כתובים.

עריכה

[א] לדוד מזמור נאום ה' לאדוני [שב לימיני] (תהלים קי א). זש"ה קורא ממזרח עיט וגו' (ישעי' מו יא), יתברך שמו של הקב"ה האיך הוא מחבב את הצדיקים ומגדלם, האיך גדל אברהם שעשאו סנקלטיקוס (פי' יועץ) שלו, שיהא נוטל בו עצה, שנאמר קורא ממזרח [מארץ מרחק איש עצתי] (ישעי' שם), אמר לו בוא ושב לימיני, שתהא בעל עצתי, למה שאת נאמן, שכתבתי עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי (תהלים קא ו), ושב לימיני, ואפשר שהקב"ה נוטל עצה מבשר ודם, כתיב (כי) עצת ה' לעולם תעמוד וגו' (שם לג יא), וכן גדול העצה וגו' (ירמי' לב יט). כל העולם כולו ברא ולא נטל עצה, שנאמר מי מדד בשעלו וגו' (ישעי' מ יב), ומה כתיב מי תכן את רוח ה' וגו' (שם שם יג), כל העולם כולו בראתי, (ואת מי נועץ ואבינהו וגו') [את מי נועץ ויבינהו וגו'] (שם שם יד), ממי נטלתי עצה, אבל אברהם אני קורא אותו איש עצתי, למה, בנוהג שבעולם מלך בשר ודם שנתן מתנה לאוהביו, אם יחזור בו המלך וישרוף אותה שדה חוץ מדעתו של אוהבו, אינו אומר אין המלך נאמן, אלא מכזב שנתן לי מתנה וחזר בו ושרפה ולא הייתי יודע, כך אמר הקב"ה אני נתתי את הארץ מתנה לאברהם, שנאמר קום והתהלך בארץ וגו' (בראשית יג ז), ואם מבקש אני להפוך חמשת הכרכים ואיני נוטל עצה מאברהם, עכשיו אומר חזר בו במתנה שנתן לי, אלא הריני נוטל עצה הימנו, שנאמר וה' אמר המכסה אני מאברהם וגו' (בראשית יח יז), לפיכך הושיבו לימינו שיהא נוטל בו עצה, שנאמר נאום ה' לאדוני [שב לימיני] (תהלים קי א).