אגדת בראשית/ח

נביאים

[א] זעף ה' אשא כי חטאתי לו (מיכה ז ט). זש"ה נהם ככפיר זעף מלך וגו' (משלי יט יב), כשם שהארי נוהם אז החיות מרתתין, כך הקב"ה ארי', שנאמר אריה שאג [מי לא יירא ה' דבר מי לא ינבא] (עמוס ג ח), בוא וראה, מה האומה הזו קשה, בשעה שאמר לו הקב"ה למשה ושלחתי לפניך מלאך [וגרשתי וגו'] (שמות לג ב), אמר לפניו רבונו של עולם מלאך אתה משלח לכל אומות הללו, אם אין פניך הולכים (שם שם טו), אמר לו הקב"ה חייך אם לא מלאך, אימתי אני משלח, ואני מכלה אותן, שנאמר את אימתי וגו' (שם כג כז). ד"א נהם ככפיר. על א"ה אבל על ישראל וכטל על עשב רצונו (משלי יט יב), וכשם שהטל [מביא] חיים לעולם, כך הקב"ה בא כטל לישראל, שנאמר אהיה כטל לישראל (הושע יד ו), אפילו כשהוא כועס הוא עליהם כטל, שנאמר וכטל על עשב רצונו. אמרו לו ישראל לכך אנו יכולין לעמוד, שאת נעשה לנו כטל, שנאמר והיה שארית יעקב [בקרב עמים רבים כטל מאת ה'] (מיכה ה ו).

[ב] ד"א זעף ה' אשא. זש"ה כי בושתי לשאול מן המלך חיל ופרשים וגו' (עזרא ח כב), אמרו אומות העולם לישראל אתם אומרים זעף ה' אשא, והא כתיב לפני זעמו מי יעמוד וגו' (נחום א ו), מי יוכל לעמוד בזעפו, בשלוחיו אין אדם יכול לעמוד, ובזעפו אתם יכולין לעמוד. הים שלוחו שמא עמדו כנגדו דורו של אנוש, דכתיב הקורא למי הים וישפכם וגו' (עמוס ה ח). המבול שלוחו לא נצח לדור המבול, וימח את כל היקום וגו' (בראשית ז כג). אש וגפרית שלוחיו לא נצחו לסדומיים, שנא' וה' המטיר על סדום [ועל עמורה גפרית ואש] (בראשית יט כד). הארבה שלוחו שמא יכול פרעה לעמוד בו, שנאמר ויעל הארבה וגו' (שמות י יד). הכוכבים שלוחיו שמא יכול סיסרא לעמוד כנגדן, שנאמר מן השמים נלחמו [הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא] (שופטים ה כ). מלאך שלוחו שמא יכול סנחריב לעמוד כנגדו, שנאמר ויצא מלאך ה' וגו' (מ"ב יט לה). ומה אם בשלוחיו אין אדם יכול לעמוד, ובזעפו אדם יכול לעמוד, ואתם אומרי' זעף ה' אשא, אמרו להם ישראל ולמה אין אנו יכולים לעמוד בזעפו ושלוחינו נצחו לשלוחו, והאיך, אלא הים שלוחו של הקב"ה, לא בקעו משה ועברו ישראל ביבשה, שנאמר ובני ישראל הלכו ביבשה וגו' (שמות יד כט). וכן הים ראה וינס (תהלים קיד ג), הירדן שלוחו לא נעשה יבשה ליהושע, דכתיב ביבשה עבר ישראל את הירדן הזה וגו' (יהושע ד כב). המלאך שלוחו לא נצחו יעקב, שנאמר וישר אל מלאך [ויוכל] (הושע יב ה), חמה ולבנה שלוחיו לא שיתקן יהושע, דכתיב וידום השמש וירח עמד (יהושע י יג). מלאך שלוחו לא עצרו אהרן, שנאמר ויעמוד בין המתים וגו' (במדבר יז יג), כשם ששלוחינו נצח לשלוחו. כך אף זעפו נצח, שנא' פנחס בן אלעזר [בן אהרן הכהן השיב את חמתי] (במדבר כה יא), לכך נאמר זעף ה' אשא. ולמה אנו יכולים לעמוד בזעפו, מפני שבא עלינו ברחמים, שנאמר זעף ה' אשא, וכתיב ה' אל רחום וחנון וגו' (שמות לד ו). הים לא עמד מגערתו, שנאמר גוער בים ויבשהו (נחום א ד), וכן בימי יונה זעף בו ועמד בו, שנאמר ויעמוד הים מזעפו (יונה א טו), ואני מפני שבא עלי ברחמים יכולה אני לקבל כעסו, לכך נאמר זעף ה' אשא.

[ג] ד"א זעף ה' אשא. משל לגבור שהוא נוגע באדם מן סטירה (כמו סטרו נותן לו ד' מאות זוז והוא הכאה ביד על הלחי) אחת, ומן מרתיק (פויס"ט תרגו' ירושלמי באבן או באגרוף מרתק) א' מיד הורגו, ונכנס לביתו ומכה לאשתו מסטירא אחת והיא עומדת, אמרו לה שכינותיה קשה כוחך כל האתליטין (חיילות) וכל הגבורין מתים מן מרתיק אחד, ומן סטירא אחת, כמה את לוקה ממנו, ואנת יכולה לעמוד, אמרה להן אותן שמכה אותן בחמתו ובכל כוחו הוא מכה אותן, אבל לי כשמכה אותי לפי כוחי הוא מכה אותי, לפיכך אני יכולה לעמוד, כך אמר הקב"ה כי אני ה' לא שניתי וגו' (מלאכי ג ו), לא הכיתי לאומה ושניתי לה כמו דורו של אנוש, דכתיב הקורא למי הים וגו' (עמוס ה ח), דור המבול וימח את כל היקום וגו' (בראשית ז כג). דור הפלגה ויפץ ה' אותם וגו' (שם יא ח), סדומיים דכתיב בחלמיש שלח ידו וגו' (איוב כח ט), המצרים דכתיב וישובו המים ויכסו וגו' (שמות יד כח), סיסרא כן יאבדו וגו' (שופטים ה לא), הופך ומתהפך, דכתיב מקול המון נדדו עמים וגו' (ישעי' לג ג) אבל אתם ואתם בני יעקב לא כליתם (מלאכי ג ו), שנאמר אך בי ישוב וגו' (איכה ג ג), הופך ומתהפך בהן בכל שעה ושעה, שנאמר רק אתכם ידעתי וגו' (עמוס ג ב), אמר הקב"ה קשה כח של ישראל שחיצי כלין ואתם לא כליתם, דכתיב אספה עלימו רעות (דברים לב כג) [חצי אכלה בהם] חיצי כלו ואתם לא כליתים, לפיכך הוא אומר זעף ה' אשא.

[ד] ד"א זעף ה' אשא. א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן איש הבירה אמרו ישראל לא"ה אומר אני לכם במה אנו מתנחמין, ולמה אנו יכולין לעמוד בזעפו, מפני שמכה אותנו וחוזר מיד, ובורא אותנו בריה חדשה, וכן ישעיה אומר מי נתן למשיסה יעקב וגו' (ישעי' מב כד), הרי כלו הרי נבזזו, אלא חוזר מיד ובוראם בריה חדשה, ומה כתיב אחריו ועתה כה אמר ה' בוראך יעקב וגו' (שם מג א), לפיכך אמרו ישראל בדבר זה אנו רואין ומתנחמין שבורא אותנו מיד, זה הוא שאמר ירמיה זאת אשיב אל לבי וגו' (איכה ג כא), ולמה חדשים לבקרים (שם שם כג), שהוא מחדשנו מיד, שנאמר ועתה כה אמר ה' בוראיך יעקב (ישעי' שם).