אור ישראל/מכתבים/ו

הרב בעל מסילת ישרים בהקדמת ספרו הנכבד, החל לאמר כי לא יכתוב רק דברים פשוטים ונודעים ע"ש. אין מס"י לפני כעת – כן אנכי לא אכתוב רק אשר נאמרו ונשנו רבות פעמים, כי יום הכפורים, לבד מצותו הגדולה, עשה שיש בה כרת ועוד כו', הוא תועלת גדולה להאדם להצילו מצרות רבות ונשגבות, אשר האדם בעצמו, הוא האדם אשר אין בידינו לכנותו רק – אנכי – אנכי הלזה. הוא המדבר, הוא החושב, הוא המתאוה, הוא המתעמל להשיג תאותו, הוא מתחבא בחומר הגופני אשר בהתבטל כוחותיו – היא המיתה – האנכי הלזה הוא עוד בחיותו וכוחותיו, מופשט מעולם הגשמי – הוא – התקשרות הנפש, הוא האנכי – עם החומר – הוא הגוף, בתכונה אשר האנכי הלזה מוכשר לצער ועונג, לטוב לו או לרע, לצער נורא ואיום, או לעונג נפלא אשר אין ערוך להם, גבוהים למעלה הרבה נגד הצער והעונג אשר מוכשר האנכי הלזה בעוה"ז, בהיותו קשור עם הגוף, הצער והעונג הלזה תלוי בהתנהגות האדם – הוא האנכי בעוה"ז בשמירתו ציווי ד' ית"ש, בהתקיימו ציויו ית"ש, ישיג האדם – הוא האנכי – עונג גדול – ובעברו ציוויו ית"ש ישיג צער נורא:

על כל מין עבירה נבדל בתשלום גמול ענשה באיכותה מחברתה לפי משפטו ית"ש, בכל פרט העבירה נבדלים בני אדם זה מזה, בקבלת ענשם, לפי תכונתם ומצבם בעוה"ז, עשיר ועני, חכם וסכל, זריז ועצל בטבעו, וביוצא הרבה והרבה בחינות שונות – אותו האדם עצמו – הוא האנכי פרטי – באותו פרט חלק מן העבירה עצמה, נבדל בענשה לפי התחלפות תכונת מצבו, מעת המנוחה, לעת הטרדה, מתכונת המנוחה לתכונת הטרדה, מתכונת שקיטת הרעיון, לתבונת בלבול הרעיון, וכיוצא בחינות מתחלפות הרבה, וכל אשר תקל לפני האדם להשמר מהעבירה, הן שלא לעשות עבירה, או שלא לבטל עשית מצוה, כן תגדל ענשו למעלה, ובכל בחינה ומדרגה אשר יתחלק מכבד לקל – אשר יש כבד לקל ממנה, ויש קל לכבד ממנה, כן תתחלק העונשים, מצער גדול לצער קטן, הגדול נגד הקטן ממנו, הקטן נגד הגדול ממנו:

וכאשר ישקיף האדם בעין בינתו, או בדרישה מאחר המבין יותר ממנו, על פרט העבירה הנדרשת לו, עד כמה תעלה חיוב שמירתה עפ"י התורה, אם שלא לעשות עבירה, או שלא לבטל מצוה, לפי מצב הכבידות לשמור – כי יש חילוק לדאורייתא ורבנן כו', והוא מושכל ראשון מובן מעצמו, שהעונש יהי' יותר גדול מכבידת שמירת מניעת העבירה, ואח"כ ילך הלאה יראה גם בהשקפה ראשונה ובמרוצת הרעיון, כי יש הרבה בחינות, יותר גדולים ממצבו עד מצב החיוב לשמירה, לקל נגד כבד ממנה, ועפ"י בחינות הללו בחינות רבות מתחלקות לחלקים ומדרגות רבות מאוד, כן יגדל ענשו למעלה למעלה, יחרד מאוד לבב האדם הנלבב גם בלי עיון והעמקת המוסרי:

הוא הדבר אשר בידינו להלביש במאמר הכתוב תהלים צ"ד אשרי הגבר אשר תיסרנו וגו' ומתורתך תלמדנו, היינו כי על ידי יסורי עוה"ז ינצל מעונשים קשים ומרים כנ"ל, ומאין יודע להאדם – אם כי יודע הוא כי ענש יענש, אבל לכה"פ בהשקפה כללית לידע כי עצום ונורא הוא מאוד להאדם, הוא האנכי העובר – הוא ומתורתך תלמדנו כנ"ל בדברים קצרים מעטי הכמות, ורב האיכות, למעמיק ומעמיק בהם:

ובזאת עשי"ת ימי מעשה המה, לראות להטיב דרכינו לשנה הבאה לשלום, ממאמר חז"ל בינונים תלויין ועומדין מר"ה עד יוהכ"פ זכו כו' (ר"ה דף ט"ז), וכאשר האדם בעוה"ז ב' בחינות לפניו, האחד אינו בידו היא תשוקת האדם להיות מלא וגדוש בצרכי העוה"ז, והב' היא אשר בידו לפי תכונת מצבו למלאות חפצו והצטרכות עוה"ז, וכל אשר יקטן האדם במצבו בעוה"ז עוד יותר יתעמל להשיג חפצו, העני המחזיר על הפתחים מתעמל יותר, ואיננו כבד ומוזר לפניו טרחתו להשיג מעט כסף או אוכל מבעה"ב, האביון יותר מבינוני, הבינוני יותר מעשיר, יען מה? יען כי לבד הכרחו עוד יותר יקבל צער ממניעת מעט האוכל כו', האביון בבחי' צערו מהנחסר לו – האביון יותר מבעה"ב כו':

כן האדם בבחי' חיוב עבודתו לד' ית"ש, ב' בחינות לפניו אשר שתיהם בידו, הא' בכל העתים כל אחד בבחירתו להיות מלא וגדוש בעבודתו ית"ש, וגם בעשי"ת האדם בידו להתחלף לאיש אחר, להיות צדיק לשנה הבאה לשלום. הב' היא הבחינה לפי המצב בעבודתו ית"ש בבל העתים, ובפרט בעשי"ת היסוד הראשי הוא. להשקיף ולהתבונן על דרכיו ולראות לשמור לכה"פ חלק הקל ממנו לפי מצבו ויראתו, ובזה ינצל מחלק היותר חמור באותה העבירה כנ"ל:

ואפתחה במשל פי, בהנוגע ללימוד המוסרי לילך לפעמים לבית המוסר, אשר הוא דבר נקל, ולימוד היראה חובה על האדם, ואולי תהי' איזה נמשל לדברים אחרים הנוגע לעבודתו ית"ש, ההילוך לבית המוסרי דבר נקל הוא גם למוטרד בעסקיו, בפרט בשבת קדש, אכן ידוע הוא כי לימוד תורה גמ' או פוסק, הוא יותר גדול ויותר חובה בש"ק לטרוד בעסקיו בחול, ולזאת טוב לסנף הבהמ"ד דלמטה, או חדר הסמוך ללימוד הגמ' כנ"ל, למען לא תהי' התנגדות לימוד המוסרי הרחוק מבהמ"ד הרגיל לכ"א ללימוד הגמ' כנ"ל העקרית והמוסר טפל אליו:

לימוד המוסרי חובה על האדם וביותר לאדם הטרוד בעסקיו, ומחלתו גדולה בעבודתו ית"ש, אכן לא דבר קל הוא להשתמש ברפואת לימוד המוסרי, נגד מחלה העזת הנצרכת רפואות גדולות:

כי אנחנו רואים בכוחות האדם הן הנוגע לשכל, כל לימוד בראשיתו הוא במצב הברור, ובכל זה הולך בכבידות, הנער המתחיל ללמוד עברית, לידע להגיד המלות בתחילה, כמה יתעמל עמו מלמדו להאיר לפניו האותיות, ואח"כ לחבר תיבה שלימה, בכ"ז יתנהג הנער בכבידות גדול בקראו האותיות והמלות, ואח"כ כשיקנה ההרגל הנצרך לפי תבונתו יקרא במרוצה בלי התבוננות כלל, הוא אשר נקרא אצל חוקרי כוחות נפשות האדם, כוחות מאירים ברורים או כהים [קלארע און דונקעלע], כן גם בכוחות התפעלות הנפשי, ישנם כוחות מאירים [קלארע] וכהים [דונקעלע], הכהים המה יותר חזקים ומוציאים פעולתם בהתעוררת מעט בחוזק יד, אהבת האדם לצאצאיו כהים המה, וכמעט ברוב העתים אינם נרגשים גם להאדם עצמו, ובהתעוררת קטנה תתלהב לאש בוערת, תאות האדם המה הכהים אשר בלי התעוררת מה, כמעט אינם נרגשים, ולזאת גדול כחם למשול באדם:

לימוד המוסרי יסודו וראשיתו בחינת הברירות בהתפעלות הנפש, ולזאת כמעט ברוב פעמים אין בכחו לעזור נגד התאוה בחי' הכהה [דונקעלע] החזקה, אכן כמו בלימוד השכלי כל פעם לימוד הברור עושה רושם בבחי' הכהה, אשר בלא זה לא יצטרכו הלימודים להולד בחי' הכהה הגמורה לידע במרוצה כמעט בלי התבוננת. ובתנאי שלא יהי' הפסק זמן גדול בין לימודיי הברור, למען לא יתרוקן ויתבטל רושם הכהה, כי אז לימוד פעם השני יהי' הראשית, וכן עד אין סוף, כן גם בהתפעלות נפשי כל התפעלות עושה רושם מה בבחי' הכהה, וכשיתחברו התפעלות נפשית רבות בדבר אחד, בלי הפסק זמן גדול ביניהם, דהיינו ע"י התעוררות קטנות ביניהם, כמו בלימוד השכלי על ידי תורה מעט בין הלימוד בבירור, יולדו כוחות נפשות הכהים אשר חזקים המה להוציא פעולתם:

כן בלימוד המוסרי, אם יתן האדם את נפשו, לפי מצב מחלתו בעבודתו ית"ש, ללימוד מוסרי בהתפעלות הנפש, בלי הפסק זמן גדול בין הלימודים, ובהתעוררת מעט בין הלימודים, מזה יולד כוחות הכהים לעזור נגד התאוה הפרושה – והנה לא דבר קל הוא לטרור בעסקיו, ומחלתו רבה, ועתותיו קצרים, ומה גם תורתו, קבעת עתים לתורת היא הראשונה לפניו:

אכן לילך בשבת קדש לבית המוסר, ללמוד מוסר בהתפעלות הנפש [סניף ללימוד הגמ' העקרית הנ"ל] וגם לרוץ איזה פעמים בשבוע על שעה קלה כמעט גם איזה מינוטין, למען לא יתבטל הרושמים הכהים מאורך הזמן מש"ק לש"ק, נקל מאוד לעשותה ופרי' רב להועיל לקנות בחי' כחות נגד התאוה, לכה"פ למשול להיות סור מרע ועשה טוב בבחי' הקלות לפני האדם, אשר המה בחי' חמורות יותר ומזיקות להאדם – הוא האנכי, יותר ויותר בעולמו החי האמיתי:

הטוב לראות שיחי' נקל לבא בבית המוסר בכל מעל"ע היום והלילה כאין מפריע ואין טירחה, – אשר בכל עת שיפול בלב האדם לרוץ אל בית המוסר על איזה מינוטין, לא יהי' לו שום מפריע מצד בית המוכר, זאת כמעט סיבה הטבעית, אשר לימוד המוסרי אינו פועל פעולתו הנדרשת, מסיבת הפסיקות זמן ארוך בלי התעוררת קטנה ביניהם. בן גם יש סיבות רוחניות היא העבירות, המטמטמות לבו של אדם והי' לאבן חלילה, רפואתה העקרי לימוד התורה ונם התפילה בהכנעה, תתאספו נא בעשרה תלמדו קודם מוסר או ידרוש אחד, ואח"כ להתפלל ביחד על יצר הרוחני:

החוב היותר פרושה על האדם הוא לימוד תורה לשמה. או לכה"פ בתכונת עשייתה לשמה. כמו במצוה שלא לשמה, האם מותר לעשות ולקיים בלי תכונתה כמו לשמה, כן גם בתורה, ומה שמנהגן של ישראל ללמוד שלא כדרך שלומדין לשמה, כמו העיקר לידע דיני או"ח הנצרכים, אשר זהו החוב הראשון לנער ולאבוך, הוא כי היסוד הראשון הוא יכולת הלימוד, אשר לזה מסוגל מאוד כפי המנהג, ואין להאריך בזה כעת, רק רמזתי מעט למען לא יטעה הקורא בדברי:

הלימוד בתורה אשר יקרא לימוד, הוא ללמוד בחריפת הדעת [גיפטיג] כל אחד מחזיק בכל עוז סברתו. הלשמה היא שקיטת הרוח, אם כדבריו ואם כדברי חבירו להיות שוה בעיניו. והמה כמעט דברים מתנגדים זה לזה, לזאת הורונו חז"ל איך להתנהג, כמאמרם קידושין (דף ל') אפילו האב ובנו הרב ותלמידו שעוסקין בתורה בשער אחד, נעשים אויבים זה את זה, ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה, שנאמר את והב בסופה כו' ע"ש, האיבה בראשונה היא בחי' הלימוד בחריפת הדעת [גיפטיג] כנ"ל, והאהבה בסופה היא בחי' הלשמה, לבטל כל אחד דעתו לילך אחר הרוב או הגדול, או לעמוד כ"א בדעתו כמו עשו ב"ש כדבריהם כו' (יבמות דף י"ד), עפ"י הנדרים המבוארים בגמ' ופוסקים בזה. אכן בהנהגת חיבה וריעות, היא בחי' הלשמה, לקיים האמת, היא בחי' הלימוד, להגיד ולחזק כ"א סברתו הנראה נכון בעיניו, והשלום היא בחי' הלשמה אהבו, (יבמות שם ע"ב):

כן גם בכל עיון השייך לעבודתו ית"ש, כמו במפקחים על לימוד לבני עניים תורה, העיון היא בחי' התורה, כי מה היא התורה, הלימוד לידע איך רצונו ית"ש, כן בכל העיונים אשר המה העיון איך רצונו ית"ש להתנהג במצוה הזאת, המה ענפים מבחי' התורה, וצריכה להיות בראשונה בחריפת הדעת, והסוף הלשמה לבטל כ"א דעתו בשלום וריעות להתנהג אחר הרוב כנ"ל – העיון איך להתנהג בסדרי הענינים השייכים לעבודתו ית"ש, נקל בחי' הלשמה לשמור, וצריך האדם להרגיל את עצמו לראות שיהיה בבחי' לשמה – הנסיון יורנו כי בלימוד התורה, החסרון יותר גדול אם יחסר מה בבחי' הלימוד מן בחי' הלשמה, וצריך האדם לנטות יותר אחר בחי' הלימוד, ובשאר העיונים החסרון יותר גדול חסרון בחי' לשמה, וצריך האדם לנטות אחר בחי' לשמה – לזאת ישים האדם לבו ונפשו לראות שיהיו העיונים בעבודתו ית"ש בבחי' לשמה, הדבר נקל לקיימה, ובחסרון בחי' לשמה, העבירה גדולה ונשאה, כי יולד חלילה להוציא משפט מעוקל בהנהגה נגד רצונו ית"ש:

עבודתו ית"ש היותר כבדה על האדם היא מו"מ באמונה, אשר עליו שואלין להאדם – הוא האנכי – בראשונה בבואו לדון על הנהגתו (שבת דף ל"א), הדעת נוטה כי אם יעבור האדם במין העבירה בבחי' הקלה, אשר לבד ענשה החמור יותר מעבירה בבחי' הכבידות, – ג"כ עשיית העבירה העצמה בבחי' הכבידות, יכנס עי"ז מה בבחי' הקלות, כי גם אילו היתה קל לפניו היה עוברה. וכן בעשיית הטוב כל מה שכבד יותר על האדם לקיימה יגדל שכרו במאמרם ז"ל לפום צערא אגרא, ובזאת בעשותו אותה המצוה בבחי' הקלות, יכנס ג"כ בבחי' הכבידות כי גם אם היה כבד לפניו היה מקיימה:

אולי לזה רמזו רז"ל (סוכה דף נ"ג) לעתיד לבא מביאו הקב"ה ליצה"ר כו' צדיקים נדמה להם כהר גבוה ורשעים נדמה להם כחוט השערה כו' ע"ש, כי הצדיק המקיים גם בבחי' הכבידות, מראים להם שגם הבחי' הקלות, בבחי' הכבידות יכנסו. והרשע העובר גם בבחי' הקלות, מראים לו שגם בחי' הכבידות בבחי' הקלות יכנסו מה – לזאת יחפש לקיים מו"מ באמונה לכה"פ בבחי' הקלות:

אכן שגגת תלמוד כו' הטוב לקבוע שיעור ללימוד חושן משפט, ויבואו בע"ב לפעמים זה ולפעמים זה, כי כל סעיף כמעט נקל להסבירו בפ"ע, והבע"ב יעיינו איך יהי' הדין שייך כעת, כי העסקים נשתנו וזה כמעט התחלת ידיעת הלימוד בחו"מ, לידע ולהבין איך הם שייכים כעת, ובזה יהי' ביד בע"ב לדרוש ולחקור אצל תופשי התורה, איך לקיים את אשר יקרה לפניהם לכה"פ בבחי' הקלות, איש לפי מצבו ויראתו:

ובזאת כפרת עונות ביוהכ"פ התלוי בתשובה, היא עזיבת החטא תכבד מאד, אל ירף האדם לעשות הבנה ליוהכ"פ לכה"פ בבחי' הקלות, היינו לעסוק בעשי"ת בעניני התשובה לכה"פ בבחי' הקלות, לילך לבית המוסר בלילה בעת פנוי מעסקיו, ללמוד מוסר בהתפעלות הנפש כמעט בכל לילה, אשר יוָלד מזה איזה בחי' כהה [דונקעלע] לקבלת לימוד המוסר בלו"נ לכה"פ בש"ק [סניף ללימוד הגמ' כנ"ל] ולרוץ איזה פעמים בשבוע. לכה"פ על איזה מינוטין, למען לא ישבית רושם הכהה הפסק הזמן כנ"ל, ולהרגיל את עצמו להשקיף על דרכיו, להרגיש להבחין בין קל לכבד, אשר לכה"פ יעזרהו המוסרי, לשמור התורה והמצוה בבחי' הקלות, ויבא לבחי' בעל תשובה ביוהכ"פ הבעל"ט, לכה"פ בקבלת עזיבת החטא בבחי' הקלות, ובזה הבא לטהר יסייעהו הקב"ה לילך מדרגא לדרגא לקיים התורה והמצוה, גם בבחי' הכבידות לטוב להאדם – הוא – האנכי – בעולמו הנצחי: