אור ישראל/כוכבי אור/ט

בגמ' סוכה דף נ"א אמר ר"ש בן לקיש יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו. שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו. ואלמלא הקב"ה שעוזר לו אינו יכול לו. שנאמר ה' לא יעזבנו בידו. ולכאורה יפלא מאוד כי לאיזה תכלית ברא הקב"ה את האדם על זה האופן. אשר לא יהיה הכח בידו לנצח את יצרו הרע. בלתי עזר מעם ה'. ומדוע נתן הקב"ה כח ועוז כזה להיצה"ר. עד כי לא יוכל האדם לבדו לנצחו כי אם בעזר הקב"ה. מה הוא פרי התועלת מזה. וכבר תמה ע"ז אדמו"ר הגה"ח זצוק"ל במאמר עץ פרי:

כתיב ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך כו' ודרשו חז"ל בר"פ הרואה. בכל לבבך בשני יצריך ביצר טוב וביצר הרע כו' ע"ש. ויש לבאר הנה ידוע כי עמודי עבודת ה' ית"ש. אשר כל התורה והמצוה נשען עליהם שתים הנה היראה והאהבה. ושניהם הם מצות עשה וכמש"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' יסודי התורה וז"ל האל הנכבד והנורא הזה. מצוה לאהבו וליראה אותו. שנאמר ואהבת את ה' אלקיך ונאמר את ה' אלקיך תירא:

והנה כמו שיש ביראת ה' שני בחינות. אשר חכמי היראה יכנו אותם בשם. יראת העונש ויראת הרוממות. וכמש"כ בס' חוה"ל פ"ו משער אהבת ה' וז"ל שם. והיראה על שני פנים. אחד מהם יראת עונשו כו'. והשני יראה לכבודו ורוממותו ועוצם גבורתו כו'. וכ"כ בס' מסילת ישרים פ' כ"ד וז"ל. יש יראת העונש כו' ויש יראת הרוממות כו'. יראת העונש כפשוטה. שאדם ירא מעבור את פי ה' אלהיו. מפני העונשים אשר לעבירות אם לגוף ואם לנפש. ויראת הרוממות הוא שהאדם ירחק מן החטאים ולא יעשה מפני כבודו הגדול ית"ש:

וכמו כן יש שתי בחינות באהבת ה' ית"ש. אשר נוכל לכנותם ג"כ בשם. אהבת הטוב ואהבת הרוממות. אהבת הטוב הוא. לאהוב את הבורא ית"ש בשביל הטובות והחסדים שהוא עושה תמיד עם האדם. ואהבת הרוממות היא. לאהוב את ה' ית"ש מפני גודל כבודו ורוממותו ית"ש. וכמש"כ בס' חוה"ל בפ"ב משער אהבת ה' וז"ל. אבל על כמה פנים תהיה האהבה באלקים ית"ש אומר כו'. כי אהבת העבד באדוניו תהיה לאחד משלשה פנים כו' ועל ההקשה הזאת תהיה האהבה ממנו באלהים. לרוב חסדו עלינו והתמדת טובתו לנו. ותדבק נפשינו באהבתו לתקות גמולו כו'. ויש שתהיה אהבתינו בו לעצמו ולכבודו לגדלו ולרוממו. וזאת היא האהבה הזכה באלהים יתברך שמו:

והנה כמו שיראת העונש הוא מפני העונשים אשר לעבירות אם לגוף ואם לנפש כנ"ל. כמו כן האהבה להבורא ית"ש בגלל טובתו וחסדיו כולל הטובות הגשמים אשר עם הגוף בעוה"ז. והטוב והחסד עם הנפש בעולם הגמול. והוא השכר הנדול הצפון לעושי רצונו ית"ש לעוה"ב. וזהו מש"כ בס' חוה"ל. האהבה ממנו באלקים לרוב חסדו עלינו כנ"ל. המה הטובות הגשמים עם הגוף. ומש"כ ותדבק נפשינו באהבתו לתקות גמולו כו'. הוא הטוב עם הנפש אשר הקב"ה משלם שכר טוב ליראיו:

אולם הבדל יש כי יראת העונש האדם יתפעל יותר מהעונש הרוחני אשר לנפש. באשר הוא מאמין כי שפטים נכונו שם לפועלי עון באין מנוס ומפלט. אולם מעונשי העבירות אשר לגוף לא יתפעל כ"כ. יען כי הנהגת הקב"ה עם בריותיו בעוה"ז. נסתרה דרכו מעין כל איש כי לפעמים נראה כי רשעים ושלוי עולם ישגו חיל. ונפש צדיקים תתמוגג ברעה. רשע מאריך ברעתו וצדיק אובד בצדקו. וכבר התאונן ע"ז ירמיה הנביא ואמר מדוע דרך רשעים צלחה. אולם בדרכי אהבה להבורא ית"ש בגלל רב טובו וחסדו. האדם ירגיש ביותר בטובות הגשמים שהיא קרובה לחוש. כי במעט התבוננות הנה כל אדם לפי מצבו יכיר וידע כי הוא עמוס בטובות הבורא וחסדיו בכל עת ובכל שעה מעת גיחו מרחם:

בל יאמר האדם הן כל טובות העוה"ז המה הבל הבלים. וכל החמודות והשעשועים המה נקלים ושפלים. גם מי אשר יתן לו האלהים עושר ונכסים וכבוד גם זה הבל ורעות רוח. עתה האם יאות אהבה כזו למלך הכבוד. בעד טובותיו וחסדיו בעניני הגשמים אשר אין ממש בעצמותם יסודם כוזב תהו ובהו. הלא הוא כמו נער קטן אשר מכיר טובה למי שנותן לו דבר קל לשחוק בו. ויאהבהו בגלל זה. האם יתפעל האדם מאהבה כזו. כן מה בצע למלך הכבוד באהבה כזה:

אכן לא כן הדבר. כי זהו רצונו ית"ש אשר האדם ירבה להכיר ולהתבונן תמיד על רב טובו וחסדיו. להודות לו ולאהבה אותו. ועי' בס' שערי תשובה לר"י שער השלישי סי' י"ז וז"ל, ומעלות זכרון חסדיו והתבונן בהם, שנאמר וזכרת את כל הדרך כו', ודוד אמר ויתבוננו חסדי ה' ונאמר כי חסדך לנגד עיני כו' עכ"ל:

הוא מה שדרשו חז"ל ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך בשני יצריך ביצר טוב וביצר הרע, הכוונה הוא לשני מיני אהבה הנ"ל, היינו אהבת הטוב, וזהו האהבה להקב"ה בגלל רב טובו וחסדיו עם האדם, ואהבת הרוממות, והוא האהבה אליו ית"ש. מפני כבודו הגדול ורוממותו ית"ש, כי אהבת הרוממות הוא בכח היצר טוב. כי לא תוָלד אלא מתוך ידיעה והשכלה, להבין ולהשכיל בגודל רוממותו ית"ש. וכמש"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' יסודי התורה וז"ל, והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו, בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו כו' מיד הוא אוהב ומשבח כו' ע"ש, וכ"ז הוא בכח היצ"ט ודרכי השכל. וזהו אהבה ביצ"ט, אולם האהבה בעד גודל חסדיו והתמדת טובותיו בעניני הגשמים, הנה גם בכח היצה"ר והתאוה, צריך לאהוב להקב"ה שמשפיע לו מטובותיו וחסדיו ומשביע לו רצונו. וביותר כי כל מה שיצר לב האדם פונה יותר לאהוב ולחמוד מטובות וחמודות העוה"ז, הלא כן יוסיף אהבה להקב"ה, בעד שמשפיע לו מטוב העוה"ז, ומשביע לו רצונו. ועל כן האהבה הזאת בעד השפעת הטובה מעניני הגשמים. תכונה בשם אהבה ביצה"ר. וזהו שאמרו חז"ל ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך כו' בשני יצריך ביצ"ט וביצה"ר. היינו שצריך לאהוב להקב"ה בשתי בחינות אהבה. כי מלבד אהבת הרוממות שהוא ביצ"ט כנ"ל עוד יהיה האהבה אליו ית"ש ביצה"ר. היינו בגלל רב טובו וחסדו בעניני הגשמים שהוא ביצה"ר כנ"ל:

וכן הוא בענין השבח והברכה והתפילה. בעד כל עניני הגשמים מצרכי האדם בעוה"ז. כי רצונו ית"ש הוא אשר האדם ירבה להכיר ולהתבונן רב טובו וחסדו. ויודה לו תמיד על חסדיו. וכן בפרט בכל מה שיהנה בעוה"ז יברך אותו. וכמו שאמרו חז"ל ר"פ כיצד מברכין אסור לו לאדם שיהנה מן העוה"ז בלא ברכה ואסמכוה אקרא ע"ש. ואף כי כל הנאת עוה"ז בעצמותם הבל ורעות רוח. אכן זהו רצונו ית"ש. וכן הוא מרצונו ית"ש. שהאדם יתפלל אליו תמיד ויבקש רחמים מלפניו על צרכיו. להשלים לו כל חפצו. ולמלאות משאלות לבבו. יקרא וה' יענה:

זהו מה שאמרו במדרש איכה. טוב ה' לקויו. יכול לכל ת"ל לנפש תדרשנו. הנה ידוע כי מיסודי דרכי עבודת ה' ית"ש. הוא הבטחון באלקים ית"ש וכמה כתובים רבו ע"ז. לבל יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם. כי אם יהיה ה' מבטחו. וברוך הגבר אשר יבטח בה'. והנה בנוהג שבעולם. אם נדיב אחד מבטיח לעני לתת לו די סיפוקו. והוא ממלא הבטחתו ונותן לו תמיד די מחסורו אשר יחסר לו. היתכן כי בכל יום ויום יחלה העני פני הנדיב. כי לא יעזוב את חסדו ממנו. ולא יגרע לחם חקו. כי אין זה מהנימוס. ודרך ארץ כמובן. ולזה הייתי אומר כי כמו כן כאשר הקב"ה מצוה להאדם לשום מבטחו בו ית"ש. ומשביע תמיד לכל חי רצון. מה צריך עוד בקשת רחמים מלפניו ית"ש תמיד:

אכן לא כן הדבר כי הבטחון לבד אינו מספיק ורצונו ית"ש הוא. אשר עם הבטחון יתפלל האדם ויבקש רחמים מלפניו ית"ש תמיד על צרכיו. ואז יהיו עיניו נשואות אל ה' ית"ש. כי יפיק רצון מאתו. למלאות משאלות לבבו לטובה. וכאשר כן קבעו לנו האבות הקדושים להתפלל ג' פעמים בכל יום. זהו מה שאמרו חז"ל במדרש. טוב ה' לקויו. יכול לכל היינו גם למי שאינו מתפלל אליו כלל. כי אין צריך רק לקוות אל ה' ולבטוח בו ית"ש. ת"ל לנפש תדרשנו. היינו כי עם הבטחון צריך ג"כ לדרוש ולהתפלל לפניו תמיד. וכאשר ידרשנו ימצא לו:

תכלית רצון ה' ית"ש בכל הנ"ל נראה כי הכל הוא לטובת האדם. כי הקב"ה הוא מרומם על כל ברכה ותהילה. ואין צריך לקילוסו של האדם ולא לתפילה. כי הכל לפניו גלוי, אכן ידוע כי תכלית בריאת האדם בעוה"ז. הוא רק למען להטיב לו באחריתו. להנחילהו חיי עד ועדן נצח. כי יבא על שכרו בעולם הגמול. בעד פרי יגיע כפיו ועמלו בתורה ומצות וכמש"כ בס' מסילת ישרים פ"א ע"ש. ונראה כי לכך בא המצוה השמר לך פן תשכח את ה' אלקיך. וכתב בס' שע"ת לר"י וז"ל. הוזהרנו בזה לזכור את הש"י בכל עת עכ"ל. והיינו כי כאשר יהיה זכרון ה' ית"ש בקרב לבבו תמיד. ילך בדרכי ה' הישרים לשמור את כל התורה והמצוה. וכמש"כ בשו"ע או"ח סי' א' שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים כו' ע"ש:

אמנם כאשר הנפש כלואה במאסר החומר. ויצר לב האדם רע מנעוריו. ולבבו פונה לתאות החומרית. ולכן האדם עלול לשכוח בה' ית"ש ולסור מדרך התורה והמצוה. על כן היתה מחכמתו ית"ש. לפנות דרך להאדם לזכור בו ית"ש תמיד ע"י עניני הגשמים מצרכי האדם. וציוה כי האדם יתפלל אליו תמיד ויבקש רחמים מלפניו ית"ש על צרכיו. וכן לזכור תמיר את חסדיו והתמדת טובותיו. ולהודות לו על חסדו. ועל כל מה שיהנה בעוה"ז יברך אותו:

הוא מה שאמרו חז"ל ביומא דף פ"ו. שאלו תלמידיו את ר"ש בן יוחי. מפני מה לא ירד להם לישראל מן פעם אחת בשנה. אמר להם אמשול לכם משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שיש לו בן אחד. ופסק לו מזונותיו פעם אחת בשנה. ולא היה מקביל פני אביו אלא פעם אחת בשנה. עמד ופסק מזונותיו בכל יום. והיה מקביל פני אביו כל יום. אף ישראל מי שיש לו ארבעה וחמשה בנים. והיה דואג ואומר שמא לא ירד מן למחר. ונמצאו כולן מתים ברעב. נמצאו כולן מכוונים את לבן לאביהם שבשמים. ולכאורה יפלא כי הנה דור המדבר אשר עין בעין ראו את כבוד ה' הגדול והנורא. ואין ספק כי עבודתם היתה במדרגה הרמה של יראת הרוממות. מה היה צריך עוד לייראם ולבהלם עם יראה הנמוכה של יראת העונש. מחרפת רעב וכפן:

אכן זה הדבר. כי אין הכונה לייראם ביראת העונש של חוסר מזון. להכריח אותם על עבודתו ית"ש. אכן הנה כל אדם לפי מדרגתו ביראה צריך שתהיה יראת ה' על פניו תמיד. שלא לשכוח בה' ית"ש אף כרגע. וכמש"כ השמר לך פן תשכח כו'. אכן כאשר האדם הוא עלול לשכחה. ולזאת הנה עניני הגשמים אשר הכל בידי שמים. והוא צריך תמיד לחסדי ה' ית"ש. וציונו להתפלל אליו ולבקש רחמים מלפניו. זהו סיבה שלא ישכח בה'. ואז תהיה עבודתו אליו ית"ש. כפי מצב מדרגתו ביראתו ית"ש. זהו מה שאמרו ז"ל אף ישראל כו' והיה דואג ואומר שמא לא ירד מן למחר כו' נמצאו כולן מכוונים את לבן לאביהם שבשמים. היינו כי היראה הזאת שמא לא ירד מן למחר. הביא אותם רק לזכור את ה' ית"ש. כי היו מכוונים את לבם אליו יום יום. להתפלל אליו ולבקש רחמים מלפניו. ולהודות לו תמיד על חסדיו. וממילא היתה עבודתם לפי מדרגתם הגבוה של יראת הרוממות ואהבת ה' ית"ש כנ"ל:

ומעתה נשכיל בינה להבין מה שאמרו חז"ל. יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום. ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו. אשר לכאורה יפלא להבין הטעם מדוע עשה ה' ככה. לתת כח ועוז להיצה"ר יותר מכפי כח האדם. עד אשר לא יוכל לנצחו בלתי הקב"ה עוזרו. אכן זה הדבר. כי הנה עניני הגשמים מצרכי האדם אשר הכל הוא בידי שמים. והאדם צריך תמיד לחסדי ה' וטובתו. ולבקש רחמים מלפניו תמיד, זהו סיבה אשר יהיה זכרון ה' ית"ש בקרב לבבו תמיד. לילך בדרכיו ולשמור את התורה והמצוה. אכן מעניני הרוחנים של עבודתו ית"ש. לא היה לפניו סיבה כזו. יען כי בזה אין שום יחוס להאדם עם גבהי מרומים. אחרי אשר הבחירה הוא ביד האדם:

וע"כ ראתה חכמתו ית"ש. לאסור ידי האדם. אשר גם בהנוגע לעבודתו לא יוכל לזוז בלתי עזרתו ית"ש. וע"כ נתן כח ועוז ביד היצה"ר אשר יתגבר על האדם ושלא יוכל האדם לנצחו בלתי ה' עוזר לו. ואחרי אשר הוא צריך לעזרתו ית"ש, הוא מוכרח להתפלל אליו ולבקש רחמים מלפניו תמיד. שלא יעזבנו ביד יצרו. וכמה תפילות התפלל דוד המלך ע"ה על עניני הנפש. וכן אנו מתפללים בכל יום. ואל תשלט בנו יצה"ר. ואף כי הבחירה הוא ביד האדם. אכן הכל הוא מיסוד הזה. ממה שאמרו חז"ל ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו. ובכ"ז אין זה סותר להבחירה. כי כאשר יעשה האדם את שלו כל מה שבכחו לכבוש את יצרו. אף כי יצרו יתגבר עליו. הנה ה' עוזרו ולא יעזבנו ביד יצרו:

ועכ"פ אחרי אשר האדם הנהו מוכרח לעזרתו ית"ש בכל פינות שהוא פונה. וצריך להתפלל תמיד להקב"ה ולבקש רחמים מלפניו. על צרכיו הגשמים והרוחנים שלא יעזבנו ביד יצרו. מעתה הנה שניהם כאחד יהיה סיבה. אשר עיני האדם יהיו נשואות תמיד להקב"ה. ושלא לשכוח בו ית"ש אף כרגע: