אגרות דב בר בורוכוב/מכתב 1917.2 אל מפלגת פועלי ציון
מכתב 1917.2 עריכה
- מאת דב בר בורוכוב אל פועלי ציון[1]
"ארכיון פועלי ציון בארצות הברית (אפצא"ה), תיק 185.
אל: הוועד המרכזי של מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית היהודית "פועלי ציון", ניו יורק.
18 בינואר 1917, ברוקלין, ניו יורק (נכתב ביידיש).
חברים נכבדים ואהובים!
עבודתי עבור הקעמפפער[2] במרוצת 20 השבועות האחרונים הייתה כרוכה כל הזמן במאמצים קשים עבורי.[3] קיבלתי על עצמי קשיים אלה ברצון, מתוך שכנוע עצמי כי הם יסייעו להעלאת בטאוננו לרמה הנאותה.
המצב השונה, ההולך ומתהווה בעקבות החלטות הישיבה האחרונה של הוועד המרכזי ב-17 בינואר, מקשה עוד יותר על עבודתי בקעמפפער, ומפחית מסיכויי הצלחתה עד כה. אני חש שאין בכוחי לבצע את החלטות הוועד המרכזי מה-17 בינואר – בדבר מועצת מערכת מחודשת, ובדבר צמצום התקציב המיועד, ואני מבקש לשחררני מתפקידי כעורך ראשי.
אמשיך בעבודתי, אם יהיה נחוץ, עד ה-1 בפברואר, והנני מבקש מהוועד המרכזי להעביר, לא יאוחר מה-1 בפברואר, לחבר אחר את תפקידי העורך הראשי.
אני חוסך מכם את הצורך להיזכר, חברים יקרים, כי הוועידה בבוסטון לא בחרה עורך ראשי.[4] אינני מפר איפוא אף אחת מהתחייבויותיי כלפי המפלגה בדחותי כהונה מיוחדת זו, שאתם ברוב ידידותכם הטלתם עלי. אני מוכן להישאר במועצת המערכת ככל שהמפלגה תמצא זאת לנכון.
כללית, ברצוני להעיר כי שינויים כה חשובים, כגון אלה שהוועד המרכזי החליט עליהם לאחרונה, לא יכולים ואסור שיתבצעו דווקא בעת המשבר הכספי הקשה ביותר שהקעמפפער שקוע בו. המשבר הינו תוצאה של הניהול הלקוי הקודם של הקעמפפער, ויש סיכוי, סיכוי טוב, שבטאוננו ייחלץ מהמשבר בכבוד ובהצלחה. אולם כדי שיוכל להתחזק, צריך להמתין עם שינויים קיצוניים עד שיתבהר מצב העניינים. לפיכך אינני רואה את הנחיצות בהחלטות הללו, ולא את הנחיצות להיחפז בביצוען.
בקשר לשאלת התקציב, הרי שגם בהחרפתה אשמים אותו משבר, והסיבות לשעבר שהביאו למשבר. שאלה עדינה זו הייתה יכולה להיפתר בדרך הטובה ביותר בין המינהלה למערכת, מפני שדווקא עתה שוררים יחסי ידידות טובים ביותר ביניהן.
בברכת פועלי-ציון,
ב. בורוכוב".
הערות שוליים עריכה
- ^ מתתיהו מינץ, אגרות בר בורוכוב 1897–1917, תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, הוצאת עם עובד, תשמ"ט-1989, מכתב 1917.2, עמוד 666
- ^ בטאון פועלי ציון 'דער אידישער קעמפפער' ('הלוחם היהודי'), ניו יורק
- ^ בר בורוכוב קיבל על עצמו את האחריות עוד בחודש ספטמבר 1916. רשמית אושר תפקידו בוועידה בבוסטון באוקטובר 1916. הוועידה המליצה על צוות של שלושה: בורוכוב, נחמן סירקין וברוך צוקרמן. סירקין היה אדם מפוזר מטבעו ולא יכול להתמיד בעבודת עריכה קשה ויומיומית, ואילו צוקרמן לא התכוון וגם לא ידע לעסוק בתפקיד כזה, אלא ראה את עצמו ממונה מטעם המפלגה על העיתון. כפועל יוצא מכך, שימש בורוכוב עורך יחיד. מתנגדי בורוכוב – הרש אהרנרייך, צוקרמן ואלכסנדר חשין – רצו לבטל מצב זה, וחתרו להקמת צוות חדש, כך שבורוכוב לא יהיה עורך יחיד. בורוכוב, וסירקין שתמך בו, לא הופיעו לדיוני הוועד המרכזי בנדון. ב-17 בינואר 1917 התקבלה המלצה של אהרנרייך. בורוכוב התנגד וטען בעד שמירה על המצב הקיים. הדיון כולו נדחה למועצת המפלגה ב-25–26 במרץ, ושם נבחר צוות חדש של בורוכוב, יואל אנטין ודוד פינסקי, כשהאחרון שימש עורך ראשי
- ^ טענה זו נכונה