פתיחת התפריט הראשי

מג
ב"ה, עה"ק יפו ת"ו. י"ב כסלו תרס"ז. שלו' וברכה לכבוד הרב הגדול הישיש מו"ה ישעי' אורינשטיין נ"י.
הגיעתני יקרתו. ובאמת הי' לי ספק אם אשיב אם לא, כי חששתי שמא יש למעכת"ר ח"ו עגמ"נ ממכתבי, ולמה אצער ת"ח זקן שכמותו שי'. מ"מ הכרעתי להשיב בקצרה, אולי יתן השי"ת ויכנסו דברי באזניו, ואז לא יהי' לו כ"כ צער מעצם העובדא של החוברות, והי' זה שכרי להציל נפש יקרה שכמותו מצער ודאגה.
ידע כבודו שכל כונתי בחוברותי, ובכל מה שאני כותב, הוא רק לעורר לבב ת"ח, זקנים וצעירים, לעסוק בעיון בפנימיות התורה, בין במוסר בכל הדרכים הנמצאים עמנו מקדושי עליון, בין במחקר בכל הספרים הקדושים שהנחילונו רבותינו הגאונים בעלי המחקר, בין ע"ד הראשונים, בין ע"ד האחרונים, בין ע"ד החסידות, בין ע"ד רבינו הגר"א והרמ"ח לוצאטו ז"ל. וללמוד את כל הספרים עם דברי זוה"ק וספד"צ, ספר הבהיר וספר יצירה, וכל מדרשי חז"ל, בעיון ובבקיאות, צריך ע"ז התמדה גדולה ממש כהתמדת הש"ס ופוסקים. אמנם לא הכל מוכנים לזה מטבע נפשם, ע"כ כל מי שאינו מסוגל, ולבו לב חריף, ודאי שעליו להאריך בעומק פלפול גפ"ת ופוסקים, אבל מי שמוכשר לעסוק בעיון חכמתא וקבלה ע"כ הוא צריך לסדר לו סדרים קצרים, לעומת גודל האריכות של חידוש ופלפול, ומ"מ גם הוא לא יניח ידו מפלפולא של תורה, דקוב"ה חדי בה, אבל עיקר לימודו צריך שיהיה להכיר את קונו. וכ"כ בהק' ע"ח, ועיין "אור נערב". ובזמן הזה, שבעוה"ר רבים מהצעירים הולכים ונפתים אחרי חלקת לשון נכרי', של בני פריצי עמנו, צריך ג"כ להראות לכל באי עולם, כי גם ת"ח העוסקים בקדושה בתורת אמת לא תחסר להם גם כח המליצה וצחות הלשון. וזו היתה כונת החסיד רמח"ל ז"ל במעשיו בספרי מליצה וצחות, וגם אני הקטן הנני חפץ למנקט בשיפולי גלימי' ז"ל, וללכת בעקבותיו כפי מעוט יכולתי. ויען שלשלימות תוה"ק צריך ג"כ ידיעות של חכמת העולם, בכמה ענינים, וביחוד כדי להשיב לאפיקורס, שהוא דבר נחוץ בזמננו מאד, ע"כ אני מזכיר את מה שאמרו רבותינו מהגר"א ז"ל ומהר"ל מפראג, ב"נתיבות עולם" נתיב התורה פי"ד, אחרי הזהירות של התמדת התורה ונקיון המדות והמעשים, ביחוד מהכעס, מהגאוה והעצבות, שהם ראשי המדות הרעות, ועם הקביעות התמידית בכל יום בפנימיות התורה כ"א לפי השגתו. ובזה בדוק ומנוסה הוא, שאחרי כל אלה ההקדמות לא יזיקו לו ח"ו כלל ידיעות החכמות, כשילקחו בשיעורים לש"ש, אדרבא יוסיפו לו אומץ בעבודת השי"ת בשמחה רבה ובגדולת המוחין. ואם ח"ו נמצאים איזה אנשים שהם טועים בדברי, ומגלים בהם פנים שלא ככונתי, בשביל כך אין למנוע את הטוב מהראויים לזה, וככתב הרמב"ם ז"ל באגרותיו[1] כי ישרים דרכי ה' וגו. וע"י התמדת הלמוד בקביעות בנעם פנימיות תוה"ק, יאיר על נפש העוסק בה לשמה אור שמחה ואהבה עליונה, בתענוגים רוחניים מעין עוה"ב, ולא יהי' צריך להשתמש כלל ביראה רעה של רצועה בישא[2],כ"א בשיעור מועט מאד ובזה ימצא בנפשו עז ואמץ, ולא יפחד משום פגע רע, לא בעוה"ז ולא בעוה"ב, כי גם כי אשב בחושך ד' אור לי. זהו בקירוב תוכן כונתי בדברי, שהעיר עליהם כת"ר. ומה טוב ומה נעים הוא לדון לכ"ז איש את רעהו, ועי"ז יתקלס עילאה ויתגדל כבוד שמים, וכבוד אה"ק וכבוד ת"ח שבא"י בכלל. ואנכי כשאני לעצמי הנני ב"ה רחוק מלהיות נהנה הרבה כשמשבחין אותי, ולא להיות מקפיד ומצטער הרבה כשמבזים אותי. שבח לשמו ית', שהעסק התמידי בלמוד המוסר ופנימיות תוה"ק פעל עלי זאת התכונה. ע"כ איני מוצא שום צורך להתנצל לפני כת"ר מצדי, רק בשביל לשכך לבב כבודו שלא יצטער, כי כל ישעי וחפצי הוא לשמח את הבריות ולקיים כפי יכולתי "יראיך יראוני וישמחו". ע"כ אמרתי יהיו נא דברי אלה למנוחת לבב לכת"ר. והשי"ת יברכהו בשיבה טובה, אותו ואת כל אשר לו, ונזכה לראות משמחת ציון ובין ירושלים בגילוי כבוד מלכותו יתב' עלינו לשם ולתהילה בכל עמי הארץ, ותמלא כל הארץ דעה את ד', כנפשו היפה ונפש הצעיר אסקופה הנדרסת, המצפה לאורה וישועה,


הק' אברהם יצחק ה"ק
אני תמה מכת"ר שתובע אותי מענין האיש שכתב ב"החבצלת", וכי אני מכיר אותו, ומה אוכל אנכי, או כל מי ששולח דבריו ברבים, לעשות אם ידברו אודותם דברי הבאי וכיו"ב.

אח"כ חקרתי על הכותב בח', והוברר לי שאין בו אותן הפחיתויות שכת"ר מיחס אליו, ח"ו, וראוי לדון גם אותו לכ"ז, והאמת והשלום אהבו. הנ"ל

  1. ^ מאמר תחית המתים
  2. ^ זהר בראשית יא:, תקוני זהר תי' ל.