כתובים.

עריכה

[א] לדוד מזמור נאום ה' לאדוני שב לימיני (תהלים קי א). זש"ה אך צדיקים יודו לשמך [ישבו ישרים את פניך] (שם קמ יד). יתברך שמו של הקב"ה, האיך הוא מחבב את ישראל שאינו דן אותן עד שמושיב את אבותם אצלם, שנאמר ישבו ישרים את פניך (שם שם), שאין מידותיו כמדת בשר ודם, ב"ו =בשר ודם= שמוליך את בנו לבית הספר והסופר עומד ומבקש להכות את בנו מפני שברח, וכל זמן שאביו עומד שם, אינו מכה אותו בפניו, כדי שלא יבקש עליו, אבל משילך לו בא ומכה אותו, אבל הקב"ה אינו כן, אלא כשיבקש לדון את ישראל על מה שחטאו, הוא מושיב את אבותם אצלן, כדי שבשבילם יתמלא עליהם רחמים, שנאמר ויחן ה' אותם [ירחמם ויפן אליהם] (מ"ב יג כג). בזכות מי, למען בריתו וגו' (שם שם), וכן משה אומר לא ירפך ולא ישחיתך (דברים ד לא), לא ירד לבור שחת, בזכות מי, ולא ישכח את ברית אבותיך (שם שם), לכך נאמר שב לימיני. וכן את מוצא בימי דוד כשמנה את ישראל, הלך המלאך להשחיתן, שנאמר וישלח האלהים מלאך לירושלים להשחיתה וגו' (דה"א כא טו), מיד הלך לו המלאך וישב לו בהר המוריה, ואמר לפניו רבש"ע זכור מה שהתנית ברית עם מי שהעלה את בנו על ההר הזה, שנאמר ויקרא אברהם שם המקום [ההוא ה' יראה] (בראשית כב יד). הה"ד (ובהשחית) [וכהשחית] ראה ה' וינחם על הרעה (דה"א כא טו), מה ראה, ראה מה שאמר לאברהם (ה') [אלהים] יראה (בראשית כב ח) [כיון שראה אותו מקום מיד וינחם ה', כענין שנאמר] וינחם ה' על הרעה, וכן דוד אומר כי זכר את דבר קדשו וגו' ויוצא עמו בששון ברנה את בחיריו (תהלים קה מג ומד).