אור ישראל/מכתבים/יט

יקרתו מן י"א דנא נכון הגיעני היום. נמצאתי נכון לכתוב לכת"ר לבלי לאחר מפני הכבוד. כי לא השבתי על מכתביו הקודמים. ראיתי אומץ תשוקתו להתראות אתי. והדין עמו כמאמר הכתוב בישישים חכמה: –

ואפרש שיחתי. החכמות והמדעים המה טעהארי (עיון). ופראקטיק (חינוך המעשה). החכמות אשר יסודתם המופת והראיות היסוד בהם העיון. אולם את אשר נופלים רק תחת ההשערה הנכונה. היסוד בהם חינוך המעשה. הטעהארי (עיון) אינה נופלת תחת השנים כי יש קנקן חדש כו'. ושכל צעיר הימים תברר יותר. מזקן חלוש הדעת והתבונה. אכן הפראקטיק (חינוך המעשה). בימים יבואו ובז קנה תתכונן. תבונה (שם חכמה) נופל על ההשערה הנבונה לזה אמר הכתוב בישישים כו': –

והנה לימוד התורה היסוד הוא (הטעהארי). החריפות והבקיאות והעיון הישר. לברר דבר על אופניו בדרכי ההוכחות והראיות לרגלי דרכי התורה ותהלוכותיה. כפי אשר הורונו גדולי הראשונים והאחרונים ז"ל. אכן המוסרי ודרכי הפחת. היסוד בהם הפראקטיק – ובזאת כת"ר שואל ממני כהוגן ואנכי נצב מנגד – מה זה ולמה?

אכן הוא הדבר אשר דברתי. במוסרי ודרכי המדות היסוד בהם הפראקטיק. (נסיון איש פרטי אשר הוסכן בימי חלדו. אין דרך כבושה למוסרים לפני אדם גדול כמי"ב) וכמעט קרוב להפסד חלילה. כי כל אדם ובפרט אדם גדול הוא עולם בפני עצמו לפי כוחותיו בתת נפש שכלו כו'. תכונת מדותיו והתפעלותו כו' מצב ענינו כו':

והנה בדבר רפואת הגוף אשר הפריאקטיק גדלה למאוד. הנולדה מפראקטיש חכמת הטעהארי הנפלאה חכמת הרפואה הרחבה. אכן ברפואת הנפש אצלינו. אשר אין בהם פראקטיש מאיש לרעהו לידע ולהודיע. החכמה מאין תמצא להשיב לשואל על אופניו. יהי נא כת"ר שקוט במעונו במנוחת נפשו. אנכי בדעתי להיות אי"ה כו'. אז נתראה אי"ה בלו"נ לשום רעיונינו בדבר תהלוכות כת"ר ומאוויו. על מה צפונה עיוניו בדבר תהלוכות המוסרי והמדות. לפי דרכיו ודרכי הזמן לטוב לפי השערה הנכוחה. וה' ית"ש יהיה בעזרתינו לטוב ומטיב. ידידו דו"ש ישראל: