אילת השחר (מלבי"ם)/כלל תלא


יציאה וביאה, וכן הוצאה והובאה, יהיה בבחינת כוונת המדבר.    כשישקיף על התנועה ממה שממנו -- ישמש בלשון 'יציאה'. וכשישקיף אל מה שאליו ישמש בלשון 'ביאה'. עד שלכן יתפס ברשות אחד לפעמים יציאה ולפעמים ביאה (צו סימן עג)