אברבנאל על שמות ח

<< · אברבנאל · על שמות · ח · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

פסוק יא

ויאמר ה' אל משה אמור אל אהרן נטה את מטך והך את עפר הארץ והיה לכנים עד ויאמר ה' אל משה השכם בבקר וגומר ויש בפסוקים האלה שאלות:

השאלה הא' למה זה באה מכת הכנים מבעלי התראה לא לפרעה ולא לעמו כיון שגם אחרי זאת בשאר המכות באה התראה וכבר דברתי בזה ואשלים ענין זה עתה:

השאלה הב' באמרו ויעשו כן ויט אהרן את ידו במטהו ויך וגו' ואם היה שאהרן בלבד עשה המכה הזאת ומשה לא עשאה. איך אמר על שניהם ויעשו כן בלשון רבים:

השאלה הג' כי הנה מאמרו ותהי הכנס באדם ובבהמה מורה שהמכה היתה התילדות הכנים באדם ובבהמה ובאמרו כל עפר הארץ היה כנים מורה שהעפר נהפך לכנים בעצמה אבל נולדו הכנים באדם ובבהמה והם אם כן מאמרים סותרים זה את זה:

השאלה הד' למה זה לא יכלו החרטומים בלטיהם להוציא את הכנים. והרי הם הפכו המים לדם והעלו את הצפרדעים הקצור קצרה ידם לעשות כן בכנים וחז"ל (סנהדרין ד' ס') אמרו שאין השד שולט על בריה פחותה מכעדשה אבל טיפת המים היא פחותה מכעדשה:

השאלה הה' מה ענין אמרו ויעשו כן החרטומים להוציא את הכנים ולא יכלו והיה די שיאמר וישתדלו החרטומים לעשות כן ולא יכלו לא שיאמר ויעשו כן אם לא עשו כן ולא יאמר להוציא את הכנים כי אהרן לא הוציא הכנים אלא הולידם בעפר הארץ:

השאלה הו' במה שאמר שנית ותהי הכנם באדם ובבהמה וכבר נזכר זה למעלה ובא הפסוק הזה כפול ומותר בלי צורך גם שנזכר אחרי ענין החרטומים:

השאלה הז' באומרו ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים היא ויחזק לב פרעה כי הנה לא נמשך חוזק לבו מאמרם אליו אצבע אלהים אבל היה ראוי שלכן יחרד לבבו ובא אם כן חוזק לבבו בסבות הפכיות. פעמים כראוי לענין ופעמים בהפך. והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות האלה כלם:

ויאמר ה' אל משה אמור אל אהרן וגו' עד ויאמר ה' אל משה והשכם בבקר. חשבו המפרשים שלא היתה מכה מבלי התראה ושזה הדבור נאמר למשה בהיותו לפני פרעה וששם נעשתה התראה מכת הכנים לפרעה ושקצרה התורה מלספר. וכבר ביארתי למעלה שאין הדעת הזה נכון כי הנה תמצא בסדר המכות תמיד שתים בהתראה ואחת מבלי התראה אחריהן ואיך יהיה זה תמיד מבלי סבה אבל האמת הוא מה שהודעתיך שהקדוש ברוך הוא הביא שלש מכות לאותות ולמופתי' על מציאות הסבה ראשונה מחוייב המציאות יתברך וצוה שבראשונה מהם יתרה משה לפרעה בגלוי בפני כל שריו ועבדיו ואחר כך יתר' גם כן אליו לבדו בסתר וכן עשה משה רבינו במכת הדם והצפרדעים ולפי שפרעה נדר לו שאם יסורו הצפרדעים ישלח את העם לזבוח לאלהיהם וכאשר ראה כי היתה הרוחה הכביד את לבו ולא רצה לשלחם לכן צוה השם למשה שיצוה לאהרן שילך לרחוב העיר מבלי שילך אל פרעה ולא שיתרה בו אלא שיפרסם להמון עמי הארץ שפרעה מלך מצרים שאון העביר את דברו ושקר באמונתו וזה ענין והך את עפר הארץ שיכה את הארץ ושיקלל את האדמה אשר פרעה מולך בתוכה כיון שאין אמונה לדבריו ולא קיום במאמרו ולפי שזה היה תרעומת משקרות פרעה וקללת ארצו באומר אי לך ארץ שפרעה מלך בה לכן במקום שארץ מצרים היתה מקדם מלאה כל טוב ועפרות זהב לה עתה מפני זאת הקללה תהפך כלה לכנים והותרה בזה השאלה הא'. והודיעו השם שלא יהיה הענין בכנים כמו שהיה במכת הדם שבמקומות שהכה אהרן היה דם ובמקומות שלא הכה לא היה דם אבל הכנים לא יהיו כן כי בפעם אחת שיכה אהרן בעפר הארץ הפך כל אבק ארץ מצרים בכל מקום שהוא לכנים והוא אמרו והיה לכנים בכל ארץ מצרים כלומר שבהכאה אחת שאהרן יכה במטהו את אבק הארץ יהיו הכנים בכל מקומות הארץ. ואמנם אמרו ויעשו כן ענינו שמשה ואהרן עשו כדבר השם כל אחד מה שצווה בו כי הנה משה צווה שידבר אל אהרן שיעשה ואהרן צווה לעשותו בפועל ושניהם עשו מה שצוו כי משה דבר אל אהרן מצות השם ואהרן הכה הארץ במטהו ויך וגו' והנה המטה בידו היה לרמוז אל ארבעת הרוחות שהיה מוליך ומביא מעלה ומוריד כדי שבכל מקום תהיה המכה הזאת ובסוף ויך את עפר הארץ שהוא התכלית והותרה בזה השאלה הב' ולבאר מה שאמרתי אמר הכתוב ותהי הכנם באדם ובבהמה כל עפר הארץ היה כנים רוצה לומר ששני דברים זרים נעשו באותה שעה במכה ההיא האחד שהיה הכנים באדם ובבהמה והתבונן שבאדם ובבהמה לא אמר מלת כל כמו שאמר בעפר הארץ כל עפר הארץ היה כנים לפי שאותם האנשים והבהמות שהיו לפני אהרן בשע' המכה נתמלאו כנים אבל לא כל שאר בני אדם ובהמות שהיו בכל ארץ מצרים אבל העפר לא היה כן כי כל עפר הארץ היה כנים בכל מקום שימצא עפר קרוב או רחוק מההכאה. הנה התבאר ששני דברים היו במכה הזאת התהפכות הארץ לכנים והיות הכנם באדם ובבהמה והותרה בזה השאלה הג'. ואמנם אמרו ויעשו כן החרטומים בלטיהם להוציא את הכנים ולא יכלו חשבו המפרשים שהשתדלו לעשות הכנים כמו שעשה אהרן ולא יכולו ושזה ענין להוציא את הכנים כלומר להוציאם ולהולידם מהאבק שעל פני האדמה. וכתב הרמב"ן שמה שלא יכולו היתה סבה מאת השם שסכל עצתם בחפצו שהכל שלו והכל בידו ואיני רואה שום תועלת בנס הזה מסכול עצתם וגם כן כתב שלהיות הכנים יצירה לא יכלו החרטומים לעשותה אמנם הדם והצפרדע לא היו יצירה חדשה לכן יכלו לעשותם וחוץ מכבוד תורתו אין הדבר כן כי ההפך המים לדם היתה יצירה חדשה וכן שרוץ היאור צפרדעים שילכו חוץ מן המנהג הטבעי ומפני זה כלו אומר אני שהחרטומים עשו מעפר הארץ כנים כמו שעשה אהרן ועל זה נאמר ויעשו כן החרטומים בלטיהם שעשאום בפועל האמנם פרעה