פתיחת התפריט הראשי

כלל קלו

מתפארת הלשון שלא יחזיר את השם בכל פעם. רק אחר שנזכר בפעם הראשון, אם הוא שם הנושא, יסמוך כל הפעלים עליו. ואם הוא שם הפעול ירמזהו על ידי כינוי. [כמו: "ושחט אותו", "והזה עליו", "ושחטו"]. וזה כלל בכל הלשונות. ועל כן בכל מקום שכפל השם, בין שם הנושא בין שם הפעל, שלא לצורך -- יש בו דרוש תמיד. והדרושים האלה יהיו בכמה דרכים.

כלל קלז

פעמים דרשו שכפל השם לדייק הדבר -- דווקא אותו השם, לא דבר אחר שהיה עולה על הדעת לטעות בו.

וכן דרש ד' דרשות על ד' פעמים שמיותר שם "הזב" למעט ד' דברים (מצורע ס' קל)

כלל קלח

ופעמים רבים דרשו שהשם הנשנה אינו השם הראשון ממש.

כלל קלט

וכעניין זה דרשו גם כן שהשם הנשנה בא לרבות דבר אחר הדומה לזה.

וגם דרושים האלה נבנו על יסוד הקודם שהשם הנכפל אינו השם הראשון ממש שאם כן לא היו לו לכופלו בחנם והיה מציינו על ידי הכינוי.

וכן במקום שמתחיל ענין חדש -- ישנה השם שנית. שמזה מוכיח שמה שכתוב "ושור או שה אותו ואת בנו" מדבר בחולין (אמור ס' קכח)

כלל קמ

ולפעמים החזיר את השם שנית לחלק המאמר ולעשות משפט אחר. והוא אם הזכיר תחילה איזה תנאי ורצה ללמד שבדיעבד אין התנאי מעכב -- כפל השם למען יקרא הפעל עם השם שאחריו כמאמר בפני עצמו בלתי נתלה מהקודם.

כלל קמא

ולפעמים הוכרח להחזיר את השם מפני שבאו שם שני שמות ואם ידבר בכינוי לא ידע על איזה שם מוסב הכינוי.

כלל קמב

ולפעמים החזיר את השם להוראות אחרות.

  • כמו שבהסגרים, בכל הסגר ראשון אמר "והסגיר את הנגע", מפני שישאר נגע בכל אופן כי יצטרך הסגר שני (תזריע ס' נט)
  • ומה שכתוב "אשר יגע במשכבו" נדרש (מצורע ס' קלג),
  • "וכי ירוק...בטהור" (מצורע ס' קלו)

כלל קמג

ולפעמים בא שנית כדי לדייק את השם.


וכן השם שנשנה כמה פעמים או במקום אחר בא בדוקא,

כלל קמד

או שנכפל כדי להקיש שני השמות זה לזה.

כלל קמה

ולפעמים נכפל להורות שאינו כפי הוראתו הפשוטה. כי אם שימוש השם ההוא לרוב בדרך ההרחבה -- נכפל להורות שבא בדרך הדיוק. ואם רוב שימושיו בדיוק -- נכפל להורות שבא בדרך ההרחבה . (ויקרא ס' רלד. תזריע ס' סח, תזריע ס' קמג . וכמו שכתבנו בפרטות למעלה פרק י)

כלל קמו

ותראה בסדר תזריע יחדו חז"ל פרק שלם לדרוש את השמות המיותרים ומכופלים בפרשת נגעי בגדים.

  • ששם בא שם "בגד" כפול שמונה פעמים
  • ושם "עור" ושם "שתי וערב" כפולים ומיותרים שבע שבע פעמים.
  • ושם "פשתים וצמר" כפולים שלוש פעמים.

ודרשום חז"ל על פי הדרכים הנזכרות ובאו הדרושים מכוונים כמספר הייתורים בחכמה ורוח ה' ותורת ה' תמימה משיבת נפש.‏[1]


  1. ^ כוונות אל מ"ש (תזריע סימן קס) -- ויקיעורך

כלל קמז

והשם שבא שני פעמים וצריך לבוא בסמיכות -- יבוא בפעם הראשון בסמיכות ובפעם השני יבוא בה"א הידיעה. כי בתחילה יבאר מהותו על ידי סמיכות ואחר כך כבר נודע ובא בידיעה ולא בהפך.

  • ועל כן "ועלתה יבמתו אל הזקנים וקראו לו זקן עירו" הוא שלא כמשפט הלשון. ומזה הכריחו חז"ל שמה שכתוב "זקני עירו" יכוין על זקנים אחרים שבעיר (ויקרא ס' רמט)


והוא הדין כשבא פעם הראשון בה"א ופעם השני בלא ה"א הוא שם אחר.

  • ומה שכתוב "והבשר כל טהור יאכל בשר" הוא זרות בלשון ונדרש (צו ס' קכח)
  • וכן הוכיחו שמ"ש "והנותר בשמן" אינו ה"א הידיעה - כי בודאי נותר, רק הוא ה"א התנאי - אם נותר. דהא תחילה אמר "ומיתר השמן" בלא ה"א -- הרי אין ודאי וידוע שיותר וכל שכן שלא יצדק ידיעה על הנותרת (מצורע ס' נו)

כלל קמח

וגם במקום שצריך להחזיר את השם שנית מטעמים הנאמרים -- לא יחזיר רק שם האישי, לא שם הסוג הדבק עמו. ואם נשנו שניהם יש בזה דרוש מיוחד בפני עצמו. כמו במה שדרשו

כלל קמט

ולפעמים יכפול השם לקריאה -- "אברהם אברהם" "משה משה" (ויקרא ס' ד).  או להורות על הכללות -- "איש איש" (קדושים ס' צח . מצורע ס' קכ . אמור ס' קד).

וכל מקום שנזכר תחלה הפעל בסתם ואחר כך נזכר עם השם היה תחלה נושא סתמי (צו ס' קמה . ויקרא ס' לה, וסימן ק, וסימן קג)