פתיחת התפריט הראשי

מִנִּי אֲנִי מֹשֶׁה בְּרַ' מַיְמוֹן הַדַּיָּן בְּרַ' יוֹסֵף הֶחָכָם בְּרַ' יִצְחָק הָרַב בְּרַ' עוֹבַדְיָהוּ הַדַּיָּן זצ"ל. (ישעיהו לה ג): "חַזְּקוּ יָדַיִם רָפוֹת וּבִרְכַּיִם כֹּשְׁלוֹת אַמֵּצוּ". לכבוד גדול וקדוש מָרָנָא וְרַבָּנָא יַעֲקֹב הֶחָכָם הַנֶּחְמָד הַיָּקָר הַנִּכְבָּד ש"צ, בֶּן מָרָנָא וְרַבָּנָא נְתַנְאֵל בֶּן פַיּוּמִי וְלִכְלַל כֹּל אַחֵינוּ אַלּוּפֵינוּ, כֹּל תַּלְמִידֵי הַקְּהִילּוֹת אֲשֶׁר בְּתֵימָן, יִשְׁמְרֵם צוּרָם וְיָגֵן בַּעֲדָם, אָמֵן נֵצַח סֶלָה.

איגרת תימן
מחבר רמב"ם
מתרגם שמואל בן יהודה אבן תיבון
שפת המקור עברית
קריאת היצירה
היברובוקס ספר אלקטרוני במאגר hebrewbooks


עַל שָׁרְשֵׁי הָאֱמֶת יָעִידוּ גִּזְעֵיהֶם, וְעַל טוּב הַמַּעְיָנוֹת יַסְהִידוּ נוֹבְעֵיהֶם, אָמְנָם כִּי מִשֹּׁרֶשׁ הָאֱמֶת וְהַצְּדָקָה פָּרַח נֵצֶר נֶאֱמָן, וּמִמַּעְיַן הַחֶסֶד נַחַל גָּדוֹל נִמְשַׁךְ בְּאֶרֶץ תֵּימָן, לְהַשְׁקוֹת בּוֹ כֹל גַּנִּים, לְהַפְרִיחַ הַנִּצָּנִים. וְהִנֵּה הוּא לְאִטּוֹ נִדְבַּר, לְכֹל עָיֵף וְצָמֵא בַּמִּדְבָּר, וּבוֹ מָצְאוּ סִפְקָם וְדַיָּם, כֹּל עוֹבְרֵי דֶּרֶךְ וְאִיֵּי הַיָּם. לָכֵן הֶעֱבִירוּ קוֹל בִּסְפָרַד וּבִסְפַרְוַיִם, מִקְּצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמַיִם, הוֹי כֹּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם. וְהַסּוֹחֲרִים וְכֹל הַכְּנַעֲנִים, כֻּלָּם יַחַד לְשׁוֹאֲלֵיהֶם עוֹנִים, כִּי מָצְאוּ מַטָּע יָפֶה נַעֲמָן, וּמִרְעֶה טוֹב כֹּל רָזֶה בּוֹ יִשְׁמַן, וְרוֹעֵיהֶם בּוֹ רוֹעֶה נֶאֱמָן, יוֹשְׁבֵי אֶרֶץ תֵּימָן. וְכִי הֵם מָעוֹז לַדָּל נוֹתְנֵי לַחְמוֹ, מִסְעָד לֶעָשִׁיר מַקְדִּימֵי שְׁלוֹמוֹ, הֲלִיכוֹת שְׁבָא קִוּוּ לָמוֹ. וְיָדָם לְכֹל עוֹבְרֵי דֶּרֶךְ מְתוּחָה, וּבֵיתָם פָּתוּחַ לִרְוָחָה, וְעִמָּם מָצְאוּ הַכֹּל מְנוּחָה, וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה. וְכֹל הַיּוֹם הוֹגִים בְּתוֹרַת מֹשֶׁה, הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ הוֹרָה רַב אַשֵּׁי, רוֹדְפֵי הַצֶּדֶק, מְחַזְּקֵי הַבֶּדֶק, מַעֲמִידֵי עִקָּרֵי הַתּוֹרָה עַל תִּלָּם, מְקַבְּצִים לִפְזוּרֵי עַם ה' בְּמִלּוּלָם, מְקַיְּמֵי כֹּל הַמִּצְווֹת בְּדִקְדּוּקֵיהֶן בְּמַקְהֵלוֹתָם, אֵין פֶּרֶץ וְאֵין יוֹצֵאת וְאֵין צְוָחָה בִּרְחוֹבוֹתָם. בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר לֹא הִשְׁבִּית מְקַיְּמֵי תּוֹרָה שׁוֹמְרֵי חֻקִּים, בָּאִיִּים הָרְחוֹקִים, כַּאֲשֶׁר הִבְטִיחָנוּ בְּטוּבוּ וּבְחַסְדּוֹ, עַל יְדֵי יְשַׁעְיָהוּ עַבְדּוֹ, וְאַתֶּם הָאוֹת, כַּאֲשֶׁר הוֹדַעְנוּ: (ישעיהו כד טז): "מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ". יִסְעַדְכֶם ה' לְהָקִים דָּת וְחֻקָּה, לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּצְדָקָה, לִשְׁמֹר מִצְוָתוֹ וְדָתוֹ, וְלֶאֱחֹז בִּבְרִיתוֹ, אָמֵן נֵצַח סֶלָה.

וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעַ אֵלֵינוּ כְּתָבְךָ, יְדִידֵנוּ יַקִּירֵנוּ, לְמִצְרַיִם, נָעֲמוּ לְשָׁמְעוֹ כֹּל אָזְנַיִם, וְתַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם, וְהוּא הֵעִיד בְּפָנֵינוּ עָלֶיךָ כִּי מִמְּשָׁרְתֵי ה' אַתָּה הַיּוֹשְׁבִים בְּחֶבְלו, הַחוֹנִים עַל דִּגְלוֹ, וּמֵרוֹדְפֵי הַתּוֹרָה וְאוֹהֲבֵי דָּתוֹתֶיהָ, הַשּׁוֹקְדִים עַל דַּלְתוֹתֶיהָ. יִפְתַּח ה' לְךָ מַצְפּוּנֶיהָ, וִימַלֵּא בִּטְנְךָ מִצְּפוּנֶיהָ, וְיִהְיוּ דְּבָרֶיהָ נֵר לְרַגְלֶיךָ, וְאוֹר לִנְתִיבוֹתֶיךָ.

זֶה אֲשֶׁר אָמַרְתָּ, יְדִידֵנוּ, בִּכְתָבְךָ, כִּי שָׁמַעְתָּ מִקְצָת אַחֵינוּ אַנְשֵׁי גְּאֻלָּתֵנוּ, יִשְׁמְרֵם צוּרָם, שֶׁהֵם מְהַלְּלִים אוֹתִי מֵרַבִּים וּמְשַׁנְּנִים, וְעוֹרְכִים אוֹתִי לִגְאוֹנִים אֵיתָנִים - לְפִי אַהֲבָתָם סִפְּרוּ, וּבְחַסְדָּם וְטוּבָם דִּבְּרוּ וְחִבְּרוּ. וְדָבָר דָּבוּר עַל אָפְנָיו מִמֶּנִּי שִׁמְעוּ, וְאֶל אַחֵר אַל תִּשְׁעוּ: אֲנִי קָטָן מִקְּטַנֵּי חַכְמֵי סְפָרַד, אֲשֶׁר עֶדְיָם בַּגָּלוּת הוּרַד, וְתָמִיד אֶשְׁקֹד בְּמִשְׁמְרוֹתַי, וְלֹא הִשַּׂגְתִּי חָכְמוֹת אֲבוֹתַי, כִּי יָמִים רָעִים וְקָשִׁים פָּגַעְנוּ, וּבְשַׁלְוָה לֹא הִתְלוֹנַנּוּ, יָגַעְנוּ וְלֹא הוּנַח לָנוּ, וְאֵיךְ תִּתְבָּרֵר הֲלָכָה, לְגוֹלֶה מֵעִיר לְעִיר וּמִמַּמְלָכָה אֶל מַמְלָכָה? אֲבָל רַצְתִּי אַחֲרֵי הַקּוֹצְרִים בְּכֹל שְׁבִילִים, וָאֲלַקְּטָה בַּשִּׁבֳּלִים, אֲקַבֵּץ הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת, וּבַצְּנוּמוּת הַדַּקּוֹת לֹא אֶבְעַט, וְזֶה שִׁבְתִּי הַבַּיִת מְעַט. וְלוּלֵי ה' שֶׁהָיָה לָנוּ, וַאֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ, וְלֹא הַשַּׂגְתִּי אֶת הַמְעַט אֲשֶׁר אֶצְבֹּר, וּמִמֶּנּוּ תָּמִיד אֶשְׁבֹּר. וְעַל אוֹדוֹת יְדִידֵינוּ תַּלְמִידֵנוּ ר' שְׁלֹמֹה סְגַן הַכֹּהֲנִים הֶחָכָם הַנָּבוֹן, אֲשֶׁר אָמַרְתָּ בִּכְתָבְךָ כִּי הוּא מַרְחִיב פִּיהוּ בְּמַהֲלָלֵינוּ וּמַאֲרִיךְ לְשׁוֹנוֹ בִּשְׁבָחֵינוּ - לְשׁוֹן הֲבַאי דִּבֶּר כְּפִי תְּשׁוּקָתוֹ, וְהִגְדִּיל לְסַפֵּר בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ, יִשְׁמְרוֹ צוּרוֹ וִיהִי כְּגֶפֶן פּוֹרֵחַ, וְיַחְזִירֵהוּ אֵלֵינוּ בְּשָׁלוֹם שָׂמֵחַ.

וּשְׁאָר עִנְיְנֵי כְּתָבְךָ אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ לַהֲשִׁיבְךָ עֲלֵיהֶם, רָאִיתִי לְהָשִׁיב הַתְּשׁוּבָה בִּלְשׁוֹן קֵדָר וְנִיבוֹ, לְמַעַן יָרוּץ קוֹרֵא בּוֹ, מִכֹּל הָאֲנָשִׁים וְהַטַּף וְהַנָּשִׁים. כִּי תְּשׁוּבַת עִנְיָנָיו יַחַד, רְאוּיָה לַעֲמֹד עָלֶיהָ כֹּל קְהִילּוֹתֵיכֶם כְּאֶחָד.

אָמְנָם מַה שֶּׁזְּכַרְתּוֹ מֵעִנְיַן זֶה הַמּוֹשֵׁל בְּאֶרֶץ תֵּימָן, אֲשֶׁר גָּזַר שְׁמָד עַל יִשְׂרָאֵל, וְהִכְרִיחַ כֹּל אַנְשֵׁי מְקוֹמוֹת מֶמְשַׁלְתּוֹ לָצֵאת מִן הַדָּת, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה הַכְּנַעֲנִי בְּאֶרֶץ הַמַּעֲרָב – שִׁסְּעָה זוֹ הַשְּׁמוּעָה גֵּוֵינוּ, וְהִבְהִילָה כֹּל קְהִלּוֹתֵינוּ. וּבֶאֱמֶת זוֹ הִיא שְׁמוּעָה רָעָה, כֹּל שׁוֹמְעָהּ תְּצִלֶּינָה שְׁתֵּי אָזְנָיו. חָרְדוּ לִבּוֹתֵינוּ, וְנָבוֹכוּ רַעְיוֹנֵינוּ, וְחָלְשׁוּ כֹּחוֹתֵינוּ, לְצָרוֹת הַשְּׁמָד הָעֲצוּמוֹת אֲשֶׁר נִגְזַר עָלֵינוּ בִּשְׁתֵּי קְצוֹת הָעוֹלָם, מִזְרָח וּמַעֲרָב, וַיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל בַּתָּוֶךְ, אֵלֶּה מִזֶּה וְאֵלֶּה מִזֶּה. וְעַל כַּיּוֹצֵא בְּזֶה הַזְּמָן הַמַּבְהִיל, הַקָּשֶׁה, אָמַר הַנָּבִיא, מַעְתִּיר בַּעֲדֵנוּ, מִתְפַּלֵּל בַּעֲבוּרֵנוּ: (עמוס ז ה): "אֲדֹנָי יְהוִה חֲדַל נָא מִי יָקוּם יַעֲקֹב כִּי קָטֹן הוּא". וְזֶהוּ עִנְיָן שֶׁלֹּא יִמְעַט בְּעֵינֵי הַמַּאֲמִין בה' וּבְתוֹרָתוֹ וּבְמֹשֶׁה נֶאֱמַן בֵּיתוֹ, וְאֵין סָפֵק שֶׁאֵלּוּ הֵם חֶבְלֵי מָשִׁיחַ אֲשֶׁר הָיוּ הַחֲכָמִים מִתְפַּלְּלִים לה' שֶׁלֹּא לִרְאוֹתָם, וְהַנְּבִיאִים הָיוּ חֲרֵדִים בְּדַמּוֹתָם אוֹתָם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר יְשַׁעְיָהוּ כַּאֲשֶׁר תֵּאֲרָם: (ישעיהו כא ד): "תָּעָה לְבָבִי פַּלָּצוּת בִּעֲתָתְנִי אֵת נֶשֶׁף חִשְׁקִי שָׂם לִי לַחֲרָדָה", וְקָרָא ה' בְּסִפְרוֹ אוֹי לְמִי שֶׁיִּרְאֵם, וְאָמַר: (במדבר כד כג): "אוֹי מִי יִחְיֶה מִשֻּׂמוֹ אֵל".

וַאֲשֶׁר זָכַרְתָּ מֵהִתְבַּלְבֵּל קְצָת אֲנָשִׁים, וְסוּר לְבָבָם וְהִתְמוֹטֵט אֱמוּנָתָם, וּקְצָתָם לֹא סָרָה אֱמוּנָתָם וְלֹא מָעֲדוּ רַגְלֵיהֶם - זֶה דָּבָר כְּבָר קָדְמָה הַהוֹדָעָה בּוֹ, וּבֵאֵר לָנוּ הָאָדוֹן דָּנִיֵּאל מַה שֶּׁהוֹדִיעוֹ ה', כִּי כְּשֶׁיֶּאֱרַךְ גָּלוּתֵנוּ וְיַתְמִידוּ הַצָּרוֹת עָלֵינוּ, יִתְמוֹטְטוּ רַבִּים מִן הַדָּת, וְיִכָּנֵס בְּלִבָּם סָפֵק, וְיִתְעוּ, בִּגְלַל מַה שֶּׁיִּרְאוּהוּ מֵחֻלְשָׁתֵנוּ, וְתִגְבֹּרֶת הַקָּמִים עָלֵינוּ וּמָשְׁלָם בָּנוּ, וּקְצָת אֲנָשִׁים לֹא יְסַפְּקוּ, וְלֹא תִּפָּסֵד אֱמוּנָתָם. אָמַר: (דניאל יב י): "יִתְבָּרֲרוּ וְיִתְלַבְּנוּ וְיִצָּרְפוּ רַבִּים וְהִרְשִׁיעוּ רְשָׁעִים וְלֹא יָבִינוּ כָּל רְשָׁעִים וְהַמַּשְׂכִּלִים יָבִינוּ". אַחַר כֵּן בֵּאֵר לָנוּ, שֶׁאֲפִילּוּ הַמַּשְׂכִּילִים אֲשֶׁר יַעַמְדוּ כְּנֶגֶד הַצָּרוֹת וְיִשָּׁאֲרוּ עַל אֱמוּנָתָם בה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ, יַעַבְרוּ עֲלֵיהֶם עִנְיָינִים יוֹתֵר קָשִׁים וְרָעִים מֵאוֹתָם אֲשֶׁר עָמְדוּ כְּנֶגְדָּם, עַד שֶׁיִּכָּנֵס אָז בְּלֵב קְצָתָם סָפֵק וְיִתְעוּ, וְלֹא יִזַּךְ רַק הַמְּעַט, וְהוּא אָמְרוֹ: (דניאל יא לה): "וּמִן הַמַּשְׂכִּילִים יִכָּשְׁלוּ" וְגוֹ'.

וְעַתָּה, אַחֵינוּ, רָאוּי לְכֻלְּכֶם שֶׁתִּשְׁמְעוּ וְתִתְבּוֹנְנוּ מַה שֶּׁאַגִּיד לָכֶם, וּתְלַמְּדוּהוּ לַקְּטַנִּים וְלַנָּשִׁים, כָּדֵי שֶׁיְּקֻיַּם בְּיָדָם מַה שֶּׁחָלַשׁ מֵאֱמוּנָתָם וְנִפְסַד, וְתִתְחַזֵּק בְּנַפְשָׁם הָאֱמֶת אֲשֶׁר לֹא תָּסוּר. וְהוּא, שֶׁזּוֹ הִיא תּוֹרַת ה' הָאֲמִתִּית הַנְּתוּנָה לָנוּ עַל יְדֵי אֲדוֹן כֹּל הַנְּבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים וְהָאֲחֲרוֹנִים, אֲשֶׁר הִבְדִּילָנוּ ה' בָּהּ מִכֹּל בְּנֵי הָעוֹלָם, כְּאָמְרוֹ: (דברים י טו): "רַק בַּאֲבֹתֶיךָ חָשַׁק יְהוָה לְאַהֲבָה אוֹתָם וַיִּבְחַר בְּזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם בָּכֶם מִכָּל הָעַמִּים". וְלֹא הָיָה זֶה בַּעֲבוּר שֶׁהָיִינוּ רְאוּיִים אֵלָיו, רַק מֵחַסְדֵי ה' עָלֵינוּ, בִּגְלַל מַה שֶּׁקָּדַם לַאֲבוֹתֵינוּ מִידִיעָתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ, כְּאָמְרוֹ יִתְעַלֶה: (דברים ז ז): "לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק יְהוָה בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים". וְכַאֲשֶׁר יִחֲדָנוּ בְּמִצְווֹתֶיהָ וְחֻקֶּיהָ, וְנִגְלְתָה מַעֲלָתֵנוּ עַל זוּלָתֵנוּ בִּסְדָרֶיהָ וְעִנְיָנֶיהָ, כְּאָמְרוֹ יִתְעַלֶּה, מַזְכִּיר חֲסָדָיו לָנוּ: (דברים ד ח): "וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם" - הִתְקוֹמְמוּ כֹּל הָאֻמּוֹת עָלֵינוּ בַּעֲבוּרָהּ עַל צַד קִנְאָה וָרֶשַׁע, וְנֶחְלְצוּ מַלְכֵי הָאָרֶץ לְהִלָּחֵם בָּנוּ בִּגְלָלָהּ עַל דֶּרֶךְ חָמָס וָפֶשַׁע, רוֹצִים לַחְלֹק עַל ה', וְאֵין לַחְלֹק עָלָיו. וְלֹאֹ הָיָה זְמָן מֵאָז עַד עַתָּה, שֶׁלֹּא שָׂם כֹּל מֶלֶךְ עַז, אוֹ אִישׁ רָשָׁע מִתְגַּבֵּר, רֵאשִׁית כֹּל כַּוָּנוֹתָיו וְאַחֲרִית מִצְווֹתָיו, לִסְתֹּר תּוֹרָתֵנוּ וְלִנְתֹּץ דָּתֵנוּ בְּכֹחַ הַזְּרוֹעַ וְתִגְבֹּרֶת הַחֶרֶב, כַּעֲמָלֵק וְסִיסְרָא וְסַנְחֵרִיב וּנְבוּכַדְנֶצַּר וְטִיטוּס וְאַדְרִיָּנוּס, וְזוּלָתָם מִן הַדּוֹמִים לָהֶם. זֶהוּ הַמִּין הָאֶחָד מִשְּׁנֵי הַמִּינִים אֲשֶׁר יִשְׁתַּדְּלוּ לְנַצֵּחַ בָּהֶם הָרָצוֹן הָאֱלֹהִי.

וְהַמִּין הַשֵּׁנִי הֵם נְבוֹנֵי הָאֻמּוֹת וְחַכְמֵיהֶן, כַּסִּרְיָאנִים, וְהַפַּרְסִים וְהַיְּוָנִים, וְהֵם גַּם כֵּן מִשְׁתַּדְּלִים לִסְתֹּר הַתּוֹרָה וּלְנַתְּצָהּ, בִּטְעָנוֹת יְחַדְּשׁוּ בָּהֶן חֲשָׁד, וּבְמַחְלֹקוֹת נִצּוּחַ יְחַבְּרוּן, יִשְׁתַּדְּלוּ לִסְתֹּר בָּהֶן אֶת הַדָּת וְלִמְחוֹת זִכְרָהּ, כַּאֲשֶׁר יִשְׁתַּדְּלוּ בּוֹ הַמִּתְגַּבְּרִים בְּחַרְבוֹתָם. וְלֹא זֶה יִצְלַח וְלֹא זֶה יִצְלַח, כִּי עַרְבוּת ה' יִתְעַלֶּה שְׁמוֹ קָדְמָה לָנוּ עַל יְדֵי יְשַׁעְיָהוּ, שֶׁכֹּל מִתְגַּבֵּר שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לְנַצֵּחַ תּוֹרָתֵנוּ וּלְבַטְּלָהּ בִּכְלֵי חַרְבּוֹ - יִשְׁבֹּר ה' אוֹתָם הַכֵּלִים וְלֹא יַצְלִיחוּ, וְזֶה עַל צַד הַמָּשָׁל, שֶׁהִשְׁתַּדְלוּתוֹ לֹא תּוֹעִיל, וְלֹא יַגִּיעַ אֶל רְצוֹנוֹ לְעוֹלָם. וְכֵן כֹּל טוֹעֵן שֶׁיִשְׁתַּדֵּל לְבַטֵּל תּוֹרָתֵנוּ - יִתֹּץ ה' טַעֲנָתוֹ וִיבַטְּלֶנָּה וְיַדִּיחֶנָּה, וְלֹא תַּתְמִיד כְּהַתְמָדַת טַעֲנָתֵנוּ. אָמַר יִתְעַלֶּה, מְיַעֵד טוֹב: (ישעיהו נד יז): "כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח וְכָל לָשׁוֹן תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי". וּשְׁנֵיהֶם חוֹשְׁבִים שֶׁזֶּה בִּנְיָן אֶפְשָׁר שֶׁיִּנָּתֵץ, וְיִשְׁתַּדְּלוּ לְנַתֵּק יְסוֹדוֹתָיו הַצּוֹלְלִים עַד הַמַּיִם, וְהֵם מוֹסִיפִים טֹרַח וְעָמָל - וְהַבִּנְיָן יִשָּׁאֵר כְּבַתְּחִלָּה, וְהָאֱמֶת יַלְעִיג בָּהֶם וְיִשְׂחַק מֵהֶם עַל הִשְׁתַּדְּלָם לְחֻלְשַׁת שִׂכְלָם בְּמַה שֶׁאֵין רָאוּי לָאָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל בְּכַיּוֹצֵא בּוֹ. אָמַר הַנָּבִיא, מְתָאֵר הִשְׁתַּדְּלָם וְלַעַג הָאֱמֶת בָּהֶם: (תהלים ב ג): "נְנַתְּקָה אֶת מוֹסְרוֹתֵימוֹ וְנַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ עֲבֹתֵימוֹ", (תהלים ב ד): "יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק אֲדֹנָי יִלְעַג לָמוֹ". הִנֵּה לֹא סַרְנוּ נְגוּעִים וּמְנֻסִּים מִשְּׁתֵּי הַכִּתּוֹת הָאֵלֶּה כֹּל יְמֵי מֶמְשַׁלְתֵּנוּ וּקְצָת יְמֵי גָּלוּתֵנוּ.

אַחַר כֵּן נִתְחַדְּשָׁה כַּת אַחֶרֶת, שֶׁהִרְכִּיבָה עִנְיָנָהּ מִשְּׁנֵי הָעִנְיָינִים יַחַד, רְצוֹנִי לוֹמַר: הַתִּגְבֹּרֶת, וְהַטְּעָנוֹת וְהַמַּחְלֹקֶת. וְרָאֲתָה שֶׁזֶּה יוֹתֵר חָזָק לִמְחוֹת זֵכֶר הָאֻמָּה וְהַתּוֹרָה, וְהִסְכִּימָה שֶׁתִּתְפָּאֵר בַּנְּבוּאָה, וְתִתֵּן תּוֹרָה זוּלַת תּוֹרַת ה', וְתֹאמַר שֶׁהִיא מֵאֵת ה' גַּם כֵּן כְּאִמְרָתוֹ וְתוֹרָתוֹ הָאֲמִתִּית, וּתְחַדֵּשׁ סָפֵק וּמְבוּכָה, כִּי זֹאת חוֹלֶקֶת עַל זֹאת, וּשְׁתֵּיהֶן מְיֻחָסוֹת לְאֵל אֶחָד, וְיִהְיֶה מָבוֹא לְאִבּוד זוֹ וָזוֹ. וְזֹאת תַּחְבּוּלָה נִפְלָאָה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאִישׁ הָרַע מְאֹד, שֶׁהוּא יִשְׁתַּדֵּל תְּחִלָּה לַהֲרֹג שׁוֹנְאוֹ עִם הִתְקַיְּמוֹ עַצְמוֹ, וּכְשֶׁיִּלְאֶה מִזֶּה - יִשְׁתַּדֵּל בְּעִנְיָין שֶׁיַּהֲרֹג הוּא עַצְמוֹ וְשׂוֹנְאוֹ.

וּתְחִלַּת מִי שֶׁמָּצָא זֶה הַדַּעַת הָיָה יֵשׁוּעַ הַנָּצְרִי, שְׁחוּק עֲצָמוֹת, וְהוּא מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהָיָה אָבִיו גּוֹי וְאִמּוֹ יִשְׂרְאֵלִית, הָעִקָּר בְּיָדֵינוּ: תבנית:צת"ב, וְאוּלָם נִקְרָאֵהוּ 'מַמְזֵר' לְהַפְלִיג בְּחֶרְפָּתוֹ. וְהוּא הֵבִיא לַחְשֹׁב שֶׁהוּא שָׁלִיחַ מֵאֵת ה' לְבָאֵר סְפֵקוֹת הַתּוֹרָה, וְשֶׁהוּא הַמָּשִׁיחַ הַיָּעוּד לָנוּ עַל יְדֵי כֹּל נָבִיא, וּפֵרֵשׁ הַתּוֹרָה פֵּרוּשׁ מֵבִיא לְבִטּוּל כֹּל הַתּוֹרָה וְכֹל מִצְווֹתֶיהָ, וְהַתֵּר כֹּל אַזְהָרוֹתֶיהָ, לְפִי מַה שֶּׁכִּוֵּן. וְהִרְגִּישׁוּ הַחֲכָמִים ז"ל לְכַוָּנָתוֹ קוֹדֵם שֶׁיִתְחַזֵּק פִּרְסוּמוֹ בָּאֻמָּה, וְעָשׂוּ בּוֹ הָרָאוּי לוֹ. וּכְבָר הִקְדִּים ה' לְהוֹדִיעֵנוּ זֶה עַל יַד דָּנִיֵּאל, וְאָמַר כִּי יִשְׁתַּדֵּל אִישׁ מִפָּרִיצֵי יִשְׂרָאֵל וְכוֹפְרֵיהֶם לְהַפְסִיד הַתּוֹרָה בְּהִתְפָּאֲרוֹ בַּנְּבוּאָה, וְהַכְנִיס עַצְמוֹ בְּעִנְיָינִים גְּדוֹלִים, יֹאמַר שֶׁהוּא מָשִׁיחַ, וְשֶׁה' יַכְשִׁילֵהו כְּמוֹ שֶׁהִכְשִׁיל, וְהוּא אָמְרוֹ: (דניאל יא יד): "וּבְנֵי פָּרִיצֵי עַמְּךָ יִנַּשְּׂאוּ לְהַעֲמִיד חָזוֹן וְנִכְשָׁלוּ". וְאַחֲרָיו בִּזְמָן גָּדוֹל יָצְאָה תֹּורָה מִבְּנֵי עֵשָׂו, וְיִחֲסוּהָ אֵלָיו, וְלֹא הָיְתָה הִיא כַּוָּנָתוֹ אֲשֶׁר הָיָה מְיַחֵל אוֹתָהּ. וְלֹא הִזִּיק מַעֲשֵׂהוּ לְיִשְׂרָאֵל, וְלֹא הִסְתַּפְּקוּ בּוֹ לֹא רַבִּים וְלֹא יָחִיד, כִּי הִתְבָּאֵר לָהֶם סְתִירַת דְּבָרָיו, וְהִנָּצְחוּ וְנָפְלוֹ בְּיָדֵינוּ, עַד שֶׁהָיָה סוֹפוֹ מַה שֶּׁהָיָה.

אַחַר כָּךְ עָמַד אַחֲרָיו מְשֻׁגָּע, הָלַךְ בְּדַרְכּוֹ, שֶׁהוּא פָּתַח לוֹ הַדֶּרֶךְ, וְהוֹסִיף עָלָיו כַּוָּנָה אַחֶרֶת, וְהִיא בַּקָּשַׁת הַמְּלוּכָה, וְשֶׁיַּעֲבְדוּהוּ בְּנֵי אָדָם, וְחִדֵּשׁ מַה שֶּׁהִתְפַּרְסֵם.

וּרְצוֹנָם כֻּלָּם לְדַמּוֹת דָּתוֹתָם לְתוֹרַת ה' יִתְבָּרַךְ, וְלֹא תִּתְדַּמֶּה הַמְּלָאכָה הָאֱלֹהִית בִּמְלֶאכֶת בָּשָׂר וָדָם אֶלָּא לַנִּפְתֶּה, שֶׁאֵין לוֹ בְּחִינָה בִּשְׁתֵּיהֶן. וְהַהֶפְרֵשׁ בֵּין תּוֹרָתֵנוּ וְהַתּוֹרוֹת אֲשֶׁר הִתְדַּמּוּ בָּה, כַּהֶפְרֵשׁ בֵּין הָאָדָם הַחַי הַמְדַבֵּר, וְהַצֶּלֶם אֲשֶׁר תְתֻקַּן מְלַאכְתּוֹ מִן הַשַּׁיִשׁ אוֹ הָעֵץ אוֹ הַכֶּסֶף אוֹ הַזָּהָב, עַד שֶׁיָּשׁוּב דּוֹמֶה לָאָדָם. שֶׁהַסָּכָל בַּחָכְמָה הָאֱלֹהִית וּבַמְּלָאכָה הָעֶלְיוֹנִית, כְּשֶׁיִּרְאֶה הַצֶּלֶם דּוֹמֶה לָאָדָם בְּכֹל שִׁטְחוֹ הַנִּרְאֶה, בְּתָאֳרוֹ וְצוּרַת אֵבָרָיו וְשִׁעוּרוֹ וּמַרְאֵהוּ, יַחְשֹׁב שֶׁמְּלֶאכֶת הַצֶּלֶם כִּמְלֶאכֶת הָאָדָם בְּשָׁוֶה, לְסִכְלוּתוֹ בְּמַה שֶּׁבְּתוֹךְ הָאֶחָד וּמַה שֶּׁבְּתוֹךְ הָאַחֵר. אַךְ הֶחָכָם הַיּוֹדֵעַ תּוֹכוֹת שְׁנֵיהֶם, יֵדַע כִּי תּוֹךְ זֶה הַצֶּלֶם אֵין תִּקּוּן מְלָאכָה בּוֹ כֹּל עִקָּר, וְתוֹךְ הָאָדָם יֵשׁ בּוֹ נִפְלָאוֹת בֶּאֱמֶת, וְעִנְיָינִים מוֹרִים עַל חָכְמַת הַבּוֹרֵא, מֵהִמָּשֵׁךְ עֲצַבָּיו בִּשְׁרִירָיו וְהִסְתַּעֲפָם, וְהִבָּדֵל מֵיתָרָיו וּמְקוֹמוֹת דִּבּוּקָם, וְהִסְתַּבֵּךְ קְשָׁרָיו וְאֵיךְ צְמִיחָתָם, וְהַרְכָּבַת עֲצָמָיו וּפִרְקֵיהֶם, וִיצִיאַת גִּידָיו דּוֹפְקִים וּבִלְתִּי דּוֹפְקִים וְהִתְחַלְּקָם, וַהֲנָחַת אֵיבָרָיו קְצָתָם מִקְּצָתָם, גְּלוּיֵיהֶם וְנִסְתְּרֵיהֶם, כֹּל אֶחָד מֵהֶם בְּשִׁעוּרוֹ וּתְכוּנָתוֹ וּבִמְקוֹמוֹ וְכָרָאוּי לוֹ. כֵּן הַסָּכָל בְּסוֹדוֹת סִפְרֵי הַנְּבוּאָה וּבְתוֹכוֹת תּוֹרָתֵנוּ, כְּשֶׁיַּעֲרֹךְ זֹאת הַתּוֹרָה לַתּוֹרָה הַבְּדוּיָה - יַחְשֹׁב שֶׁבֵּינֵיהֶן דִּמְיוֹן, כְּשֶׁיִּמְצָא בְּתוֹרַת ה' אֲסוּרוֹת וּמֻתָּרוֹת וּבָאַחֶרֶת גַּם כֵּן אֲסוּרוֹת וּמֻתָּרוֹת, וּבְתוֹרַת ה' מַעֲשֵׂי עֲבוֹדָה וּבְזֹאת מַעֲשֵׂי עֲבוֹדָה, וְתוֹרַת ה' תְּצַוֶּה וְתַזְהִיר וּתְיַעֵד טוֹב וָרָע, וְכֵן זֹאת תְּצַוֶּה וְתַזְהִיר וּתְיַעֵד טוֹב וָרָע. וְאִלּו הֵבִין שְׁנֵי הַתּוֹכוֹת, הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהַתּוֹרָה הָאֱלֹהִית הָאֲמִתִּית כֹּל חָכְמָתָהּ בְּתוֹכָהּ, וְשֶׁאֵין בָּהּ לֹא מִצְוַת עֲשֵׂה וְלֹא מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁאֵין בְּתוֹכָהּ עִנְיָינִים מְבִיאִים תּוֹעֶלֶת בַּשְּׁלֵמוּת הָאֱנוֹשִׁית, וּמַרְחִיקִים נֵזֶק מוֹנֵעַ מִן הַשְּׁלֵמוּת הַהִיא, וְיַקְנוּ מַעֲלוֹת מִדּוֹת וּמַעֲלוֹת שִׂכְלִיּוֹת, לֶהָמוֹן כְּפִי שִׂכְלָם וְלַסְּגֻלּוֹת כְּפִי הֲשָׂגָתָם, וּבָהֶם יִהְיֶה הַקִּבּוּץ הָאֱלֹהִי חָשׁוּב וּמְעֻלֶּה, מַגִּיעַ לִשְׁתֵּי הַשְּׁלֵמֻיּוֹת יַחַד, רְצוֹנִי לוֹמַר: הַשְּׁלֵמוּת הָרִאשׁוֹנָה, אֲשֶׁר הִיא הֶמְשֵׁךְ מְצִיאוּתוֹ בָּעוֹלָם עַל הַטּוֹב שֶׁבָּעִנְייָנִים הַנְּאוֹתִים לָאָדָם, וְהַשְּׁלֵמוּת הַשְּׁנִיָּה, וְהִיא הַשָּׂגַת הַמֻּשְׂכָּלוֹת כְּפִי מַה שֶּׁהֵן כְּפִי יְכֹלֶת הָאָדָם. וְשֶׁהַתּוֹרוֹת הַהֵן הַמִּתְדַּמּוֹת - עִנְייָנִים אֵין תּוֹךְ לָהֶם, רַק חִקּוּי לְבַד, וְדִמּוּי וְהֶמְשֵׁל, כִּוֵּון בּוֹ הַמְדַמֶּה לְהַגְדִּיל עַצְמוֹ, וְשֶׁיָּבִיא לַחְשֹׁב שֶׁהוּא כִּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי, וְנִגְלְתָה חֶרְפָּתוֹ לַמַּשִּׂיגִים, וְשָׁב שְׂחוֹק וָלַעַג, כְּמוֹ שֶׁיִּשְׂחֲקוּ וְיִלְעֲגוּ עַל הַקּוֹף כְּשֶׁיְּחַקֶּה פְּעֻלּוֹת הָאָדָם.

וּכְבָר קָדְמָה לָנוּ גַּם כֵּן הוֹדָעָה מֵה' יִתְעַלֶּה עַל יַד דָּנִיֵּאל כִּי כֵּן יִהְיֶה, וְשֶׁבְּאַחֲרִית הָעִנְיָן יַעֲמֹד עוֹמֵד יִתֵּן דָּת דּוֹמָה לַדָּת הָאֲמִתִּית, וִידַבֵּר גְּדוֹלוֹת, כְּלוֹמַר יֹאמַר שֶׁנִּתַּן לוֹ סֵפֶר, וְדִבֶּר ה' אֵלָיו וְהוּא דִּבֶּר אֶל ה', וְזוּלַת זֶה מֵרֹב דְבָרָיו. אָמַר דָּנִיֵאל כְּשֶׁסִפֵּר וְתֵאֵר עֲמֹד מַלְכוּת רוֹמִי, וְהִמְשִׁיל עֲמִידַת מְשֻׁגָּע, וִהְיוֹתוֹ מְנַצֵּחַ מַלְכוּת רוֹמִי וּמַלְכוּת פָּרַס וּמַלְכוּת יָוָן, בְּקֶרֶן שֶׁעָלְתָה צוֹמַחַת, וְאָרְכָה וְעָצְמָה, כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר מִן הַכָּתוּב הַהוּא לֶהָמוֹן וְלַסְּגֻלָּה, שֶׁהֵם עִנְיָנִים גִּלְּתָה אוֹתָם הַמְּצִיאוּת, לֹא יִסְבְּלוּ פֵּרוּשׁ אַחֵר. אָמַר: (דניאל ז ח): "מִשְׂתַּכַּל הֲוֵית בְּקַרְנַיָּא וַאֲלוּ קֶרֶן אָחֳרִי זְעֵירָה סִלְקָת ביניהון [בֵּינֵיהֵן] וּתְלָת מִן קַרְנַיָּא קַדְמָיָתָא אתעקרו [אֶתְעֲקַרָה] מִן קדמיה [קֳדָמַהּ] וַאֲלוּ עַיְנִין כְּעַיְנֵי אֲנָשָׁא בְּקַרְנָא דָא וּפֻם מְמַלִּל רַבְרְבָן". וְאַתָּה הִסְתַּכֵּל תִּקּוּן הַמָּשָׁל הַזֶּה וּפְלִיאָתוֹ. אָמַר שֶׁרָאָה הַקֶּרֶן הַקְּטַנָּה הָעוֹלָה כַּאֲשֶׁר אָרְכָה וְהִפִּילָה שָׁלֹשׁ קְרָנוֹת לְפָנֶיהָ, וְהוּא נִפְלָא לְאָרְכָּהּ, וְהִנֵּה לַקֶּרֶן שְׁתֵּי עֵינַיִם דּוֹמוֹת כְּעֵינֵי אָדָם, וּפֶה מְדַבֵּר גְּדוֹלוֹת, רְצוֹנוֹ לוֹמַר: שֶׁהוּא יִתֵּן דָּת דּוֹמָה לַדָּת הָאֱלֹהִית, וְיִתְפָּאֵר בַּנְּבוּאָה, וְיַרְבֶּה דְּבָרִים. וּבֵאֵר לָנוּ דָּנִיֵּאל שֶׁהוּא יִתְפָּאֵר בְּבִטוּל זֹאת הַתּוֹרָה וְיִשְׁתַּדֵּל לְשַׁנּוֹתָהּ, אָמַר: (דניאל ז כה): "וְיִסְבַּר לְהַשְׁנָיָה זִמְנִין וְדָת". וּבֵאֵר לוֹ ה' יִתְעַלֶּה שֶׁהוּא יְאַבְּדֵהוּ אַחַר עָצְמָתוֹ וְרֹב גְּדֻלָּתוֹ, עִם כֹּל מִי שֶׁנִּשְׁאַר מִן הַקּוֹדְמִים לוֹ, וְשֶׁאֵלּו הַחוֹלְקִים שְׁלָשְׁתָּם, רְצוֹנִי לוֹמַר: הַכַּת הַמַּכְרַחַת בַּחֶרֶב, וְהַמִּתְפָּאֶרֶת בַּטְּעָנוֹת, וְהַמִּתְדַּמָּה בַּדָּת - כֻּלָּם יֹאבְדוּ. וְאַף עַל פִּי שֶׁתֵּרָאֶה לָהֶם גְּדֻלָּה וְתִגְבֹּרֶת זְמָן אָרֹךְ אוֹ קָצָר - לֹא יַתְמִיד לָהֶם הַדָּבָר הַהוּא וְלֹא יִשָּׁאֵר.

