אור החיים על דברים כד

"השמר בנגע וגו' זכור וגו'".

לדבריהם ז"ל (שבת קל"ב ב) שאמרו שבא להזהיר לבל יקוץ בהרתו, נתכון בהסמכת "זכור את אשר עשה ה' למרים" להודיע שרש שממנו יהיה הנגע ואותו יצו ה' לקוץ ורפא לו, לא שיקוץ הנגע עצמו ושרשו עודנו משרש בו:

"ואליו הוא נשא וגו' והיה בך חטא".

הכונה שהגם שעשק שכר שכיר אינו אלא גוזל ממון אף על פי כן אין ענשו ממון אלא נפשות, והוא אומרו יהיה "בך" פי' בך בנפשך חטא על דרך (מ"א א') והייתי אני ובני שלמה חטאים, והקדים טעם הענש באומרו ואליו הוא נשא את נפשו ומעתה יהיה המשפט נפש תחת נפש:

"לא תטה משפט גר וגו'".

פרוש שמא תאמר כיון שצוני ה' על הגר אטה דינו לזכותו ת"ל לא תטה וגו', וגמר אמר "ולא תחבל בגד אלמנה" פרוש רק בדבר הזה אני מצוך להטות לזכות שלא תחבל בגד של אלמנה שלא בשעת הלואה הגם שכל חוץ ממנה יחבל בגדיהם:

טקסט זה לא נשלם עדיין... את/ה מוזמנ/ת להשלים זאת. לכל שאלה ניתן לפנות בדף השיחה