אגדות וסיפורי עם סיניים/הפאן-ניין-צינג והמון-טיין-סינג
תורגם על ידי עופר ולדמן, 19.10.2023.
הסיפור
עריכה
קונפוציוס עמל ללמד את האנשים מוסר במשך חודשים רבים ושכוחים. יום אחד אמר לעצמו:
"לימדתי שנים רבות, אנוח קצת." הוא חשב כמה ימים נוספים ואמר, "לאן אלך למצוא מנוחה?" אז הוא אמר לדזה לו, לין ין ולדזה גונג, תלמידיו וחסידיו: "חשבתי לנוח לשלושה חודשים ולבקר בהר דאי-סאן, אך איני רוצה ללכת לבדי. אשמח אם תבואו איתי. מהו המקום הטוב ביותר על ההר לדעתכם?"
"בצד הדרום מערבי, שם השמש זורחת בחמימות והרוח אינה נושבת בקרירות." ענה דזה גונג. וכך הלכו דזה לו, דזה גונג וין ין לחדריהם ותכננו את המסע.
לאחר עשרה ימים הלכו קונפוציוס ותלמידיו להר דאי-סאן כדי לנוח שלושה חודשים, אבל גם שם תלמידיו למדו, כי הם לקחו את הספרים שלהם איתם.
כשהלך קונפוציוס על הר דאי-סאן הוא אמר: "מה יפים וטובים יצירי הבורא[2], אפילו העצים, השיחים והפרחים הם מעבר להבנתו של האדם." אז הלך למקדש וראה את דמויותיהם של אנשים מכובדים, וכשראה את פניו של דאי-יי, הצדיק, אמר: "אתה אכן אדיר. אנו זוכרים ומכבדים אותך, ודורות העתידים לבוא יזכרו יכבדו אותך."[3]
כשהלך עוד חצי קילומטר, הוא התעייף והתיישב תחת עץ פאן-ניין-צינג[4], ובמהרה נרדם.
לפתע שמע רעש. הוא התעורר כי חשב שתלמידיו באו, אך משלא ראה איש, נשכב שוב לישון. אז שמע שוב את אותו רעש, וכשהביט למעלה ראה את עצי הפאן-ניין-צינג והמון-טיין-סינג מביטים זה על פניו של זה, אך הם לא היו שמחים. פניה של המון-טיין-סינג היו מכורכמים מכעס, והיא אמרה בזעם לפאן-ניין-צינג: "אם אני הייתי הבורא, לא הייתי נותנת לך לחיות. השנים חולפות זו אחר זו ואתה לא גדל. אתה אוכל הרבה ויש לך יותר אדמה ממני, ועדיין אתה לא צומח. מעולם לא שמעתי על משהו טוב שעשית מאז שנולדת, ואומרים שחיית פה חמש מאות שנים. הענפים שלך עקומים וקליפתך מחוספסת.
לא נעים אפילו להביט בך. נראה לך שלבני האדם אכפת ממך? לא, כי אין לא לא פרחים ולא פירות. אם מישהו יושב בצילך כאשר הרוח סוערת, נראה לי שהעלים החדים והמכוערים שלך ינשרו עליהם וידבקו אליהם.
מוזר שחוטב העצים לא חוטב אותך - אתה כזה חסר תועלת. אם אני הייתי הבורא, לא הייתי נותנת לשמש לזרוח עליך ולא הייתי נותנת לך גשם שתשתה. הייתי גורמת לרוח לנשוב חזק עד שהיית נופל ומת.
אתה רואה, פרחיי כה מתוקים והאנשים כולם אוהבים אותי. פעם אחת עברו כאן שתי נשים ואחת מהן אמרה 'מון-טיין-סינג, כמה הייתי רוצה לקח אותך איתי, את כה יפה, אך אני חוששת שלא תאהבי אותי. שלוש פעמים אספתי את פרחייך כדי לשזור בשיערי, אך לא הייתי זהירה, עברתי ליד שיח, וכשהוא רק נגע בהם עלי הכותרת הנהדרים שלהם נשרו. הךוואי שהייתי יכולה לקחת אותך לגינתי, ושהיית גדלה שם ופותחת את פרחייך היפים כל שלושה חודשים לעולמי עד.'
שמי הוא מון-טיין שינג, שפירושו 'פרחים בכל שלושה חודשים'. אם אתה לא מכיר משמעות אחרת שלו, אגלה לך.
כשאתה מסתכל על השמיים בלילות הקיץ, יודע כמה כוכבים יש שם? אפילו בן אדם אינו יכול לספור שמיים צלולים מלאים בכוכבים נוצצים. אני היא מון-טיין-סינג. 'מון' פירושו 'מלא', 'טיין' פירושו שמיים, ו'סינג' פירושו 'כוכבים'. 'שמיים מלאי כוכבים' זהו שמי. אני גדלה מהר מאוד. שבכל שלושה חודשים אני נושאת אלף אלפי פרחים. איני צריכה משרתים שידאגו לי, כי אני צומחת בכל מקום .אפילו התרנגולות והציפורים אוהבות אותי. הן באות אלי, אוכלות את הזרעים שלי ומשמינות.
אם הייתי הבורא, המון-טיין-סינג היו גדלות בכל מקום בעולם וממלאות את העולם במתיקותן, אבל אני רק רוצה להתרחק ממך. אני לא אוהבת אפילו לראות אותך, והנה אני חייבת לעמוד כאן תמיד לצידך. הענפים שלך קשים מדי, וכשנושבת הרוח הם מתקרבים אלי, פוגעים בי והורסים את פרחיי היפים. אני מתפללת לבורא עולם שיזמן לכאן חוטב עצים שיחטוב אותך עוד היום, רשע לא יוצלח שכמוך."
הפאן-ניין-צינג לא ענה, למרות שהוא הרכין את ראשו בבושה. הוא ידע היטב שהוא מכוער, שהעלים שלו חדים ושהקליפה שלו מחוספסת, אך הוא אמר לעצמו: "אני יודע בלבי שיום אחד מישהו יאהב גם אותי. כי הבורא יצר אותי והוא בוודאי עשה זאת מסיבה טובה. אתאזר בסבלנות ואחכה."
ובתוך שלושה חודשים באו ימי הקור והכל קפא. הנהרות עמדו דוממים, הפרחים לא נראו עוד והעצים והשיחים השירו את עליהם לקרקע. אך הפאן-ניין-צינג זקף את ראשו בגאווה, חייך באומץ, שמר על עליו והם נעשו יותר ויותר ירוקים. "הרוח הקרירה טובה לי," אמר לעצמו, "הכפור אינו פוגע בי. אני מרגיש טוב יותר. זוהי תקופה משמחת עבורי כי האנשים אוהבים לראות עכשיו ירוק בבתיהם. היום הם באו להר ולא מצאו שום דבר ירוק מלבד העלים שלי.
איש צעיר עמד להינשא, אך הוא לא הצליח למצוא שום פרחים. אז הוא לקח כמה מענפיי ועליי כדי לתלות בביתו. גם הציפורים באות אלי לחפש מקלט מן הרוח וקרה ומן השלג. הן אומרות כי הפאן-ניין-צינג הוא בית טוב עבורן.
החורף קר, ומתקרר בכל יום שחולף, אך אני נעשה יותר ויותר ירוק. חוטב העצים מגיע, עומד לצידי ואומר שאני שומר עליו מפני הרוח הקרה. ידעתי שלבורא היתה סיבה טובה ליצור אותי."
אז התעורר קונפוציוס. הוא הביט מעלה, הביט מטה, ואז הביט סביבו. לא היה שם דבר חי מלבד הפאן-ניין-צינג והמון-טיין-סינג. והוא אמר: "זה היה חלום, אך שמעתי בירור את המון-טיין-סינג מתווכחת עם הפאן-ניין-צינג. אני יודע שלדברים בעולם יש משמעות עמוקה, וזהו הלקח שלי: לא אהיה כמו המון-טיין-סינג, ברצוני להיות דומה לפאן-ניין-צינג.
הוא קם, הניח את ידו ברכות על הפאן-ניין-צינג ואמר: "אתה עומד כאן זמן רב בסבלנות. ליבו הקר של החורף אינו משנה את טבעך יותר משהוא משנה את ליבם של הציפורים, החיות, האדם או אפילו של יריבתך, המון-טיין-סינג.
מזג האויר הקר משפר אותך, כי אתה ירוק כמו באביב, ואין אף עץ, שיח או פרח אחרים שיכולים לעשות זאת. כשמגיע כפור החורף, היכן הם הפרחים? היכן העלים? היכן כל היופי הפורח? היכן הדשא והיכן ירק השדה? הם אינם. רוח המצוקה החורפית הראשונה בקרירותה קוטפת אותם בזה אחר זה, אך אתה לבדך יכול לשאת צער ולהיעשות אפילו יפה יותר.
חייך הם שיעור עבורי. אני משרת את המלך ומשרת את העם, אך מעטים מחבבים אותי כעת. שלושה מלכים ניסו להרוג אותי, למרות שתורתי מלמדת לשרת את העולם ולעזור לכל אחד.
אך מלכים אינם מקשיבים לתלמודי, ואחי מנסים לגרש אותי, כפי שהמון-טיין-סינג רצה לגרש את הפאן-ניין-צינג. במשך ארבעה ימים נדדתי ללא מזון, ורבים היו האויבים למולי ובסביבתי כאשר גירש אותי המלך. אך אני יודע שמחובתי לחיות וללמד את העולם, למרות שאני שרוי בחורף ורוחות המצוקה הקרות נושבות וליבותיהם של בני עמי נדמים קשים וקרים כמו סלעים קפואים, אני מקווה לדמות לפאן-ניין-צינג, לעמוד איתן על הר הצדק לעד, כך שאני, קונפוציוס, אוכל לעשות טוב בעולם חורפי.
לא אהיה כמו המון-טיין-סינג שמכוסה בבוקר ביופי פורח שנושר עם בוא הערב. הוא יפה, לשעה קלה, אך הוא החלש מסוגו. אין לו פרי ופרחיו שורדים יום בודד, בעוד הפאן-ניין-צינג, ליבו ומחשבתו חזקים, למרות שהעולם ניצב נגדו."
הערות שוליים
עריכה- ^ הערת המתרגם: בתעתיק מודרני לסינית תקנית הכותרת היתה המָאן טְייֵן שִׂינְג והוָאן נְייֵן צִ'ינְג. תרגום הכותרת הסינית הוא "טובות עשרת אלפים שנים ירוקות משמיים מלאים כוכבים."
- ^ הערת המתרגם: הניסוח נוצרי לחלוטין ואינו מתאים למידע ההיסטורי על קונפוציוס. ייתכן שקונפוציוס יתפעל מן הטבע, אך העיסוק בבורא או בבריאה אין לו קשר לקונפוציוס שהתרחק מעיסוק בעל-טבעי, והודבק כאן בצורה מלאכותית, סביר להניח בידי הכומר ג'ואו.
- ^ הערת המתרגם: דאי-יי, בתעתיק מודרני טאי יי "האחד הגדול", הוא אל שמיימי שקיבל מעמד חשוב בתקופת שושלת האן ומקושר עם העגלה הגדולה, שבה נמצא הציר סביבו סובבים הכוכבים לאורך הלילות. הוא נחשב לאל המרכזי בשמיים, ונקרא גם "טאי יי האדון המכובד" (太一天尊). ב1993 נמצא טקסט ארכיאולוגי שמייחס לו מיתוס בריאה, אולם הטקסט לא היה ידוע בעת כתיבת הספר. ייתכן שבשל כך הסיפור כאן מוריד אותו לעמדת מכובד אנושי, ולא מקשר אותו לאלוהים, וייתכן שהסיבה היא שסגידה לו כפסל במקדש הררי לא התאימה לתפיסה הנוצרית שמאפיינת את הכותבים כאן.
- ^ הערת המתרגם: הכוונה לעץ ירוק עד. לא ברור למה בחרו לתרגם כאן כשם עץ.