אור ישראל/שערי אור/ו

הנה ערכנו פה. חבל גאונים וחסידים קדושים ומקובלים. אשר הזהירו מאוד על הלימוד בספרי יראה ומוסר. כי הוא חוב קדוש על כל אדם לקבוע עת ללמוד בכל יום ספרי יראה ומוסר. ויש אשר הגדישו את המדה. ללמוד בספרי מוסר פעמים בכל יום ערב ובקר. ובשם הגאון החסיד זצוק"ל. כתבו ללמוד ספרי מוסר כמה פעמים בכל יום. ויש גאונים וחסידים. אשר הנהיגו את לימוד המוסר בישיבותיהם. ישיבות גדולות לאלקים. ללמוד ספרי מוסר עם בני הישיבה. ומלבד זה הנה כל הגאונים והחסידים אשר עמלו לחבר ספרי מוסר. הנה פעולתם תעיד על פני דעתם והשקפתם בדבר לימוד המוסר. כי הלא כל כונתם היתה למען אשר בספריהם יהגו וילמדו. ליראה את ה' ית"ש לאהבה אותו ולדבקה בו:

וכאשר נשכיל ונתבונן בינה. כי הנה כל הגאונים והחסידים הנ"ל. אשר הזהירו מאוד על לימוד המוסר. המה היו לפנים. והיו בדור מלא דעה את ה' בתורה ויראה. כמעט כל העם מקטנם ועד גדולם. היו משלומי אמוני ישראל. כי נאמנה את אל רוחם. המדעים היו מוזרים עוד בימים ההם. וכל השכלתם לא היה כי אם השכל וידע את ה' ית"ש. וע"כ התורה ועבודת ה' ית"ש. היתה במעלה עליונה מאוד. חכמי התורה ויראי ה'. נחלו כבוד וגדולה. תפארת ותהלה. לא קנאו אז בהוללים ולא בעושי עולה. כי אם קנאו ביראת ה' כל היום. רוח העת החדשה. אשר יכנו היום בשם רוח הזמן. עוד לא נראה ולא נשמע בארץ. כ"א רוח דעת ויראת ה'. ובכ"ז מצאו הגאונים והחסידים ההם. את לימוד המוסר. לדבר נחוץ ומוכרח אל האדם. ליסוד חיי הנפש:

ומה גם אחרי אשר ברבות הימים ושינוי העתים. חדשות נהיה בארץ. והנה רוח והנה רעש. והנה רוח גדולה באה בסופה להמוני עם ולנשים לקרות בהן. אכן מאז פרו וישרצו וירבו ויעצמו ספרים החיצונים בשפה זו. כמעט חדלו ספרי מוסר להיות להם מהלכים גם אצל המוני עם. ובכן רבה העזובה על פני לימוד היראה. וכמעט נכחד מתחת שמי ה':

וכאשר נחקורה לדעת סיבת הדבר. בשל מי הרעה הזאת. הלימוד היקר הזה של ספרי מוסר. המלמד לאדם חכמה ודעת ויראת ה'. צדק ומשרים. וכל מדה יקרה וחמודה. מדוע כה נעזב ונוטש. ואין לה מהלכים בין החיים. אכן נמצא כי מלבד המונעים אשר זכר בס' דברי יהושע. העוצרים בעד האדם לבל יטעם ויראה בטוב הלימוד היקר הזה ע"ש. אכן עוד סיבות להנה. אשר יגדרו את דרכה בגזית. לבל תעבור בה רגל איש. והמה עקרים גשמית ורוחנית:

סיבה הגשמית היא. כי הלא לימוד המוסר הוא בתור רפואה למחלת הנפש. ובהכרח צריך שתקדם בקרב לבב האדם. ההכרה לידע כי הנפש חולה מאוד. ואחרי כך החפץ והרצון לבקש מזור למחלתו. והוא לבקש רצון ה' להתקרב לעבודתו ית"ש. ולזה גופה הלא נדרש חשבונות רבים מחשבון הנפש. ובאין מוסר הלא אין חשבון ודעת. ומאין יולד בקרבו ההכרה וההתעוררות הזאת לראשונה. בלא לימוד המוסר. ובאין מעיר ומעורר:

זאת שנית כי עצם הסגולה של לימוד המוסר. אם כי כוללת חשבונות רבים. אולם ידוע כי היסוד בה הוא חשבון הנפש מיראת העונש לחשוב חשבונו של עולם. כי הלא צבא לאנוש עלי ארץ. כל עומת שבא כן ילך. כאשר יצא מבטן ערום. כן ישוב ללכת. ולזכור את ימי החשך כי הרבה יהיו. וכי יפקוד אלקי המשפט על כל נעלם. וכמו ששנו חז"ל בריש פ"ג דאבות הסתכל בשלשה דברים כו'. הנה הלימוד וההתבוננות בענינים האלה. בהשקפה הראשונה הם דרך תוגה ועצב. וכל ישע וחפץ האדם הוא להיות בשמחה וטוב לב תמיד. להסיר דאגה מלבבו. ולהעביר יגון מבשרו ולחיות בשלוה. וע"כ לא יחפוץ לנגוע אף בקצה לימוד המוסר. מבלי התעצב אל לבו ולמרר את רוחו:

אם כי האמת לא כן הוא. כי הרפואה הזאת של לימוד המוסר. היא תחילתה מר וסופה מתוק. כי כאשר ירגיל האדם את עצמו ללמוד בספרי מוסר. אז בעיניו יראה ולבבו יבין. כי לשמחה מה זה עושה. ולשוא הוא להיות עוצם עיניו מראות ברע. אשר יקרה אותו באחרית הימים. ולילך כעור באפילה. אחרי אשר אין מנוס ומפלט להנצל מזה. וכמו שאמרו חז"ל בפ"ד דאבות. בע"כ אתה מת ובע"כ אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה. ונהפוך הוא כי ישמח בחלקו ויגיל ברעדה. אשר נפקחו עיניו לדעת טוב ורע. להיות רואה את הנולד. ולקיים את פני הרעה בכל מה שאפשר:

אולם סיבת הרוחנית היא פשוטה. כי זאת היא עצת היצר. הוא המלך גדול הסובב את העיר הקטנה. היא הגויה עם המון כוחותיה ובונה עליה מצודים לכבוש אותה וללכדה ומצודתו פרושה על כל החיים. ויען כי אך יראת ה' היא כחצים ביד גבור. ללחום את מושל. ולעמוד כנגדו במערכות קרב. ולימוד המוסר הוא המשפיע שפע יראת ה'. כי על כן הוא נצב בפני האדם לשען. על יד דרך לימוד היראה והמוסר למען ילך חשכים ואין נוגה. וברוב איולתו ישגה. באין חכמה ומוסר. באין חשבון ודעת. מה שהיה ומה שיהיה לאחרונה. ובכן נקל לו לצודד בני אדם במכמרתו כדגי הים. וכאסוף בצים עזובות. באין מציל ומושיע:

וביותר כי הנה מתהלוכות דרכי היצר ערמתו ותחבולותיו הוא. כי אף כאשר תגבר ימינו על האדם. ללכוד אותו במצודה. להתעותו מדרך הטוב. להוליכו עקלקלות בתוהו לא דרך. ולמשול עליו ממשל רב כרצונו. ואף אם כבר חלפו שנים רבות וכן נגוזו ועבר. בכ"ז עוד ירא ומפחד תמיד. ואינו בטוח עם האדם. כי אכן רוח היא באנוש והבחירה בידו. ופן יפקח עיני שכלו. וירצה לצאת מתוך ההפכה. כי ישוב ונחם על הרעה. וימלט על נפשו. ואז יעלה כל עמלו בתהו. כי על כן יתן עליו שבעה עינים. ויפקיד עליו שומרים. לשמור מפניו את דרך עץ החיים. לשמור את עקבותיו. ולספור את צעדי רגליו. לבל יברח וימלט מידו כצפור מפח:

וכי נתפלא איפוא. במה כחו גדול לכלוא את רוח האדם. לשמור עליו לבל יזורר ויתנער מעפר חומריותו. להתעורר לצאת מעמק עכור אל פתח תקוה. אכן הוא מובן עם מש"כ בס' מסילת ישרים פ"ב וז"ל. ואולם הנה זאת באמת אחת מתחבולות היצה"ר וערמתו. להכביד עבודתו בתמידות על לבות בני האדם. עד שלא ישאר להם ריוח להתבונן ולהסתכל באיזה דרך הם הולכים. כי יודע הוא שאלולי שמים לבם כמעט קט על דרכיהם. ודאי שמיד היו מתחילים להנחם ממעשיהם כו'. והרי זה מעין עצת פרעה הרשע. שאמר תכבד העבודה כו'. היה משתדל להפריע לבם מכל התבוננות. בכח התמדת העבודה הבלתי מפסקת. כן היא עצת יצה"ר ממש על האדם:

והנה החסיד זצוק"ל סתם ולא פירש. דבר ענין הכבדת העבודה על לבות בני האדם. מהו העבודה הזאת. אולם נראה כי זהו כולל שני דברים. א' הטפול והטרדה בעסקי התבל. את ההכרחיות למצוא טרף בית. ובקשת המותרות. כי האדם שקוע בטרדה הזאת בכל לבו נפש. לאסוף ולכנוס ענין. ולהרבות מקנה וקנין. ואין קץ לכל עמלו. כי אין לחמדה הזאת מדה. ואין לתשוקה זו גבול. וכמו שאמרו חז"ל. אין אדם מת וחצי תאותו בידו. יש לו מנה מבקש מאתים כו':

השנית היא טרדת האדם עם יצרו. וכמו שאמרו חז"ל ביומא דף ל"ה. נאה הייתי וטרוד ביצרי הייתי כו' ע"ש. כי אין לך דבר שמטריד את האדם ומבלבל את דעתו כמו טרדת היצר. אשר יסיתהו לילך אחר ההבל. בדרכי לבו ובמראה עיניו. לכל אשר ישאהו רות תאותו ללכת. ומדותיו הפחותות לכלה ולהשחית ומשתי אלה טרדת עסקי התבל. וטרדת היצר. האדם מוכה בעורון ובתמהון לבב. ונתון כמו בתוך כף הקלע. ראשו עליו כגלגל ולבו סחרחר. טח עיניו מראות ולבו מלהשכיל. הוא הכבדת העבודה על לבות בני האדם שכתב החסיד הנ"ל:

ועכ"פ אחרי אשר כל עמל היצה"ר ערמתו ותחבולותיו הוא. להפיל תרדמה על האדם. ולשמור עליו לבל יפקח את עיני שכלו. לדעת טוב ורע ולהתעורר להוציא ממסגר נפשו. כי יכביד עבודתו בתמידות על לבו. עד שלא ישאר לו ריוח להתבונן ולהסתכל על דרכיו. וכמש"כ בס' מס"י כנ"ל. ולזה מובן מאליו. כי לימוד המוסר הוא כקוץ מכאיב בעיני היצה"ר. כי על ידי זה תפרע כל עצתו וכל חכמתו תתבלע. כי הלא כל פרי לימוד המוסר הוא דרכי החשבון מחשבונו של עולם. וההתבוננות ביראת ה' ית"ש. ומה גם אם האדם יתן אל לבו. לקבוע לו עת בכל יום. ללמוד ספרי יראה ומוסר. כי אז לשוא שקד שומר. לשמור מפניו את דרך עץ החיים. כי כאשר יתפעל נפשו ביראת ה'. ויתבונן על דרכיו. יהרס את המצודה ויגדע את המסגרות. ויהי הדרך פתוחה לפניו. לנוס ולהמלט על נפשו להנצל כצבי מיד. להתנחם על רעתו. ולשוב אל ד' ית"ש. כי ע"כ מובן מאיליו. כי היצה"ר יצא נגד לימוד המוסר. בכח גדול וביד חזקה. ולא יבצר ממנו ליקח כל האמצעים. להסב לב האדם אחורנית מלימוד היראה והמוסר. אם בטענות שדופות קדים. או בשאר דרכים אשר נכונו לפניו. לחסום את דרכה. ולגדור את נתיבותיה בגזית. לבל תעבור בה רגל איש:

אמנם אין לך דבר שעומד בפני דרכי החכמה. האדם בחכמתו ירגיז גם את הארי מסובכו וילכדהו במצודה. גם את התנים הגדול יענהו בחכה. ומה גם לצודד לבב בשר. למשוך אותו בחבלי היראה והמוסר. לטוב לו כל הימים. ועל כן לו עמדו תומכים בימין לימוד היראה והמוסר. לתמכה ולסעדה בחכמה ועצה. לא היתה כל כך כלה ונחרצה. כי כל דבר טוב ומועיל רק בחבלי עצה ותחבולה יתמך. כאשר כן עמלו בונים תמיד. לתורה ולתעודה לתמכה ולסעדה. אולם על פני הענין הנשגב הלזה של לימוד היראה והמוסר. שכנה דומיה חרישית ושלות השקט. באפס מעיר ומעורר. אין מחזיק בידה. ואין תומך גורלה. לא בדבור ולא במעשה. אין חזון נפרץ. אין מוכיח בשער. ואין מבשר צדק בקהל רב לאמר. זה הדרך לכו בו. אכלו מפרי פי ספרי היראה והמוסר. ותאורנה עיניכם ותחי נפשיכם. למען סור משאול מטה. ולשבוע בנעימות ביקר ועדן נצח: