ביידיש
אויפֿן פּריפּעטשיק ברענט אַ פֿײַערל
און אין שטוב איז הייס,
און דער רבי לערנט קליינע קינדערלעך
דעם אלף־בית.
רעפֿריין:
זאָגט זשע, קינדערלעך, געדענקט זשע טײַערע,
וואָס איר לערנט דאָ;
זאָגט זשע נאָך אַ מאָל, און טאַקע נאָך אַ מאָל:
קמץ־אלף: אָ!
לערנט, קינדער, מיט גרויס חשק,
אַזוי זאָג איך אײַך אָן;
ווער ס׳וועט גיכער פֿון אײַך קענען עבֿרי,
דער באַקומט אַ פֿאָן.
לערנט, קינדער, האָט נישט מורא,
יעדער אָנהייב איז שווער;
גליקלעך דער וואָס האָט געלערנט תּורה,
צי דאַרף אַ מענטש נאָך מער?
איר וועט, קינדער, עלטער ווערן,
וועט איר אַליין פֿאַרשטיין,
וויפֿל אין די אותיות ליגן טרערן
און וויפֿל געוויין...
אַז איר וועט, קינדער, דעם גלות שלעפּן,
אויסגעמוטשעט זײַן,
זאָלט איר פֿון די אותיות כּוח שעפּן,
קוקט אין זיי אַרײַן!
|
תרגומו של פסח קפלן
חדר קטן, צר וחמים,
ועל הכירה - אש,
שם הרבי את תלמידיו
מורה אלף־בית.
פזמון:
את תורתי, ילדי חמד,
שמעו, זכרו נא!
שנו, ילדים, וחזורו:
קמץ־אלף - א.
שימו עין, הטו אזן
אל הכתוב פה,
מי שיקרא היטב עברית,
דגל אתן לו.
התחלות תמיד קשות,
אחר יקל מאד,
אשרי מי שלמד תורה!
מה ליהודי עוד?
עת תזקינו, אף תבינו
באותיות שם,
תראו, כמה דמעות תוכָן,
וכמה נחלי דם.
ועת בגלות תשאו עלכם,
אף תאנחו מר,
באותיות אז תבקשו
נחם מכל צר.
|
תרגום מילולי, נאמן למקור
על הכירה בוערת אש קטנה
והבית חם,
והרבי מלמד ילדים קטנטנים
את האלף־בית.
פזמון:
אִמרו נא ילדים, זִכרו נא יקירים,
את שאתם לומדים פה;
אִמרו נא פעם נוספת, ואכן פעם נוספת:
קמץ־אלף: אָ!
לִמדו, ילדים, ברוב חשק.
כך אני לכם אומר;
המהיר מכם שידע לשון הקודש,
יקבל דגל.
לִמדו, ילדים, אל תיראו
כל ההתחלות קשות;
מאושר מי שיודע תורה,
האם אדם צריך יותר?
אתם, ילדים, כשתתבגרו,
תבינו לבד;
כמה דמעות טמונות באותיות
וכמה בכיות...
וכשאתם, ילדים, תשאו בנטל הגלות,
והיא תעייף אתכם;
תשאבו כוח מהאותיות,
ותביטו בתוכן.
|
