פתיחת התפריט הראשי

אור השם/מאמר א/כלל א/פרק ז

בביאור ההקדמה השביעית, האומרת, שכל משתנה מתחלק, ולזה כל מתנועע מתחלק, והוא גשם בהכרח; וכל מה שלא יתחלק לא יתנועע, ולא יהיה גשם כלל.

הנה ההקדמה הזאת כוללת חמש הקדמות: האחת, שכל משתנה מתחלק. השנית, שכל מתנועע מתחלק. השלישית, שכל מתנועע הוא גשם בהכרח. הרביעית, שכל מה שלא יתחלק לא יתנועע. החמישית, שכל מה שלא יתחלק אינו גשם. ואמנם הרביעית והחמישית מבוארות מעצמן. אם הרביעית, מבוארת בהפך הסותר מהשנית. וזה, שכאשר התבאר שכל מתנועע מתחלק, והיא ההקדמה השנית, יתחייב מהיפוך הסותר, שמה שלא יתחלק לא יתנועע, והיא הרביעית. ואם החמישית, מבוארת מגדר הגשם, והיותו מכמה המתדבק. ואמנם הראשונות צריכות ביאור.

אולם הראשונה, נתחבטו בה המפרשים. שאריסטו ייסד בה המופת בשישי מ"השמע", למה שהמשתנה מחויב שיהיה מקצתו במה שממנו ומקצתו במה שאליו. וזה, כי בהיותו במה שממנו הוא נח, בלתי משתנה עדין, וכשהוא בְּמַה שאליו הוא נח, כבר השתנה. ואי אפשר להיות כולו במה שממנו וכולו במה שאליו יחד. יחויב אם כן שיהיה מקצתו במה שממנו ומקצתן במה שאליו. ומה שזה דרכו הוא מתחלק בהכרח.

ולפי שהביאור הזה לא יכלול אלא המשתנה בזמן; אבל המשתנה בזולת זמן, כתכליות השנויים והתנועות, לא יצדק עליו זה, והיה הביאור אם כן חלקיי; היה אלכסנדר יראה, שכל משתנה — בזמן; והמשתנה בזולת זמן הוא בחוש לבד, אבל הוא בזמן, ולא יורגש למיעוטו. והיא סברא נפסדת, מבוארת הביטול.

ואולם תמיסטיוס קיבל מציאות משתנה בזולת זמן, אלא, שלמה שמשתנה בזולת זמן הוא נמשך למשתנה בזמן. היה הביאור כולל. ואולם אַבּוּבַּכְּר אִבְּן אַלְצַאִיג. עִם שקיבל גם כן מציאות משתנה בזולת זמן, והוא המשתנה מהעדר אל מציאות, כחול הצורה בחומר, פירש המשתנה באיך, כחם שיתקרר וכקר שיתחמם, שזה יהיה בזמן בהכרח.

ואולם אבן רוֹשְדְּ דיקדק עוד, כי למה שתכליות השינויים אינם שינויים באמת, כי אז הם נחים, ביאור אריסטו כולל המשתנה באמת. והיה המשתנה כולל כל סוגי השינוי.

ולא אדע מה הרוויח אַבּוּבַּכְר במה שפירש המשתנה באיך. כי הוא מבואר שהשינויים אשר באיך, להם תכליות שינויים בזולת זמן. וזה, שהשחור המתלבן, בתכלית תנועתו היה לבן בזולת זמן.

ואולם השלישית, אמרו שכל מתנועע גשם, היא מבוארת מאוד. וזה, שאם ניקח התנועה בפרט, במו שפירש הרב שהיא התנועה באנה, הנה, למה שהאנה ייחד מקום, והמקום הוא מיוחד לגשם, הוא מבואר שהמתנועע גשם. ואם ניקח התנועה כוללת כל מיני השינוי, להיות כולם צריכין אל נושא גשמי, הוא מבואר בהם שהמשתנה הוא גשם.

נתאמתו אם כן אלו השלוש הקדמות הראשונות. אלא שיותנה באומרו כל מתנועע — המתנועע בעצם. וזה, שאנחנו נמצא אשר יתנועע במקרה לא יתחלק. כי הנקודה שהיא תכלית הקו, תתנועע בהתנועע הקו שהיא לו תכלית, והקו בהתנועע השטח והגשם. והנקודה לא תתחלק, ואינה גשם. אבל הכוונה במתנועע בעצם.

ונתבארה אם כן ההקדמה השביעית הכוללת ההקדמות החמש.