אור ישראל/מכתבים/א

חמשה מכתבים הראשונים. הם אשר כתב אדמו"ר זצוק"ל בתחילת בואו מווילנא לקאוונא בשנת תר"ט. לתלמידיו ומקורביו בעיר ווילנא:

ידידיי הנאהבים אתחיל לדבר.

את מגמת רצוני אשר הצעתי לפניכם תמיד. ליתן לבבכם עליהם ולהתבונן בם בינה. אם אמת יהגה חיכי? כמעט רגע היה נכנס דברי באזניכם. ועוד מעט קט ואיננה. באוזן אחת באו ובאוזן אחרת הלכו – אין זאת כי אם החסרון המורגל שלא לתת לב בענינים הנוגעים ביראה ומוסר. כי אם להתנהג בהם אחר התאוה החפשית לפי נטיית הרצון כמעשה הבהמה. הלא תראו בהמנהג הידוע המשוטט על פני תבל. לתת עיון והתבוננות בכל הענינים הגשמים. הסוחר במרכולתו כמה התבוננות ישתמש טרם יבצע העסק. אם לעשות או לחדול. יחשוב בנפשו ויתייעץ עם ריעיו הנאמנים לו. יתור על הפרטים. יבקש מקום הטעות. עד יוציא הדבר לאור לפי כחו. כן בליכוד התורה הקדושה כל אחד לפי ערכו. יעיין ויתבונן בה לגלות מטמוניה. ולחדש חידושים ולפרק הויות. לא ידלג בסקירה אחת. להחליט הדבר החלט פסוקה:

לא כן בדרכי המוסר. אשר ההתבוננות בה החיפוש בכל דרכי ומעשה האדם. להשמר מנטית הרצון. ומהיצר המפריע ומונע כל דבר טוב ומעולה. ההכרחי ומחויב להשגת היראה. ולא תקים המוסר וההנהגה טובה בלא תחבולות גדולות. לאסור כלי המוח לזה. עד שיעשה רושם חזק בלב. לתת עוז ותעצומות לאברים החיצונים. להוציא לפועל הענין המעולה. בל יעצרוהו תאות הגופניות הפחותה. הקנאה והכבוד הבזויים. ובכל זה עצלות האדם רבה בזה. למעמסה תהי' לו אם יפנה את עצמו זמן קצר לזה. עד אשר גם לביטול הזמן יחשב לו:

עתה מה לעשות. המלחמה נכונה. היצר מארב. התאוה משוטטת. המדות מרגשות. כלי המלחמה אין. היעשה כלי למעשהו בלתי פועל נרצה לזה. כן אין תקוה להנצל ממוקשי מות. בלתי אם נחזיק בכלי המלחמה. עניני היראה והמוסר:

ולזאת אחת דברתי כה תעשו וטוב לכם – האיש המוטרד בכל אשר יפנה ירשיע. עסקיו הולכים קדורנית. כחו ושכלו נבוכים נתונים במאסרי הדאגה והבלבול. המכלה את כל כח האנושי. והי' כי יקרב אליו איש לאמר הלא חזיתי לך אור. אם תעשה את הדבר הזה לפי ההשערה הנכונה. תוכל להרויח אלף אלפים דינרי זהב. לא יטרידוך הענין הרבה מתהלוכותיך ועסקיך. ולא תצטרך לבלות זמן הרבה על זה – בודאי יתן לב נבון לזה ברוב עוז ותעצומות. כל כחות התבונה יציק עד אשר ישרש הדבר בלבבו דבר נכון ומקוים. להפריש מעט זמן לזה בהתבוננות רחבה. לבקש לו ריעים כלבבו אשר יעזרו אותו לזה. לא יחוש על מעט ביטול הכבוד והסבלנות:

כן אנחנו אלה היום. מעונים אנחנו בעינוי נפש. עונותינו עברו ראשנו איש איש לפי ערכו – הרחק מאוד נעמוד מהמרכז אשר לזה נברא. ומהתכלית אשר בא לעולם הגשמי הלזה להכין לו לאחריתו. ועתה ראינו אור בהיר מתנוצץ לזכות את הרבים. לחזק ידים רפות בלימוד המוסרי. לתת עצה ותחבולה לעשות מנהג נכון בזה. עד אשר ישלום הגאוה המרחפת בענין הלזו. לאמר ולהתפאר הראיתם האיש הלזה. כמה ידו תקיפה בחכמת היראה והמוסר. אשר מתוך שלא לשמה יבא לשמה. אם יצליח ד' את דרכינו. אין ערוך להנולד כמה יגדל ערכו. ובזאת נבנה גם אנחנו מה. ואם מעט ואם הרבה נאכל – :

לזאת תקבעו עת מועד בשבת קדש. להתאסף יחד בשעה מיוחד. להתבונן בינה איך להמשיך האיכות. גדולי העיר אשר אחריהם הרבה ירוצו ללימוד המוסרי. תדברו דברים בנחת ובישוב הדעת בלא שחוק והיתול. תעריכו מעלות האיש וחסרונו. ובמה ייסר ובמה יאסר לזה. אל תחליטו הדבר בסקירה אחת. תחלקו את העבודה לכולכם במעט זמן ובלי כובד העבודה. וקובץ על יד ירבה. אכן בדעת שקיטה בישוב נבון ונכון. איש את רעהו יחזק. ואת שטות לבבו ירפה. את עצלות הרגילו יבטל. בדרך ארץ ובנחת לשמור כל אחד כבוד חבירו. בנחת ובסבלנות. לילך אחר רבים בלא עקשות ומחלוקת. ובזה יכונן המוסר בנפשיכם על נכון כנפשיכם: