולם ההסכם לא הועיל והגרמנים תקפו את רוסיה. בהסכמים שעשה סטאלין עם רוזוולט וצ'רצ'יל (הסכמי טהראן,יאלטה ואחרים) אחרי מלחמת העולם השניה, חולקה אירופה לאזורי השפעה, מזרח ומערב והחלה למעשה "המלחמה הקרה".

אלמנך. – במה מדובר ?

באופן כללי אלמנך הוא ספר המכיל כל מיני סוגי מידע מועיל, לפעמים הוא קרוי "שנתון" או "ספר השנה", הוא מוצא לאור כל שנה בראשית השנה, בד"כ ע"י עיתונים, חברות שונות וארגונים מקצועיים. האלמנך המפורסם ביותר הוא האלמנך של ויטקר שבו אפשר למצוא (באנגלית) מידע כמעט לגבי כל דבר שיש בו עניין וחשיבות. האלמנכים העתיקים ביותר נכתבו במצרים (לפני למעלה מאלפיים שנה), הרבה לפני שהומצא הדפוס, המצרים השתמשו בלוחות אבן וציינו בהם את מועדי השנה ע"פ מהלכי הכוכבים. אחד מאותם אלמנכים מצריים נמצא במוזיאון הבריטי בלונדון.

"...אני חושב – משמע אני קיים...".

למי מיוחסת אימרה זו?

אימרה זו מיוחסת לגדול הפילוסופים הצרפתיים דיקארט רנה (1650-1596). גישתו של דיקארט למדע היית "לבחון הכל מהתחלה", לא לקבל מוסכמות. רק בדבר אחד היה בטוח, בקיומו שלו! בטענו "אני חושב- משמע אני קיים". דיקארט גם היה מתמטיקאי ורעיונתיו שימשו בסיס לפיסיקה המתימטית ולגיאומטריה האנאליטית. הוא ניסה לבנות מדע עולמי אחיד, המקשר את כל המידע האנושי בחוכמה חובקת כל. בזמנו לימדה הכנסייה הקאתולית רעיונות מדעיים, כאילו הם אמיתות מוכחות, כל מי שהטיל ספק באמונות אלו נחשב לכופר (כפי שקרה לגאליליי גליליאו) ולכן העדיף דיקארט לחיות בהולנד שהשפעת הכנסייה בה היית קטנה יותר. ניתן לראות בדיקארט את "אבי הפילוסופיה החדשה". חשבתו מציינת למעשה את קיצם של ימי הביניים ואת שירושן של הדעות הקדומות. מתקופתו הפילוסופיה הינה עצמאית ואינה מכירה בשום סמכות עליונה.

"...אני מאשים..." הוא שם מכתבו של...?

"אני מאשים", הוא שם מכתבו של הסופר הצרפתי אמיל זולא, שפרסם בינואר 1898 את מכתבו המפורסם בו האשים את שופטיו של הקצין היהודי דרייפוס (1935-1859) בהוצאת דיבה בזדון. מכתבו של אמיל זולא וקולות המחאה שעורר הביאו לעריכת משפט חוזר לקפטן דרייפוס שנאשם קודם לכן בבגידה. האשמה הסתמכה על מסמך צבאי סודי שנשלח ע"י קצין צרפתי לנספח הצבאי הגרמני בפאריס ולמרות שכל העדויות הצביאו על קצין אחר בשם אסטרהאזי – קצין ממוצא הונגרי, היה נוח למימסד הצרפתי להטיל את האשמה על דרייפוס היהודי. דרייפוס הורד בדרגה והוגלה גלות עולם לאי השדים שליד חופי דרום אמריקה, תוך כדי קריאות בוז אנטישמיות של הקהל שנכח במשפט. המאבק נגד ההחלטה התנהל מכל עבר ולדרייפוס נערך משפט חוזר ועונשו הומתק לעשר שנות מאסר בלבד ולבסוף קיבל חנינה מידי נשיא צרפת. ב- 1904 כשעלתה לשלטון ממשלה שמאלנית תבע דרייפוס חקירה חדשה וב- 1906 הכריז בית הדין לערעורים שדרייפוס חף מכל פשע. פרשה זו זעזעה את צרפת ועשתה רושם כביר על כל העולם היהודי, היהודים הזדעזעו מכך שצרפת "הנאורה" מולדת החירות, יכלה לרדת לשפל מדרגה שכזה. אחד האנשים שהושפעו מאוד מפרשה זו היה העיתונאי האוסטרי, המתבולל תיאודור הרצל שהיה עד לטקס המשפיל בו הורדו דרגותיו של דרייפוס בפומבי תוך כדי צעקות אנטישמיות של הקהל – עקב כך, הגיע הרצל להכרה עמוקה שיש הכרח "במדינת היהודים".

"אני פוחד מהיוונים גם כשהם מעניקים סוס כמתנה". מי אמר זאת ? ומה עלה בגורלו?

ע"פ המיתולוגיה היוונית, דברים אלו נאמרו ע"י לאוקון - כהן בטרויה. כשנואשו היוונים לכבוש את טרויה, הם בנו סוס עץ ענק והסתירו בתוכו את טובי לוחמיהם - היוונים העמידו את הסוס על שפת הים כאשר הם מעמידים פנים שהם מפליגים חזרה לארצם, מתוך תקווה שאנשי טרויה יגררו את הסוס ויכניסוהו מפנים לחומות העיר. הכהן לאוקון הזהיר את בני עירו לבל יגעו "בסוס" באומרו אני פוחד מהיוונים גם כשהם מעניקים מתנות, אח"כ אף הטיל בסוס את רומחו ומהסוס בקע צליל חלול. בעוד אנשי טרויה מהססים, עמדה האלה אתינה, שצידדה ביוונים ושלחה בלאוקון שני נחשים מן הים, כנקמה על אזהרתו. הנחשים תקפו את לאוקון ואת שני בניו עד שחנקו אותם למוות. פסל לאוקון ובניו הנחנקים למוות בידי הנחשים ששילחה בהם האלה אתינה הוא אחד מיצירות המופת של אומנות יוון העתיקה. בסופו של דבר חששו של לאוקון התברר כחשש אמת מאחר ומסוס העץ אכן פרצו לוחמים שעזרו בכיבושה של טרויה.

אנשי "ההר" ואנשי "הביצה". במי מדובר? ומדוע נקראו כך?

מדובר על שתי המפלגות העיקריות בתקופת המהפכה הצרפתית, המתונים והקיצוניים. המתונים – ישבו באסיפה המכוננת למטה בצד ימין ולכן נקראו המתונים בשם "ימין" או אנשי הביצה שהרי ישבו למטה, ואילו הקיצוניים ישבו בבניין האסיפה המכוננת בצד שמאל ולמעלה ולכן נקראו "שמאל" וכן "אנשי ההר" (היושבים למעלה). את הקיצוניים הובילו "היעקוביניים" (נקראו כך ע"ש המועדון הראשון שלהם שהתכנס במנזר סאן ז'אק – יעקב הקדוש), עיקר תומכיהם באו מקרב פשוטי העם – שהיו נגד מלוכה קונסטיטוציונית באפן קיצוני ואף הפעילו לשם כך שיטות טירוריסטיות. מנהיג היעקובינים היה זא'ן פול מארא שנרצח בהיותו באמבטיה ב- 13.07.1793. מנהיג המועדון הפאריסי של מפלגת הקיצוניים הימניים – היעקובינים היה רובספייר וגם הוא ותומכיו הוצאו להורג (27.7.1794).

אסר על הקהילות היהודיות לפדותו מהשבי - בממון רב . במי מדובר?

מדובר במהר"ם ( מורנו הרב מאיר) מרוטנבורג (1215- 1293), היה רב ופוסק, פרשן תלמודי ומנהיג רוחני של הקהילות היהודיות בגרמניה כולה ואף מעבר לה. הוא השתקע בעיר רוטנברג שבבאווריה שם עמד בראש הישיבה המקומית במשך 40 שנה. רבים קיבלו את פסיקותיו שהתפרסמו בגרמניה, אוסטריה, בוהמיה, איטליה, צרפת וספרד. תלמידיו אספו את כתביו ובמאה ה-16 היו תשובותיו אלו אחד המקורות ל"שולחן ערוך". מלבד עמקותו בהלכה ובתלמוד, הוא התפרסם בזכות הקינה "שאלי שרופה באש" הנאמרת בתשעה באב, וחוברה לזכר שריפת התלמוד בפאריס בשנת 1242. בשנת 1286 ניסה רודולף הראשון - קיסר גרמניה, להטיל מיסים כבדים על יהודי גרמניה ולמעשה להפכם "לעבדי המלך". בעקבות נסיונו זה יצאו יהודי גרמניה את המדינה בהמוניהם ובראשם המהר"ם. רבי מאיר הגיע לאיטליה נתפס שם והוסגר לקיסר שכלא אותו וקיווה לסחוט מהיהודים ממון רב כפדיון שבויים, אך רבי מאיר אסר על היהודים לפדותו בממון רב והוא מת בכלא. אחרי מותו פדו היהודים את גווייתו וקברו אותו בבית העלמין של וורמס בגרמניה.

"אקרופוליס". – במה מדובר? ומיהו המפורסם ביותר?

אקרופוליס – פירושו ביוונית : "העיר העליונה". בימי קדם נבנו ערים רבות על ראשי גבעות, סביב מצודה. כך היה נוח לתושביהם להתגונן מפני תוקפים. כאשר גדלה העיר היא התפשטה אל שיפולי הגבעה והחלק הגבוה נשאר במרכז והוא הקרוי אקרופוליס. האקרופוליס המפורסם ביותר – נמצא בעיר אתונה והוא היה מוקף חומה עם תשעה שערים ומדרגות נאות העולות למעלה. רוב מבניו עשויים שיש לבן. באמצע במאה החמישית לפנה"ס, בימי המדינאי היווני פריקלס, נבנו על האקרופוליס מקדשים ובנייני פאר אחרים ובהם גם פסלה של אתינה- אלת המלחמה והחוכמה (שעל שמה קרויה העיר אתונה), ומימין לפסל זה, ניצב הפארתנון - המקדש הגדול של אתונה, כל אלו הפכו את אתונה לעיר המפוארת ביותר שידע העולם עד אז. כל חלקי העיר אתונה השתרעו סביב האקרופוליס. למרגלות האקרופוליס השתרעה כיכר השוק הנקראית "אגורה" – מקום מפגש לבני אתונה למטרות חברתיות ופוליטיות.

את גיבורי סיפוריו סימן באות "ק". במי מדובר?

מדובר בפראנץ קאפקה (1924-1883), יהודי יליד צ'כוסלובקיה שכתב גרמנית והשפיע רבות על ספרות המערב ובמיוחד על התפתחות "תיאטרון האבסורד" (עבד במשרד עו"ד וביטוח). ואכן כשרוצים לתאר מצב אבסורד ומגוחך – קוראים לו במילת התואר – מצב "קפקאי" מצב בו נתקלים על כל צעד ושעל במכשולים מתסכלים ללא הסבר הגיוני. רוב ספריו שעסקו "באבסורד" יצאו לאור לאחר מותו (משחפת). בצוואתו הוא הורה להשמיד את כתבי – ידו, אולם ידידו מקס ברוד, לא שעה להוראה "אבסורדית" זו ופרסם את מרבית כתביו. לרבים מגבורי סיפוריו לא נתן קפקא שמות: הם נזכרים באות היחידה "ק" - האות הראשונה בשמו הוא. גיבורי ספריו – לכודים במבוך של מצבים אבסורדיים – ללא יכולת להיחלץ, בכך נתן קפקא ביטוי למצוקה הרוחנית של האדם בעולם המודרני המתנכר. בערוב ימיו למד מעט עברית, התעניין בחסידות ואף הביע אהדה מסוימת לרעיונות הציונות.