אגדת בראשית/יג

תורה.

[א] אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמור (בראשית טו א). זש"ה יצפון לישרים תושיה (משלי ב ז). עד שלא נברא העולם צפן הקב"ה את התורה עד שיעמוד אברהם ויטול אותה, שנאמר עקב אשר שמע [אברהם בקולי] (בראשית כו ה), מלמד שקיים אברהם אבינו את כל המצות ואת כל התורות, שנאמר ותורותי (שם שם). ארשב"נ משום ר' יונתן אף עירובי תבשילין קיים אברהם, שנאמר עקב אשר וגו', לכך אמר שלמה יצפון לישרים תושיה. א"ל הקב"ה אברהם אתה עסקת בתורה, חייך שאני מגן לך, כשם שאדם אוחז את המגן זה ואפי' זורקין בו חצים או אבנים המגן מקבל, כך אני נעשה לך מגן, ולא לעצמך, אלא אף בניך אם יהיו עוסקין בתורה, כשם שאתה עסקת כך אני נעשה להם כמגן, שנאמר אמרת ה' צרופה מגן הוא [לכל החוסים בו] (ש"ב כב לא), לכך נאמר יצפון לישרים תושיה.

[ב] ד"א אחר הדברים האלה. זש"ה רשע עושה פעולת שקר וזורע צדקה שכר אמת (משלי יא יח). אברהם שזרע צדקה והי' מאכיל את העוברים ואת השבים, שנאמר ויטע אשל וגו' (בראשית כא לג), א"ל הקב"ה חייך שכר אמת יש לך אל תירא אברם [וגו' שכרך הרבה מאד] (בראשית טו א). רשע עושה פעולת שקר (משלי שם). זה נמרוד הרשע שהי' עושה צלמים ומטעה את הבריות, שנמשלה ע"ז בשקר, שנאמר כי שקר נסכו ולא רוח בם (ירמי' י יד), לכך נאמר רשע עושה פעולת שקר. אבל אברהם זורע צדקה שכר אמת (משלי שם).

[ג] ד"א אחר הדברים האלה, מה כתיב למעלה מן הענין וישמע אברהם [כי נשבה אחיו] (בראשית יד יד), וכי אחיו היה לוט, אלא שבחו של אברהם, אחר כל אותה המריבה שעשו, שנאמר ויהי ריב וגו' (שם יג ז), ולא נזכר אברהם ואח"כ קוראו אחי, שנאמר כי אנשים אחים אנחנו (שם שם ח). וירק את חניכיו (שם יד יד). מכאן אתה למד שנטל אברהם כסף וזהב וחיפה אותן, ואמר להם, למלחמה אנו יוצאין להציל לוט אנו הולכין, לא תתנו עיניכם בממון, אם בשביל כסף וזהב אתם יוצאים, הרי כמה לפניכם, שנאמר וירק את חניכיו, ואין וירק אלא שחיפה אותן כסף וזהב, שנאמר כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ (תהלים סח יד). ד"א וירק שהריקן ברברים שכתוב בתורה מי האיש הירא ורך הלבב וגו' (דברים כ ח), וכן עשה אברהם, א"ל למלחמה אתם יוצאים, מי שיש בידו עבירות ומתירא מן מעשיו לא יצא עמנו, כיון ששמעו כך כל אותן האנשים מי שידע בלבו שחטא לא יצא וחזרו להן כולן ולא נשתייר עם אברהם אלא אליעזר בלבד שהיה כשר, אמר הב"ה לאברהם הוא ילך עמך שאני נותן בו כח של שלש מאות ושמונה עשר, וכאילו שאף הן יוצאין עמך, וכן את מוצא אליעזר בגימט' שלש מאות ושמונה עשר. וירדוף עד דן (בראשית יד יד), מה ראה לרדוף עד דן, מיכאן אמרו רבותינו שני דברים מכין לפניהם ולאחריהם, ע"א ושביעית הנוטע ערב שביעית חייב ומוצאי שביעית חייב. כך ע"א מכה לפניה ולאחריה, והאיך לפניה, עד עכשיו שעתיד ירבעם בן נבט שמעמיד ע"א בדן, שנאמר וישם את האחד בבית אל [ואת האחד נתן בדן] (מ"א יב כט), וכבר הגיע אברהם עד אותו מקום ולא רדף עוד, שנאמר וירדוף עד דן וירדפם עד חובה (בראשית יד טו). שדנן וחייבן, ויחלק עליהם לילה (שם שם). הקב"ה. בשביל אברהם, שנאמר ויהי בחצי הלילה וה' הכה וגו' (שמות יב כט). וישב את כל הרכוש וגו' (בראשית יד טז) מיד ויצא מלך סדום וגו'. כיון שראה את אברהם יוצא לרדוף היה משחק עליו, שנאמר כל רואי ילעיגו לי וגו' (תהלים כב ח), והיה זה יצא לרדוף ששה עשר מלכים ולגיונותיהן, כיון שחזר בשלום ירדפם יעבור שלום (ישעי' מא ג). ויצא מלך סדום לקראתו וגו', אמר לו בבקשה ממך תן לי הנפש וגו' (בראשית יד כא), מיד נשבע לו אברהם, שנאמר הרימותי ידי וגו' (שם שם כב), ואין הרימותי אלא שבועה, שנאמר וירם ימינו ושמאלו אל השמים [וישבע בחי העולם] (דניאל יב ז). אם מחוט וגו' (בראשית יד כב), למה שהקב"ה הבטיחני שהוא מעשרני, שנאמר ואברכה מברכך וגו' (בראשית יב ג), ואני אטול משלך שתאמ' אני העשרתיך אם מחוט וגו', אמר לו הקב"ה אתה אמרת אם מחוט, אני נותן לבניך חוט של צדקה שיהא מקיפן, כשם ששנו חכמים. ד"א אני נותן לבניך מצות ציצית שהיא של חוט, שנאמר ועשו להם ציצית (במדבר טו לח). אתה אמרת עד שרוך נעל, אני נותן לבניך מצות חליצה, שנאמר וחלצה נעלו (דברים כה ט), ד"א אני נותן לבניך בזכות כך מצות הפסח, שנאמר וככה תאכלו אותו וגו' נעליכם ברגליכם (שמות יב יא). ד"א אתה אמרת אם מחוט, אני משבח לבניך בחוט, שנאמר כחוט השני וגו' (שה"ש ד ג). ד"א בזכות כך אני פורע משונאיהם, שנאמר על אדום אשליך נעלי (תהלים ס י). ד"א אתה אמרת עד שרוך נעל, אני משבח לבניך במנעליהם, שנא' מה יפו פעמיך בנעלים (שה"ש ז ב), אתה מאסת שכרו של בשר ודם, ראה שכר שמתוקן לך לפני, שנאמר שכרך הרבה מאד (בראשית טו א).