אור חדש/פרק ד/פסוק יא

פרק ד/פסוק יא

כל עבדי המלך (שם ד, יא) וגומר פי' מה שהוצרך לומר כל עבדי המלך וכי לא היה מרדכי ג"כ יודע או אפילו לא היה יודע וכי לא היה מרדכי מאמין לה שצריכה ראיה לומר כל עבדי המלך ופירש זה שאמר מרדכי כי יש ללכת לפני המלך ואין אחשורוש דבר עליך מה שנכנסת שלא ברשות שתוכל לומר לא ידעתי גזירת המלך ולא עברתי חוק ומשפט המלך ועל זה אמרה כי אין זה תירוץ כי כל עבדי המלך כו' וא"כ לא יאמר המלך שגגה הוא לאסתר שלא ידעה (ספר אור חדש עמוד קנא) החוק ומ"ש עבדי המלך וכל מדינות המלך שאם אמרה עבדי המלך בלבד יש לומר דוקא הקרובים כמו עבדי המלך הזאת מפני כי עבדי המלך הם בחצר המלך ואם יבואו אל חצר המלך יהיו רגילים אצלו כאלו הם חבריו לגמרי ואין זה ראוי אל המלך אבל אשתו אין לומר שתהיה רגילה אצלו לגמרי כי מה לה אצלו כשאין צריך לה ולכן אמרה וכל מדינות המלך שאינם שכיחים ורגילים אצל המלך ועם כל זה הדת עליהם ואם אמרה כל מדינות המלך בלבד י"ל כי דוקא מדינות המלך שאינם שייכים למלך אבל אשתו יש לה שייכות למלך ואין עליה דת הזה ולכך אמרה אסתר כי הדת הוא על הקרובים כמו עבדיו וגם על הרחוקים שלא לבא אל חצר המלך, והתרגום (שם) מפרש כי המן הרשע תקן דת זה כל איש ואשה אשר יבא לחצר הפנימית דתו להמית מפני שהיה קשה לו דאין זה שייך למלך לעשות דבר כמו זה שלפעמים יש לאדם צרה גדולה וצריך לו התשועה מן המלך ולמה גזר זה ועל זה אמר כי המן הרשע שהוא מוכן לרע עשה דת זה אבל באמת הוא דבר רע ודבר זה היה מציל עתה את אסתר כי אין ראוי שיהיה דעת המן מועיל לו ואמרה (שם) ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלשים יום וקשה מה בכך שלא נקראה אל המלך זה שלושים יום ואפילו נקראת תוך שלשים יום מה בכך ויש לומר כי הרואה את חבירו אחר שלשים יום מברך שהחיינו (ברכות דף נח:) נמצא כל אשר לא היה תוך שלשים נחשב כאלו נסתלק ממנו שהרי חייב לברך שהחיינו ולכך אמר שאל תאמר כיון שאני אהוב אצלו בודאי יושיט לי שרביט הזהב כי הוא חפץ בי כשאבוא לפניו ועל זה אמרה כיון שלא נקראתי זה שלשים יום עד שנחשב שנסתלקתי מעליו וא"כ אין לסמוך על זה לומר אהובה אני אצלו אחר שלא נקראתי שלשים יום ואם היה כ"כ חפץ בי א"כ למה לא קרא לי זה שלשים יום עד שאני נחשב פנים חדשות אצלו והיא לא ידעה אדרבא כי הש"י עשה זה שלא היתה נקראת בשביל כי פנים חדשות חביבות ביותר ממה שהוא חביב את אשר תמיד עמו לכך לא היתה נקראת וי"ל עוד רמזה דבר גדול כי לא נקראתי אל המלך זה שלשים יום דהיינו מן י"ג אדר עד ט"ו ניסן הם שלשים יום כי אדר הוא חסר ורמזה לו כי היא רואה שהפור שהפיל המן יש בו ממש בו כי יום זה שהפיל המן עליו פור הוא יום מוכן לצרה שהרי מן יום זה שהיא י"ג אדר לא נקראתי לבוא אל המלך והיום הוא גורם ומפני כך אמרה שיותר טוב בקשת אחר על דבר זה מאחר שהיא רואה רוע מזלה כנגד אחשורוש בעניין זה כאשר היה רואה סימן לזה כי מן י"ג אדר שעל אותו יום הפיל פור המן לא נקראת לבוא אל המלך וכבר אמרנו כי הוא להפך כי לכך לא נקראת שלשים יום שכל שלא ראה את אחד שלשים יום הוא אהוב עליו ביותר ומפני כך בודאי יושיט לה שרביט הזהב כאשר לא ראתה תוך שלשים יום, ויש מקשין וכי אסתר לא היתה רוצה למסור נפשה על עמה שהיתה מתירא שתתחייב מיתה למלך ואין זה שאלה שאמרה שיש להמתין עוד זמן מה עד שתראה השעה שתהיה ראוי ונקראת לבוא אל המלך ואז תדבר שאלתה כי אדרבא עתה יעלה חמת המלך יותר ולא יהא אלא ספק אין לעשות זה כיון שיכול להמתין ואדרבא יש לשאול מה ראה מרדכי שנכנס בספק לבא אל המלך שלא כדת ולמה לא היה ממתין איזה ימים עד שתהיה נקראת למלך ונראה לומר כי הגורל שהפיל המן צריך שיהיה נהפך עליו לגמרי כי זהו הצלת ישראל ומרדכי ידע זה ומפני כי הגזירה הזאת יצאה בניסן וכך צריך שתצא הגזירה עצמה ותהיה נהפכת על זרע עמלק להיות נהרגין כי אף שלא נהפך הגורל באותו יום עצמו שהפיל הגורל אין זה קשיא כי היה מתעסקין בדבר זה ב' או ג' ימים וכל זמן שהיו מתעסקין בזה נחשב כאלו היה הכל בזמן א' ובשעה א' אבל סוף סוף היה נפילת הגורל על המן הכל בזמן אחד וכך הוא ראוי וכמו שהיום שהגביל המן היה בי"ג באדר כך יום המעשה להרוג את בני המן וזרע עמלק הכל היה בי"ג (ספר אור חדש עמוד קנב) אדר וכך זמן נפילת הגורל שיהיה נהפך עליו צריך שיהיה הכל זמן א' ולכך אמר מרדכי (אסתר ד, יד) אם החרש תחרישי בעת הזאת וגו' כי עת זאת צריך שיהיה ריוח והצלה ליהודים להפך הדבר על המן וכמו שנפרש עוד דבר זה כי זה היה ההצלחה לגמרי כאשר נהפך עליו לגמרי ולכך התלייה אשר חשב המן על מרדכי ג"כ נהפך עליו באותו זמן לגמרי והיה המן נתלה כדכתיב בקרא שמזה תראה כי כל ענין הזה היה כך ולכך לא רצה גם להסיר השק מעליו שלא לעבור הזמן אשר הפיל המן פור שמוכן להיות נהפך עליו, ועדיין קשה כי למה לא שלחה אסתר אל המלך שרצונה לבוא אל המלך ולמה תסכן עצמה ואין זה שאלה כי יראה היתה שלא יתן לה רשות ואח"כ לא תוכל לבוא כלל לפני המלך כי היה זה נחשב מרידה כאשר לא נתן לה רשות, ועוד כי אמרה אסתר ממ"נ אם הש"י ירצה להציל את ישראל מהמן בודאי יהיה מציל ג"כ אותה שהלכה להציל את ישראל ואם אין הש"י רוצה להציל את ישראל אינה מבקשת ג"כ היא הצלה כי ידעה כי לא תוכל להמלט בית המלך.