אור ישראל/כוכבי אור/ו

כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא כו'. כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו. נצבים:

הרמב"ן ז"ל בפי' על התורה כתב. כי המצוה הזאת היא התשובה הנזכרת שם בפ'. והשבות אל לבבך. ושבת עד ה' אלקיך. כי אין הדבר נפלא ורחוק ממך. אבל קרוב אליך מאוד לעשותו בכל עת ובכל שעה. וזה טעם בפיך ובלבבך לעשותו. שיתודו את עונם ועון אבותם בפיהם. וישובו בלבבם אל ה'. ויקבלו עליהם התורה לדורות עכ"ל ע"ש. ובס' ראשית חכמה פ"א משער התשובה. הביא דברי הרמב"ן הנ"ל. כי המצוה הזאת היא התשובה וכתב ז"ל. ולדעתי ישוב הפסוק כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו. היינו בפיך וידוי דברים שצריך להתודות. ובלבבך קבלת התשובה בלבו ועזיבת החטא כו' ע"ש:

והנה ידוע כי מקרי התשובה המה. עזיבת החטא והקבלה על להבא. וכן החרטה על העבר. ועפ"י זה צריך לומר. כי החרטה נכלל בכלל הוידוי במש"כ בפריך. כי כל המתודה בודאי הוא מתחרט. ועזיבת החטא נכלל במש"כ ובלבבך דהיינו הקבלה בלב. אולם בכ"ז צריך טעם מה זה שפרט הכתוב הוידוי והקבלה בלב. ולא העיקר דהיינו החרטה. וכן לא העיקר של עזיבת החטא:

גם הנה מפשטות הכתוב. כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו. נראה כי התשובה הוא דבר קל מאוד. יען כי הוא רק בפיך ובלבבך. אולם הלא ידוע כמה תכבד העבודה הזאת של דרכי התשובה. כי יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו. ולהתנחם על מה שחטא. ומה גם מי אשר הרבה לפשוע. כמה קשה הוא לכבוש את יצרו. ולעזוב את דרכו הרע:

אכן נראה כי הכתוב. כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו. ידבר באמת רק מחלקי התשובה של ענין הוידוי והקבלה בלב. ולא יכלול כלל כל ענין עיקר עזיבת החטא והחרטה. וכן כי התשובה היא באמת הוא דבר קל מאוד:

הנה יסוד התשובה. אשר אמרו חז"ל בפסחים (דף נ"ד). כי זהו משבעה דברים שנבראו קודם שנברא העולם. יסודה היא להיות מחילה לחוטאים וסליחה לפושעים. וזהו יסוד תועלת התשובה. וכמש"כ בריש ס' שערי תשובה לר"י וז"ל. מן הטובות אשר הטיב הש"י עם ברואיו. כי הכין להם הדרך לעלות מתוך פחת מעשיהם. ולנוס מפח פשעיהם לחשוך נפשם מני שחת. ולהשיב מעליהם אפו ולמדם והזהירם לשוב אליו כי יחטאו לו לרוב טובו וישרו. כי הוא ידע יצרם. שנאמר טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך. ואם הרבו לפשוע ולמרוד ובגד בוגדים בגדו. לא סגר בעדם דלתי תשובה שנאמר כו' ע"ש:

אמת כי הטובה והחסד של מדת התשובה למחול ולסלוח לשבי פשע עולה על כל. כי לולא מדת התשובה. הנה כל מי שחטא היה עונו נכתם עד עולם. וחטאתו לא תמחה. והנה כאשר ידוע. כי העונש על חטא הוא איום ונורא מאוד. וכמש"כ הרמב"ן ז"ל בשער הגמול ע"ש. ולזאת כאשר אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. היה כל אדם נכון לפי שאול ופחת. ומה גם מי אשר הרבה לפשוע ולמרוד. וכבר הזקין עלי ארחות חטא ופשע. היה מוכרח לישא ולסבול שפטים רעים ונוראים מאוד. להיות נצרף כצרוף הכסף במוקדי שאול. עתה ע"י מדת התשובה הנה ביד כל אחד. להתנער מכל עונותיו:

אמנם מה הקב"ה דורש מהאדם. במחיר הטובה הגדולה של מחילת העון. ומה היא התשובה. אשר בגללה ימחול וירבה לסלוח. הנה נתבונן בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' תשובה. אשר כל דבריו בתשובה הם דברי הלכה וז"ל שם. ומה היא התשובה שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו. ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד. שנאמר יעזוב רשע דרכו כו'. וכן יתנחם על שעבר. שנאמר כי אחרי שובי נחמתי. ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם שנאמר כו' וצריך להתודות בשפתיו ולומר ענינות אלו שגמר בלבו:

והנה הרמב"ם חושב בכאן ארבעה דברים. א' עזיבת החטא. ב' ויגמור בלבבו שלא יעשהו עוד. ג' וכן יתנחם על שעבר. ד' וצריך להתודות בשפתיו כו':

ובאמת הם שנים שהן ארבע. כי אל עזיבת החטא יתייחס ג"כ הקבלה על להבא. שיגמור בלבבו שלא יעשהו עוד. כי גם אם יעזוב החוטא חטאו. ולא יוסיף עוד לחטוא. הנה כל זמן שלא יקבל עליו בלבבו גם על להבא שלא ישוב לזה החטא. ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם. אין זה תשובה. ולא יהיה נמחל לו עונו. אף אם לא ישוב עוד לזה החטא:

וכן אל עיקר החרטה. יתייחס ג"כ הוידוי. כי עם עיקר החרטה צריך ג"כ וידוי דברים. להתודות בשפתיו. והנה אף כי בוידוי כולל עוד דברים. וכמש"כ הרמב"ם בריש ה' תשובה. בכ"ז הוידוי יתייחס אל החרטה. כי הנה חז"ל אמרו ביומא (דף פ"ז). כי אבל אנחנו חטאנו הוא עיקר הוידוי ע"ש. וכ"כ בס' שע"ת לר"י. מש"כ מודה ועוזב ירוחם. כי החרטה והוידוי בכלל ומודה. כי המתודה מתחרט ע"ש:

והנה שני עקרי התשובה. היינו החרטה ומה גם עזיבה החטא. אין זה דבר קל. כי תכבד העבודה. לכבוש את יצרו. לעזוב דרכו הרע. ולשמור את כל התורה והמצוה. אכן השני פרטים המתייחסים אליהם. היינו וידוי דברים. והקבלה על להבא שלא לחטוא עוד. הם דברים קלים. כי אחרי אשר עוזב את חטאו. ומתחרט על עונו. שוב נקל לפניו. הקבלה על להבא. ולהתודות בשפתיו כמובן:

אמנם כאשר נשכיל ונתבונן בינה. נמצא כי לעולם התשובה הוא דבר קל מאוד. כי גם שני עקרי התשובה של עזיבת החטא והחרטה. לא נחשב כלל לדבר כבד בדרכי התשובה. יען כי אין לייחס אותם כלל על חשבון התשובה. אשר יסודה היא המחילה לחטאים ולפשעים. כי עזיבת החטא אין זה ענין אשר נמשך מכח מדת התשובה אשר ברא הקב"ה בעולמו. לקבל שבים ולמחול ולסלוח לשבי פשע. כי גם אם לא היה מדת התשובה בעולם כלל. והקב"ה לא היה מוחל וסולח לשבים. ג"כ היה החוטא מוכרח להנזר מחטאיו. ולשמור ולקיים את כל התורה והמצוה:

אמת הדבר כי הנביא אמר. יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו. וישוב אל ה' וירחמהו. ואל אלקינו כי ירבה לסלוח. אמנם האם על כן יעזוב רשע דרכו. רק בשביל שהוא מרבה לסלוח. הכי אם לא היה הקב"ה מוחל וסולח. לא היה לו לרשע לעזוב את דרכו ? האם היה לו רשות להרשע. לספות חטא על פשע ולילך בשרירות לבו עד עולם. הלא ידוע כי על כל חטא ועון יענש האדם. בעונש רע ומר מאוד. נעלה על כל יסורי תבל. ואף אם כימי העץ יהיה ימיו. וגם אם אלף שנים יחיה האדם ובכולם יחטא. הנה האלקים יביא במשפט מספר מפקד כל מעשיו. אחת לא נעדר. ולא יוותר הקב"ה אפילו חטא קל שלא יענש עליו. נמצא כי גם אם לא היה מדת התשובה בעולם כלל. להיות מחילה לחטאים. ג"כ היה החוטא מוכרח לעזוב את דרכו. לבל יאבד ברעתו. וכי בשביל שלא היה תקנה על העבר. יעזוב נפשו לשאולה גם בעד העתיד. אכן כי אם החוטא הוא מוכרח לעזוב את דרכו כנ"ל. בכ"ז הקב"ה ברחמיו עם עזיבת החטא. הוא מקבל שבים ומרבה לסלוח לעונות ולחטאים. שכבר עוו חטאו ופשעו. ועכ"פ לא נוכל לייחס לתשובה כי היא כבידה בשביל עזיבת החטא. אחרי כי עזיבת החטא הוא דבר מוכרח לאדם לעולם. גם בלתי יסוד התשובה:

וכן הוא יסוד החרטה. אין זה ענין אשר הוא בא מכח התשובה. כי הנה החרטה הוא מדרכי השכל. נמשך מכח התבוננות. וכמש"כ בס' שערי תשובה לר"י וז"ל. העיקר הראשון החרטה. יבין לבבו כי רע ומר עזבו את ה'. וישיב אל לבו כי יש עונש ונקם ושלם על העון כו'. ויאמר בלבו מה עשיתי כו'. ולא יגורתי מתוכחת עלי עון ומן השפטים הרעים כו'. ע"ש. עתה הכי אם לא היה מדת התשובה בעולם למחול ולסלוח לשבי פשע. לא היה החשבון הזה לנגד עיני האדם. להתחרט על מעשיו הרעים. ולומר בלבו מה עשיתי. איך לא יגורתי מתוכחת עלי עון. ומן השפטים הרעים. ואולי עוד ביתר שאת היה מתחרט על עונותיו. אם היה חושב כי הוא מעוות שלא יוכל לתקון. והנהו נואש גם מתקוה להנצל ממוקדי שאול. ומה גם אחרי אשר עזיבת החטא הוא מוכרח אל האדם כנ"ל. ממילא כאשר היה עוזב את חטאו. להיות סר מרע ולעשות טוב. בודאי היה מתחרט על העבר:

אכן הדברים הבאים רק מכח התשובה. הן המה שני פרטי התשובה. המתיחסים אל החרטה ועזיבת החטא. היינו הקבלה על להבא. והוידוי בשפתיו. כי הן המה דברים נוספים לבעל תשובה. במצות המקום רק מכח יסוד התשובה:

הקבלה בלב על להבא. הנה עצם עזיבת החטא. גם אם לא היה מדת התשובה של מחילת העון כלל. ג"כ היה החוטא מוכרח לעזוב את חטאו כנ"ל. אולם לא היה לו ענין לקבל שום קבלה על להבא. כ"א להיות נזהר בכל עת מכל חטא ועון. אכן עם מדת התשובה אשר הכין הקב"ה בעד החוטא. למחול ולסלוח לשבי פשע. הנה מתנאי התשובה הוא. כי לא די מה שיעזוב החוטא דרכו ויחדל מלחטוא עוד. אכן הוא מחויב לקבל בלבבו גם על להבא. ולגמור בלבבו שלא יעשהו עוד. ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם:

וכן החרטה. הנה עצם החרטה. גם אם לא היה מדת התשובה של מחילת העון כלל. ג"כ היה מתחרט על מעשיו הרעים. כי רע ומר עזבו את ה' כנ"ל. אכן לא היה מתודה על עונותיו. אולם עם מדת התשובה למחול ולסלוח לשבי פשע. ציוה הקב"ה על החוטא כאשר ישוב מחטאו. להתודות גם בשפתיו והוא מצות עשה. וכמש"כ הרמב"ם בפ"א מה' תשובה וז"ל. כל מצות שבתורה בין עשה בין ל"ת. אם עבר אדם על אחת מהן כו' כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות כו' שנאמר איש או אשה כי יעשו כו' והתודו את חטאתם אשר עשו. זה וידוי דברים. וידוי זה מצות עשה כו' עכ"ל ע"ש:

ומכל הנ"ל נמצא כי עצם התשובה הוא דבר קל מאור. כי הנה שני עקרי התשובה של עזיבת החטא והחרטה. אם אמנם כי הוא דבר קשה. לכבוש את יצרו ולעזוב את דרכו. אולם הלא זה אינו ענין דוקא מכח יסוד התשובה. אחרי כי גם אם לא היה מדת התשובה בעולם כלל. למחול ולסלוח לשבי פשע. ג"כ היה עזיבת החטא דבר מוכרח אל האדם. לבל יאבד ברעתו. וא"כ לא יתכן לומר כי התשובה הוא דבר כבד בגלל עזיבת החטא. וכן החרטה אין לה יחוס עם יסוד התשובה של מחילת העון. כי גם זולת התשובה היה מתחרט על עונותיו. אחרי יבין לבבו כי יש עונש נקם ושלם על העון. ועוד ביותר היה מתחרט. אם עוד היה נואש מתקוה להנצל מעונש:

אכן שני פרטי התשובה. המתייחסים לחרטה ועזיבת החטא. היינו וידוי דברים. וכן הקבלה בלב שלא יחטא עוד. אשר הם באים בציווי המקום רק מכח יסוד התשובה כנ"ל. אולם הנה הנם קלים באמת. כי אחרי אשר החוטא הוא מוכרח לעזוב את חטאו עכ"פ כנ"ל. וכן להתחרט על עונו. שוב הוא דבר נקל לפניו. לקבל עליו על להבא. לגמור בלבו שלא יעשהו עוד. וכן להתודות גם בשפתיו:

הוא מה שאמר הכתוב. כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום. לא נפלאת היא ממך. ולא רחוקה היא כו'. כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו. ולפי הנ"ל יתבאר. כי בפיך הוא רק וידוי דברים. וכן בלבבך הוא רק הקבלה בלב. והיינו כי הכתוב מדבר מיסוד התשובה של מחילת העון. והנה עזיבת החטא והחרטה. אין זה ענין אשר הוא רק מכח התשובה. כי גם בלא מדת התשובה לקבל שבים. ולמחול ולסלוח על פשעם. ג"כ היה עזיבת החטא דבר מוכרח אל האדם. וכן החרטה כנ"ל:

אכן את אשר הקב"ה דורש מהחוטא וציוה עליו. רק בגלל מדת התשובה. והיינו וידוי דברים והקבלה בלב. הוא באמת דבר קל מאוד כנ"ל. וזה שאמר כי קרוב אליך הדבר מאוד. כי מה שאתה צריך לעשות אך מכח התשובה למטרת מחילת העון. הוא קרוב אליך מאוד. ונקל לפניך לעשותו. כי הוא רק בפיך ובלבבך לעשותו. היינו רק וידוי דברים. והקבלה על להבא כנ"ל:

וממוצא דברינו יש להשכיל להתעורר לשוב אל ה' ית"ש. כאשר יתבונן האדם בשכר ועונש כי הוא נורא מאוד. קצרה יד שכל אנושי להגיע עד תכליתם. יתברר ויתאמת אצלו העיקר הזה. כי עזיבת החטא אין לה דבר עם יסוד התשובה של מחילת העון. כי בין אם הקב"ה ימחול וירבה לסלוח. ובין אם לא ימחול ויסלח ח"ו. אחת היא להחוטא. לעזוב את דרכו. ולחזור ולשמור את כל התורה והמצוה. כי אף אם לא יהיה לו תקנה על העבר. בכ"ז הוא מוכרח עכ"פ להציל את העתיד. לבל יאבד ויתמוגג ברעתו:

אולם את אשר סוף סוף עם עזיבת החטא. יוכל להשיג גם מחילה וסליחה לחטאיו. להתנער מכל עונותיו. ולמחות אותם כעב וכענן. זהו מציאה אשר ימצא אוצר עם שלל רב. אחרי כי אין הקב"ה דורש מהחוטא בעד מחילת העון שום דבר נוסף. כי אם לעזוב דרכו. ולשמור זאת התורה והמצוה. אשר היה מוכרח לשמור אותה ולעשותה. גם אם לא היה הקב"ה מוחל וסולח. ומחילת העון הוא רק חסד חנם:

והנה הרמב"ם בריש פ"ד מה' תשובה כתב וז"ל. ארבע ועשרים דברים מעכבין את התשובה. ארבע מהן עון גדול והעושה אחת מהן. אין הקב"ה מספיק בידו לעשות תשוכה לפי גודל חטאו. ואלו הן המחטיא את הרבים כו'. והמטה את חבירו מדרך טובה לרעה כו'. הרואה בנו יוצא לתרבות רעה ואינו ממחה בידו כו'. והאומר אחטא ואשוב כו'. וע"ש שחשב שם כל הכ"ד דברים. ולכולם נתן טעמים של סיבה טבעית מלבד ארבעה דברים הראשונים. היא סיבה רוחנית שמעכבין את התשובה. כי אין הקב"ה מספיק בידו לעשות תשובה לפי גודל חטאו. וכן מבואר בספ"ב דיומא. כי האומר אחטא ואשוב והמחטיא את הרבים. אין מספיקין בידו לעשות תשובה:

ושם בסוף הפ' כתב הרמב"ם וז"ל. כל אלו הדברים וכיוצא בהן. אעפ"י שמעכבין את התשובה אין מונעין אותה. אלא אם עשה אדם תשובה מהן הרי זה בעל תשובה ויש לו חלק לעוה"ב עכ"ל. והנה פשטות הדברים מה שאמרו חז"ל. אין מספיקין בידו לעשות תשובה. נראה לכאורה כי מן השמים גורמין לו עיכובים ומניעות. שלא יעשה תשובה. ולפ"ז צריך להבין מה זה שכתב הרמב"ם. כי ארבע מהן אין הקב"ה מספיק בידו לעשות תשובה. ובכ"ז כתב כי אין מונעין אותה כו':

אכן נראה כי מה שכתב אין הקב"ה מספיק בידו לעשות תשובה. יש לזה פנים אחר. כי הנה חז"ל אמרו (במנחות כ"ט). מפני מה נברא העוה"ז בה"י מפני שדומה לאכסדרה. שכל הרוצה לצאת יוצא. ומ"ט תליא כרעיה. דאי הדר בתשובה מעיילי ליה. וליעייל בהך. לא מסתייעא מילתא. כדר"ל דאמר ריש לקיש מאי דכתיב אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן. בא לטהר מסייעין אותו כו' ע"ש. ופרש"י לא מסתייעא מילתא. דהבא ליטהר בעי סיוע מפני יצה"ר הלכך עבדי ליה סיוע פתח יתירה. מסייעין אותו. אלמא בעי סיוע עכ"ל:

עכ"פ הרי מבואר דכל הבא לטהר ולעשות תשובה. מסייעין אותו מן השמים על התשובה. והנה לשון סיפוק הוא עזר וסיוע על איזה דבר. וכמבואר בכ"מ בש"ס. נמצא כי כל מי שבא לשוב אל ה' ית"ש. מספיקין בידו לעשות תשובה. היינו שיש לו עזר וסיוע מן השמים על התשובה. וכן מבואר באבות פ"ד. הלומד על מנת ללמד מספיקין בידו ללמוד וללמד כו'. והיינו בע"כ עזר וסיוע מן השמים שיוכל ללמוד וללמד. עכ"פ הנה בכל העונות אם עושה תשובה. מספיקין בידו מן השמים לעשות תשובה כנ"ל:

אמנם העושה אחת מן הארבעה דברים הנ"ל. אין הקב"ה מספיק בידו לעשות תשובה. והיינו כי אין נותנין לו סיפוק עזר וסיוע מן השמים לעשות תשובה. וע"כ אף אם בא לטהר ולעשות תשובה. מאחר שאין מסייעין אותו מן השמים. ע"כ רחוק הוא מן התשובה. וכמו שפרש"י דהבא לטהר בעי סיוע מפני היצה"ר כנ"ל:

אכן אף בכל הארבעה דברים הנ"ל. אשר הוא עון גדול. וכל העושה אחת מהן. אין הקב"ה מספיק בידו לעשות תשובה. וכמש"כ הרמב"ם כנ"ל. והיינו כי אין מספיקין לו עזר וסיוע מן השמים על התשובה כנ"ל. בכ"ז בל יאמר האדם לנפשו נואש מן התשובה. אמנם כי כבד הדבר לעשות תשובה בלי סיוע מן השמים מפני היצה"ר. אכן הקב"ה נתן כח ועוז ביד האדם. כאשר ירצה להתאזר עוז ותעצומות. ולהיות נאזר בגבורה. אז יוכל להתגבר על יצרו. ולעשות תשובה אף בלי סיוע ועזר מן השמים כלל:

זהו מש"כ הרמב"ם. כל אלו הדברים וכיוצא בהן. אעפ"י שמעכבין את התשובה אין מונעין אותה כו'. אף כי יש בהדברים הנ"ל אשר אין הקב"ה מספיק בידו לעשות תשובה. אמנם זהו רק אשר אין מספיקין לו עזר וסיוע מן השמים לעשות תשובה. ואינם כשאר העונות אשר אמרו חז"ל הבא לטהר לעשות תשובה מסייעין לו. אולם אעפ"י שאין מספיקין לו עזר וסיוע מן השמים. בכ"ז אין מונעין אותה. היינו כי מן השמים לא יעשו לו עכובים וחתחתים בדרכי התשובה. למנוע אותו בחזקה שלא יוכל לעשות תשובה חלילה. כי אם רק שלא יספיקו לו עזר וסיוע על התשובה. ובכן היכולת בידו. כי אם ירצה ללבוש רוח עוז וגבורה. הנה רב כחו וחילו לעשות חיל. להתגבר על יצרו ועל תאות לבו. ולעשות תשובה אף בלי שום עזר וסיוע מן השמים כלל כנ"ל:

הדברים האלה נראה מוכרחין בדברי חז"ל. כי הנה בסנהדרין דף ק"ז אמרו שם. וילך אלישע דמשק להיכא אזל א"ר יוחנן שהלך להחזיר גחזי בתשובה ולא חזר. אמר לו חזור בך. אמר לו כך מקובלני ממך. החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה ע"ש. ולכאורה יפלא. הנה הנביא אמר לו חזור בך. וגחזי השיב אין מספיקין כו'. אולם הוא הדבר. כי מה שאמרו אין מספיקין כו'. היינו רק שאין מספיקין לו עזר וסיוע מן השמים. אולם בכ"ז אין מונעין אותה. ואם ירצה לחגור את כחו יוכל לעשות תשובה אף בלי עזר וסיוע. ועל כן אמר לו אלישע הנביא חזור בך. אכן גחזי השיב לו כך מקובלני ממך. החוטא כו' אין מספיקין בידו לעשות תשובה. והיינו מאחר שהקב"ה אינו רוצה לסייע לו על התשובה. לכן יסוג אחור ואינו רוצה לשוב:

זהו מה שסיפרו חז"ל בחגיגה דף ט"ו. כי יצתה בת קול ואמרה שובו בנים שובבים חוץ מאחר כו' נפק אחר לתרבות רעה כו'. שאל אחר את ר"מ לאחר שיצא לת"ר. מאי דכתיב כו' א"ל אף אתה חזור בך. אמר כבר שמעתי מאחורי הפרגוד שובו בנים שובבים חוץ מאחר. ת"ר מעשה באחר שהיה רוכב על הסוס בשבת. והיה ר"מ מהלך אחריו ללמוד תורה מפיו. א"ל מאיר חזור לאחריך כו'. א"ל אף אתה חזור בך. א"ל ולא כבר אמרתי לך. כבר שמעתי מאחורי הפרגוד. שובו בנים שובבים חוץ מאחר ע"ש:

והנה כפי הנראה היה יכולת ביד אחר לשוב בתשובה. כי אף שאמר לו ר"מ לאחר חזור בך. והשיב לו כבר שמעתי מאחורי הפרגוד שובו בנים שובבים חוץ מאחר. בכ"ז א"ל ר"מ לאחר פעם שנית. אף אתה חזור בך. וע"ש בתוס' שהביאו ירושלמי כי לסוף חלה אחר. אזיל ר"מ גביה לבקרתיה. א"ל חזור בך כו' בכה אלישע ונפטר. א"ר מאיר דומה דמתוך תשובה נפטר ע"ש. ולפ"ז צריך להבין ביאור דברי הבת קול. שאמרה שובו בנים שובבים חוץ מאחר:

אכן לפי הנ"ל יובן שפיר. כי הנה מלבד הטובה והחסד. שהקב"ה ברא מדת התשובה. לקבל את החוטא בתשובה ומרבה לסלוח. עוד יגדל חסדו ית"ש. אשר הוא רוצה כי החוטא ישוב בתשובה לפניו. כי בנוהג שבעולם אם יחטא איש לאיש או אפילו בן לאביו חטא גדול. אף כי כאשר יבא החוטא לפייס אותו ולבקש ממנו מחילה ימחול לו. בכ"ז לפעמים ירצה בלבו יותר שלא יבא החוטא לבקש ממנו מחילה כלל. אכן הקב"ה חפץ שהרשע ישוב לפניו בתשובה. וכמו שאנו אומרים בתפילת נעילה. ורוצה אתה בתשובת רשעים כו'. וכן אנו אומרים בכל יום בתפילה. ברוך אתה ה' הרוצה בתשובה:

וביותר הפליא חסדו. כי הוא יבקש מהחוטא שיעשה תשובה. וכמש"כ ואשלח אליהם את עבדי הנביאים השכם והערב כו'. וכן כל הנביאים היו באים אל ישראל בשם ה' כי ישובו מדרכם. וכמש"כ שובו בנים שובבים. והנה כבר כתבנו שיש שני בחינות בדרכי התשובה. א' מי שהוא בכלל הבא לטהר עוד מסייעין אותו. ב' שאין מספיקין בידו לעשות תשובה. היינו שאין מספיקין לו עזר וסיוע מן השמים לעשות תשובה. רק בכ"ז אין מונעין אותה. והנה לזה יש לומר כי מה שהקב"ה עוד מבקש מהחוטא שיעשה תשובה. וכמש"כ שובו בנים שובבים. הוא רק למי שהוא בכלל הבא לטהר מסייעין לו. אולם מי שהוא במדרגה שאין מספיקין בידו לעשות תשובה. רק שאין מונעין ממנו תשובה כנ"ל. אותו אין הקב"ה מבקש ממנו שיעשה תשובה. ולא יסייע אותו. רק אם בא לשוב מעצמו אין מונעין ממנו התשובה. נמצא כי מה שאמר הכתוב שובו בנים שובבים. שהקב"ה מבקש לשוב אליו. היינו רק לאותם שהם במדרגה של הבא לטהר מסייעין אותו כנ"ל. אולם לא לאותה שהם בכלל אין מספיקין בידו לעשות תשובה:

והנה אחר הגיע למדרגה. שאין מספיקין בידו לעשות תשובה. לא יסייעו אותו מן השמים על התשובה. זהו מה שאמרה הבת קול שובו בנים שובבים חוץ מאחר. היינו כי הקב"ה מבקש מכל בנים שובבים שישובו אליו. חוץ מאחר. כי ממנו אין הקב"ה מבקש שישוב אליו כנ"ל. אמנם לאחר. חרה לו הדבר הזה. מה שהקב"ה הבדילו לרעה מכל החוטאים. וע"כ אף שהיה ביכולתו לשוב. כי הרי אין מונעין ממנו התשובה. בכ"ז לא רצה לשוב לפניו ית"ש. מאחר שהוא מובדל מכלל הפושעים. ואין הקב"ה מבקש ממנו לעשות תשובה. וע"כ אמר לו ר"מ לאחר כמה פעמים חזור בך. אמנם אחר היה באחת. כבר שמעתי מאחורי הפרגוד שובו בנים שובבים חוץ מאחר. וע"כ אינו רוצה לשוב לפניו ית"ש כנ"ל:

אמנם יש חטאים יותר גדולים מאלו שחשב הרמב"ם. כי אין הקב"ה מספיק בידו לעשות תשובה. ובכ"ז אין מונעין אותה. אלא כי גם מונעין ממנו התשובה. כי הנה הרמב"ם ז"ל כתב בפ"ו מה' תשובה וז"ל. ואפשר שיחטא אדם חטא גדול או חטאים רבים. עד שיתן הדין לפני דיין האמת. שיהא הפרעון מזה החוטא. על חטאים אלו שעשה ברצונו ומדעתו. שמונעין ממנו התשובה. ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו. כדי שימות ויאבד בחטאו כו'. וכן הוא אומר ויהיו מלעיבים במלאכי האלקים ובוזים דבריו כו'. עד כלות חמת ה' בעמו עד לאין מרפא. כלומר חטאו ברצונם והרבו לפשוע. עד שנתחייבו למנוע מהן התשובה שהיא המרפא כו' עכ"ל ע"ש:

נמצא מכל הנ"ל. כי יש שלשה מדרגות בדרכי התשובה. האחת. מי שהוא בכלל הבא לטהר מסייעין אותו. כי אם ירצה לעשות תשובה עוד ישיג עזר וסיוע מן השמים. ב' המה אשר אין מספיקין בידו לעשות תשובה לפי גודל חטאו. והיינו כי אין מספיקין בידו עזר וסיוע מן השמים. אכן בכ"ז אין מונעין ממנו התשובה. וע"כ כאשר יהיה נאזר בגבורה. יש ביכולתו לשוב בתשובה גם בלי עזר וסיוע מן השמים. ג'. הוא כי יתחייב בעונותיו. למנוע ממנו התשובה. ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו. כדי שימות ויאבד בחטאו כנ"ל:

ומזה נשכיל בינה חכמה ומוסר השכל. כי הנה העונש היותר גדול ונורא אשר באפשרי להעניש את החוטא. הוא כאשר יתחייב ח"ו בעונותיו כי מן השמים נלחמו בו. למנוע ממנו התשובה. ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו. והנה זה מובן מאליו. כי אין הבדל אצל החוטא. בין אם יגיע ח"ו למדרגה זו. אשר מן השמים מענישין אותו על חטאיו בעונש גדול. למנוע ממנו התשובה. ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו. בין אם הוא עוד במדרגה של הבא לטהר מסייעין אותו. כי אם ירצה לשוב בתשובה. עוד ישיג עזר וסיוע מן השמים. אך הוא בעצמו מתעצל וטומן יד ואינו רוצה לשוב בתשובה. אחרי כי סוף סוף הוא נשאר בלא תשובה. כי אחת היא. בין אם מה שאינו עושה תשובה. הוא דרך עונש מן השמים. ובין אם מדעתו ורצונו הוא מונע א"ע מלשוב בתשובה:

נמצא כי כאשר ימנע האדם מלשוב בתשובה. הנה הוא מדעתו ומרצונו מביא על עצמו העונש היותר גדול. אשר הקב"ה מעניש את החוטאים היותר גדולים למנוע מהן התשובה ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו. והנה הוא מעניש את עצמו בעונש הקשה הלזה. והנה אף אם יש ביד האדם חטאים שאין מספיקין בידו לעשות תשובה. אכן אחרי אשר בכ"ז אין מונעין ממנו התשובה. ע"כ אם אינו שב בתשובה. לוקח לו בידיו עונש גדול כנ"ל. ומה גם אם הוא עוד במדרגה של הבא לטהר מסייעין אותו. ואינו רוצה לשוב בתשובה. הנה הוא בעצמו מעניש את נפשו בעונש היותר קשה שאפשר להיות. אשר הקב"ה מעניש את החוטאים שמונעין ממנו התשובה. ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו. מה נורא הרעיון הזה למעמיק בה:

והנה הרמב"ם כתב ואפשר שיחטא אדם חטא גדול. או חטאים רבים. עד שיתן הדין לפני דיין האמת כו' שמונעין ממנו התשובה כו'. הרי כי לפעמים האיכות גורם. שיחטא חטא גדול. וכמש"כ וחוטא אחד יאבד טובה הרבה. ולפעמים הכמות גורם. כי יחטא חטאים רבים. והחטאים ירבו בכמותם. וכמו שאמרו חז"ל בשבת דף י' לעולם יחזור אדם וישב בעיר שישיבתה קרובה. שמתוך שישיבתה קרובה עוונותיה מועטין. שנאמר הנה נא העיר הזאת קרובה לנוס שמה והיא מצער. מאי קרובה כו' אלא מתוך שישיבתה קרובה עונותיה מוצערין. הרי כי כמות העבירות אשר ירבו בכמותם גורם הרבה:

מה נורא הדבר למתבונן שם. מה שאמרו חז"ל כי סדום קדמה לצוער רק שנה אחת. כי ישיבת סדום היה נ"ב שנה. ושל צוער נ"א שנה ע"ש. והנה בודאי כי חטאת צוער כבדה מאוד באיכותם. כמו חטאת סדום ועמורה. אכן חטאת סדום ועמורה רבו בכמותם שנה אחת יותר מצוער. על כן הפך ה' את הערים האלה גפרית ומלח. וצוער היה עונותיה מוצערין רק שנה אחת. נשארת לפליטה:

והנה כל אדם עלול להיות נכשל בעונות גדולות באיכותם. וכן רבה מאוד בכמות. וכמותם ירבו מיום אל יום. וכמש"כ אדמו"ר זצוק"ל באגרת המוסר וז"ל. נכשלים אנחנו בכל עת בעבירות רמות עד שמים יגיעו. בחטאי הלשון באין מעצור לרוחינו. ובעסקי משא ומתן למכביר. ובטול תורה על כולנה. ובכלל. בכל האברים כמעט אין במו מתום. למתבונן היטב איש לפי ערכו כו' עכ"ל ע"ש. נמצא כי האדם עם כמות עונותיו. יוכל להגיע ח"ו למדרגה התחתונה. שיתן הדין לפני דיין האמת. למנוע ממנו התשובה:

ולזאת איפוא. מה מאוד נחוץ לפני האדם. למהר לעשות תשובה. בטרם עונותיו יעברו ראשו. בעוד הוא במדרגה בכלל הבא לטהר מסייעין אותו. כי אז נקל לפניו מאוד לעשות תשובה. כי ה' ית"ש ישלח לו עזרו מקדש. וממרום יסעדהו: