איכה רבה פתיחתא לד
- (ירמיהו ט ט): "על ההרים אשא בכי ונהי וגו'" —
אמר ר' אחא: שלשה דברים צוה נבוכדנצר לנבוזראדן על ירמיהו. "קחנו ועיניך שים עליו" (ירמיהו לט, יב), עליו ולא על אומתו; "ואל תעש לו מאומה רע", לו לא תעשה אבל עם אומתו עשה כרצונך לרעה; "כי כאשר ידבר אליך כן עשה עמו", ולא לאומתו. והיה ירמיה רואה כת של בחורים נתונים בקולרין, ונותן את ראשו עמהם, ונבוזראדן בא ומעבירו מהן; וחוזר ורואה כת של זקנים שלולים בשלשלאות, ונותן את צוארו עליהם, ובא נבוזראדן ומעבירו מהן. אמר נבוזראדן לירמיה: חזי חד מן תלת מילין אית בך: או נביא שקר את או מבעט ביסורין את או שופך דמים את. או נביא שקר את, שכל הדין שנייא את מתנבא על הדא קרתא דהיא חרבה, וכדו דחרבה נפשך באישה עלך סגיא. או מבעט ביסורין את, דאנא לית אנא בעי למעבד בישא ואת בעי למעבד לך בישא, למימר לית יסוריא חשיבין עלי מידי. או שופך דמים את, דמלכא פקיד לי עליך סגי בדיל דלא למעבד לך בישא, ואת בעי למעבד בישא בגין דישמע מלכא ויקטלוניה לההוא גברא. ובסוף אמר ליה: אם טוב בעיניך בא ואשימה עיני עליך; ולא קיבל עליו, כמו שנאמר בסוף הפרשה, עד שנאמר לו מפי הגבורה. הדא הוא דכתיב: "הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה' לאמר" (ירמיהו מ, א), מה היה אותו הדבר? אלא שאמר לו: ירמיה, אין את יתיב הכא, אנא אזיל עמהון ואין את אזיל עמהון, אנא יתיב הכא. אמר לפניו: רבש"ע, אין אנא אזיל עמהון מה אנא יכיל מהני להון? אלא ייזול מלכהון ברייהון עמהון, דהוא יכול מהני להון סגיא. הדא הוא דכתיב: אחר שלח נבוזראדן רב טבחים את ירמיהו והוא אסור בזיקים. אמר ר' אחא: כביכול הוא והוא אסור בזיקים. ודכוותיה כתיב: "ואני בתוך הגולה".
עד היכן היתה נבואתו של ירמיהו? ר' יעקב ור' אבא, ואית דאמר ר' אלעזר ור' יוחנן, חד אמר: עד "מזרה ישראל יקבצנו" (ירמיהו לא, ט), וחרינא אמר: עד "ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם" (ירמיהו לא, טו). ובחזירתו היה מוצא אצבעות מקוטעין מושלכין בהרים, והיה מלקטן ומגפפן ומחבקן ומנשקן ונותנן לתוך טליתו ואומר להם: בני, לא כך הזהרתי ואמרתי לכם: "תנו לה' אלהיכם כבוד בטרם יחשיך ובטרם יתנגפו רגליכם על הרי נשף" (ירמיהו יג, טז). על אותה שעה נאמר: על ההרים אשא בכי ונהי ועל נאות מדבר קינה, על אותם הרים נאים ומשובחים אשא בכי ונהי על נאותיו של יעקב שנהפכו לקינה, ולא שמעו קול מקנה כי לא שמעו לקול דברי תורה ולא לקול דברי נבואה, אלא מקנה, אלא לקול דבר המקנא שהיו מקניאים אותו בעבודת כוכבים. הדא מה דאת אמר "יקניאוהו בזרים" (דברים לב, טז). לפיכך מעוף השמים עד בהמה נדדו הלכו. אמר ר' יוסי בר חלפתא: חמשים ושתים שנה לא נראה עוף טס בארץ ישראל; מה טעם? מעוף השמים עד בהמה נדדו הלכו, בהמה בגימטריא חמשים ושתים.
אמר ר' חנינא: קודם לארבעים שנה היו נוטעים תמרים בבבל, לומר שמיני מתיקה מרגלת לשון לתורה. אמר ר' חנינא בר' אבהו: שבעה מאות מיני דגים טהורים ושמנה מאות מיני חגבים טהורים ועופות לאין מספר, וכולן גלו עם ישראל לבבל, וכשחזרו חזרו עמהם, חוץ מדג אחד ששמו שיבוטא. ודגים היאך גלו? ר' הונא בשם ר' יוסי אמר: דרך תהום גלו ודרך תהום חזרו. אמר ר' זירא: בא וראה כמה היא חצופה ארץ ישראל, שעדיין עושה פירות. ולמה עושה פירות? ר' חנינא ור' יהושע בן לוי, חד אמר על שם שמזבלין אותה, וחרינא אמר על שם שהם מהפכים בעפרה. אמר ר' יודן: שבע שנים נתקיים בהם גפרית ומלח, וכל כך למה? על שם "והגביר ברית לרבים שבוע אחד" (דניאל ט, כז). כותיים שבה כיצד עושין? זורעין אותה מטליות מטליות, זורעין כאן והיא נשרפת, זורעין כאן והיא נשרפת. עובדא הוה בחד דהוה קאים ורדי בבקעת בית ערבא, ותקף ידיה אסיכתיה וסליק עפרא יקידא ואוקיד דרעיה, לקיים מה שנאמר: "גפרית ומלח שרפה כל ארצה" (דברים כט, כב). רבה בר כהנא אמר: אינן לא ממחילות הארץ ולא משממות הארץ, אלא לפניו, לקיים מה שנאמר: "ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ" (בראשית ט, ב). ולעתיד לבא הכל חוזר, הדא הוא דכתיב: "והארץ הנשמה תעבד תחת אשר היתה שממה לעיני כל עובר" (יחזקאל לו, לד):