אגדת בראשית/לה

נביאים.

[א] והמלך דוד זקן (מ"א א א). זש"ה אין אדם שליט ברוח וגו' (קהלת ח ח), אין אדם בעולם שבא למות ואומר הריני סותם פי ואין הרוח יוצא, או אזנו או נחירו, אינו יכול, שאינו יודע מהיכן הוא יוצא, אלא כשבא קיצו פורח ויוצא לו, לכך נאמר אין אדם שליט ברוח אלא וישוב העפר וגו' (שם יב ז). אמר ר' סימון אל תאמר כן, אלא והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה (שם שם), אם כשם שנתנה היא זכה וטהורה וקדושה, לכך והרוח תשוב. וכן אביגיל אומרת לדוד והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים (ש"א כה כט), מפני שהיה דוד צדיק נאמר עליו כך, איזה הוא הצרור הזה של חיים, כביכול וה' אלהים אמת הוא אלהים חיים ומלך עולם (ירמיה י י). ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע (ש"א כה כט), מפזרה בארבע רוחות העולם, ושוב באה בכף הקלע, והמלאכים מפזרין אותה, ושוב חוזרת, ואלו הן נפשות של רשעים, לכך נאמר ואת נפש אויביך וגומר אין אדם שליט וגומר, ואין שלטון ביום המות שאפילו אדם גדול או מלך או שר גדול, כשהוא מת אינו מת וכבודו עמו, שנאמר כי לא במותו יקח הכל לא ירד אחריו כבודו (תהלים מט יח), וכל זמן שהיה דוד הצדיק קיים, היה נקרא מלך והמלך דוד זקן (מ"א א א). והיו קורין לו אדני המלך, וחכם ומלאך, שכן האשה התקועית אומרת לו ואדוני חכם כחכמת מלאך האלהים (ש"ב יד כ), וכן יונתן בן אביתר הכהן אומר לאדוניהו אבל אדונינו המלך דוד המליך את שלמה (מ"א א מג), וכן בת שבע אומרת יחי אדני המלך דוד לעולם (שם שם לא), וכן נתן הנביא אומר לו אדני המלך אתה אמרת אדוניהו וגומר (שם שם כד), הרי כמה כבוד וגדולה והדר היה לדוד, וכשהגיע זמנו למות, אין כתיב שם לא מלך ולא אדני ולא חכם ולא מלאך, אלא שמו בלבד, שנאמר ודוד זקן ושבע ימים (דה"א כג א). וישכב דוד (מ"א ב י), ויקרבו ימי דוד למות (שם שם א). לכך אמר שלמה אין שלטון ביום המות. ואין משלחת במלחמה (קהלת ח ח), לא כמלכי בשר ודם. א"ר אחא בשם ר' סימון כשהמלך מבקש לגיון שר הצבא בא ליטול את הלגיון, והן נותנן לו כסף וזהב הרבה, והוא נוטל מהן ואינו משלחן, אלא משלח אחרים תחתיהם, אין במות כך ואין משלחת במלחמה ולא ימלט רשע את בעליו (קהלת ח ח). איש בעונו ימות (ירמיהו לא כט), ואם תאמר הרי הצדיקים עושין כמה צדקות ומתים, אלא לא דומה לא יועיל הון ביום עברה וצדקה תציל ממות (משלי יא ד), ואינו מת מי שהוא עושה צדקה, אלא חי לעולם, אינו אומר כן אלא וצדקה תציל ממות, אע"פ שהצדיקים מתים בעולם הזה, אלא לעתיד לבוא הם חיים לעולם ולעולמי עולמים, אבל הרשעים בעולם הזה ובעולם הבא הן מתים, שנאמר לא ימלט רשע וגו', ומשהוא דנן מחזירן לשאול, שנאמר ישובו רשעים לשאולה וגו' (תהלים ט יח). אבל הצדיקים עליהם נאמר והיה לי אמר ה' צבאות ליום אשר אני עושה סגלה וחמלתי עליהם וגו' (מלאכי ג יז), אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע אל תשליכני לעת זקנה וגומר (תהלים עא א). כשהייתי נער הייתי יוצא למלחמה ונותן נפשי על בניך, ועכשיו שהזקנתי אין בי עוד כח, והן אומרים עד מתי הזקן זה חי. שנאמר אויבי יאמרו רע לי מתי ימות ואבד שמו (תהלים מא ו), בבקשה ממך גם עד זקנה ושיבה אלהים אל תעזבני (תהלים עא יח), אמר לו הקב"ה וכך אני עושה עד זקנה אני הוא ועד שיבה וגו' (ישעי' מו ד).

[ב] ד"א והמלך דוד זקן. זש"ה מלך יושב על כסא דין מזרה בעיניו כל רע (משלי כ ח). בוא וראה כשהרשעים מתגדלין בעולם חיה רעה באה לעולם, וכשהצדיקים מתגדלין בעולם הכל ששין ושמחין, כשהומלך דוד היו הכל אומר' והמל"ך, (פי' וה לשון שמחה הוא ומלת והמלך דריש כשתי תיבות וה מלך דוד), כשהומלך צדקיהו היו הכל אומר' וי וימלך [מלך] צדקיהו בן יאשיהו (ירמיה לז א), עליהם הכתוב אומר ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע וגו' (מלאכי ג יח).