וְכֵן הִנְהִיג ה' עִמָּנוּ מֵאָז, אֵין זְמָן שֶׁלֹּא יִתְחַדֵּשׁ בּוֹ שְׁמָד וָרֹגֶז, וְאַחַר כֵּן יְסִירֵהוּ ה'. אָמַר דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ בִּלְשׁוֹן הָאֻמָּה, מְסַפֶּרֶת הִתְגַּבְּרוּת הָאֻמּוֹת עָלֶיהָ מֵרֵאשִׁית עִנְיָנָהּ, וְעִם כֹּל זֶה לֹא יוּכְלוּ לְאַבְּדָהּ, עִם רֹב מַה שֶּׁיְּנַגְּעוּהָ בִּשְׁמָדִים וּגְזֵרוֹת, אָמַר: (תהלים קכט ב): "רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרָי גַּם לֹא יָכְלוּ לִי".

וְאַתֶּם, אַחֵינוּ, דְּעוּ, שֶׁבִּזְמַן נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע הִכְרִיחַ בְּנֵי אָדָם כֻּלָּם לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה, וְלֹא נִצַּל מִן הַנִּמְצָאִים רַק חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, וְאַחַר כֵּן אִבְּדוֹ ה' יִתְעַלֶּה, וְאִבֵּד נִמּוּסוֹ, וְשָׁבָה הָאֱמֶת כַּאֲשֶׁר הָיְתָה. וְכֵן בְּבַיִת שֵׁנִי, בְּעֵת תִּגְבֹּרֶת מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה, גָּזְרוּ שְׁמָדוֹת עֲצוּמוֹת וְקָשׁוֹת עַל יִשְׂרָאֵל כְּדֵי לְאַבֵּד הַתּוֹרָה לְפִי מַחְשַׁבְתָּם, וְהִכְרִיחוּם לְחַלֵּל שַׁבָּת, וְשֶׁלֹּא יָמוּלוּ בְּנֵיהֶם, וְשֶׁיִּכְתֹּב כֹּל אֶחָד וְאֶחָד בְּבִגְדוֹ אֵין לוֹ חֵלֶק בה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וְיָחֹק עַל קֶרֶן שׁוֹרוֹ כֵּן וְאָז יַחְרֹשׁ בּוֹ. וְהִתְמִיד כֵּן כַּחֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, וְאַחַר כֵּן אִבֵּד ה' מַלְכוּתָם וְנִמּוּסָם יַחַד. וּבְכֹל זְמָן יֹאמְרוּ חֲכָמִים: פַּעַם אַחַת גָּזְרָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה שְׁמָד עַל יִשְׂרָאֵל, כָּךְ וָכָךְ גָּזְרוּ עֲלֵיהֶם, וְאַחַר כֵּן יְבַטְּלֵהוּ ה' וִיסִירֵהוּ בְּסוּר מְחַדְּשׁוֹ. וְכֵן אָמְרוּ עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם: "שְׁמָדָא עֲבִיד דְּבָטִיל"(דרוש מקור).

וּכְבָר יִעֵד ה' יִתְעַלֶּה יַעֲקֹב אָבִינוּ, שֶׁזַּרְעוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁיַּשְׁפִּילוּם הָאֻמּוֹת וִינַצְּחוּם - הֵם יִשָּׁאֲרוּ אַחֲרֵיהֶם. אָמַר יִתְעַלֶּה: "וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ", רְצוֹנוֹ לוֹמַר שֶׁהֵם עִם הֱיוֹתָם שְׁפָלִים כֶּעָפָר, מִדְרַךְ כַּף רֶגֶל לַכֹּל - לַסּוֹף יְנַצְּחוּ וְיִגְבְּרוּ. וְעוֹד, עַל צַד הַמָּשָׁל, שֶׁהֶעָפָר בַּסּוֹף יַעֲלֶה עַל דּוֹרְכוֹ וְיִשָּׁאֵר אַחֲרָיו. וּכְבָר בֵּאֵר יְשַׁעְיָהוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְהוֹדִיעָנוּ מִפִּי ה', שֶׁזֹּאת הָאֻמָּה בִּזְמַן הַגָּלוּת, כֹּל מִי שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לְנַצְּחָהּ וּלְהִתְגַּבֵּר עָלֶיהָ – תַּעֲלֶה הִשְׁתַּדְּלוּתוֹ, גַּם יָכוֹל יוּכַל, וְלַסוֹף יַעַזְרָהּ ה' וְיִרְפָּא מַחַץ מַכָּתָה. אָמַר: (ישעיהו כא ב): "חָזוּת קָשָׁה הֻגַּד לִי הַבּוֹגֵד בּוֹגֵד וְהַשּׁוֹדֵד שׁוֹדֵד עֲלִי עֵילָם צוּרִי מָדַי כָּל אַנְחָתָה הִשְׁבַּתִּי".

וּכְבָר עָרַב לָנוּ ה' יִתְעַלֶּה עַל יְדֵי נְבִיאָיו, שֶׁלֹּא נֹאבַד וְלֹא נִכְלֶה, וְלֹא נֶחְדַּל מִהְיוֹת אֻמָּה חֲשׁוּבָה וּמְעֻלָּה, וּכְמוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר בִּטּוּל מְצִיאוּת הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה - כֵּן לֹא יִתָּכֵן אֲבֵדָתֵנוּ מִן הָעוֹלָם. אָמַר: (מלאכי ג ו): "כִּי אֲנִי יְהוָה לֹא שָׁנִיתִי וְאַתֶּם בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם". וְכֵן בִּשְּׂרָנוּ וְהִבְטִיחָנוּ, יִתְעַלֶּה שְׁמוֹ, כִּי מִן הַנִּמְנָע אֶצְלוֹ שֶׁיִּמְאַס בָּנוּ כֻּלָּנוּ, וְאַף עַל פִּי שֶׁנַּמְרֶה אֶת פִּיו וְנַעֲבֹר עַל מִצְווֹתָיו. אָמַר: (ירמיהו לא לו): "כֹּה אָמַר יְהוָה אִם יִמַּדּוּ שָׁמַיִם מִלְמַעְלָה וְיֵחָקְרוּ מוֹסְדֵי אֶרֶץ לְמָטָּה גַּם אֲנִי אֶמְאַס בְּכָל זֶרַע יִשְׂרָאֵל עַל כָּל אֲשֶׁר עָשׂוּ נְאֻם יְהוָה" וּבָזֶה עַצְמוֹ הִקְדִּים לְהוֹדִיעֵנוּ בַּתּוֹרָה עַל יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה, אָמַר: (ויקרא כו מד): "וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם".


ואתם אחינו חזקו ואמצו והשענו על הפסוקים האלה האמתיים ואל יבהילו אתכם השמדות אם תכפו אתכם ואל יפחיד אתכם תוקף יד האויב עליכם וחלישות אומתנו שכל העניין הזה אינו רק נסיון ובחינה להראות אמונתכם וחבתכם בעולם ושלא יחזיקו בדת האמת בעתות כאלו אלא החכמים יראי ה' מזרע יעקב הזרע הטהור והנקי שנאמר עליהם (יואל ג' ה') "ובשרידים אשר ה' קורא" באר שהם יחידים והם האנשים שעמדו אבותם על הר סיני ושמעו הדבור מפי הגבורה ושלחו ידיהם ואמונתם לברית וקבלו על עצמם המעשה והקבלה ואמרו "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" וחייבו דבר זה עליהם ועל הבאים אחריהם שכן כתוב (דברים כ"ט כ"ח) "לנו ולבנינו עד עולם" וכבר הבטיחנו הבורא יתברך כאדם הנכנס ערב לחברו ודי לנו בערבותו והודיענו שכל מי שעמד על הר סיני שהם מאמינים בנבואת משה רבינו בכל מה שבא על ידו הם ובניהם ובני בניהם עד עולם שכן אמר הקדוש ברוך הוא יתברך (שמות י"ט ט') "הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם" לפיכך יש לדעת שכל מי שנטה מדרך הדת הנתונה במעמד ההוא שאינו מזרע האנשים ההם וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה על כל המסתפק בנבואה לא עמדו אבותיו על הר סיני המקום יצילנו ויצילכם מן הספק וירחיק ממנו ומכם המחשבות המביאות לידי ספק ולידי מכשול.


לפיכך אחינו כל ישראל הנפוצים בקצוות הארץ חייבים אתם לחזק קצתכם לקצתכם ולאמץ ולזרז הגדולים לקטנים והיחידים להמון ותחברו אומתכם על דבר אמת שלא ישתנה ולא יופר ולהרים קולכם באמונה שלא תפול לעולם ולא תשחת והוא להודיע לרבים שהקדוש ברוך הוא הוא אחד ולא כשאר האחדים ולהודיע שמשה הוא נביאו ומדבר עמו והוא אדון כל הנביאים והוא שלם מכולם והוא המשיג מהקדוש ברוך הוא מה שלא השיג אחד מכל הנביאים לא לפניו ולא לאחריו ושספר תורה זה כולו מ"בראשית" עד "לעיני כל ישראל" הוא דבור מאת הבורא יתברך למשה רבינו שנאמר (במדבר י"ב ח') "פה אל פה אדבר בו". ושאין להפר ולא לשנות ולא להוסיף ולא לגרוע לעולם ושלא תבא מאת ה' תורה זולתה ולא ציווי ולא אזהרה וכמו כן זכרו מעמד הר סיני שצונו הקדוש ברוך הוא לזכרו תמיד וגם הזהירנו מלשכחו אותו וצונו ללמד אותו לבנינו כדי שיגדלו על תלמודו הוא מה שנאמר (דברים ד' ט-י) "רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחרב לאמר" וראוי לכם אחינו שתגדלו בניכם על המעמד ההוא הגדול ותספרו בתוך קהל ועדה גדולתו והדורו שהוא עמוד שהאמונה סובבת עליו והטענה המביאה לידי אמת וגדלו המעמד ההוא על כל גדולה כמו שגדלו הקדוש ברוך הוא שנאמר (דברים ד' ל"ב) "כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך וגו' " ודעו אחינו בברית הזאת ובסברה הזאת שהדבר הגדול הזה שנראה במציאות שהעיד עליו מבחר כל העדים שלא היה מקודם כמוהו וכן לא יהיה אחריו כמוהו והוא שתשמע אומה אחת בכללה דבור הקדוש ברוך הוא ושתראה כבודו עין בעין ודבר זה הי' שתתחזק האמונה חזוק שלא ישנהו משנה ויגיע לנו על ידי האמת כדי להעמיד רגלנו לבל ימעדו אשורנו בעתות כאלו כשיתחדש שום רוגז או שמד על יהודים חס וחלילה וכשתתגבר יד האנס שכן כתוב (שמות כ' כ') "כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו" כלומר שזה הנגלה עליהם בענין זה, כדי שתעמדו בכל נסיון שיפגע בכם באחרית הימים שלא יזוז לבבכם ולא תחטאו ואתם אחינו היו על בריתכם קיימים ובדתכם מחזיקים ועל אמונתכם נוהגים ועומדים.


ושלמה המלך עליו השלום דמה אותנו לאשה יפה בתכלית היופי שאין בה דופי שנאמר (שיר השירים ד' ז) "כלך יפה רעיתי ומום אין בך" ודמה שאר האמונות והסברות שרוצים להמשיכה אליהם ולהחזירה לאמונתם כאנשי הבליעל השטופים בזמה והמפתים הנשים שהן בנות חיל להשיג מהן תאותם המכוערת כן אירע לנו עם אלו שהם משיאים אותנו ומפתים להחזירנו לדתותיהם ואולי נאחז ונסתבך בסבכי פחזותם ובענפי שקריהם ואחר כך חזר בחכמתו בלשון תשובת האומה כאלו היא אומרת לאותם שהם רוצים לפתותה ולהראות להם שסברתה מעולה מסברתם לאיזה דבר מתחזקים בי התוכלו להראות לי כמו "מחולת המחנים" (שיר השירים ז' א) כלומר שהאומה תטעון כנגדם ואומרת להם הראונו כמו מעמד הר סיני שהיה בו מחנה אלהים ומחנה ישראל זה לעומת זה אז אשוב לעצתכם וזה המאמר הוא על דרך משל "שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך מה תחזו בשולמית כמחולת המחנים", ופירש "שולמית" השלמה החסידה ו"מחולת המחנים" שמחת מעמד הר סיני שהיה בו מחנה ישראל שנאמר (שמות י"ט י"ז) "ויוצא משה את העם לקראת האלהים מן המחנה ויתיצבו בתחתית ההר" ומחנה אלהים כמו שנאמר (תהילים ס"ח י"ח) "רכב אלהים רבותים אלפי שנאן ה' בם סיני בקודש" ראה חכמת המשל וסודו שהוא החזיר מלת "שובי" ארבע פעמים בזה הפסוק להיות לרמז שאנו נרדפים ארבעה פעמים לצאת מן הדת בכל אחת מן המלכיות האלה הארבעה שאנו היום באחרונה מהן.


והבטיחנו הקדוש ברוך הוא בתורתו ואמר כי בהיותם מכריחים אותנו לאחז בסברתם, שנאמר (דברים ד' כ"ח) "ועבדתם שם אלהים אחרים מעשה ידי אדם" אבל בכל זה לא יהיה זה בכלל בכל הארץ ולא תכרת התורה ממנו לעולם והבטיח ואמר (דברים ל"א כ"א) "כי לא תשכח מפי זרעו" ובאר לנו על ידי ישעיהו מבשר אומתנו שהאות ביננו ובינו יתברך והמופת המורה שלא נאבד הוא קיום תורת ה' ודברו בינינו שנאמר (ישעיהו נ"ט כ"א) "ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך וגו' " וגם התפארה אומתנו לפני הקדוש ברוך הוא על שתסבול צרות השמדות ותשא הצרות התוכפות עליה שכן כתוב (תהלים מ"ד כ"ג) "כי עליך הורגנו כל היום" זה דורו של שמד.


ויש עלינו לשמוח במה שנסבל ונשא מן הצרות ואבדת הממון והגלות והפסד ענינינו שכל זה לתפארת היא לנו לנגד בוראנו וכבוד גדול וכל מה שיפול ממנו בענין הזה הוא חשוב כקרבן כליל על גבי המזבח ויאמר לנו על זה (שמות ל"ב כ"ט) "מלאו ידכם היום לה' ולתת עליכם היום ברכה". לפיכך ראוי להם שיברחו וירדפו אחרי ה' ויכנסו למדברות ולמקומות שאין בהם ישוב ושלא יחושו על התבודדם מאנשי סודם וגם לא יחוסו על אבדת ממון שכל זה דבר מועט ומצער לנגד מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא המולך על הכל השם הנכבד והנורא הזה ה' אלהיך ונאמן הוא לשלם שכר טוב בעולם הזה ובעולם הבא ועל הדרך הזה מצאנו החסידים הטהורים רודפים האמת ומשיגים אותה הם בורחים לדת האל מקצוות הארץ הרחוקות וישימו מגמותם למקומות החסידים כדי שיוסיפו להם מאור התורה כדי שישיגו בענין זה מן הקדוש ברוך הוא מן הטובה ואיך לא ימאס האדם ואיך לא יקוץ בארץ מולדתו ובבני משפחתו בשביל התורה כלה בכללה והנה מצאנו איש אחד בין שאר בני אדם כשלא ימצא די מחייתו במקום אחד עד שיקוץ בו ויצר לו מקומו יצא משם למקום אחר כל שכן כשיצר לו מקומו מצד תורתו ומצד אמונת האל שלא יברח ממנו אל מקום אחר ומי שלא יתכן לו לצאת בשום זמן לא ינהל נפשו לאט ויפשע בעצמו ויעשה הפקר לחלל השבת ולאכול האיסורים ויעלה על לבו שפרק מעליו עול התורה שהתורה הזאת לא יוכל להמלט ולהנצל ממנה אפילו אחד מזרע יעקב לעולם לא הוא ולא זרעו ולא זרע זרעו בין ברצונו בין שלא ברצונו אבל הוא נענש על כל מצוה ומצוה שבטל מן הצווים כלומר ממצות עשה וגם יענש על כל מה שיעבור ממצות לא תעשה ולא יעלה על הדעת שבהיותו עושה החמורות שלא יענש על הקלות כדי שיפקיר עצמו להן אבל ירבעם בן נבט שחיק עצמות יענש על העגלים שחטא בהם והחטיא את ישראל וכמו כן יענש על שבטל מצות סוכה בסוכות וזה העיקר יסוד מיסודי התורה והדת ולמדוהו ועשו היקש עליו.


ומה שזכרת מדבר הפושע שהכניס בלבות העם שמלת "במאד מאד" (בראשית י"ז כ') הוא נאמר על משגע וכן מה שאמר (דברים ל"ג ב') "הופיע מהר פארן" רומז אליו וכן מה שנאמר (דברים י"ח ט"ו) "נביא מקרבך מאחיך כמוני" וכן הבטחתו לישמעאל (בראשית י"ז כ') "ונתתיו לגוי גדול" דברים אלו כבר נדחו ונסתרו מרוב הרגלתם בפי הכל ולא נאמר בהם שהם בתכלית התלישות בלבד אבל אומרים שצחוק הוא והתול לקחת מהם ראיה והם דברים שאינם מביאים ספק בשום פנים ואפילו בלב ההמון והפושעים בעצמם המשחקים בדברים האלו אין דעתם שכן הוא וגם אינו מסתפק להם, אבל כוונתם באלה הדברים להתפאר בהם בפני הגוים ולהראות להם שהם מאמינים אבל הקלון שאומר שמשגע כתוב בתורה והישמעאלים עצמם אינם מאמינים בראיות אלו ואינם מקבלים אותן ואינם לוקחים אותן לראיה לפי שבטולה מבואר ומפני שלא מצאו להם טענה בשום פנים בפסוק מפסוקי התורה ולא בסברה ולא בדמיון כדי שיתלו ממנו הוצרכו לומר שהחלפנו התורה ושנינו אותה ושגררנו שם פלוני מן התורה ולא מצאו להם שום טענה להנצל יותר קרובה מזו ואף על פי שהיא בתכלית ההריסה ובטולה גלוי אפילו להמון כל שכן ליחידים הואיל והתורה העתיקוה ללשון ארמית ולשון פרס ולשון יון ולשון לעז קודם שעמד הפסול כמה מאות מן השנים ועוד שהיא מקובלת דור מפי דור ממזרח העולם ועד מערבו ולא נמצא בכל זה שום חלוף כלל ואפילו בדקדוקיה אפילו בין קמץ חטף לשורק לא נמצא בה שום חלוף ולא הוצרכו לטענה זו החלושה אלא שלא מצאו שום ספק בתורה וביאור הדבר ממה שכתוב "ונתתיו לגוי גדול" אין רצונו לומר גדול בתורה ובנבואה אלא במנין בלבד וכבר נאמר בעובדי עבודה זרה (דברים ד' ל"ח) "גוים גדולים ועצומים" וכן במה שאמר "במאד מאד" אלו היתה הכונה בו שיצא ממנו פלוני היה אומר "וברכתיו במאד מאד" ואז היה אפשר להתלות זה הטוען בחוט של קורי עכביש לומד שענינו אברכנו להיות מזרעו פלוני אבל הואיל ואמר "במאד מאד" אחר שאמר "והרבתי" יורה הדבר שאינו אלא על דרך ההפלגה ברב המנין והנה באר הקדוש ברוך הוא בתורה לאברהם אבינו עליו השלום שכל מה שהבטיחו הבורא יתברך מברכות ושיתן מצוות לזרעו ויבדיל אותו מזולתם שבשביל זרע יצחק נאמר בלבד זה ולא על זה האחד והוא סמוך ומושג לברכת יצחק שנאמר (בראשית כ"א י"ג) "וגם את בן האמה לגוי אשימנו כי זרעך הוא" ובאר בזה שהעיקר יצחק וזה האחר טפל ועוד ביאר בפירוש ואמר (בראשית כ"א י"ב) "כי ביצחק יקרא לך זרע" ועוד כשנסכים על ישמעאל שאפילו היות זרעו הרבה במנין לא יהיה חסיד ולא יהיה לו חן בשלמות האנושית כדי שתתפרסם בו ותתודע, אבל תתודע חסידותך בזרעך החסיד והוא הזרע הבא מיצחק וזה פירוש "יקרא" כמו שנאמר (בראשית מ"ח ט"ז) "ויקרא בהם שמי ושם אבותי" כלומר יתפרסם בהם ויתודע ואחר כך באר יצחק שהברכות ההן שהבטיח בהן לאברהם שבכלל הברכות ההם שיקים בריתו ותורתו של הבורא בזרעו כמו שאמר לבניו (בראשית י"ז ח) "והייתי להם לאלהים" ואחר כך יחד יצחק והבדילו מישמעאל בכל הברכות האלו כמו שבארנו ויחדו בברית זולת ישמעאל כמו שנאמר (בראשית י"ז כ"א) "ואת בריתי אקים את יצחק" ואחר שאמר בשביל ישמעאל (בראשית י"ז כ) "הנה ברכתי אותו" באר לנו הקדוש ברוך הוא ענין זה על ידי יצחק שיעקב יחד בכל הברכות האלו זולת עשו, והוא מה שאמר יצחק (בראשית כ"ח ד') "ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך".


הנה התבאר לנו שמעלת התורה שהבטיח בה הקב"ה לאברהם שתתקיים בזרעו שיצחק הוא המיוחד בה ואחריו יעקב מזרע יצחק וכן מצאנו הנביא עליו השלום שנתן הודאה להקדוש ברוך הוא על הטובה הגדולה הזאת שכן כתוב (תהילים ק"ה ט') "אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק ויעמידה ליעקב לחק לישראל ברית עולם". ומה שיש לך לדעת שזה השם שעלה בדעת הישמעאלים שכתוב בתורה שאחזו בו הפושעים כלומר "במאד מאד" שהוא "מחמד" אינו מחמד אלא אחמד כי הוא פשט המאמר שהם אומרים שהוא כתוב בתורה וכשליחות המכזבים שהוא "אבנגלוו" ששמו "אחמד" ומספר "במאד מאד" אינו עולה למספר "אחמד" שסוברים שהוא כתוב בתורה.


אבל מה שאומר"הופיע מהר פארן" בידוע שהוא פועל עבר ואלו אמר "יופיע" אז יכול היה הטוען להתלוצץ ולהתלות בו אבל הואיל ואמר "הופיע" הורה שהוא דבר שכבר עבר וביאור הדבר שהוא מספר מעמד הר סיני ואומר כשנגלה על הר סיני לא נגלה מן השמים על הר סיני כרדת אבני אלגביש אלא נגלה מעט מעט לאט מראשי ההרים מראש הר לראש הר עד שירד על הר סיני ואמר (דברים ל"ג ב') "ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבות קודש למו מימינו אש דת למו" והדבר מובן למי שירצה כלומר לישראל והבן איך דייק שפארן שהוא יותר רחוק נאמר בו "הופיע" ושעיר שהוא יותר קרוב אמר "זרח" וסיני שעליו היתה הכונה ובו שכן הכבוד כמו שנאמר (שמות כ"ד ט"ז) "וישכן כבוד ה' על הר סיני" אמר בו "מסיני בא" וכענין זה ספרה דבורה כשספרה מעמד הר סיני שהכבוד נגלה לאט לאט מהר להר שכן כתוב (שופטים ה' ד') "ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה גם שמים נטפו וגו' " ועל הדרך שבארוהו חכמים זכרונם לברכה שהקדוש ברוך הוא שלח נביא לאדום קודם משה רבינו להורות להם התורה ולא רצו לקבלה וכן שלח לישמעאל והראה אותה להם ולא קבלוהו ממנו ואחר כך שלח לנו משה רבינו וקבלנוה ואמר (שמות כ"ד ג') "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" וכל זה דבר שהיה קודם מתן תורה וכן באו המלות מורות על פעלים עוברים "בא" "וזרח" "והופיע" ואינן להבא.


אבל הראיה שהם מביאים ממה שנאמר (דברים י"ח ט"ו) "נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלהיך אליו תשמעון" ואמרת שמקצתם הסתפק להם זה ומקצתם הסתלק מהם הספק באמרו "מקרבך" ולולי מלת "מקרבך מאחיך" היתה זאת להם לראיה במקום הזה יש לך לכוון שכלך שתתבונן במה שאומר לך דע שלא יעבור לשום אדם לקחת מלה אחת מענין שכלו דבק ומתחבר להיות לו לראיה ולסמוך עליה אבל ראוי לו לעיין במה שקדם מן הענין ומה שאחריו כלומר שיעיין בתחלת המלה ההיא שסמך עליה מתחלת ענינה ובאי זה ענין ופסוק עד שישלם הענין ואז ידע כונת אומר הענין ואז יקח ראיה ממנו ואין ראוי לשום אדם לקחת ראיה מדבר מוכרת מאשר לפניו ומאשר לאחריו ואלו היה זה עובר כמו כן ראוי לומר שהקדוש ברוך הוא הזהירנו שלא נשמע מן הנביא שכן הוא אומר (דברים י"ג ב') "לא תשמע אל דברי הנביא ההוא" וכן נוכל לומר שהקדוש ברוך הוא צונו לעבוד עבודה זרה חס וחלילה שכן כתוב (דברים י"א ט"ז) "ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם" והרבה כיוצא בזה ודבר זה מבואר בטולו שאין לוקחים ראיה משום פסוק בשום פנים עד שידעו כונת הענין מתחלתו ועד סופו ואז יובן ענינו והפסוק הזה שהוא "נביא מקרבך מאחיך כמוני" ראוי לעמוד על מה שלפניו ושלאחריו ממה שהוא דבק לענין כדי שיובן ולא ישאר בו ספק בשום פנים וביאור הדבר שהוזהרנו בתחלת הפרשה מלהתעסק בקסמים ובמעוננים ובחכמת הכוכבים ובכשפים ובחברים והדומה להם בדברים אלו שחושבים האומות שבהם יוכלו לדעת העתידות קודם שיתחדשו ומתכונים אליהם וכשהזהירנו יתברך מלהתעסק בדברים אלו אמר לנו שכל האומות חושבים שיודעים מה שיתחדש קודם שיתחדש מן הדרך הזה ואתה לא תדע מזה הדרך מה שעתיד להיות אבל תדע אותו על ידי נביא שאקים לכם להודיעכם העתידות ויאמינו דבריו ולא יחטא בכל מה שיאמר ותהיו יודעים העתיד להתחדש קודם שיתחדש מבלי קסמים וחברים ומאין דין הכוכבים וזולתם ואחר כך באר לנו שדבר זה יהיה בנו בלי טורח ואמר כי נביא שישלח אלינו להודיענו העתיד יהיה מקרבכם כדי שלא תצטרך לשוטט אחריו מעיר לעיר ולהלוך אחריו מהלך רחוק וזהו ענין "מקרבך" ואחר כך הודיע דבר אחר ואמר ובהיותו קרוב מכם ובקרבכם יהיה מכם כמו כן כלומר מישראל כדי שתהיה המעלה הזאת מיוחדת לכם והיא לדעת מה יהיה ולפיכך הוסיף במאמר ואמר "כמוני" שמא יעלה על דעתך הואיל וכתיב "מאחיך" יתכן להיות מעשו ומישמעאל לפי שמצאנו כתוב בעשו (במדבר כ' י"ד) "כה אמר אחיך ישראל" לפיכך הוצרך לומר "כמוני" כלומר מבני יעקב ואין"כמוני"בכאן להיות כמוהו במעלת הנבואה שכבר אמר (דברים ל"ד י') "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה"והוא בעצם הפרשה המורה על מה שזכרנו אמר (דברים י"ח י' – ט"ו) "לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים""תמים תהיה עם ה' אלהיך""ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך נביא מקרבך מאחיך כמוני".


הנה התבאר והתאמת שהנביא הזה שהבטיח במקום הזה אינו נביא שיבא במצוה ולא יחדש תורה אבל הוא איש שלא יצריכנו לקסמים ולמעוננים ולחכמת הכוכבים ונשאל ממנו מה שיארע לנו כמו שהאומות שואלים למעוננים ולקוסמים שכן מצאנו שאול ששאל לשמואל על אבדה שאבדה לו אבל שלא נאמין בנבואת זיד ועמר אין זה בשביל שאינם מישראל כמו שחושבים ההמון עד שנצטרך לדייק ממלת "מקרבך מאחיך", שהרי איוב וצופר ובלדד ואליפז ואליהוא כולם אצלינו נביאים ואע"פ שאינם מישראל וכן חנניא בן עזור נביא שקר ואף על פי שהוא מישראל אבל נאמין בנביא או נכחישהו מצד נבואתו ולא מצד יחוסו ובאור זה הדבר שזה משה רבינו רבם של כל הנביאים ששמענו הדבור המדבר אליו והאמננו בו ובנבואתו ואמרנו לו (דברים ה' כ"ד) "קרב אתה ושמע וגו' " והוא אמר לנו שלא נשארה מצוה בשמים לתת ואין שם אמונה אחרת ולא תורה בלתי זאת שתבא שנאמר (דברים ל' י"ב) "לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה" והזהירנו שלא נוסיף ושלא נגרע בתורה זאת שנאמר (דברים י"ג) "לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו", וחייבנו בשם הבורא להאמין בתורה הזאת אנו ובנינו ובני בנינו עד סוף כל הדורות שכן כתוב (דברים כ"ט כ"ה) "הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו לעשות את כל דברי התורה הזאת" וכל נביא שיעמוד, בין שיהיה מיוחס לכהונה או ללויה או שיהיה עמלקי ויאמר שאחת מכל המצות הנכללות בספר התורה שבטל חיובה שקר והכחיש נבואתו של משה רבינו שהוא אמר "לנו ולבנינו עד עולם" לפיכך נכחישהו ונהרוג אותו אם תהיה לנו יכולת על זה ואין לנו להשגיח על מופתיו כמו שלא נשגיח לנביא האומר לעבוד עבודה זרה שכן אמר (דברים י"ג ג'־ד') "ובא האות והמופת" "לא תשמע אל דברי הנביא" שהרי משה רבנו עליו השלום אמר לנו לא תעבדו עבודה זרה לעולם לפיכך נדע שאות הזה שעשה בשם עבודה זרה אינו כי אם בלאט וכישוף וכן אמר לנו משה עליו השלום שהתורה הזאת עומדת לעולם לפיכך כל נביא שיאמר שהיא לזמן קצוב יש לנו לדעת מפשט נבואתו שהוא נביא שקר שהרי בא להכחיש משה רבנו לפיכך לא נבקש ממנו אות ומופת ואם עשה לא נשגיח בו שיחשב שהוא מופת בעשותו אותו לפי שאמונתנו במשה לא היתה מצד המופת כדי שנתחייב מצד זה (בשביל זה) להקיש בין מופת הנביא הזה למופת משה רבינו אבל האמננו בו לפי ששמענו הדבר כמו ששמע הוא ובזה האמננו בו אמונה שלמה מקוימת עד עולם שנאמר (שמות י"ט ט') "וגם בך יאמינו לעולם" ואנחנו בענין זה עם משה רבינו כמו שני עדים שהעידו שראו שום דבר שכל אחד מהם יודע בודאי שהוא שאמת יעיד חבירו ואמתות דברו ואינם צריכים להביא על דבריהם ראיה בפני המון העם וכן הדבר בנו אנחנו עדת ישראל ידענו אמתות משה רבינו לפי שראינוהו במעמד הר סיני בשעת הדבור לא מפני המופת, אבל עשה כל מה שעשה מן המופתים לפי הצורך כמו שהתבאר מפסוקי התורה ומפני שהעיקר הגדול הזה הוא נשכח ואינם סומכים עליו רוב אומתנו בשביל זה אין אנו מאמינים במופתים כמו שאנו מאמינים במשה רבינו ולא בשוה ביניהם באמונה ובשביל זה אמר שלמה עליו השלום בלשון האומה (שיר השירים ד' א') "מה תחזו בשולמית כמחולת המחנים" אמר אם תוכלו להעמיד לי כמו מעמד הר סיני לפיכך אם יעמוד נביא מישראל או משאר האומות ויקרא בני אדם לדתו של משה רבינו ולא יוסיף ולא יגרע כמו ישעיהו וירמיהו וזולתם נשאל ממנו מופת אם יתן מופת נאמין בו ויהיה אצלנו במעלות הנביאים ואם יחסר ויפול שום דבר מכל דבריו יהרג ומה שאנו מאמינים בו בתתו מופת ואף על פי שאפשר שהוא מכחיש שהקדוש ברוך הוא צונו על ידי משה ואמר לנו כשיעידו שני עדים בשום דבר חתוך הדין על פי עדותם ודן אותם לכף זכות והעמידם על חזקת כשרותם ואף על פי שיתכן שיעידו באמת או שיעידו בשקר וכן צונו שאם יקום נביא ונתן אות או מופת ונראה לפי דעתו הפעולות כפי חתוך דבריו אף על פי שהדבר אפשר אם הוא אמת או שקר ובאר לנו כמו כן שיש דברים שאינם מתקבלים לצד הנבואה והם כל דבר שיבא להכחיש נבואתו של משה רבינו עליו השלום.


וכבר בארנו הענין זה בתכלית הבאור בתחלת חבורנו הגדול בפירוש המשנה ומשם תלמוד העקרים האלה הגדולים שהם אדני התורה ועמודי האמונה מה שראוי לך לדעת כי כאשר אין תוספות בתורת משה ולא גרעון בכתובים כמו כן אין תוספות וגרעון בפירושה המקובל והוא שקבלו החכמים איש מפי איש והיא תורה שבעל פה.


אבל מה שזכרת מדבר הקצים ומה שבאר רב סעדיה ז"ל בהם תחלת מה שיש עליך לדעת שהקץ על דרך האמת לא יתכן לשום אדם לדעת אותו לעולם כמו שבאר דניאל ואמר (דניאל יב ט') "כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ" אבל רוב ציור קצת החכמים על זה ועלה ברעיוניהם שהשיגוהו כבר קדם הנביא להודיע ענין זה ואמר "ישוטטו רבים ותרבה הדעת" כלומר ירבו הדעות והסברות בו וכבר באר הקדוש ברוך הוא על ידי נביאיו שקצת בני אדם יחשבו קצים למשיח ויעברו הקצים ולא יתקיימו ואחר כך הזהירנו מלהסתפק בענין זה ואמר אל יעציבו אתכם אם לא יעלה חשבונם אבל כל מה שיוסיף להתאחר הוסיפו בו תקוה שכן אמר (חבקוק ב' ג') "כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא לא יאחר" ודע שהקץ שבאר הקדוש ברוך הוא אותו בבאור כלומר גלות מצרים שאמר (בראשית ט"ו י"ג) ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה" לא נודעה אמתתו ונפל בו ספק מהם מי שסבר שארבע מאות שנה אלו משעה שירד יעקב אבינו למצרים ואחרים חשבו משהתחיל השעבוד והיא שנת שבעים לאחר שירד יעקב אבינו למצרים ואחרים חשבו אותן משעה שנאמרה נבואה זו לאברהם אבינו והוא מעמד בין הבתרים, וכשמלאו ארבע מאות למעמד בין הבתרים יצאו ממצרים קצת בני ישראל קודם שעמד משה רבינו שלשים שנה ועלה בדעתם שכבר תם הקץ והרגום המצרים והכבידו עליהם השעבוד כן הודיעונו החכמים זכרונם לברכה ועל האנשים ההם אשר טעו בחשבונם ודמו שכבר באה הגאולה ויצאו אמר דוד (תהלים ע"ח ט') בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב" והקץ האמתי היה ארבע מאות שנה משנולד יצחק שהוא זרע אברהם שנאמר "כי ביצחק יקרא לך זרע" ואמר יתברך (בראשית ט"ו י"ג) "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה" ובזמן הגלות ישלטו אותם וישעבדו בהם וייגעום כך הוא פירוש הפסוק "והיו ארבע מאות שנה" לגרות לא לשעבוד ולא התבאר זה עד שעמד הנביא הגדול ונמצא שמיום שנולד יצחק עד שיצאו ממצרים ארבע מאות שנה בשוה ואתה דון מקץ זה קל וחמר ומה הקץ הזה שנודע זמנו והתבאר לא ידעוהו כל שכן הקץ הזה הארוך שפחדו הנביאים וחרדו מרוב אריכתו עד שאמר הנביא על דרך התמה (תהלים פרק ו') "הלעולם תאנף בנו תמשוך אפך לדור ודור". ואמר ישעיהו כשספר אריכות הגלות הזו (ישעיה כ"ד כ"ב) "ואספו אספה אסיר על בור וסגרו על מסגר ומרוב ימים יפקדו" ובאר לנו דניאל עמק ידיעת הקץ והיותו סתום ונעלם ולפיכך מנעונו החכמים זכרונם לברכה מלחשוב הקצים לביאת משיח לפי שיכשל בהם ההמון ושמא יטעה בראותו שבאו הקצים ולא בא וכן אמרו החכמים זכרונם לברכה תפח רוחם של מחשבי קצים לפי שהם תקלה לעם לפיכך התפללו עליהם חכמים שתפח דעתם וישחת חשבונם ואנו דנים את רב סעדיה לכף זכות ונאמר שמא מה שהביאו לענין זה ואף על פי שהיה יודע שהתורה אסרה זה לפי שהיו בני דורו בעלי סברות רבות נשחתות וכמעט שתאבד תורת ה' לולי הוא עליו השלום לפי שהוא גלה מן התורה מה שהיה נעלם וחזק ממנה מה שנדלדל והודיעו בלשונו ובכתבו וקולמוסו וראה בכלל מה שראה בדעתו לקבץ המון העם על דרך חשבון הקצים כדי לאמץ אותם ולהוסיף על תוחלתם והוא התכוון בכל מעשיו לשם שמים ואין לטעון עליו על שטעה בחשבנותיו כי כוונתו היתה מה שאמרתי.


אבל מה שראיתיך משתוקק אליו מחכמת הכוכבים וקבוציהם שהם קוראין בלשון ערב שעברו מהם מה שאתה מצפה כל זה הסר מלבך ונקה דעתך ממנו ורחץ שכלך כמו שרוחצים הבגדים המטונפים מטנופם לפי שהם דברים שאין בהם ממש ואינם אמת אצל החכמים השלמים ואפי' לשאינם מאמינים בתורה כל שכן למקבלי התורה והפסד דבר זה מבואר מאד בטענות שכליות אמתיות אין זה מקום לזכרן אבל שמע שמץ דבר ממה שבא בכתוב בענין זה דע שמשה רבינו עליו השלום בשעה שעמד היו כל האצטגנינים פה אחד אומרים שאומה זו לא תהיה לה תקומה ולא יקל מעליה השעבוד שהיא בו לעולם ובשעה שחשבו שהיו בתכלית השפלות אז הופיעה עליהם הרוממות ונולד אז מבחר מין האנשים ומעולה שבהם וכשהיו כולם על מחשבה אחת שארץ מצרים ישלם אוירה וישמן והיו יושביה בתכלית השלוה אז באו עליהם המכות כמו שאמר ישעיהו כשהיה מספר זה הענין (ישעיה י"ט י"ב) "איה איפוא חכמיך ויגידו נא לך" וכן אירע למלכות נבוכדנצר כשהיו כל איצטגניניה וחכמיה וכל הנקרא בשם חכם על עצה אחת שאז היתה התחלת רוממותה וממשלתה מתאמצת והולכת אז נשמדה ממשלתם ואבדה כמו שאמר עליה הקדוש ברוך הוא וכן אמר ישעיהו מהתל בהם ומשחק עליהם ולפי שהיו חכמיה מתפארים בחכמתם ומהתל כמו כן מן הממלכה שהיו אומרים שיש ביניהם חכמים שחכמתם מועלת להם אמר (ישעיה מ"ז י"ג) "נלאית ברב עצתיך יעמדו נא ויושיעוך הוברו שמים החוזים בכוכבים מודיעים לחדשים מאשר יבואו אליך" על זה הענין יהיה הדבר לימות המשיח מהרה יגלה שכשיחשבו עובדי עבודה זדה שאומה זו לא תהיה לה לעולם ממשלה ולא יגאלו מן השעבוד שהם בו וכל החכמים כולם פה אחד בעצה זאת וגם הקוסמים בעלי הכחות יפר הקדוש ברוך הוא מחשבתם וסברתם הנכחשת ואז יגלה המשיח שכן אמר ישעיהו בבאור ענין זה (ישעיה מ"ד כה־כ"ו) "מפר אותות בדים וקוסמים יהולל משיב חכמים אחור ודעתם יסכל מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים האומר לירושלים תשב ולערי יהודה תבנינה וחרבותיה אקומם".


ואתה אל תסתכל למאמר האומר קבוץ גדול וקבוץ קטן וכן שמעתי ממך שאתה אומר שהחכמה בארצכם מעוטה ונפסקה מכם ושמת סבה לזה היות הקבוץ בשלוש העפרי יש לך לדעת שהמקרה הזה אינו מיוחד בארצכם אבל היא היום בכל ישראל כלומר הכרת החכמים ודלדול הדעות וזהו באמת מה שאמר הנביא בשם הקדוש ברוך הוא (ישעיה כ"ט י"ד) "לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר" ואין עלה זאת לא שלוש עפרי ולא שלוש אישי והמופת על זה ששלמה מלך ישראל שנאמר בו (מלכים ה' י"א) "ויחכם מכל אדם" הוא היה באמצעות השלוש העפרי וכמו כן אברהם אבינו עליו השלום שהוא עמודו של עולם והוא שגלה והורה העלה הראשונה לכל החכמים ויסד יסוד היחוד לכל בני אדם וכן יצחק ויעקב ששלשתם היו נושאים כסא הכבוד בלבותם שהשיגוה באמת כמו שאמרו האבות הם הם המרכבה שנאמר (בראשית ל"ה י"ג) "ויעל מעליו אלהים" הנה לך האבות שלשתם היו באמצעות השלוש העפרי ויתבאר כל זה ממה שנודיע שהקבוץ הקטן הוא קבוץ שבתאי וצדק משעה שיתקבצו באיזה מקום שיתקבצו שנית כמו עשרים שנה ממהלך השמש בקרוב ולא יזוזו היותם מתקבצים בשלוש אחד בעינו מאתים וארבעים שנה ואחר כן יעתקו קבוצם לשלוש אחר וזהו הנקרא קבוץ אמצעי והוא קבוץ ההעתקה ההוה בכל מאתים וארבעים שנה ממהלך השמש ויהיה על הסדר הזה משעה שיתקבצו שני הכוכבים אלו בשום מעלה מן המעלות עד שיתקבצו באותו מעלה בעינה תשע מאות וששים שנה וזהו הגדול והוא משעה שיתקבצו שבתאי וצדק בחלק הראשון מן הטלה עד שיתקבצו פעם שנית וכשתחשוב התאריך למפרע יתבאר לך כל מה שזכרתי לך מהיות אברהם יצחק ויעקב בשלוש העפרי וכן דוד ושלמה אבל בארתי לך זה שתסיר מלבך סברה זאת ואל תחשוב שיש לשלוש כזה עליה וכמו כן אמרתשאנשים כונו הקבוץ העתיד ומצאו הכוכבים השבעה כלם שיתקבצו במזל אחד ודבר זה אינו אמת ואין שם קבוץ שביעי בשום פנים לא בקבוץ העתיד ולא במנין קבוצים שעתידים לבא אחריו אבל דבר זה איש שאינו יודע לכוון התקון על אמתתו כמו שספרת מכלל דבריו שאמר שאירע מבול ומעפר.


ומה שראוי לך לדעת שהדברים האלה וכיוצא בהם שוא וכזב ולא יהיו לך לראיה לפי שתמצאם כתובים בספרים שהמכזב כמו שהוא מכזב בלשונו מכזב בקולמוסו ואין זה נמנע עליו והכסילים הבוערים הם שיעשו אצלם לראיה אמיתת הדבר בהיותו כתוב ואין לנו להאמין סברות מפנים האלה אלא מפנים אחרים ודע כי כמו שינצל הסומא בהשענו על הפקח בלכתו אחריו לפי שהוא יודע בעצמו שאין לו עינים שיורוהו הדרך הישר וכמו כן שינצל החולה שאינו יודע מחכמות הרפואות בשמעו עצת הרופא שינהיגהו וידריכהו לפי שאינו יודע הדברים הממתים ולא המחלימים המצילים וישמע לעצתו כל מה שיאמר לו כמו כן ראוי להמון למסור משענתם על הנביאים בעלי העינים האמתיות ודי להם במה שילמדו להם שהסברה הפלונית אמת והסברה הפלונית אינה אמת ואחרי הנביאים החכמים החוקרים והרודפים יומם ולילות הסברות והדעות כדי שידעו איזו מהן אמת ואיזו מהן שוא.


ואחר הקדמה זאת דע שכל מה שתשמע או שתמצא כתוב מאלו הדברים וכדומה להם הם כולם דברים שאין בהם אמת אבל האומר אותם כסיל או ליצן מהתל או מי שיתכון לסתור התורה ולהרוס חומותיה הלא תראה עזותם באמרם מבול מאויר ומבול מעפר וכמו כן יוכלו לומר מבול מאש וכל זה אינו אלא נכול ופתוי להטעאת אמנה שהמבול לא היה אלא מקבוץ המים ושלא בא מאת דיין האמת ועל דרך העונש ליושבי הארץ על רוב חטאתם כמו שבאר לנו בספרו הישר המציל אותנו מן הטעות ועל הטענה הזאת לפי סברתם לא נהפכה סדום ובנותיה על כפרם ומעלם כמו שבאר הכתוב (בראשית י"א כ"א) "הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה" וכן כל פעל הבא מאת הבורא יתברך בעולם הוא אצלם דבר מחויב מן הקבוצים של כוכבים אלה הן ההקדמות שרצונם להקדים להרוס אבהן יסודי הדת ונעשו הפקר ליד תאותם ותשוקת נפשות הבהמית כמו הבהמות ובנות יענה ובשביל הדעות האלום הזהירנו הבורא יתברך בתורה ואמר שבהיותכם מכעיסים יבואו עליכם פורעניות עקב חטאתכם אם תחשבו שאינן באות עליכם אלא דרך מקרה ושאין סבת הפורעניות רוב נאצותכם גם אני אוסיף עליכם מן המקרה ההוא ואכפול אותן עליכם שכן כתוב בתוכחה (ויקרא כ"ו כ"א) "ואם תלכו עמי קרי והלכתי אף אני עמכם בחמת קרי" ו"קרי" הוא הדבר שבא שלא בכונה והוא אומר אם תשימון פורענות דרך מקרה אני אוסיף עליכם מן המקרה ההוא שבע על חטאתיכם.


ומה שהקדמתי לך תדע שאין ביאת המשיח תלויה בדין הכוכבים בשום פנים וכבר עמד אחד מן המחודדים בספרד וחבר הספר בענין הקץ על דרך הכוכבים ואמר שהמשיח יגלה בשנת פלונית ואין אחד מחכמינו חסידינו שלא זלזל שם דבריו וזלזל עצתו ושמוהו במעלת החסרים בשביל מה שעשה והעיר תכלית והמציאות עשתה בו יותר רע כלומר שחוק והתול ממה שעשינו בו אנחנו לפי שבזמן שאמר שיגלה המשיח עמד הסרבן והממרה בארצות המערב וזהו תכלית הכעור לבעלי החכמה הזאת אבל הצריכנו לכל זה תוקף הגלות עלינו והכונה בלא חבל היא נתלית.


אבל אתם אחינו חזקו אמצו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה' וכמו כן חזקו קצתכם לקצתכם נטעו אמנה והאמינו בלבות הכל ביאת הגואל מהרה יגלה חזקו ידים רפות וברכים כושלות אמצו ודעו שהקדוש ברוך הוא הודיענו על ידי ישעיהו מבשר ישראל שמרב אריכות ימי הגלות והתחזקו יחשבו הרבה שהקדוש ברוך הוא עזבנו והסיר פני חסדו ממנו חס ושלום בשביל זה ואחר כך העיד על עצמו שלא יעזוב אותנו ולא ישכחנו שכן אומר (ישעיה מ"ט י"ד-ט"ו) "ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני" ואחר כך חזר ואמר "התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה גם לה תשכחנה ואנכי לא אשכחך" ועל ידי הנביא הראשון עליו השלום הודיענו הקדוש ברוך הוא כדבר הזה שנאמר (דברים ד' ל"א) "כי אל רחום ה' אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבתיך אשר נשבע להם ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלהיך שמה" ודבר זה אחינו יסוד גדול מיסודי אמונת ישראל והוא שאי אפשר שלא יעמד מזרע שלמה איש שיקבץ נפוצותנו ויאסוף חרפתנו וגלותנו ויגלה הדת האמתית וישמיד כל מי שימרה דברו כמו שהבטיחנו הקדוש ברוך הוא בתורתו (במדבר כ"ד י"ז־י"ח) אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת והיה אדום ירשה והיה ירשה שעיר אוביו וישראל עושה חיל" והעת שיגלה תהיה צרה גדולה על היהודים שנאמר (דברים ל"ב ל"ו) "כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב" ואז יגלהו הקדוש ברוך הוא וישלים מה שהבטיח ואמר והנביא מתמיה על העת שיראה בה הגואל (מלאכי ג' ב') "ומי מכלכל את יום בואו ומי העומד בהראותו" וזוהי האמת שאנו מאמינים בזה הענין.


אבל העת ההיא כבר התבארה מדברי דניאל וישעיהו ומשאר דברי רבותינו זכרונם לברכה שביאתו תהיה כשתתקף יד אדום וערב וכשתתפשט מלכותם בעולם כמו היום הזה וזה דבר שאין בו ספק ומזה לא יעבור ודניאל סוף מה שספר מלכות ישמעאל ועמידת מחמד ואחריו ביאת הגואל בסמוך וכן ישעיהו ביאר שהראיה על ביאת המשיח היא הראות משוגע, שכן אמר (ישעיה כ"א ז') "וראה רכב צמד פרשים רכב חמור רכב גמל והקשיב קשב רב קשב" אמר שרכב חמור הוא המשיח שנאמר בו (זכריה ט' ט') "עני ורוכב על החמור ועל עיר בן אתונות יבא" תכף עמידת רוכב על גמל והוא מלך ערב ומה שאמר "צמד פרשים" כלומר הזדווג שתי אומות שהן אדום וישמעאל ובענין זה יתבאר מן החלום של צלם ומן החלום של חיות הנזכרים בדניאל ודברים אלו מבוארים מפשט הכתובים.


אבל אמתת העת על בוריה אינה מודעת אבל יש אצלנו קבלה גדולה ונפלאת קבלתי אותה מאבי שקבל מאביו ומאבי אביו והוא קבל הדבר וכן הדבר עד תחלת הגלות של ירושלים כמו שנאמר (עובדיה א' כ') "וגלות החל הזה לבני ישראל אשר כנענים עד צרפת וגלות ירושלים אשר בספרד ירשו את ערי הנגב" וביאור הדבר שבנבואת בלעם רמז שתחזור הנבואה לישראל אחר שתפסוק מהם לפי שיש בתורה פסוקים שאף על פי שהכונה בהם לשום ענין אף על פי כן יש בהם רמז לענין אחר כמו שמצינו ממאמר יעקב אבינו עליו השלום שאמר לבניו (בראשית מ"ב ב') "רדו שמה" שעכבו במצרים כמנין רד"ו שהם מאתים ועשר שנים וכן מאמר משה רבינו עליו השלום שאמר (דברים ד' כ"ה) "כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ" שישבנו בארץ ישראל מיום שנכנסנו בה עד גלות המלך יויכין כמנין "נושנתם" והם שמנה מאות ארבעים ושש שנה וכזה הרבה ועל הענין הזה קבלנו שזה שאמר בלעם (במדבר כ"ג כ"ג) "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל" יש בו סוד שמן העת ההיא יש לחשב כמנין שיש מששת ימי בראשית ועד אותה העת ותחזור הנבואה לישראל ואז יאמרו להם הנביאים "מה פעל אל" ונבואה זו נאמרה בשנת הארבעים לצאתם מארץ מצרים ותמצא התחלת החשבון עד אותה העת אלפים ארבע מאות שמונים ושמנה שנה שהסימן "בתפ"ח גאולים" ולפי ההקש הזה והפירוש הזה תחזור הנבואה לישראל בשנת ארבעת אלפים תשע מאות שבעים ושש ליצירה ואין ספק שחזרת הנבואה היא הקדמת משיח שנאמר (יואל ג' א') "ונבאו בניכם ובנותיכם".


זהו יותר אמתי מכל חשבון שנאמר בשום קץ וזה שאמרנו שהוא אמתי אחר שהוזהרנו עליו ומנעונו תכלית המניעה לגלותו שלא יהיה בעיני העם ברחוק וכבר הודעתיך אותו וברוך היודע.


אבל מה שאמרת ששעה זאת היא שעליה אמר ירמיהו עליו השלום (ירמיה ל' ז') "ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע" אין הדבר כן שזה הכתוב רומז על מלחמות גוג ומגוג בהכרח ותהיה אחר שיגלה המשיח לאחר זמן אבל האות של שעי גרן וזולתם שדומים להם הם דברים חלשים מאד ואינם מיוחסים בשם לחכמים ואינם מדבריהם ויש מהם שהם משל וחידה ולא תסתכל לדבר בזה הענין.


אבל מה שאמרת מעסק האיש שהוא אומר שהוא משיח דע שלא תמהתי ממנו ולא מן המאמינים בו לפי שהוא משוגע בלי ספק ואין על החולה אשמה ופשע אם לא יסבב הוא חליו וכן איני תמה מן המאמינים בו מקצר רוחם ושאינם יודעים מקום המשיח ומעלתו הגדולה שעלה בדעתם זה אבל אני תמה ממך שאתה מבני תורה ועמדת על ספרי החכמים האינך יודע אחי שהמשיח נביא גדול מאוד וגדול מכל הנביאים מלבד משה רבינו עליו השלום ועוד האינך יודע שמי שאומר על עצמו שהוא נביא שאם נמצאת נבואתו מוכחשת הוא חייב מיתה לפי שסמך לעצמו המעלה הגדולה הזאת כמו שיומת המתנבא בשם עבודה זרה שכך כתוב (דברים י"ח כ') "אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי" ואיזו ראיה גדולה על היותו מכחש אלא שיסמך עצמו בשם משיח ויש תימה בדבריך שאמרת שידוע בשלוה ויש אתו מקצת חכמה התעלה על דעתך שבמדות האלו יהיה משיח אבל חייבך לומר כל זה מפני שלא השגחת למעלת המשיח מה היא ואיך תהיה עמידתו ובאיזה מקום יהיה ואיזה אות יהיה מיוחד לו אבל מעלתו תהיה יותר מעולה ממעלת הנביאים ויותר נכבדת זולת משה רבינו עליו השלום ויחד אותו הבורא יתברך בדברים שלא יחד משה רבינו עליו השלום שנאמר בו (ישעיה יא ב') "והריחו ביראת ה' ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח" (ישעיה י"א ב') "ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה' " (ישעיה י"א ה') "והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו" וקרא לו הקב"ה שש שמות באמרו (ישעיה ט' ה') זכי ילד ילד לנו בן נתן לנו ותהי המשרה על שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אביעד שר שלום" וזה שקראו אל דרך ההפלגה להודיע שגדולתו מעולה ממעלת כל אדם ואחד מן התנאים שיש אצלינו ידועים לכל נביא שיהיה בתכלית המדע ואז ינבא אותו הקדוש ברוך הוא לפי שהוא עיקר אצלנו שאין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר וביארו שאפילו גבור שיהיה כובש את יצרו ועשיר עשיר בדעתו אבל כשיעמד אדם שאינו מפורסם בחכמה ויאמר שהוא נביא אין אנו מאמינים אותו כל שכן אם יאמר אחד מעמי הארץ שהוא משיח ואחת הראיות שהוא עם הארץ שצוה לפזר אדם כל ממונו ושיתנדבו לעניים וכל השומעים לו הם טפשים והוא חוטא שעושה הפך התורה הואיל ואין ראוי לתורתנו לעשות צדקה מכל ממונו אלא מקצתו שכן כתוב (ויקרא כ"ז כ"ח) "אך כל חרם אשר יחרים איש לה' מכל אשר לו" ואמרו מקבלי השמועה "מכל אשר לו" ולא "כל אשר לו" ושמו לנדבה גדר וגבול והוא החומש ואמרו "המבזבז– אל יבזבז יותר מחומש" ואין ספק ששִכלו ולבו שנשאוהו לומר שהוא משיח הוא אשר נשאו לצוות בני אדם לצאת מכל קנינם להתנדבו לעניים ונעשו הם עניים והעניים עשירים וחייבו עצמם מן הדין להחזיר להם ממונם ויהיה ההמון על הדרך הזה בין העניים והעשירים חוזר חלילה וזו סכלות מבוארת.

אבל איכות עמידת המשיח ובאיזה מקום יראה בתחלה יראה בארץ ישראל כי בארץ ישראל תהיה תחלת הראותו שנאמר (מלאכי ג' א') "ופתאום יבא אל היכלו האדון אש אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא אמר ה' צבאות". אבל איכות עמידתו דע שלא תדע עמידתו קודם היותה עד שיאמר עליו שהוא בן פלוני וממשפחה פלונית אבל יעמוד איש שלא נודע קודם הראותו והאותות והמופתים שיראו על ידו הן הן הראיות על אמתת יחוסו שכן אמר הקדוש ברוך הוא כשספר לנו ענין זה (זכריה ו' י"ב) "הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח" ואמר ישעיהו כמו כן כשיראה מבלי שיודע לו אב ואם ומשפחה "ויעל כיונק לפניו וכשרש מארץ ציה" (ישעיה נ"ג ב') ואחר שיגלה בארץ הצבי ויקבץ כל ישראל לירושלים ולשאר ארצות אז תמשך האומה ותתפשט מזרח מערב עד שיגיעו לכם אל ארץ תימן וליושבים אחריכם שכן כתוב ע"י ישעיהו (ישעיה י"ח ב') "השולח בים צירים ובכלי גומא על פני מים לכו מלאכים קלים אל גוי ממשך ומורט אל עם נורא מן הוא והלאה גוי קו קו ומבוסה אשר בואו נהרים ארצו" "אל מקום שם ה' צבאות הר ציון". אבל כלל מעלותיו שיסופר בהם על ידי כל הנביאים משה רבינו תחלתם עד מלאכי שהוא סופם תוכל אתה ללקוט אותם מן הארבע ועשרים ספרים אבל המדה המיוחדת לו היא בשעה שיגלה יבהלו כל מלאכי ארץ משמעו ויפחדו ותבהל מלכותם ויתנכלו איך לעמוד כנגדו בחרב או בזולתה כלומר שלא יוכלו לטעון ולערער עליו ולא יוכלו להכחישו אלא יבהלו מן המופתים שיראו על ידו וישימו ידם לפיהם שכן אמר ישעיה בעת שספר שישמעו המלכים לו אמר (ישעיה נ"ב ט"ו) "עליו יקפצו מלכים פיהם כי אשר לא ספר להם ראו ואשר לא שמעו התבוננו" ואמר שימית כל מי שירצה להמיתו בדברו ולא יוכל להמלט ולהנצל ממנו שכן אמר (ישעיה י"א ד') "והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע" אבל הסתלק החרום והמלחמה ממזרח שמש וממערבה אין זה בתחלת הגלותו אלא אחר מלחמת גוג ומגוג כמו שבאר יחזקאל עליו השלום ואיני רואה שזה שעמד בארצכם יש בו מכל אלו. ואתה ידעת שאותו האיש עם כל הגדולות שסמכו לו שעשה מתחית המתים כמו שעלה בדעתם ומן המופתים ההם שהם מכחישים בהם ועדין כשנשלים עמהם כל דבריהם על דרך הוראות הטענה לא ימלטו עמנו בטענתם שטוענים שהוא המשיח שאנחנו נראה להם בכתובים אלף אותות או קרוב שלא היו ואפילו על דרך טענתם היאחז למעלה זאת אלא כל הרוצה לעשות עמו שחוק ולצנות וסוף דבר שזה האיש אלו היה אומר מה שהוא אומר בזדון ובקלות היה מחויב אלפי מיתה אבל מה שהוא קרוב לדעתי והוא האמת שהשתטה ונפסד ציורו ורעיונו והנני מראה לכם עצה טובה לכם ולו והוא שיהיה חבוש ימים עד שיתפרסם אצל הגוים כלומר שהוא נפסד בציורו ורעיונו ואבוד שכלו ותודיעו הדבר ותפרסמו אותו בעולם ואחרי כן תתירהו ותצילו עצמו בתחלה לפי שכשישמעו הגוים עליו שטען על עצמו שהוא משיח אחר שעשיתם בו המעשה הזה יהיו מלעיבים בו כמו שדנים לאיש משוגע ומשתטה כמותו ותצילו נפשכם מרעתם של גוים ואם תתרשלו בדבר זה עד שיתפרסם לגוים תמיתו אותו וחס ושלום שלא יסבב עליכם רגז.


ואתם אחינו ידוע לכם שהקדוש ברוך הוא הפילנו במהמרות עונותינו בתוך אומה זו שהיא אומת ישמעאל שרעתם חזקה עלינו והם מתחכמים להרע ולמאוס אותנו כמו שגזרעלינו יתברך "ואויבינו פלילים" ושלא תעמוד על ישראל אומה יותר אויבת ממנה ולא אומה שהרעה בתכלית הרעה לדלדל אותנו ולהקטין אותנו ולמאוס אותנו כמוהם שאפילו דוד המלך עליו השלום כשראה ברוח הקודש כל הצרות העתידות דוד המלך עליו השלום כשראה ברוח הקודש כל הצרות העתידות לישראל התחיל לצעוק ולקונן בלשון האומה מרעת בני ישמעאל ואמר (תהלים ק"כ ה') "אויה לי כי גרתי משך שכנתי עם אהלי קדר" וראו איך זכר קדר משאר בני ישמעאל לפי שהמשוגע הוא מבני קדר כמו שהוא מפורסם מיחוסו ועוד דניאל לא ספר קטנותינו ודלדולנו אלא במלכות ישמעאל שתכנע במהרה שכן אמר (דניאל ח' י') "ותפל ארצה מן הצבא ומן הכוכבים ותרמס" ואנחנו בעודנו סובלים שעבודם וכזביהם ושקרותם למעלה מיכולתנו שאין ביכולת האדם כח לסבול ויהי כמו שאמר דוד ויהי כמו שאמר דוד עליו השלום (תהלים ל"ח י"ח) "ואני כחרש לא אשמע וכאלם לא יפתח פיו" וכמו שהוכיחונו רבותינו לשאת כזבי ישמעאל ושקרו ולשתוק ממנו וסמכו זה לפסוק שכתוב בשם בניו "ומשמע ודומה ומשא" שמע דום ושא וכבר הסכמנו כולנו גדולים וקטנים לסבול שעבודם שכן אמר ישעיהו עליו השלום (ישעיה ג' ו') "גוי נתתי למכים ולחיי למורטים פני לא הסתרתי מכלימות ורוק". ועם כל זה לא נוכל להנצל מרב רעתם ופחזותם בכל זמן וכל זמן שאנו רודפים שלומם הם רודפים אחרינו בחרום ובמלחמה כמו שאמד דוד המלך עליו השלום (תהלים ק"כ ז') "אני שלום וכי אדבר המה למלחמה" כל שכן אם נעורר עלינו ונקרא במלכות בדברים בטלים ושקר הלא נסכן בנפשותינו ונבא לידי מיתה ויש עליכם לדעת כי בתחלת מלכות ישמעאל עמד איש בעבר הנהר ואמר שהוא משיח ויצא בכלל עשרת אלפים מישראל והיה האות שלו שלן מצורע והשכים בריא ולא נשלם עסקו ולא עמדה עצתו וחזר ונשאר ישראל אחריו בערי אספיהן בעצם הגלות והתחדשו עליהם בגללו צרות וכמו כן עמד איש אחד במערב במדינת פאס היום ארבעים ושמנה שנה ואמר שהוא מבשר ושלוחו של משיח ואמר שבאותה שנה יגלה ולא יצא דברו לאור והתחדשו לישראל בגללו צרות והודיעני הדבר הזה מי שהיה מצוי בכל וקודם זה כמו עשר שנים עמד בארצות ספרד במדינות קרטבה איש אחד ואמר שהוא משיח וכמעט קט היתה כליה על שנאיהם של ישראל בגללו וקודם זה כמו שלשים שנה עמד אחד בצרפת ואמר שהוא משיח ועשה אותות לפי סברתם והרגוהו הצרפתים והרגו עמו כלל מקהילות הקודש.


ואלה הדברים שקדמה הבטחתם על ידי הנביאים שהודיעונו כמו שאמרתי לכם שבקרוב לימות המשיח האמתי ירבו הטוענים והחושבים שכל אחד מהם משיח ולא תעמד טענתם ולא תתאמת ויאבדו הם ויאבדו עמהם רבים ולפי שידע שלמה עליו השלום ברוח הקודש שהאומה הזאת בארך זמן גלותה תפצר להתנועע בלא עתה הראויה ויאבדו בשביל זה ויבואו עליהם צרות והזהיר מלעשות זה והשביע האומה על דרך משל ואמר (שיר השירים ג' ה') "השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ".


ואתם אחינו אהובינו קבלו עליכם שבועתו ואל תעירו את האהבה עד שתחפץ ובורא העולם במדת רחמים יזכור אותנו ואתכם לקבץ גליות נחלתו וחבלו לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו ויוציאנו מגיא הצלמות אשר הושיבנו בו ויסיר מחשך עינינו ומאפל לבנו ויקים בימינו ובימיכם (ישעיה ט' א') "העם ההולכים בחושך ראו אור גדול ישבי בארץ צלמות אור נגה עליהם" ויחשיך באפו ובעברתו על כל הקמים עלינו ויאיר מחשכינו כאשר הבטיחנו (ישעיה ס' ב') "כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה".


ושלום עליך ידידנו יקירנו בעל החכמות אוסף התבונות ועל כל התלמידים אחינו ועל כל עם הארץ שלום באור וזרח ורב שלום עד בלי ירח אמן סלה.


ואנא בבקשה ממך שתשלח העתקת האגרת הזאת לכל קהל וקהל לחכמים ולזולתם לחזק אמונתם ולהעמיד רגלים לבל תמעד ותקרא אותה על הקהל ועל היהודים כדי שתהיה ממצדיקי הרבים אחר שתזהר ותשמר תכלית ההזהרה והשמירה משום רשע שלא יפרסם ולא יגלה הדבר לאומות הישמעאלים שמא יתחדש דבר שיצילנו השם ברחמיו ממנו ואף על פי שכתבתי אותו הייתי מתירא מזה הרבה מאד אבל ראיתי שהצדקת הרבים דבר שאין ראוי לפחד עליו מן הסכנה ואף בכל זה ששגרתי אותו לכם סוד ה' אל יראיו וכבר הבטיחונו החכמים שקבלו מן הנביא עליו השלום ואמרו שלוחי מצוה אינם נזוקים ואין לנו מצוה גדולה מזו. ושלום על כל ישראל אמן.

קישורים חיצונייםעריכה

  אגרת תימן, תירגם: רבי נחום מערבי ז"ל, באתר "דעת"