אדרת אליהו (אליהו בשיצי)/פרק ראשון
אמרו קצת מן החכמים שהמבדיל בין היום והלילה הוא השמש לבדו
וקצתם אמרו: הכוכבים לבדם, שנאמר: להבדיל בין היום ובין הלילה.
והחכם רבי לוי בר יפת נ"ע אמר: שהשמש מבדיל בין הלילה והיום בזריחתו. אמנם אי אפשר שיהיה מבדיל בין היום והלילה בביאתו מפני שהשמש הוא סימן שבו יבדל הלילה מהיום בזריחתו שהוא עת עליתו והתקרבו אלינו, אמנם שיהיה סימן בין היום והלילה בביאתו שהוא באפיסתו והתסרו והתרחקו מאלינו אי אפשר - מפני שיתיחייב עלינו גם כן בירח שיהיה סימן באפיסתו ואם כן יהיה הירח הישן סימן לראש החודש, וזה אי אפשר כי ממילת חדש יודע המכוון כמו שיתבאר.
אמנם הטוב והישר הוא: שיהיה השמש בזריחתו - סימן להתחלת היום, והראות הכוכבים - סימן להתחלת הלילה, שנאמר: נותן שמש לאור יומם חקות ירח וכוכבים לאור לילה, את הירח וכוכבים לממשלות בלילה.
אמנם, מה שאמר הכתוב: ובא השמש וטהר - הכוונה בזה היא גם כן בעד הכוכבים, כי בביאת השמש יראו הכוכבים.
ואף על פי שלא יראו כולם מפני נצוצי השמש אשר באופק - יראו מקצתם,
ואף על פי שמקצתם יראו ועדיין השמש לא בא - אין אורם חזק כאשר יהיה בביאתו, ואלה הכוכבים לא יראו אותם אלא חזקי הראות.
ומן הראוי גם כן, שיהיה הבדל היום מהלילה בכוכבים ולא בביאת השמש, מפני שביאת השמש הוא קשה להודע במקומות העמוקות מפני שהאופק שלהם בלתי נראה אלא ממקום גבוה, ואפשר שיראה להם שבא השמש והוא עדיין לא בא.
ומפני ששני הסימנים תכליתם אחת - על כן ציוותה לנו התורה בשניהם. אמנם הראוי הוא שיהיה האות והסימן מן הדברים בחידושו ולא באפסותו והעדרו. סוף דבר: הבדל היום מהלילה הוא בזריחת השמש והראותו וחדושו אצל רואיו, והבדל הלילה מהיום בהראות הכוכבים וחדושם אצל רואיהם.