אור ישראל/הקדמה

הרמב"ם ז"ל בפ"ג משמנה פרקים כתב וזה לשונו, אמרו הקדמונים כי יש לנפש בריאות וחולי כמו שיש לגוף בריאות וחולי, ובריאות הנפש הוא שתהיה תכונתה כו', שתעשה בה תדיר הטובות והפעולות הנאותות, וחוליה הוא שתהיה תכונתה כו', שתעשה בהן תדיר הרעות והפעולות המגונות כו', וכמו שהחולים הגופנים כשידעו חליים כי ישאלו הרופאים ויודיעום מה שצריך לעשותו ויזהירום כו', כן חולי הנפשות צריך להם שישאלו החכמים שהם רופאי הנפשות כו'. וירפאו אותם במלאכה אשר ירפאו בה מדות הנפש כו' עכ"ל ע״ש. וכ"כ הרמב״ם בפ"כ מהי' דיעות לייחס חולי הנפש לחולי הגוף ע"ש:

והנה כמו בתהלוכות שלום הגויה וענינה, חיותה ובריאותה ובנינה, כבר נודע כי בכלל משנות דור ודור, כחות האנושית הולך ורפה, עד דורינו זה אשר בעוה"ר נתמעט הבריאות וגברה החולשה, ידועים חולי ומכאוב מכל נגע וכל מחלה, כוללים מספר רב מבני אדם. הנה כמו כן הוא בתהלוכות שלום הנפש, היא חיי הנשמה לא תעמוד על מכונה, דור אחד דור הולך ודל במצב הרוחני, בריאות הנפש הולכת וחסר, מוכים ונגועים בחולי הנפש תרב מספרם מעת לעת:

האומנם תחת כי בדורות החולפות, אך במשך דור שלם, מאבות לבני בנים, היה נרגש שינוי במצב התורה והיראה מול דור הקודם, עתה בדור האחרון, הנה בעוה"ר בכל משך שנות מועטות, רוח חדשה תחלוף על פניה, ותשא בכנפיה המון תמורות וצבא חליפות אין מספר, וכבר נראה וניכר השתנות גדולה בחלישות ורפיון הנפש, בתורה ויראה ועבודת ה' ית"ש, כי המה הולכים וחסר, עד העת הרעה הזאת, אשר תחלואי הנפש הקיפה כמעט כל בשר, ה' ירחם:

וכאשר נשקיף בעין הבחינה על מצב התורה והיראה בכלל, באיזה מהם שלטה מחלת הנפש ביותר להרע, עין בעין נראה כי אין ערוך לרפיון התורה, מול חלישות היראה, כי הנה עם כל התלאה אשר מצא את תורתינו הקדושה, שפלות ערכה ושממון שעריה, הנה בכ"ז הבטחת נותן התורה ית"ש, כי לא תשכח עדות מפי זרע יעקב היא שעמדה לנו גם היום, כי הקול קול יעקב נשמע מבתי מדרשות, ושערי ציון המצוינים בהלכה פתוחים לרוחה, וכן נמצאו ב"ה טהורי לב, התומכים אותה במחוקק במשענותם:

אולם אך היראה ירדה פלאים, מגבהי מרום לסתר המדרגה, באופן נורא מאוד, באפס עצור ועזוב, באין משען ומשענה, דרכי היראה אבילות, שערי עבודת ה' שוממין, העונות רבו למעלה ראש, המדות הרעות תשלוט בכל תוקף ועוז, המה ישחיתו ויתעיבו כל חלקה טובה בנחלת ה׳. תלהט ותשרוף מוסדי היראה והעבודה, גברו בעלי לשון, יראי חטא נמאסו, סר מרע משתולל, השקר תתעטף במעיל הצדק, איש זרוע לו הארץ, והאמת נעדרת:

גם הנה את אשר מלפנים בישראל, היה התורה והיראה תמים יחדיו, כתאמי צביה, התלכדו ולא התפרדו, כל בעלי תורה היו משובצים גם בפניני היראה, בערך חכמתם היה גם יראתם, הנה עתה בעוה"ר כמעט נתפרד החבילה, נתקו המוסרות, ונפסק הקשר המחבר אותם יחד, וסוף סוף באין יראה, תפוג גם תורה חלילה ה׳ ירחם:

האומנם בתחלואי הגוף, לעומת המחלות המתרבות, כנגדן חכמת הרפואה רחבה ונסבה למעלה ראש, חכמי הרופאים עמלים תמיד להרחיב את חוג פעולתה, להבין ולהשכיל בשרשי המחלות, ובכח החכמה הבחינה והנסיון, ימציאו מעת לעת תרופות חדשות אשר לא ידעו מלפנים, כן רבים המה השוקדים ללמוד חכמת הרפואה, כרבות המחלות כן רבו רופאים ורפואות:

אכן לא כאלה חלק חיי נפשות ותחלואיה, החולים מתרבים, המחלות מתגברות, החלישות מתחזקות, דרכי הרפואה ננעלו, אין רופאים ורפואות, אין צרי ומזור, אין ארוכה ותעלה:

לולי ה׳ שהיה לנו יאמר נא ישראל, לולי ה׳ שהיה לנו, יאמרו נא יראי ה׳, כי בחמלת ה' על עמו, הנה גם בדור האחרון שלח לנו המורה לצדקה, רועה נאמן מושיע ורב, להחיות עם רב חיי הנפש, לגהות צרי ומזור לתחלואי נפשות ולהשיבם לתחיה, ה״נ כ״ק אדמו"ר הרב הגאון הגדול רשכבה"ג החסיד והעניו אור עולם המפורסם בקצוי ארץ מרנא ורבנא ר' ישראל מסאלאנט זצוקללה"ה, אשר כבר מודעת ומפורסם בתבל, כל תוקף גדולתו וצדקתו חסידותו וענותנותו וקדושתו:

והנה יותר שהיה גאון וחסיד, עוד זכה וזיכה את הרבים, במדה נפרזה מאוד, כי הוא האיר עיני בית ישראל בתורתו ויראתו, והיה עמל ויגע כל ימיו, להקים את סוכת יראה הנופלת, ולהרים את קרנה, לחבר אותה אל התורה כמו לפנים בישראל, לרפאות תחלואי נפשות, ולהשיב את לבבם לאבינו שבשמים, במתק שפתיו השיב רבים מעון, והשביע כל נפש נענה ביראת ה׳ ית״ש:

הוא העמיד תלמידים הרבה, ונתן נפשו עליהם להדריך אותם, ללמדם דרך ה׳ ודעת תבונות, לנטוע ולהשריש בלבבם יראת ה׳ ומדות ישרות ורצויות, ולהורותם דרכי עבודת ה׳ ית״ש:

והעולה על כל, הן הן גבורותיו ונוראותיו, כי הפליא עצה הגדיל תושיה, לזכות את הרבים לדור דור, להעלות מרפא ארוכה ותעלה לתחלואי נפשות להשיבם לתחיה, בתחבולה הנפלאה של לימוד המוסר בהתפעלות, כי איזן וחיקר ולימד דעת את העם חכמה ומוסר, מזור ותרופה כוללת למחלת הנפש, ולהנצל מפח ומוקשי היצר, לקבוע עתים סדורות בכל יום, ללמוד בספרי יראה ומוסר, בלב נכון, בשפתים דולקים, בקול מעורר תוגה ועצב, והתפעלות הנפש, וכי הלימוד הזה, ישועת ומרפא בכנפיה, יראת ה' וענית צדק בעקבותיה, מלמדת לאדם חכמה ודעת, צדק משפט ומשרים. וכל מדה נכונה יקרה וחמודה:

והנה אדמו"ר הגה"ה קדוש ישראל זצוק"ל, אשר כעמוד אש שלחו ה' לפנינו, להאיר עיני בית ישראל בתורה ויראת ה', ופתח לנו שערי אורה, על ידי דרך לימוד היראה והמוסר, מסר נפשו על זה כל ימי חייו, לקבוע דרכי הרפואה הזאת של לימוד היראה והמוסר בהתפעלות, ולשום לה מסילות בקרב ישרי לב יודעי בינה, וכן לתת לה מהלכים בקרב העם, להרחיב את המנהג בזה, אשר ישוטטו בה רבים, ותרבה הדעת ויראת ה' בקרב ישראל, והרעיש את העולם בזה כידוע ומפורסם, וחפץ ה' הצליח בידו, ומשמיא זכי ליה לזכות בזה את הרבים, ולפעול ישועות בקרב הארץ לחיי הנפש, כי ע"י הרפואה הבדוקה הזאת של לימוד היראה והמוסר, הרבה עתקו וגם גברו חיל, ביראת ה' ומדות רצויות. ותהי להם למעיני הישועה ישועת הנפש, אם מעט ואם הרבה, איש איש לפי ערכו ותכונתו, ובכן נתרבה דעת של יראת ה' בקרב ישראל:

והנה גדולים צדיקים במיתתן כו', כי כמו שאין מספר לגדודיו אשר זיכה בחיים, כן גם אחרי אשר נגנז ארון הקדש, ואבד חסיד מן הארץ, לא אבדו עשתנותיו ומחשבתו הטובה אשר חשב על עמו, להטיב ולהשכיל אותם בינה ביראת ה' ית"ש. כי כל פעולת צדיק לחיים חיי הנפש, נשאר בידינו ב"ה לפליטה עד היום, ואם כי העפר שב אל העפר, ועיני בשר לא ישורנו, אולם רוחו עוד מתהלך בחיים, ולא כבה אור ישראל, אור תורתו ויראתו ודרך מוסרו הטוב, שואף זורח הולך ואור עוד היום, להאיר עיני תמימים ישרי לב ביראת ה' ועבודתו ית"ש:

כי מגדולי תלמידיו אשר חסו בצל דליותיו, ושתו מימיו היוצאים מן הקדש, וזכו לעמוד לפניו ולקבל ממנו דרך ה', המה החזיקו בדרכו דרך הקדש, ועמלו להפיץ תורת רבם ודרך מוסרו הטוב, לזכות את הרבים, לקרב נפשות ללימוד היראה והמוסר, ולהשקותם מים חיים אשר דלו מן הקדש קדוש ישראל זצוק"ל, מדברי חכמתו ומוסריו ביראת ה' ית"ש, וב"ה כי הוקבע לימוד המוסר לחק בכמה ישיבות גדולות, ובכמה קיבוצים של לומדי תורה, להפריש שעה קלה בכל יום, להגות בספרי יראה ומוסר, ללמוד ליראה את ה' הנכבד והנורא:

וכן נגה שביב מאור ישראל וקדושו, להאיר גם על פני המזרח, במקום הקדש ציון וירושלים, כי גם שם בקדש נמצאו איזה שרידים אשר ה' קורא, מתלמידי תלמידיו, יושבי אוהלים של תורה, מושיבי מלחמתה שערה, והנהיגו ביניהם דרך הקדש של לימוד היראה והמוסר, ועל דרכיהם נגה אורה, יגברו חיילים בתורה, ויראת ה' טהורה:

והנה אדמו"ר הגה"ח זצוק"ל, היה נחל נובע מקור חכמה ודעת יראת ה' ומוסר השכל, לא תמלא אוזן משמוע דרכי חכמתו והשכלתו בעבודת ה' ית"ש, ואת תוכחת מוסריו, אשר נופת תטופנה שפתותיו, צוף אמרי נועם מרפא לנפש, אולם לא זכינו שיהיה דבריו הקדושים, כתובים ממנו בעט ברזל ועופרת על פני לוח, כי הוא לא כתב מעולם על ספר, לא דרכי חכמתו ברובי תורתו, ולא את עוצם בינתו ביראת ה' ועבודתו, גם על דבר לימוד היראה והמוסר, מטרת חפץ רוחו ורעיון לבבו, לא כתב כי אם מאמר אגרת המוסר, אשר נדפס כמה פעמים, וכולו סובב הולך ע"ד לימוד המוסר, וכן את שתי הדרשות הנדפסות ממנו בס' תבונה, אשר ישא מדברותיו גבוהות ונצורות בחכמת היראה ודרכי המדות, וזעיר שם ידבר גם ע"ד לימוד היראה והמוסר:

על כן הנה בשכבר הימים ושנים, שמתי אל לבבי לחפש בחיפש מחופש, אולי אמצא מה מדבריו הקדושים ביראת ה', ובפרט בענין לימוד היראה והמוסר, יגעתי ומצאתי בעז"ה המדה גנוזה מכתי"ק אדמו"ר זצוק"ל, מכתבים בודדים, מעטי הכמות ורבי האיכות, אשר כתב לתלמידיו ומקורביו, לחזק לבבם ביראת ה', ובלימוד היראה והמוסר, גנזי מטמונים יקרים מפנינים:

ולזאת הנה אנכי הכותב, אשר הנני אחד מתלמידיו, וזכיתי לעמוד לפניו, ליצוק מים על ידיו, ולשמש אותו כעבד לפני הרב, וגם הוא קירב אותי מאוד, וזכיתי לשמוע דברי אלקים חיים תמיד, מפורש יוצא מפיו הקדוש והטהור, בדרכי יראת ה' ועבודתו ית"ש, את תוכחת מוסריו בכלל, ועל דבר לימוד היראה והמוסר בפרט, את אשר בשר צדק בקהל רב, ואשר היה דורש ביחוד לפני תלמידיו, וכן את אשר יחד הדבור לפני שרידים מתלמידיו, אשר ידע אותם כי הם כלים עלולים לקבל שפעו, ונתן נפשו עליהם, לייחד עמהם הדבור, ולהדריך אותם ללמד אותם דרך ה', וכן נתתי אל לבי להתבונן על דרכי עבודתו בקדש, עם צדקתו וחסידותו ומדותיו החמודות, ואורו עיני מאור ישראל וקדושו:

ועל כן מצאתי לי לחובה, לגאול את נחלתו, ולקבץ את המון מכתביו הקדושים, המפורדים ומפוזרים, להיות ערוכים ושמורים, ולהפיץ איתם על פני תבל בעז"ה, לכמה וכמה תועליות כאשר נזכיר אותם אחת לאחת:

א) כאשר דבריו הקדושים חביב אל בית ישראל עד לאחת, והכל מתאוים לשתות בצמא את דבריו, ואגרת המוסר ממנו נדפס כמה וכמה פעמים, לזאת ראיתי להוציא לאור בל״נ בעז״ה, גם את מכתביו הקדושים, אשר ישישו בהם כל מבקשי רצון ה' ית״ש, ויתעלסו בם כל ישרי לב:

ב) הן כאשר ב״ה רבים הם כהיום, המחזיקים בלימוד היראה, אשר לא ראו את האור המופלא אור ישראל וקדושו, ושומעים את דבריו ע"ד חובת לימוד הזה, רק איש מפי איש, ע״כ המכתבים האלה יהיה לעינים, כי יפיצו אור נוגה, על פני דעתו השקפתו והחלטתו בדבר לימוד היראה והמוסר, כי החזיק את חין ערכה ופעולתה ועוצם תועלתה למעלה להפליא מאוד, כי שמש ומרפא בכנפיה, להחיש ישע ולגהות מזור לתחלואי נפשות, ובה עולם יושע, וכי יסוד התועלת הוא, אך הלימוד בהתפעלות הנפש, וכן כי חיוב לימודה הוא חיוב מוקף לכל הנפשות אחת לא נעדר, וכל איש הזוכה להעיר ולעורר, ולהדריך בני אדם ללימוד המוסר, הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו, להיות ממצדיקי הרבים, אשר באור החיים יאירו, וככוכבים לעולם ועד יזהירו, וכל הדברים אשר כתבתי במאמרי שערי אור ביסודי דרכי לימוד היראה והמוסר, אשר זכינו לשמוע מפה קדוש, ימצא הקורא מפוזרים בתוך מכתביו הקדושים, זעיר שם זעיר שם:

ג) הנה מלבד כמה ידיעות אשר נמצאו במכתביו בדרכי עבודתו ית״ש, הנה הנם חוצבים להבות אש ביראת ה' ית״ש, ומלהיבים הלבבות ללימוד היראה והמוסר, חודרים כליות ולב, גם כי עטו עט סופר מהיר, ולשונו לשון לימודים עד להפליא, וכל הקורא דבריו הק' בשום לב, יתפעל נפשו ביראת ה', ויקחהו לבבו ללימוד היראה והמוסר:

ד) מהמון מכתביו נלמוד ונקח מוסר, עד כמה מסר אדמו״ר זצוק״ל את נפשו לזכות את הרבים, כי גם בהיותו מרחוק, לא שכח חנות עני הנפש, ולא הסתיר את אור פניו, לא התעצל מלכתוב מכתבים, ולהריץ דבריו אל תלמידיו ואל מקורביו, לחזק לבבם ביראת ה' ית״ש, וללימוד היראה והמוסר, וכן להעיר ולעורר אותם, לזכות אחרים עמהם, לחזק ידים רפות ללימוד היראה והמוסר, וברכים כושלות לאמץ. למען ללמוד ליראה את ה' ית"ש, ולהלוך בדרכיו כל הימים:

ה) הנה יש כמה סיבות הגורמות לפעמים, להסב לב איש אחורנית מהלימוד היקר הלזה של לימוד היראה והמוסר, וביותר עוד לתת דופי ומגרעת בקדשי שמים, ולהוציא עליה נם משפט מעוקל, וכמש״כ בספר דברי יהושע מאמר א' פ״ז וז״ל, הנה הדברים העוצרים בעד האדם, לבל יטעם ויראה בטוב הלימוד הזה של לימוד המוסר הם שבעה כו', והמונע השביעי הוא הקנאה, כי ימצאו רבים המפריעים לימוד זה בטענות מספיקות, למי שלא השתמש בו די הצורך והמוכרח אליו, ומכש״כ למי שלא טעם טעמו ולא ראה באורו, כי יטה לבבו לדבריהם אשר יחפאו, ובאמת כל טענותיהם, לא מבינת חכמתם יוצאים, אבל ממקור משחת הקנאה נובעים, אשר רשפיה רשפי אש, וקשה היא כשאול, והאומנם כי קנאת סופרים טובה להרבות חכמה, אבל לא להמעיטה, להשריש היראה בלבות בני אדם. אבל לא לנטשה, עכ״ל דבריו הנחמדים:

ולזאת הנה האיש אשר כבר טעם טעם לימוד היקר הזה, של לימוד המוסד, ישכיל ויבין מעצמו, כי היא אוצר נחמד בנוה צדק, עץ חיים מרפא לנפש, ואין בה שום נפתל ועקש, ולא ישמע לקול מלחשים, גם כל הרוחות שבעולם לא יזיזו אותו ממקומו. אולם האיש אשר הוא בעצמו מושלל מדרכי הידיעה של מהות לימוד היראה והמוסר, כי לא ניסה אותה, ולא ראה באורה, לא יכיר חין ערכה ופעולתה, ולא יבין את טיב סגולתה, וכאשר ישמע עליה דברי שטנה, מי ומי אשר יתן בה דופי, ויחפא עליה דברים, וכמתלהלה יורה זיקים, יעמוד משתאה ומחריש, ולא ידע לשפוט שפוט, הנה לאיש הזה יהיה המכתבים האלה לו לעינים, לראות את השמש המזהיר בחצי השמים, להבין ולהשכיל כי חובת לימוד המוסר בכל פרטיה, ממקום קדוש יהלוך, מאת אביר הרועים, גאון הגאונים צדיק חסיד ועניו אור עולם קדוש ישראל זצוקללה״ה:

חכמי הקבלה וחכמי המחקר, ידמו במשליהם את התבל בכללה, לים השואן בהמון גליו, ואת גויית האדם כאניה השטה בלב ים, וכמבואר בזוה״ק פ' ויקהל, ובפי' הגר״א זצוק״ל על ס' יונה, ולהמליץ בס' בחינת עולם, העולם ים זועף רב מצולה כו':

נשכיל בינה, כי כמו אשר הוכנו בתי ספר לחכמה זו, של מלאכת עבודת אניה, ללמד לרבי החובלים, דרך אניה בלב ים, להוליך אניה גדולה על פני ימים רבים, ומה גם בעת סופה וסערה, כן הנה האניה הקטנה הזאת, השטה בלב ים התבל, נדרש אליה חכמה רבה ועמוקה, לנהל אותה במישור לבל תאבד דרך, ולשמרה מכל אסון ופגע, כי הים זועף, ורוח סועה וסער מסערת היצר הולך וסועד ונושב בחזקה, גלי התאות והמדות הנשחתות, ירומו ממעל כמו נד, והאניה נדחפת בין צורי מכשול וסלעים, המה נסיונות הרבות אשר בקל תוכל האניה להתהפך על פניה ותטבע במצולה:

והנה כרב החובל, המנצח על מלאכת אניה גדולה, המלאה אלפי אדם, אשר תאחז דרכה בים הגדול, המלומד בחכמה זו מנעוריו, ואשר נגולו לפניו כל כוכבי השמים ומסלוליהם, יודע ומכיר ברוחות הסוערות, להוליך האניה כנגדן, וכבר הזקין עלי ארחות ימים, אשר אך הוא יוכל ליתן בים דרך, ובמים עזים נתיבה, ומה גם עת אשר סער גדול מתחולל על פני הים ותרומם גליו, והאניה תאבד דרך, תחוג ותנוע בתוך משברי ים, כי אז כל הנוסעים ישאו עיניהם, אך אל רב החובל, כי הוא יצילה משטף מים רבים, וינחם אל מחוז חפצם. אולם היתכן כי יבא איש אשר לא לומד בחכמה זו כמוהו ומה גם אם לא יוכל להחזיק כן תרנה אף בסירת דוגה קטנה, כי יבא להתחרות עם רב החובל, לפרוש נס ותורן, להניע את לב הנוסעים, לנהל האניה על פיו:

כי הדבר בתהלוכות האניה הקטנה הזאת, השטה בלב ים זועף. הנה אדמו"ר הגה"ח זצוק״ל הוא כרב החובל, המלומד ומנוסה בחכמה זו מנעוריו, לנהל את האניה בתוך משברי ים, על ידי נס ותורן של חכמת היראה והמוסר, אשר עמל ויגע בה כל ימיו, יודע ומכיר ברוחות הנושבות מסערת היצר, להוליך האניה כנגדן בלי אסון, וכבר הזקין עלי ארחות היראה והמוסר, והוא נותן לנו בים זועף דרך, להציל את האניה משטף מים רבים, לבל תצלל במצולת התאוה והמדות הרעות, כעופרת במים אדירים, על ידי לימוד היראה והמוסר. עתה מי יוכל להתחרות, עם האדם הגדול בענקים הלזה, הלא אך אליו נשא עין, לשמוע בקולו ועצתו, ולאורו נסע ונלך, ללכת אחריו אורח משרים, בדרך מוסרו הטוב, ללמוד ליראה את ה' הנכבד והנורא, ולהלוך בדרכיו לטוב לנו כל הימים:

והנה לאשר קבוצת המכתבים הק', הם מעטי הכמות, ואין בהם כדי ספר, אמרתי לשום עליהם נוספות רבות, אשר עד ספר ישוב. וכולם יפנו למטרה אחת, לעורר הלבבות ליראת ה', וללימוד היראה והמוסר, ואלה הם:

א) אל קבוצת מכתביו הק', הוספתי איזה דברים אשר שמענו מפיו הקדוש, וכן צירפתי את שני המאמרים הנדפסים ממנו בס' תבונה, וכן אגרת המוסר, למען אשר כל דבריו בכתי"ק יהיו לאחדים, וכן שני מכתבים מרבו של אדמו"ר הגה"ח זצוק"ל:

ב) להודיע מעט מהרבה מגדולת חכמתו ויראתו צדקתו וחסידותו של אדמו"ר קדוש ישראל זצוק"ל, ואת דרכו והילוכו בקדש, וכמה מדבריו הקדושים בדרכי ה' ובמדות, ובסופו יבא גם מעט ממעלת רבו הגה"ה קדוש ה' מכובד מרנא יוסף זונדיל זצוק"ל מסלאנט:

ג) מאמר ארוך על דבר לימוד היראה והמוסר, אשר ערכתי בעניי, והוא ע״ד חובת לימוד היראה בכלל, לבאר כי יסודתה בהררי קדש, בדברי חז"ל ובדברי כמה גאונים וחסידים, ואיך נסתרה דרכה, וכן כל פעולת צדיק קדוש ישראל זצוק"ל בדבר לימוד היראה והמוסר, צדיק מה פעל ומה חידש, וכל תהלוכותיה ופרטיה אשר קבלנו מפה קדוש, ואיך נתפרסם לימוד המוסר בעולם על שם קדוש ישראל זצוק״ל:

ד) מאמרים שונים ביראה ומוסר ודרכי התשובה, אשר הכינותי בעניי, ויוכלו להיות לתועלת, לפני מבקשי רצון ה' ית"ש:

כל הענינים האלה, יקראו בשמות הנאותות להם, הנה כל דברי אדמו"ר זצוק"ל, קבוצת מכתביו ויתר דבריו הק', יקראו אור ישראל ואת הדברים מדרכו והילוכו בקדש יקראו בשם נתיבות אור:

ואת הדברים אשר יצאו ממני, הנה מאמרי ע״ד לימוד היראה והמוסר יקרא בשם שערי אור ואת המאמרים ביראה ומוסר אשר הכינותי, יקראו בשם כוכבי אור:

ויהי רצון מלפני אבינו שבשמים, כי אור ישראל יהיה לאור עולם, ורבים ילכו לאורו בדרך מוסרו הטוב, תרבה הדעת ויראת ה' בקרב ישראל, ואורו יהיה הולך ואור עד נכון היום, כי תמלא כל הארץ דעה, ליראה את ה' הנכבד והנורא, ונזכה לעבדו שכם אחד, עם כל ישראל ביחד, אלה דברי תלמידו הכותב יום ב' כ"ג טבת שנת תר"ס פה קאוונא:

יצחק בהרב כו' מהר"ש בלאזער מלפנים רב בעיר המלוכה פעטערבורג.