אגרא דפרקא ח

צוה רבינו הקדוש את בנו זרוק מרה בתלמידים (כתובות קג, ב). ושמעתי מאת כבוד אדמ"ו הרב הקדוש מה"ר מנחם מענדל זצוק"ל, שעיקר קיבול הלבנה מאור החמה הוא בריחקות כנודע, וכל מה שמתרחקת ביותר תקבל יותר מאורה, וכל מה שמתקרבת ביותר אל המשפיע יכהה מאורה, כן הוא בדמיון קבלת התלמיד מהרב, ע"י שיתנהג עם רבו בריחקות בחינת היראה יקבל ממנו יותר, ומחויב לקבל מוראו ביותר ויקבל יותר.

ובדמיון הזה אמר כבוד אדמ"ו הרב מו"ה יעקב יצחק זצוק"ל (עה"פ שמות טו כג) ולא יכלו לשתות מים (דאורייתא) ממרה (רצ"ל משרה דאורייתא היינו הצדיק שהוא מרא דאורייתא) כי מרים הם, רצ"ל שהם עצמם שרים בעיניהם ואינם בטלים לנגד הרב, הבן.

ויציבא מלתא דנא בדברי הזהר פ' יתרו דף ס"ט (ע"א) וז"ל בגין דמלה דלעילא בין דקדושה בין דסטרא אחרא, לא יכיל בר נש לאמשכא רוחא דלעילא לתתא ולמיקרב גביה אלא בדחילו, דיכוין ליביה ורעותיה בדחילו ותבירו דלבא, וכדין ימשיך לתתא רוחא דלעילא ורעותא דאיצטריך וכו', כל שכן אינון מילין עילאין דאיצטריך דחילו ואימתא ורעותא יתיר עכ"ל. הרי מבואר לפניך שאי אפשר לקבל ולהמשיך איזה הארה כי אם ביראה.

וזה יש לפרש תשובת משה ליתרו (שמות יח, טז) כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי וכו', דלכאורה יקשה מה תשובה הוא זה, וכי לא ראה יתרו שבאים אליו אל המשפט, הרי בודאי שמע הטענות, רק על כרחך הוקשה בעיניו למה הוא עושה הדבר הזה בעצמו, וא"כ לא השיב משה כלום ע"ז, ולפי הנ"ל יונח דמרע"ה השיב כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי וכו', והנה בשעת המשפט אימתי תפול עליהם, כי הנשפטים אימת הדיין עליהם שיוציא בלעם מפיהם ויענישם כאוולתם, הנה אז והודעתי את חוקי האלקים וכו', כי בשעת המורא והאימה יש מקום מוכן לקבל ממני המצות והתורה, ע"כ הנני מוכרח לעשות הדבר בעצמי ולא ע"י שליח. נ"ל.