אור ישראל/כוכבי אור/א

הן יראת ה' היא חכמה (איוב כ"ח)

ברכות דף כ"ח. ת"ר כשחלה ר' יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לבקרו. כיון שראה אותם התחיל לבכות אמרו לו תלמידיו נר ישראל כו' מפני מה אתה בוכה. אמר להם אלו לפני מלך בו"ד היו מוליכין אותי כו' שאם כועס עלי כו' אעפ"כ הייתי בוכה. ועכשיו שמוליכים אותי לפני ממה"מ הקב"ה שאם כועס עלי כו'. ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים. אחת של גן עדן ואחת של גיהנם. ואיני יודע באיזו מוליכים אותי ולא אבכה ע"ש. והנה מה שאמר ולא עוד כו' הוא משולל הבנה. כי מה לו להזכיר מדרך גן עדן:

הן מנויה וגמורה בסוד כל ישרי לב. למשפט אמת וקיים. כי פועל אדם ישולם לו. להעניש קשה לעושי עול. ולתת גמול לפועלי טוב. גם כל הממשלות יש להם חוקים ומשפטים סדרי עונשים. נגד כל פורע חוק ומוסר. וכן חלקי גמול בעד כל מפעל טוב וישר. אמנם הנה מובן מאליו. כי שכר ועונש במעשה אחת. היינו כי יקבל שכר בעשותו הדבר. וכן עונש אם ימנע מלעשות. כמעט הוא דבר נמנע כי ענין שכר יתייחס רק בעד עשותו איזה מפעל שאין חובה עליו. ומשפט עונש הוא בעד אשר ימנע למלאות חובתו. כי ע"כ אין תקות גמול למי אשר ימלא תעודת חובתו. או ימנע מלעשות עול. ואין עונש למי אשר ימנע מלעשות מפעל טוב:

אכן לא כן משפטי ה' הישרים עם בריותיו. אשר כל דרכיו משפט עונש או שכר. כי אלקים שופט הוא לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו. לעוברי רצונו ית"ש נכונו להם שפטים רבים רעים ונוראים. ולעושי רצונו ית"ש מעותד להם שכר גדול מאוד:

ולזאת הנה יש הבדל. בין מי שצריך ליתן דין וחשבון על מעשיו לפני מלך בו"ד. אם עבד את עבודתו באמונה. ובין מה שעתיד כל אדם ליתן דין וחשבון על מעשיו. לפני ממה"מ הקב"ה. כי המשפט לפני מלך בו"ד. הנה הזכות או החובה תגבל רק עם דרכי העונש. כי אם יזכה במשפטו יהיה נקי מעונש. ואם יתחייב בדין ענש יענש. אולם לא אבד שום שכר. כי גם אם יצדק בהשפטו. אין לו תקות קבלת שכר. זולת שלילת העונש. אולם לא כן משפט האדם הדין והחשבון על מעשיו. אשר עתיד ליתן לפני ממה"מ הקב"ה. כי הבדל בין הזכות והחובה. הוא בין עונש איום ונורא. לבין שכר גדול מאוד. כי אם יזכה בדין. יתענג בנועם ה' עם נפשות הצדיקים בגן עדן. ואם יתחייב בדין יוליכוהו עם פועלי עון לגיהנם. נמצא כי מלבד העונש המר. הלא אבד גם השכר הגדול. אשר היה מוכן לפניו אם היה זוכה בדין:

הוא מה שאמר ריב"ז. ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים אחת של גן עדן ואחת של גיהנם ואיני יודע כו'. היינו כי מי שמוליכים אותו לפני מלך בו"ד. לתת דין וחשבון על מעשיו. יש לפניו רק דרך אחד. או עונש או שלילת העונש. אבל לא שום תקות קבלת שכר. אולם כשמוליכים אותו לפני ממה"מ הקב"ה. הלא יש לפניו שני דרכים. אחת של גן עדן ואחת של גיהנם. ואם יתחייב בדין ויוליכוהו לגיהנם. הלא לא יתענג אז בנועם ה' בגן עדן. נמצא כי ענשו הוא בכפלים:

ומה שאמר ריב"ז. ואיני יודע באיזה דרך מוליכים אותי. הנה יעורר בזה עוד מוסר נפלא. כי הנה לכאורה יפלא. מדוע חרד ריב"ז את כל החרדה הזאת. כי הלא אף אם יש בידו איזה חטא ועון. הנה שערי תשובה לא ננעלו. ולא יבצר ממנו לעשות תשובה ונסלח לו. אולם הנה ידוע כי כל הקדושים חז"ל. קיימו כל התורה כולה. ולא בא לידם שום חטא ועון מעולם. וכמה הפליגו חז"ל ב"ב דף קל"ד. במעלתו של ריב"ז שלא הניח מקרא משנה כו' ע"ש. ובאמת לא הרגיש בנפשו שום חטא ועון כלל:

אולם את אשר סמר מפחד בשרו הוא רק מפני עומק הדין. וכמאמרם ז"ל בפסחים דף נ"ד שבעה דברים מכוסים מבני אדם ואלו הן עומק הדין כו'. ופרש"י בל"א עומק הדין העתיד. והיינו כי תקצר שכל ובינת האדם להקיף את אמיתת בירור הדין והחשבון לו מכל מעשיו. כי עומק בירור הדין והחשבון רק לאלקים הוא. וכמו שאמרו חז"ל באבות הוא המבין כו'. זהו מה שחרד ריב"ז את כל החרדה והוא מפחד עומק הדין. כי אף אם הוא צדיק בעיניו. ואינו מרגיש בנפשו שום חטא ועון. אולם מי בא בסוד ה' וחקר אלקי ימצא. את החשבונות הרבים אשר יבקש מהאדם:

זהו מה שאמר ריב"ז ולא עוד כו' ואיני יודע באיזו מוליכים אותי. היינו כי אם האדם בעצמו היה יודע ומבין לחשוב חשבונו ודינו. אנה יהיה פניו מועדות. ואנה יוליכוהו. אם במסילה העולה לגן בעדן מקדם. או הדרך המוביל דומה לעמקי שאול. לא היה דואג כ"כ. כי אם זך וישר פעלו ישמח בחלקו. ואם יודע כי העוה מה את דרכו. ישוב אל ה' וירחמהו. וישען ברחמיו כי ירבה לסלוח. אולם כאשר לא לאדם דרכו לחשוב חשבונו ודינו. וע"כ אינו יודע באיזו מוליכים אותו. כי באמת יתכן שיוליכוהו לגן עדן. אחרי כי אינו יודע בנפשו משום חטא ועון כלל. אך הנה לפי עומק הדין והחשבון של מעלה הוא אפשריות. כי לא יצא ידי חובת עבודתו ית"ש. ויוליכוהו בדרך גיהנם א"כ הרי יפלא ממנו גם לעשות תשובה:

והנה מסיפור המעשה הזאת. יש ללמוד מוסר השכל בענין יראת העונש ושכר. כמה היו הקדושים ההם יראים וחרדים מעונש הרוחני של גיהנם. וכמה היו חסים על אבדן השכר. כי עם כל החרדה שחרד ריב"ז. רחוק מן הדעת שהיה ירא פן יהיה נדון ח"ו בגיהנם י"ב חודש כמשפט הרשעים. אכן נראה כי היה ירא וחרד מלהיות נדון שמה אף שעה קלה. וכמבואר בב"מ דף פ"ה. ר' זירא כי סליק לארעא דישראל יתיב מאה תעניתא כו'. יתיב מאה אחריני דלא נשלוט ביה נורא דגיהנם כו' ע"ש. הנה הלשון דלא נשלוט כו'. נראה בעליל שהוא רק שליטה כ"ש כי רצה שלא ישלוט ביה נורא דגיהנם כלל. וכן ריב"ז היה ירא שלא יראה פני גיהנם אף שעה קלה. וע"ז חרד חרדה גדולה ובכה. ואף כי כ"ז לא היה אצלו רק ספק. וכמו שאמר על עצמו. ואיני יודע באיזו מוליכים אותי:

וכבר נתבאר כי מה שהזכיר ריב"ז. מענין הדרך של גן עדן. היינו כאשר יש לפניו שני דרכים. או לגן עדן או לגיהנם. ואם יוליכוהו בדרך גיהנם. הנה מלבד העונש הלא אבד גם השכר. כי לא יתענג אז בנועם ה' בגן עדן כנ"ל. נמצא כי היה חרד גם על אבדן השכר של שעה קלה. אשר אם יהיה בגיהנם. לא יתענג בנועם עדן יקר של גן עדן:

יסוד הדבר הוא. כי העונש ושכר הרוחני. שניהם גדולים ונוראים מאוד. מענין העונש הרוחני כתב הרמב"ן ז"ל בס' תוה"א בשער הגמול. וז"ל וכללו של דבר מבואר הוא מדברי חכמים כו'. שגיהנם הוא מקום דין המשפט לענוש בו החטאים בנפשותם. ביסורין וצער שאין להם דמיון בעוה"ז. לפי שיסורי העוה"ז הוא בגוף שפל גס בריה ועב ההרגש והעונש הצער ההוא בנפש הזכה והדקה כו'. כן הרגש הנפש ביסוריה גדול מאוד מיסורי הגוף לרוב הרגשתה וזכות ברייתה כו' עכ"ל ע"ש. וכן מענין השכר הרוחני. שנו חז"ל באבות פ"ד. יפה שעה אחת של קורת רוח בעוה"ב מכל חיי העוה"ז. ולזאת גם עונש שעה אחת הוא נורא מאד. וכן אבדן שכר שעה אחת הוא הפסד גדול מאד:

והנה עם כל חולשת הרגשת האדם בעונש הרוחני. עוד יותר תקטן הרגשתו בשכר הרוחני. כי האדם יש לו ציור בעונש יותר מבשכר. יען כי העונש היא קרובה לחוש. וכאשר אנחנו מאמינים בקבלת חז"ל. כי העונש הוא מוקדי אש מתלקחת. בזה יש ציור לנפש האדם. מיסוד האש הגשמי. מהו אש לוהט אשר תאכל מנפש עד בשר לא כן בשכר הרוחני של עוה"ב. והוא להתענג בנועם ה' וליהנות מזיו שכינתו. אין לנפש האדם שום ציור בזה. יען כי אין מעין דוגמתה בתענוגי העוה"ז. ולזה היה האדם בוחר לנפשו. לוותר הרבה מחלקו לעוה"ב משכר מצותיו. שיהיה לנכיון על עונש מעט עונות בעוה"ב. להנצל ממוקדי אש מתלקחת:

אכן באמת שכר מצוה. היא העולה למעלה יותר על עונש עבירה. כי מדה טובה מרובה. וכאשר יהיה איזה מצוה ועבירה שוים באיכותם. כאשר ה' ית"ש יודע איך לערוך אותם זה כנגד זה. וכמש"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' תשובה. ואם במאזנים ישאו יחד השכר של מצוה והעונש של עבירה. הנה השכר יהיה עולה במשקל הרבה יותר מהעונש:

ולמען דעת מושג וציור מגודל השכר הרוחני בערך העונש. נוכל לתת ע"ז מופת נאמן. הנה ידוע כי אין ערך ודמיון. לשלילת עונג מול סבילת צער. וכל אדם יוותר שלילת הרבה עונג. נגד סבילת צער קטן. וע"כ העונג אשר יכפר על סבילת צער. היינו שיהיה שוה לפני האדם. לסבול איזה צער ומכאוב למען להתענג אח"כ בתענוגות בני האדם. בהכרח יהיה העונג גדול מאד. ולזאת בעניני העוה"ז. טובתה ורעתה פגעיה ומכאוביה תענוגיה ומחמדיה. אין במציאות הטובה לכפר בעד הרעה. כי בעד יסורים קשים ומרים ומכאובים גדולים. לא יקח איש כל כופר. וכל תענוגי וחמודות התבל בוז יבוזו לו:

והנה בחגיגה דף ט"ו ספרו חז"ל מאחר שיצא לתרבות רעה. כי נח נפשיה דאחר. אמרי לא מידן לידייניה ולא לעלמא דאתי ליתי. לא מידן לידייניה משום דעסק באורייתא. ולא לעלמא דאתי ליתי משום דחטא. אמר ר' מאיר מוטב דלידייניה וליתי לעלמא דאתי מתי אמות ואעלה עשן מקבריה. כי נח נפשיה דר' מאיר סליק קוטרא מקבריה דאחר. אמר ר' יוחנן גבורתא למיקלא רביה כו'. אי נקטיה ביד מאן מרמי ליה מנאי. מתי אמות ואכבה עשן מקבריה. כי נח נפשיה דר' יוחנן פסק קוטרא מקבריה דאחר:

וכאשר נבא לחשבון נמצא כי מן יום פטירת ר' מאיר עד זמן פטירת ר' יוחנן. היה בערך מאה וארבעים או מאה וחמשים שנה. כי ר"מ הוה קשיש טובא מרבינו הקדוש. כי ר"מ היה מתלמידי ר"ע כמבואר ביבמות דף ס"ב. וביום שמת ר"ע נולד רבי. וכמבואר בקידושין דף ע"ב ב' וכן רבינו הקדוש האריך ימים הרבה בהפלגה עד מאה שנים. נמצא כי בזמן פטירת רבי בודאי כבר עברו הרבה עשיריות שנים מזמן פטירת ר"מ. והנה ר' יוחנן האריך ימים אחר פטירת רבינו הקדוש יותר מתשעים שנה. כי לאחר פטירת רבי ישב ר' אפס בראש שני שנים ומחצה ואחריו ר' חנינא בן חמא עשר שנים ואח"כ ישב ר' יוחנן בראש שמנים שנה. וכמבואר כ"ז בסדר קבלת הראב"ד ובס' יוחסין ע"ש. וכל הזמן הרב מן יום פטירת ר' מאיר. כד סליק קוטרא מקבריה דאחר. עד עת פטירת ר' יוחנן. שהוא בערך מאה וחמשים שנה. לא פסק קוטרא מקבריה דאחר. והיה נדון באש של גיהנם. עד אשר הצילו ר"י בזכותו:

נמצא כי היה כדאי לפני אחר. להיות נצרף באש מתלקחת של גיהנם כצרוף הכסף. משך מאה וחמשים שנה בערך. אך ורק כדי לזכות אח"כ להתענג בנועם הטובה של חיי עוה"ב. ואם לא הצילו ר' יוחנן בזכותו. מי יודע עד כמה היה נדון עוד. וגם כל זה היה אך טובה וחסד מאת הבורא ית"ש בזכות ר' מאיר. אשר בקש רחמים. כי מידן לידייניה ולעלמא דאתי ליתי:

ומזה נוכל להבין ולהשכיל. מהו העידון הגדול של חיי עוה"ב משכר תורה ומצות. אשר למענה כדאי ושוה לפני האדם. לישא ולסבול יסורים קשים ומרים בעמקי שאול. להיות נצרף בלהט האש הנורא משך שנים רבות מאד כנ"ל. אך ורק למען לזכות אח"כ. להתענג בנעימות יקר ועדן נצח של חיי העוה"ב: והנה במס' תמיד פ"ד. אמרו עשרה דברים שאל אלכסנדרוס מוקדון את זקני הנגב כו'. אמר להם אידין מתקרי חכים. אמרו ליה איזה חכם הרואה את הנולד כו'. ופי' המפרש הרואה את הנולד. המבין מלבו מה שעתיד להיות קורות שעתידים לבא ונזהר מהן עכ"ל. והנה מה שאמרו איזה חכם הרואה את הנולד. הוא כולל כל הדברים והענינים שבעולם. אכן מובן מאליו. כי אף אם האדם יהיה רואה את הנולד בכל דרכיו ועניניו. אך אם לא יפקח עין. לראות את הנולד. מה שיהיה עמו באחרית הימים. לדאוג למלט נפשו מיד שאול. ולנחול חיי עד ועדן יקר נצח. לא נוכל לכנותו בשם חכם. רק כסיל ובער:

וידוע כי יסוד יראת ה'. נמשך רק מכח ראיית הנולד. וכמו שאמרו חז"ל בפ"ב דאבות. והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה. ושכר עבירה כנגד הפסדה. וכן אמרו שם בריש פ"ג הסתכל בשלשה דברים. ואין אתה בא לידי עבירה. דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון כו'. והנה אחרי ההנחה מה שאמרו זקני הנגב. איזה חכם הרואה את הנולד. נמצא כי תכלית החכמה הוא רק יראת ה'. כי מי שהוא ירא ה' וסר מרע. הוא החכם הרואה את הנולד. וכן אמר שלמה המלך ע"ה בחכמתו. חכם ירא וסר מרע. משלי י"ד. והוא מה שכתוב הן יראת ה' היא חכמה. כי אין חכם כירא את ה':