פרק ב/פסוק יז
עריכהויאהב המלך את אסתר מכל הנשים ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולות (אסתר ב, יז) וגומר ונראה פירושו ויאהב את אסתר מכל הנשים כאשר היה יודע שהיא הגונה ובזה לא שייך לומר בתולה דלא תלי' בהא רק שמבקש אשה הגונה היה אוהב את אסתר מכל הנשים ואמר עוד ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולות (שם) ודבר זה בודאי לעניין היופי ובזה שייך לומר בתולות כי הבתולות נושאות חן יותר כך נראה לפרש פשוטו.
ועוד נראה לפרש ויאהב את אסתר מכל הנשים שהם אצלו וכבר נבעלו ותשא חן וחסד מכל הבתולות הם אותם שלא נבעלו ועומדים לבעילה ואצל נשים יאמר ויאהב כי האהבה היא החיבור לגמרי שנתחבר אליה בבעילה שייך לומר ויאהב אסתר מכל הנשים והבתולות שלא נבעלו ולא היה לו חיבור אליה אמר ותשא חן וחסד וכך פירשו בגמרא (מגילה דף יג.) ויאהב המלך את אסתר (שם) וגו' קרי ליה אשה וקרי ליה בתולה אמר רב חסדא בקש לטעום טעם בתולה טעם לטעום טעם בעולה (ספר אור חדש עמוד קכא) טעם עד כאן, ופירוש זה גם כן שהיה אוהב אותה מכל הנשים הם הבתולות שנבעלו כבר מן אחשורוש ותשא חן מכל הבתולות שלא נבעלו והוצרך לכתוב שניהם כי לפעמים היה רוצה בבעולה ולכך אמר כי אצל אסתר היה הכל שאם רצה בעולה היה טועם ואם רצה בבתולה היה טועם ודבר זה היה לאסתר כי אסתר לא היתה נחשבת בעולה לאחשורוש מפני שהיתה ראויה למרדכי ונחשבת אסתר למרדכי אשה ואם כן לא היה לה חיבור לאחשורוש ולכך כאשר היה רוצה לטעום טעם בתולה היה לו אסתר כאלו לא בא עליה אחשורוש כי לא היה לאחשורש חבור עמה וכאשר היה רוצה לטעום טעם בעולה היה טועם דסוף סוף היא אשתו של אחשורוש ומאחר שהיה שתי בחינות באסתר המלכה מצד אחד נחשבת בעולה ומצד אחר נחשבת בתולה ולכך היה טועם איזה שירצה כאשר אסתר מוכנת לשתיהם.
ובמדרש (ילקוט שמעוני אסתר סי' תתרנג) אמר רבי חלבו אף בעולות קבץ ורצה לומר אף על גב דלא כתיב רק בתולות היינו שהבתולות הביא על יד הגי אבל הבעולות הביא לפניו אם הם טובים בעיניו לקח אותם ולא הביאם אל יד הגי ודרש זה מדכתיב מכל הנשים וכל הוא בא לרבות בעולות.
וימליכה תחת ושתי (אסתר ב, יז) מה שהוצרך לומר תחת ושתי ולא הוי צריך לומר רק וימליכה אבל הכתוב רצה לומר אף כי היה קצת גנאי שלקח אשה שאינה בת מלכים ולכך אמר וימליכה תחת ושתי שאסתר היתה במקום ושתי שהיתה בת מלכים וכאשר היא במקומה אף שאינה בת מלכים היה נחשב לאחשורוש כאלו היתה בת מלכים כאשר היה לו בראשונה בת מלכים ושם אסתר במקומה.
ובמדרש (אסתר רבה ו, יא) וימליכה תחת ושתי (שם) אמר רבי לוי איקונין דושתי היה מעל מיטתו וכשנכנסה אסתר טרד איקונין דושתי והעמיד איקונין דאסתר היינו דכתיב וימליכה תחת ושתי.
עד כאן, ופירש המדרש שרצה לומר מה שכתיב תחת ושתי כי אקונין של ושתי ודמותה היה לפניו תמיד אחר הריגתה וכאשר נשא את אסתר לא היה בדעתו ובמחשבתו עוד ושתי וזה דכתיב וימליכה תחת ושתי ומה שאמר שהיתה איקונין דושתי מעל מיטתו היינו כאשר היה שוכב על מטתו היה כנגדו דיוקן ושתי אבל אין נראה לפרש שהיה אקונין של ושתי על מטתו כי אחר שנהרגה ושתי למה היה לו אקונין של ושתי על מטתו רק שלא סר אקונין שלה מן מחשבתו.