אברבנאל על שמות י

<< · אברבנאל · על שמות · י · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

פסוק יב

ויאמר ה' אל משה נטה את ידך על ארץ מצרים בארבה וגומר עד ויאמר ה' אל משה נטה את ידך על השמים ויהי חושך. סיפר הכתוב שבהיות משה לפני פרעה קודם שגרש אותם בא לו הדבור האלהי שלא יחוש לפשרות שחשב פרעה לעשות אבל שיטה את ידו על ארץ מצרים בארבה רוצה לומר בעבור לשיבא הארבה על ארץ מצרים ומאשר אמר ב' פעמים על ארץ מצרים נראה שבא ללמדנו שבארץ גושן לא עלה הארבה ואין לומר שיהיה זה למחרת היום שדבר עם פרעה כי הנה אחרי שנטה משה את ידו וינהג ה' רוח קדים כל היום ההוא וכל הלילה הבקר היה ורוח הקדים נשא את הארבה אלא באותו יום שדבר משה עם פרעה בבקר כשגרשהו מעם פרעה מיד נטה במטהו לרמוז על ארץ מצרים וכל היום ההוא וכל הלילה נהג ה' רוח קדים והוא הרוח המזרחי והבקר היה ממחרת ורוח הקדים נשא הארבה וינח בכל גבול מצרים אבל לא בארץ גושן כי בהשכמת הבקר בא הארבה בכל אותו הגבול וידוע שהרוחות האלה באות ממזרח אבל השם נהג אותם בארצות אשר הארבה רב בהם והוא בארץ בבל ועילם ואשור שהם מזרחיות צפוניות למצרים ששם יש ארבה לרוב מאד עד שהוא שמה מאכל רוב בני אדם תדיר והנה הארבה בא בכח רוח הקדים העובר עליו ועל זה אמר וה' נהג רוח קדים כל היום ההוא וכל הלילה ר"ל נהג אותו בזולת סבה טבעית בארצות הארבה המזרחיות למצרים ולפי שהרוח המזרחי כמ"ש הטבעיים נושב תמיד כצאת השמש בגבורתו ומתחיל לנשוב באשמור' הבקר לכן אמר הבקר היה ורוח הקדים נשא את הארבה שנשאו ממקומו ממזרח ויעל משם על כל ארץ מצרים ואמר וינח בכל גבול מצרים להודיע שרוח הקדים לא הוליכו יותר להלאה כי מאת השם היתה הסבה ששם ינוח ולא יעבור משם בחוזק הרוח הקדים וכאלו הרוח ההוא בהגיעו במחוז מצרים תשש כחו ובחום המקום וחום הבקר לא זז הארבה ממחוז מצרים כי נח מאליו שם במקום שנמצא בו הרוח אמנם בהסרת הארבה היה הדבר באופן מתחלף והפכי רצוני שהעיר הקב"ה רוח מערבי צפוני מצד הים הגדול שהוא מערבי צפוני למצרים והוא ים ספרד והיה חזק כל כך שנשא את כל הארבה שנח במחוז מצרים והוליכו אל הים והוא שאמר ויהפוך ה' רוח ים חזק מאד וישא את הארבה ויתקעהו ימה סוף ואמר בו לשון הפוך לפי שהיה הפך הרוח הראשון וממה שאמ' ויתקעהו ימה סוף למדנו שים סוף היה למזרח מצרים ואין זה הים האחרון שהוא למערב א"י שנקרא ים פלשתים וכן כתוב ואין ספק שבהגיעו לים סוף נחלש אותו הרוח אם מפני חום ים סוף ואם מפני רוח מזרחי שנשב בבקר ובבוא שתי הרוחות יחד זה כנגד זה לא יכול הארבה ללכת אנה ואנה ולפי שרוח ים היה חזק מאד לא היה יכול רוח קדי' להוליך הארבה להלאה ולכן תקעו בים סוף ומפני שג"כ רוח ים הוא לח מאד ללחות מקורו גם למערביותו כי הרוח המערבי לח במצרים מכל הרוחות ולכן העלה אידים ועננים מכופלים על גבול מצרים והיה זה הכנה רבה למכת החושך שבאה אחרי זה כמו שיבוא הנה התבאר מזה שנס הארבה לא היה בביאת הארב' על גבול מצרים כי אם נשבה רוח מאותו צד והביאו שמה ראוי היה שיבוא וינוח במצרים אבל היה הנס והפלא בענין הרוחות שזימן הקב"ה רוח קדים להביאו ואח"כ רוח ים חזק מאד להוליכו משם ומפני זה ייחס הכתוב את הרוחות אל השם ית' כי היה במאמרו וחפצו הפרטי ולכן לא אמר וה' הביא הארבה אלא וה' נהג רוח קדים. וגומר וכן בהסרה אמר ויהפך ה' רוח ים וגו' כי בזה היה הנס לא בדבר אחר וזאת היתה הסבה שזכר הכתוב בכאן ענין הרוחות לא במדרגת הסבות האמצעיות כ"א במדרגת נושא הנס והמכה ההיא והותרה השאלה הששית והנה העיד הכתוב לפניו לא היה כן ארבה כמוהו ואחריו לא יהיה כן לפי שלא נאמר זה על כמות הארבה בעצמו אלא בהצטרפו למצרים כי שם באמת לא היה כן ר"ל כאותו שבא בימי משה ע"ה ואחריו לא יהיה כן רוצה לומר במצרים אמנם מה שנאמר ביואל היה אמת כפי הארץ שבא שמה והוא לא היה במצרים. הנה אם כן במצרים לא היה לפניו ולאחריו כארבה משה אבל בארץ ישראל כבר היה בימי יואל הנביא יותר גדול ממנו ויחס הגודל והקוטן הוא בצרוף המקום שהיה בו והנה אמר הכתוב הפלגת הארבה הזה לפי שלא נחשוב שלא היה בו זרות כי פעמים יבוא הארבה בארצות לכן אמר שיהיה הזרות הנסיי בגודלו ורבינו חננאל כתב בפי' התורה אשר לו שמעת עתירת משה רבינו ועד עכשיו אין ארבה מפסיד בכל גבול מצרים ואם יפול בארץ ישראל ויבוא ויכנס בגבול מצרים איננו אוכל מיבול הארץ כלום ואמר שהיה זה דבר ידוע ומבלי ספק ועל זה נאמר לא נשאר ארבה אחד בכל גבול מצרים והותרה בזה השאלה הז' ואמרו ויכס את עין כל הארץ ותחשך הארץ הוא מורה על אמתת מה שפרשתי בעין הארץ שהוא השמש כי לכן אמר כאן שהיה הארבה כל כך שכסה את עין הארץ שהאנשים לא יוכלו לראות את השמש מפני ענן הארבה שהיה מפסיק ראותו. וכבר יקשה המקשה אם הארבה אכל את כל עשב הארץ ואת כל פרי העץ אשר הותיר הברד ולא נותר כל ירק בעץ ובעשב השדה בכל ארץ מצרים מה ראה פרעה אחרי שכבר נעשה כל זה לקרוא למשה ולאהרן ולחלות פניהם שיעתירו בעדו כדי שיסיר השם מעליו רק את המות הזה מהארבה כי הנה לענין ההיזק שהארבה עשה מה שהי' כבר היה וכבר נעשה ומה יוסיף ומה יתן בשבת הארבה בארץ ובהעדרו ממנה אבל תשובת זה כבר התבארה במה שפרשתי שיעד הקב"ה שהארבה יעשה ב' הזקים גדולים במצרים הא' שיאכל כל עשב הארץ ואת כל עץ השדה והב' שיכנסו בבתים וישחיתו הכל וגם הנערים והטף ולכן זכר הכתוב כאן שבבוא הארבה אכל את כל ירק בעץ ובעשב הארץ אבל עדין לא נכנסו לבתים להשחית כמו שיעדו ומפני יראתו שיבוא בבתים וישחית הכל הוצרך פרעה לקרוא למשה ולאהרן ולומר להם חטאתי לה' אלהיכם ולכם והיה חטאתו לה' במה שלא האמין בהשגחתו ויכולתו הבב"ת. ובמה שמאן לשלח את העם במצותיו וחטא להם במה שחשדם בבריחה ושגרשם וקללם ובזה אותם והיתה שאלתו ובקשתו לנגד משה שישא חטאתו אך הפעם שהקל בכבודו כי לא יקרה לו עוד כזה ושיעתיר אל ה' שיסיר מעליו רק את המות הזה שקרא את הארבה מות לפי שהיה קשה עליו כמות וגם שהיה מביא עליו שנת בצורת שהוא מות באמת והנה משה העתיר אל ה' ולא הוכיח לפרעה ולא בקש ממנו דבר על השליחות מפני שכבר היה יודע שלא ישלחם עד מכת בכורות האמנם איך לא נכנע פרעה בכל זה הנה היה לפי שחזק ה' את לב פרעה והיה זה בראותו ענין הרוחות וחשב שהם בטבעם עשו כל זה ושהארבה ברוח בא והרוח הלך ולא ברוח ה':

פסוק כא

ויאמר ה' אל משה נטה ידך על השמים ויהי חשך וגו' עד פרשת החדש הזה לכם ראש חדשים וראיתי אני לשאול בפסוקים האלה שאלות:

השאלה הא' באמרו ויהי חשך על ארץ מצרים וימש חשך ולא ידענו מה הכוונה בימש חשך אם הוא מלשון והיית ממשש בצהרים כדברי חז"ל או אם וימש הוא כמו ויאמש או שיהיה בא חשך אחר והיה סר ובא חשך שני כמו שפרשוהו המפרשים כי כל הפירושים האלה לא יתכנו בפשט הכתוב ולמה אמר וימש חשך בלשון יחיד גם שבמעשה מצאנו שהיה חשך אבל לא נזכר יותר וימש חשך:

השאלה הב' באמרו לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים כי איך יתכן זה ולא יאירו חשכתם בנרות ובעמוד האש לילה והנה באישון לילה ואפלה יאירו הנרות כחום היום:

השאלה הג' באמרו גם אתה תתן בידינו וגו' וגם מקננו ילך עמנו והיה ראוי לומר בהפך רוצה לומר מקננו ילך עמנו בראשונה וגם אתה תתן בידינו זבחים ועולות והוא לא אמר כן אבל ראשונה אמר מה שהוא יתן בידם ואח"כ שילכו עמהם כל מקניהם ועוד כי הנה לא מצינו שפרעה נתן בידיהם זבחים ועולות ולא נתקיימו אם כן דברי משה ויעודיו:

השאלה הד' איך מלאו לבו לפרעה לומר למשה אל תוסף ראות פני כי ביום ראותך פני תמות הלא ידע שגואלו חזק ושנתקיימו כל דבריו ושהיה בידו להמית ולהחיות ושאר הפעמים שבא לפניו ידוע שלא בא ברשותו:

השאלה הה' בדבר ויאמר ה' אל משה עוד נגע אחד אביא אל פרעה ולא ביאר לו ענין הנגע ההוא אשר יביא ונעתק לצוותו דבר נא באזני העם וישאלו וגו' והיה ראוי שמיד אחרי אמרו עוד נגע אחד וגו' יאמר ענין הנגע כחצות הלילה אני יוצא וגו':

השאלה הו' למה זה לא היתה התראה במכת בכורות לא בגלוי כי לא נצטוה משה להתרות בפרעה בהיותו יוצא המימה ולא בסתר כי לא נאמר לו במכה הזאת בא אל פרעה כדרכו בשאר המכות בהיות המכה הזאת הגדולה שבהן והיותר עיקרית שמפניה היתה היציאה והגאולה משם:

השאלה הי' באמרו יתברך למשה לא ישמע אליכם פרעה למען רבות מופתי בארץ מצרים וכבר נעשו המופתים כולם ומה הם אשר ירבו אחרי זה וכמ"ש מיד ומשה ואהרן עשו את כל המופתים האלה לפני פרעה. ורש"י כתב למען רבות מופתי מכת בכורות וקריעת ים סוף ולנער את המצריים. ואינו נכון כי כבר נאמרה לו מכת בכורות וקריעת ים סוף לא היה בארץ מצרים:

והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות האלה כלם:

ויאמר ה' אל משה נטה ידך על השמים ויהי חשך וגו' עד פרשת החדש הזה לכם כבר זכרתי למעלה שמפני רוח ים חזק מאד שחדש הקב"ה להסרת הארבה העלה אידים מכופלים על כל גבול מצרים ולא נהפכ' למטר כי טבע מצרים היה מונע את העננים מהמטיר ולכן נשארו העננים ההם על מצרים בעובי גדול ומכופל שלשת ימים רצופים ולא עברו משם והלאה לפי שאותו הרוח החזק לא עבר משם לסבות שזכרתי ולכן נתחדשה מכת החשך אחרי מכת הארבה וצוה השם למשה נטה את ידך רוצה לומר במטך או מבלתו על השמים כלומר כנגד האויר שיראו בו השמים וביאר לו שאותה נטיית יד שיעשה ירמוז ויכוין לשני דברים הפכיים הא' שיהיה מונע ניצוצות השמש משירבו על הארץ כאלו באותה הנטיה יהיה אומר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתום כי תהיה נטיית יד משה מונעת העברת אור השמש על הארץ ועל זה אמר ויהי חשך על ארץ מצרים והדבר הב' שיחויב וירמוז נטיית ידו היה שעובי העננים והאידים ההם לא יהיה על ארץ גושן וכאלו משה רבינו בידו ירמוז ויאמר לעננים שלא יזיקו ולא יחשיכו בארץ שישראל יושב בה ועל זה באמת נאמר וימש חשך והוא מלשון הסרה ומגזרת לא ימיש עמוד הענן יומם לא ימיש מתוך האהל רוצה לומר שגם כן נטיית יד משה תסיר החשך ממקום אחר כי הוא יעשה החשך במצרים והוא יסירהו מארץ גושן וכן נאמר בספור המעשה ויט משה את ידו על השמים ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים ג' ימים והיה החשך כל כך עב ומכופל עד שהנרות שהיו מדליקין היה החשך מעבה אותם כמו שיקרה במערות העמוקות אשר תחת הארץ ובמחילות העפר. וכן העומדים בהררי חשך לא יעמוד להם שם אור נר ולא אש כי לא היה חושך מצרים אפיסת אור השמש בלבד כמו הלילה ולכן לא ראו איש את אחיו הקרוב אליו ולא קמו איש מתחתיו ג' ימים כי היה החושך מכבה את הנר ורשעים בחושך ידמו. אמנם לכל בני ישראל היה אור במושבותם שהוא ארץ גושן כי שם לא היה נכנס איד העב הקטורי ההוא אשר היה במצרים. וזהו מה שאמר עוד וימש חושך כי משה בידו הביא החושך במצרים ובידו הסירו מארץ גושן והותרו בזה שתי השאלות הראשונות הא' והב'. והנה בכל ג' ימי החושך לא יכול פרעה לדבר אל משה. אבל אחרי שעברו קרא אל משה והנה לא חלה פניו שיעתיר בעדו לפי שכבר עברה המכה אבל מבלי צער המכה וצרתה אמר אל משה מעצמו לכו עבדו את ה' רק צאנכם ובקרכם יוצג ר"ל יעמוד במקומו ערבון עד שובכם. וטפכם ילך עמכם. כמו שאמרתם בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו. אבל משה רבינו לא נתפייס בזה. ואמר גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות וגו' וגם מקננו ילך עמנו ופי' המאמר אצלי כך הוא שאמר משה רבינו לפרעה. איך תאמר גם צאנכם ובקרכם יוצג וישאר בארץ בערבון עד שובנו וממה נעשה אם כן הזבחים והעולות האם אתה פרעה מלבד שתתן לנו רשות ללכת גם תתן בידינו זבחים ועולות. באמת לא תתן אותם כי היא תועבת מצרים ולו הונח שתתן אותם מה שהוא בלתי איפשר האם אנחנו נעשה אותם לה' אלהינו באמת לא נעשה כי הנה זבח רשעים תועבה ואתנן זונה ומחיר כלב לא נביא לה' אלהינו והוא אמרו בתמיהה ועשינו לה' אלהינו כלומר הזבחים והעולות שתתן בידנו ואנחנו לא נעשה קרבן משלך הנה הוא מחויב אם כן שאם נלך לא לבד הבנים והטף אבל גם מקננו ילך עמנו כדי שממנו נקח לזבוח לה' ואם תאמר הוליכו קצתו הצריך לזבוח וישאר כאן רובו זה אי איפשר לפי שאנחנו לא נדע מה נעבוד אם יהיה הזבח רב או מעט ולכן צריך שלא תשאר פרסה כי אולי יצטרך לזבוח כלו והיה לפי זה הפירוש וגם מקננו ילך עמנו במקום אבל וכבר הביא רבינו יונה השימוש הזה לוא"ו והביא מזה השורש (בראשי' מב) לא אדוני ועבדיך באו לשבר אוכל כלומר לא אדוני שאנחנו מרגלי' אבל עבדיך באו לשבר אוכל. וכן (תהלים ז) אם גמלתי שולמי רע ואחלצה צוררי ריקם אבל אחלצה. וכן (דברי' יא) הארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה רוצ' לומר אבל הארץ וככה וגם מקננו. אבל גם מקננו ילך עמנו כי אחרי אשר ירחיק שיתן פרעה בידיהם עולה או זבח חייב להוליך מקניהם עמהם וזה הוא פירוש נכון ומתיישב והותרה בו השאלה הג'. והנה פרעה חשב שמשה היה בודה מלבו הדברים האלה והוא היה מחדשם עכשיו שלא צוהו השם בזה כי לא יעלה על הדעת שיצוה השם שבהיותם הולכים דרך ג' ימים לחוג את חג ה' ילך מקניהם עמהם עד בלתי השאיר פרסה כל שכן שמשה תמיד אמר בשם ה' שלח את עמי ויעבדוני ואין המקנה עם ה' ולזה נתחזק לב פרעה בחשבו שמשה בדאי הוא אמר לו בחרי אף לך מעלי אל תוסף ראות פני רוצה לומר אחרי שאני עשיתי כל מצות ה' אלהי ישראל ואתה מוסיף דברים אשר לא צוה ולא עלו על לבו נתחייבת בנפשך ואתה בן מות ועל כן גזרתי עליך שלא תוסיף לראות את פני כיון שכבר עשיתי ככל אשר צויתני בשם אלהיך כי אין לך דבר עמי עוד ואם תעבור על דברי תמו' כיון שאתה עובר את מצות המלך ואתה כמורד במלכו ובאלהיו. הנה אם כן לא אמר פרעה כזה למשה בכל הפעמים שבא אליו לפי שהיה בא בשם ה' אבל עתה שחשב בלבו שהיה מוסיף בדברים מלבו גזר עליו כן והותרה השאלה הד'. ומשה השיבו כן דברת לא אוסיף עוד ראות פניך כי נוצצה במשה רוח הקודש בהיותו לפני פרעה ממכת בכורות שיביא עליו מיד וידע משה שהיא האחרונה במכות מצרים ושאז יצא העם ויגאלו משם ולזה השיב לפרעה כן נכון וקיים הוא או פירוש אמת דברת מגזרת כנים אנחנו והיתה כונתו לומר אמת דברת שלא אוסיף עוד ראות פניך כי לא אצטרך אליו ולא אכבדך עוד אבל אתה תראה פני וכמו שאמר וירדו כל עבדיך אלה אלי ואיפשר לפרש שמשה מעצמו באף ובחימה השיב זה לפרעה ושהקב"ה להצדיק דבר נביאו ועצת מלאכיו ישלים אחרי שהשיב כן היה דבר ה' אליו במקום ההוא עוד נגע אחד אביא על פרעה ועל מצרים שהוא מכת בכורות אשר יזכור והודיע השם למשה שבבוא המכה אחרי כן ישלח אותם מזה רוצה לומר ממצרים ושלא יחשוב שיתן להם זמן לצאת וללכת כי הנה במהירות נמרץ וברהיטה גדולה ישלחם והוא אמרו כשלחו כלה גרש יגרש אתכם מזה רוצה לומ' כשלחו אתכם יהיה עת כליה ולכן גרש יגרש אתכם מזה וכמו שאמר קומו צאו מתוך עמי ואיפשר לפרש כשלחו כלה כאשר ישלח אתכם כלה הנגע ואח"כ יגרש שלא תחשוב שישלח אתכם בטרם שיכלה הנגע וינצל ממנו אבל זה וזה יהיה מנוגע בתכלית הנגע ואחר כך ישלח אתכם. גם נוכל לפרש כשלחו שחוזר לנגע כשלחו הנגע כלה במצרים שימותו בכוריהם. אז גרש יגרש אותו נגע או פרעה הנזכר אתכם מזה וכלל הענין שהודיעו שתהיה בהלה גדולה ומהירות נמרץ ולא יוכלו להתמהמה ומפני זה צוהו מיד דבר נא באזני העם רוצה לומר עתה קודם בוא מכת בכורות ואותה בהלה שלא יראה איש את אחיו. דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו המצרים ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב ושמלות והם התכשיטין באמרם שיצטרכו אליהם לענין החג וספר הכתוב שעם היות מהראוי שהמצריים ישנאו ליהודים בסבת המכות שנאה גדולה ואיך ישאלו אליהם תכשיטיהם הנה לא היה כן כי ה' נתן את חן העם בעיני מצרים שהיו חשובים מאד בעיניהם. ומפני שראו בהם ההשגחה הפרטית רצו להתאהב בהם בחשבם שינצלו מן הפגעים בעבורם וזה היה סבה שהשאילו אותם כל מה ששאלו מהם ועזר לזה גם כן שאם היו מסופקים אם היהודים לא ישיבו הכלים לבעליהם בטחו במשה רבינו עליו השלום שהיה גדול מאד בעיני עבדי פרעה ובעיני מצרים אך לא בעיני פרעה שביקש להמיתו והיו אומרים אם לא ישיבו ישראל מה שיקבלו נדבר למשה והוא יסיר החמס ויעשה בהם משפט וצדק. הנה התבאר שבאו הפסוקים האלה במקום הזה קודם ספור ענין המכה בפרטיותה להודיע למשה מהירות יציאתם אחרי בוא המכה ולכן צריך קודם בואה לדבר אל העם על השאלה שהיא ענין הכרחי כדי שמצרים אח"כ ירדפו אחריהם בעבורה וזה קשור הפסוקים והותרה בו השאלה הה'. והנה משה רבינו כשהודיעו השם ענין הנגע שיביא ממכת בכורות שמה בהיותו לפני פרעה ראה להודיעו את פרעה ועבדיו ולכן לא נאמר לו במכה הזאת בא אל פרעה ולא השכם בבוקר והתיצב לפני פרעה לפי שבהיותו לפניו נאמרה לו והוצרך מיד לדברם אל פרעה לפי שכבר נגזר עליו שלא יוסיף עוד ראות פניו והיה מפני זה מחוייב שיגידה ויערכה קודם שיצא משם גם לא ראה משם במכה הזאת להתרות לפרעה ולומר כה אמר ה' שלח את עמי ויעבדוני כמנהגו בשאר המכות לפי שכבר אמר פרעה לכו עבדו את ה' גם טפכם ילך עמכם ויודע היה משה מתחילת שליחותו שעם מכת בכורות יצאו ולזה לא נצטרך להתראה כ"א להגיד לו את רעתו והותרה בזה השאלה הו'. והוא אמרו כה אמר ה' כחצות הלילה וגו' כי הנה הפסוקים בספור המכות האלה בקצתם יספר בפרט הודעת אותם השם למשה ויקצר בספור הגדתם אל פרעה ובקצתם בהפך שיקצר הכתוב בספור הודעתם השם