איכה ישבה בדד (רחל)

חָשַׁךְ הַיּוֹם, צִנָּה נוֹשֶׁבֶת.
שָׁעָה שְׁבִיעִית.
לִסְעֹד לִבָּהּ בָּדָד יוֹשֶׁבֶת
הַשּׁוּלַמִּית.
 
עַל הַשֻּׁלְחָן סַלָדוֹת שְׁתַּיִם‑
מַרְאֶה רָגִיל.
אַךְ הִיא תָּעִיף בָּהֶן עֵינַיִם
בְּלִי גִּיל...
 
וּשְׁאֵלָה מָרָה רוֹעֶדֶת
בְּפִי שׁוּלַמִּית:
"הַאִם לְכָךְ, אִמְרִי, בּוֹגֶדֶת,
כָּרַתְנוּ בְּרִית?"
 
הִיא אֲנָחָה כְּבֵדָה פּוֹלֶטֶת
וַתֵּבְךְּ בַּלָּאט.
וְהַסַּלָדָה מִתְמַעֶטֶת
לְאַט, לְאַט...

מאת רחל המשוררת

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).