אגדת בראשית/כג

נביאים.

[א] ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע (מלאכי ג יח), זש"ה וראיתם ושש לבכם וגו' (ישעי' סו יד). מה יש לו ללב לראות ולשמוח, רואין הטוב שמתוקן להם לצדיקים ושמחים, שנאמר וראיתם וגו' (שם שם), מה שכתיב עין לא ראתה וגו' (שם סד ג), אותה שעה וראיתם ושש לבכם. ד"א וראיתם רואין לרשעים נידונין בגיהנם ושמחים שאינן עמהם, שנאמר ויצאו וראו בפגרי וגו' (שם סו כד), אותה שעה וראיתם ושש לבכם. ד"א רואין את המשיח נצמח משערי רומי, והן שמחין, שכך דניאל אומר וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתי הוה (דניאל ז יג), אותה שעה וראיתם ושש לבכם.

[ב] ד"א וראיתם ושש לבכם. מה יש לנו לראות ולשמוח, אלא לפי שבעולם הזה בעונותינו אין לנו לא נביא ולא רוח הקודש, שנאמר אותותינו לא ראינו אין עוד נביא וגו' (תהלים עד ט). ולא עוד אלא אף השכינה, שנאמר כי אם עונותיכם היו מבדילים [בינכם לבין אלהיכם] (ישעי' נט ב), אבל לעתיד לבא נגלה להם, שנאמר ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו (שם מ ה), והן רואין אותו, שנאמר כי עין בעין יראו וגו' (שם סו ט), לכך נאמר וראיתם.

[ג] ד"א וראיתם ושש לבכם לא היה צריך לומר אלא לבבכם. א"ר אחא לפי שלב אחד משתייר, והקב"ה עוקר לב יצר הרע, שנאמר והסירותי את לב האבן וגו' (יחזקאל יא יט), ומניח להם יצר הטוב, שנאמר ונתתי לכם לב בשר (שם שם), והוא שמח, יצר טוב שאין לו אנטידיקוס (פי' בר פלוגתיה), לכך נאמר וראיתם ושש לבכם.

[ד] ד"א וראיתם כיון שרואין את השכינה הן ששין ושמחין וגופן מתגדל ופרין ורבין, שנאמר ועצמותיכם כדשא תפרחנה (ישעי' סו יד). ד"א עצמותיכם כדשא תפרחנה. זש"ה הלא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם ה' בורא קצות הארץ לא ייעף ולא ייגע וגו' (שם מ כח), אין לפני הקב"ה יגיעה, אלא בדיבור ברא הב"ה את העולם הזה, ובדיבור הוא עתיד לחדש אותו לעולם הבא. כתיב ויאמר אלהים תדשא הארץ וגו' (בראשית א יא), מיד תוצא הארץ (שם שם יב), אף לעתיד לבא הקב"ה אומר דבר ומיד הכל נעשין, לכך נאמר ועצמותיכם כדשא תפרחנה ונודעה יד ה' את עבדיו וזעם את אויביו (ישעי' סו יד), משל לזונין שאמרו לחיטים, אנו יפין מכם, שעליכם ועלינו המטר יורד, והשמש זורח על שנינו, אמר להן החיטים לא מה שאתם אומרים ולא מה שאנו אומרים, אלא המזרה בא ומפריש אותנו לאוצר, ולכם לעופות לאכילה, כך א"ה וישראל מעורבין כאחת בעולם, שנאמר ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם וגו' (תהלים קו לה), וא"ה אומרים לישראל אנו יפין מכם שעלינו ועליכם השמש זורח, אמרו להם ישראל לא מה שאתם אומרים ולא מה שאנו אומרים, אלא הרי יום בא ואתם יודעין שמכניס את הצדיקים בג"ע ורשעים בגיהנם, שנאמר ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם (דניאל יב ב), לכך נאמר ונודעה יד ה' וגו' (ישעי' שם). אותה שעה ושבתם וראיתם.

[ה] ד"א ושבתם וראיתם. זש"ה הכל כאשר לכל [מקרה אחד לצדיק ולרשע וגו'] (קהלת ט ב), אבל לעתיד לבא מפריש בין אלו לאלו, משל למלך שנכנס למדינה ונכנסו עמו דוכסין ואפרכין, כולם נכנסין עמו, וקוסטריא (פי' שר בית הסוהר) נכנס אחריו, אע"פ שכלם נכנסים בשער אחד, אלא משנכנסין הפריש ביניהן, כיצד המלך בפלטין שלו ודוכסין בפלטריות, ושרי צבאות בבתיהם, וקוסטריא בפילקי (פי' בית האסורים), כך העולם הזה, כולם נכנסין בשער אחד, הצדיקים והרשעים כאחת, מקרה אחד לצדיק ולרשע (קהלת שם). אבל לעתיד לבוא הצדיקים בגן עדן, שנאמר זה השער לה' צדיקים יבואו בו (תהלים קיח כ), וכן דוד אומר אתהלך לפני ה' בארצות החיים (שם קטז ט), זו גן עדן. כביכול הקב"ה מטייל עמכם, שנאמר והתהלכתי בתוככם (ויקרא כו יב), אבל הרשעים ניתנין בגיהנם, שנאמר כל חושך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נופח (איוב כ כו). אותה שעה וראיתם בין צדיק לרשע (מלאכי ג יח).