למשה ויאריך בהגדת משה אותם לפרעה וכן היה במכת בכורות כי בדברי השם למשה קצר הכתוב באמרו נגע אחד וגו' ואין ספק שאז הודיעו ענין המכה וקצר הכתוב מזכרונה שם אבל ספר איך הגידה משה לפרעה בכל פרטיה והגבלת זמנה וזה הוא כחצות הליל' שהוא כמו בחצות הליל'. וכן כצאתי את העיר ודרך הדרש ידוע והענין כלו שבאותה שעה שאז היה רגע כניסת השמש בראש מזל טלה והוא רגע תקופת ניסן תהיה המכה ואמרו אני יוצא בתוך מצרים ענינו גזרתו וכחו יצא ויגלה בתוך מצרים. והוא על דרך (מיכ' א) הנה ה' יוצא ממקומו רוצה לומר כי עתה יודע בגוים כי אני משגיח בפרטי בני אדם וכמו שדרשו חז"ל (ב"מ דף ס"א) אני שהבחנתי בין טפה של בכור ובין טפה שאינה בכור והנה לא פירש משה לפרעה אי זו לילה תהיה אבל לישראל פירש הלילה כמו שאמר ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה ובפרשה הג' אמר ויהי בחצי הלילה רוצה לומר הנזכר כי תכלית היעוד כאן הוא אמרו ומת כל בכור בארץ מצרים שימותו מיתה פתאומית בלי חולי כמנהג המיתה הדברת שיחנק החום הטבעי אשר בלב מפני שאיפת הרוח הנפסד במזגו והוא קרא בכור כל גדול הבית והנכבד שבו והוא אמרו מבכור פרעה ושהיה עתיד לישב על כסאו למלך אחרי מותו עד בכור השפחה המעותד לטחון אחרי הריחים וגם כל בכור בהמה כי בעבור שנתדמו המצרים לבהמות יער נכללו עמהן במכה הזאת ולהיות המכה הזאת פתאומית וכוללת בכל בתי מצרים תהיה צעקה גדולה בכל ארץ מצרים וספר הכתוב שגם במכה הזאת היתה הפלאה עצומ' שלא די שקרובי המתים במגפה לא קמו להרוג את היהודים בשלהם הצער הגדול הזה אבל גם הכלבים עזי נפש לא היה אחד מהם משנן לשונו לצעוק נגדם ולנשכם ואיפש' שרמז בזה למצריים שלא עצרו כח להתרעם ולזעק לישראל והוא אמרו למאיש ועד בהמה. וכל זה להודיע אשר יפלא ויבדיל ה' בין מצרים להרגם ובין ישראל לגאלם ואמר משה לפרעה שכאשר יהיה האות הזה ירדו כל עבדיו אליו לחלות פניו שיצא הוא וכל עמו. והנה לא אמר וירדת אתה כמו שהיה הדבר בעת המעשה כדי לחלוק כבוד למלכות. ואמנם אמרו ויאמר ה' אל משה לא ישמע אליכם פרעה וגו' ומשה ואהרן עשו וגו' הוא להודיע שלא יחשוב אדם שכל הסרבנות שנמצא בפרעה עד כה היה דבר שנתחדש לידיעה האלהית שלא ידע מקודם או בסבת התרשלות משה ואהרן בענין המופתים כי הנה השם אמר למשה הכל והיה זה בתחלת שליחות שלא ישמע אליהם פרעה והכל היה גלוי לפניו כדי שירבו מופתיו בארץ מצרים ומפני זה היה שמשה ואהרן עשו את כל המופתים האלה לפני פרעה בהשתדלות ופרסום עצום ולא שמעו אליהם כי מאת השם היה הסבה לחזק את לבו בתתו לו בכלל חוזק ואבירות לב כגבורים לא שמנע ממנו דרכי התשובה אלא שנתן לו בעבעו מזג חזק ובריא אולם שמפני זה היה לבו אמיץ בגבורים והוא רוצה לומר פרעה ברשעתו לא רצה לשלח את ישראל מארצו בחמדת העבודה שהיו עובדים אותו וזאת היתה הסבה בכל מכות מצרים והותרה בזה השאלה הז':