אגדת בראשית/כה

תורה.

[א] ויסע משם אברהם (בראשית כ א). זש"ה ואולם הר נופל יבול וצור יעתק ממקומו (איוב יד יח), מה כתיב למעלה השמש יצא על הארץ וגו', וה' המטיר וגו', ויהפך וגו' (בראשית יט כג כד וכה). אמר אברהם לא ישבתי נגד סדום וחברותיה, אלא שאהא מקבל העוברים ושבים, מפני שסדום ועמורה לא היו זוכין לעניים, שנאמר ויד עני ואביון לא החזיקה (יחזקאל טז מט), וכתיב ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד (בראשית יג יג) רעים זה לזה. וחטאים בגלוי עריות. לה' בע"א. מאד בשפיכות דמים, לפיכך ישב אברהם כנגדה שיהא מקבל את העוברים ואת השבים, כיון שהפכן הקב"ה בעונותיהם, אמר אברהם ומה אהי' יושב כאן, אין עוד לזכות כאן אלא הריני הולך למקום אחר, שנאמר ואולם הר נופל יובל (איוב יד יח), ואין הר אלא סדום, שנאמר המעתיק הרים ולא ידעו אשר הפכם באפו (שם ט ה). וצור יעתק ממקומו (איוב יד יח), זה אברהם, שנאמר הביטו אל צור חצבתם (ישעי' נא א), לכך נאמר ויסע משם אברהם.

[ב] ד"א ויסע משם אברהם. זש"ה לא ישבתי עם מתי שוא ועם נעלמים לא אבוא (תהלים כו ד). עם מתי שוה אלו אנשי סדום וחברותיה, ועם נעלמים לא אבוא, זה לוט ובנותיו, מה כתיב למעלה אל תביט אחריך (בראשית יט יז). לא כשם שאתה תולה עיניך בזונות, שנאמר כי בעד אשה זונה וגו' (משלי ו כו). אמר להן מה אעשה, אמרו לו לך אצל אברהם, שנאמר ההרה המלט וגו' (בראשית יט יז), זה אברהם שנקרא הר, שנאמר שמעו הרים (מיכה ו ב), אמר לו אברהם צדיק גמור הוא ואיני יכול לילך אצלו, שנאמר ואנכי לא אוכל וגו' (בראשית יט יט), למה, שכל זמן שהיתה סדום ועמורה, הייתי יושב בתוכה ונראה ביניהן צדיק, והיה הקב"ה מסתכל במעשי ובמעשיהם והייתי נראה צדיק מהן, אבל עכשיו אם אלך אצל אברהם, הוא צדיק שלם, ואם יסתכל הקב"ה במעשיו ובמעשי, אם נמצאתי רשע בעיניו הוא עוקרני, לפיכך ואנכי לא אוכל וגו'. אלא הנה העיר הזאת וגו' (בראשית יט כ). כל הדברים הללו היה עושה כדי שילך למערה לעסוק בעריות. שנאמר ויעל לוט וגו' ותאמר הבכירה וגו' (שם שם ל ולא). ומתחילה כשהיה עם אברהם היה מתאוה לזנות כשאמר לו אברהם אל נא תהי מריבה ביני וגו'. הפרד נא וגו' (שם יג ח וט). מיד וישא לוט את עיניו וגו' (שם שם י) אין וישא אלא שנתאוה לזנות, שנאמר ותשא אשת אדוניו וגו' (שם לט ז). וירא את כל ככר וגו' (שם יג י), כי בעד אשה זונה עד ככר לחם (משלי ו כו). כי כלה משקה (בראשית יג י). ותשקין וגו' (שם יט לג), שמתחילה היה מתאוה לזנות, לפיכך אמר אברהם הפרד נא מעלי וגו', והיה לוט סבר שחוטא ואין אדם יודע. אמר ר' ברכי' אמר הקב"ה ללוט מה את סבור שאת חוטא ואין אדם יודע חייך יהו קורין בכל שנה ושנה ותהרין שתי וגו' (בראשית יט לו), וכן שלמה אמר לתאוה יבקש נפרד בכל תושיה יתגלע (משלי יח א), כיון שראה אברהם אמר מה אני מבקש מאלו, מיד ויסע [משם] אברהם (בראשית כ א), לכך נאמר ועם נעלמים לא אבוא (תהלים כו ד), ואלו הי' הקב"ה דן כמעשיהם, היו בנות לוט ראויות לישרף באש, אלא אין הקב"ה דן אלא לפי מחשבות, שחשבו ואמרו אבינו זקן ואיש אין בארץ לבא עלינו (בראשית יט לא), משל לכהן שהי' לו שדה, זרעה אריס ולא עשתה השדה, כיון שבקש בעל השדה זרעו ולא מצא, מה עשה האריס, הלך וזרע תרומה, ועשתה השדה, בא להכניס לאוצר, א"ל הכהן זרע לא הי' לנו, ואלו מניין, א"ל ראיתי שאין זרע לזרוע, ונטלתי תרומה וזרעתי וקצרתי, א"ל הכהן מה עשית, מפני שראית שאין זרע עשית הדבר הזה, אלא לא תכניסם לאוצר, כך ראו בנות לוט שאין אדם באותן המקומות, ולא עוד אלא שהי' סבורות שאין בריה בעולם, שאמרו נהפך העולם כשם שנהפכה סדום וחברותי', שנאמר ואיש אין בארץ וגו', לכה נשקה וגו', זרעו זרע תרומה, אמר הקב"ה אלו כמעשיכן הייתי דן, הייתם חייבין שריפה, אלא שנתכוונתם לבנין העולם, אלא לא תכניסם לאוצר, לא יבוא עמוני וגו' (דברים כג ד) (תימה הא כתיב על דבר אשר לא קדמו אתכם) (שם שם ה), מיד אמר אברהם ועם נעלמים לא אבוא, אין לי עסק עמהם, עם מי שכתוב בהם לא יבוא עמוני ומואבי. סליק.