היה מתרה בהם שלא היה חפץ שעוד יוסיפו צרה על המכות אלא שיסירו אותם כמו שסר משה מכת הצפרדעים וכאשר יעשו המכה כאהרן ויסירו אותה גם כן כמשה יודע שהם חכמים מחוכמים והנה החרטומים מפני כבודם השתדלו לעשות המכה ולהסירה אחר כך בתאות פרעה והנה בענין העשיה עשו כאהרן וזהו שאמר ויעשו כן החרטומים בלטיהם אבל מיד אחרי זה השתדלו להוציא הכנים מי הארץ ולא יכולו שלא היו יכולים להסירם כי היתה הכנים באדם ובבהמה והמה עצמם רוצה לומר החרטומים וסוסיהם היו מלאים מהם ובזה כסתה כלימה פניהם והותרו בזה השאלות ארבעה חמשה ששה וכבר כתב הראב"ע שעל כן נאמר שנית ותהי הכנים באדם ובהמה להגיד שגם כן בחרטומים היו ומאשר החרטומים לא מצאו מענה למה לא יסירו המכה אשר שם אהרן והיה פרעה גוער בהם עליו הוצרכו לומר לי אצבע אלהים היא ולא כיוונו בזה שהיתה המכה מחוייבת מפאת המערכה השמימיית כמו שפרשו הרא"בע וכבר השיב עליו בדברי' נכונים הרמב"ן ועוד אני מוסיף עליהם שאם היות המכות מחייבות מהמערכה ולכן לא יכלו החרטומים להסיר אותם איך היה משה בתפלתו מסיר אותם ומבטלם והדב' המחוייב בהכרח יהיה אלא שהם כיוונו לומר לפרעה שאם היה ענין משה ואהרן מצד השדים ומלאכת הכשוף היה בידם לבטלו כפי חכמתם אבל היה ענינם בלי ספק אצבע אלהים רוצה לומר דבר השגחיי כפי היכולת אלהי ולכן מה יעשה אדם לו לבטלו ואז ידע פרעה כי כל מה שעשו החרטומים בתנין ובדם ובצפרדעים ובכנים היה בתחבולה ואחיזת העינים או מכח נסי משה. ובעבור זה בשאר המכות שנעשו אחרי זה לא קרא עוד פרעה לחרטומים ולא הכניסו הם עצמם לעשות כמעשה משה ואהרן כי כבר האמינו שיד ה' עשתה זאת ואמנם אמרו סמוך לזה ויחזק לב פרעה ולא שמע אליה' אין הכוונה שבעבור שידע שהיה אצבע אלהים נתחזק לבו כי תמיד היה החוזק מפני טענה מהטענות. הלא תראה שבנס התנין נאמר שעשו חרטומי מצרים כמעשה ההוא ועם היות שהגדיל אהרן במעשהו שבלע מטהו את מטותם הנה לא שת פרעה לבו לזה ויחזק לבו כי חשב שהיו משה ואהרן כחרטומים ושלא יתחלפו אלא בפחות ויתר ואמנם במכת הדם נאמר ויעשו כן חרטומי מצרים בלטיהם ויחזק לב פרעה וגו' שביאר שמפני שראה שעשו כן החרטומים וחזק לבבו בחשבו שלא היה הדבר אלהי וביאר הכתוב בזה התנצלות לפרעה. ואמנם בצפרדעים אמר וירא פרעה כי היתה הרוחה ויכבד רוצה לומר ראה כמה היתה רשעתו של פרעה שעם היות שראה הנסיון שעשה למשה בהסרת הצפרדעים היתה לו הרוחה שהיה ראוי מפני זה שישלח את העם כמו שאמר לעשות לא עשה כן אלא ויכבד את לבו הנה א"כ בא הפסוק ההוא לספר רשעת פרעה. אבל בכני' זכר שעם היות שהודו לו החרטומים אצבע אלהי' היא הנה הוא לא הכניע לבו ולא שב. וגם זה הוא ספור רשעתו ובערוב גם כן ספר רשעתו שעם היות שקיים משה כל מה ששם עמו הנה הוא לא קיים דבריו והוא שאמר ויכבד פרעה את לבו גם בפעם הזאת רוצה לומר שהיה לו לשוב אל השם. וכן בדבר לספר ברשעת פרעה אמר והנה לא מת ממקנה ישראל עד אחד ויכבד לב פרעה כלומר אע"פ שראה ההפלאה ההיא שהיתה הוראה עצמיית הנה עם כל זה כבד לב פרעה ובשחין גם כן אמר שהתחזק לבו מבלי סבה כי אם ברשעתו. וכן בברד זכר רשעתו וכבדות לבו ושלא נתחרט בו אלא מפני שחדל המטר וכו'. ואמנם בארבה זכר מרשעתו שבלי שום סבה הכביד את לבו. ובחשך לפי שלא היה כבר שום סבה לכבדות לבו נאמר ויחזק ה' את לב פרעה. הנה התבאר שחוזק לבו או כבדות לבו שנזכר בפרעה בספור המכות בא תמיד אם להגיד רשעתו או לספר בהתנצלותו והותרה בזה השאלה הז' ובזה נשלמו מכות סימן דצ"ך שבאו להוכיח השורש הראשון ממציאות הסבה הראשונה:

פסוק יז

ויאמר ה' אל משה השכם בבקר וגו' עד ויאמר ה' משה בא אל פרע' ודברת אליו ויש לשאול בפסוקים האלו שאלות:

השאלה הא' למה המכה הזאת מהערוב לא נעשתה באמצעות המטה לא ע"י משה ולא על ידי אהרן כשאר המכות והנה השם אמר למשה ואת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות מורה שכל האותות יהיו נעשים במטה וכן כל מכות מצרי' נעשו באמצעות המטה אם ביד משה ואם ביד אהרן זולת הערוב והדבר ומכת בכורות שלא נזכר בהם לא אמצעות מטה ולא פעל ידי משה ולא אהרן:

השאלה הב' באמרו ויעש ה' כן ויבוא ערוב וגו' כי מה צורך למר ויעש ה' כן ההוא אמר ולא יעשה דבר ולא יקימנה והיה ראוי שיאמר ויבוא הערוב לא ויעש ה' כן כי לא נאמר כזה המאמר בשום מכה אחרת מהמכות שעברו:

השאלה הג' באמרו והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן וגו' למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ כי למה לא סמוך למען תדע אל עצם המכה וסמכו לענין ההפלאה והיה ראוי לומר ומלאו בתי מצרים את הערוב וגם האדמה וגו' למען תדע וגו' ואח"כ והפליתי ביום ההוא:

השאלה הד' באמרו ושמתי פדות בין עמי ובין עמך כי אם אמר זה להגיד שהמכה לא תבוא על היהודים הוא מאמר כפול כי אמר עליו (שם) והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן אשר עמי עומד עליה לבלתי היות שם ערוב ולמה אם כן אמר שנית ושמתי פדות:

השאלה הה' באמרו למחר יהיה האות הזה כי הנה לא מצאנו בדם ולא בצפרדע ולא בכנים שיודיע משה בהיותו מיעד עליהם מכה מתי ובאיזה יום תבוא אותה מכה ולמה אמרו בזאת:

השאלה הו' במה שאמר פרעה לכו זבחו לאלהיכם בארץ כי מה ראה במאמרו הזה והוא מתחלה אמר לו שילכו לחוג במדבר ולזבוח שם אל אלהיהם ולמה אמר שיזבחו בארץ כי אין ספק שנסמך פרעה בזה אל דבור מדברי משה או אהרן ומה הוא זה:

השאלה הז' אם היה שמשה אמר לפרעה שבהכרח תהיה העבודה במדבר וקצב לו ממרחק דרך ג' ימים איך אמר פרעה עוד אך הרחק לא תרחיקו ללכת הלא כבר אמר לו שילכו דרך ג' ימים ולעם ולמחנה גדול כמו ישראל לא היה אפשר שילכו בג' ימים מרחק רחוק ומה היה אם כן מאמרו. והנני מפרש הכתובים באופן יותרו השאלות האלה כלם:

ויאמר ה' אל משה השכם בבוקר וגו' עד ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה ודברת אליו ראוי שתדע שמכל המכות שנעשו במצרים שלש מהן עשה אהרן במטה והם הדם והצפרדעים והכנים ושלש מהן עשה הקדוש ב"ה לא על ידי משה ולא על ידי אהרן והם הערוב והדבר ומכת בכורות ולכן לא נזכר בהן לא ענין המטה ולא פעולת משה ולא פעולת אהרן לפי שעשה שלשתם השם יתברך בעצמו ולא היה בשלשתן הריגת בני אדם ובעלי חיים בערוב ובדבר ומכת בכורות. ושלוש אחרות עשה משה רבינו עליו השלום והם הברד וארבה והחשך ומכה אחת עשו בשותפות משה ואהרן שניהם יחד והוא השחין ומפני זה אותה המכה נאמרה לשניהם שנא' ויאמר ה' אל משה ואל אהרן קחו לכם מלא חפניכם פיח כבשן ועם היות שזרקו משה השמימה הנה שניהם לקחו פיח הכבשן ולשניהם נתיחסה המכה ההיא. וכן תמצא מכה אחרת והיא קריעת ים סוף שעשאה הקב"ה ומשה נזכר בה גם כן כמו שיתבאר בה הרי לך בזה שהטעם שלא נזכר במכת הערוב ולא במכת הדבר ולא במכת בכורות ענין המטה ולא ייחס אותם לא למשה ולא לאהרן לפי שאלה ביחוד היו מעשה ידי יוצר ולזאת הסבה גם כן נאמר במכת הערוב ויעש ה' כן לא להגיד שנתקיים היעוד אלא שהמכה הזאת עשאה השם בעצמו לא משה ולא אהרן ועל זה הדרך נאמר במכת הדבר (שם) ויעש ה' את הדבר הזה ממחרת ובמכת בכורות נאמר (שם י"ב) ועברתי בארץ מצרים וגו' ונאמר וה' הכה כל בכור וגו' ועם מה שביארתי בזה יותרו שתי שאלות הראשונות שהעירותי בזאת הפרשה. וזכר הכתוב שצוה השם למשה השכם בבקר ולא אמר כן במכת הדם אלא לך אל פרעה בבקר הנה יוצא המימה אולי שפרעה יוכל לדבר לו ביציאתו מארמונו ולכן גלה השם זה למשה וצוהו שישכים בבקר באופן שיתיצב לפני פרעה בבואו לשפת היאור וצוהו שיאמר לו כה אמר השם שלח את עמי ויעבדני רוצה לומר כי הם עמי ויותר ראוי הוא שיעבדו אותי משיעבדו אותך ואם אינך משלח את עמי הנה אני משליח בך ובעבדיך ובעמך את הערוב והם חיות שרצים ונחשים ותולעים מזיקים נושכים וממיתים הנערים וגם בני אדם הגדולים והם באים בערבוביא על כן קראם ערוב ויעד שיבואו אל הבתים ויכנסו בהם כי עם היות טבע ללכת החיות ביער והשרצים באשפות ובמדברות ויברחו מבני אדם הנה עתה בכח הנס הם בעצמם יבואו אל הבתים ויכנסו בהם וגם האדמה אשר הם עליה רוצה לומר שאחר כך ילכו בשדה ובכל גבול מצרים שהיא האדמה אשר הם רוצה לומר הבתים שזכר עליה כי יהיה הערוב בבית ובשדה והיה בזה עונש מתיחס כי כיון שפרעה אינו רוצה לשלח את העם ומחזיק בם ישלח ה' בו משלחת מלאכים רעים שיחזיק בם כמו שהחזיק הוא בישראל כי כיון שהוא חפץ להיות אכסנאי לעם ה' צבאות יהיה גם כן לערוב שהוא עמו ובריותיו ולפי שלא יחשוב פרעה שיהיה זה בטבע אמר והפליתי ביום ההוא רוצה לומר אפריש ואבדיל מהמכה הזאת את ארץ גושן ולא יבוא זה מפני טבע ארץ גושן או מזל הארץ ההיא אלא בהשגחה נפלאה מפני שעמי עוד עליה שבעבור זה לא יהיה בה ערוב וכבר ביארתי למעלה שעד"ש והם מכת הערוב ומכת הדבר והשחין באו להוכיח פנת השגחת השם יתברך בפרטי העולם השפל שהיה פרעה גם כן מכחיש ולזה אמר כאן למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ ר"ל למען תדע לא לבד במכת הערוב אבל עם ההפלאה ממצרים לגושן שאני ה' המחוייב המציאות השגחתי והנהגתי בקרב הארץ ולכן בא הפסוק הנה אחרי פסוק והפליתי לפי שמההפלאה תודע ההשגחה שבפרט ישגיח על מצרים להרע להם ועל ארץ גושן למלטה ולהצילה והותרה בזה השאלה הג'. ואמנם אמרו אח"כ ושמתי פדות חשבו המפרשים שהפדות הוא ההפלאה שזכר ואם היה הדבר כן לא ימלט הכתוב בזה מההכפל והרמב"ן פירש שהפדות היה גם בארץ מצרים שאם ימצא הערוב יהודי בארץ מצרים לא יזיקהו ונכון הוא אבל היותר נכון אצלי הוא שמן היום ההוא והלאה נסתלק השעבוד מבני ישראל שפרעה ראה ענין ההפלאה הסכים לכבדם וידע שעם ה' הם וכמו שכתב הראב"ע ולכן אמר להם (שמות ח כ"א) לכו זבחו לאלהיכם בארץ ואמר אנכי אשלח אתכם שצוה שלא יעבדו עוד וגם המצרים לא היו מענים אותם כי נפל פחדם עליהם ועם זה באמת נאמר ושמתי פדות בין עמי ובין עמך שלא יהיו עוד ישראל לפניהם כעבדים אבל כמו שיהיו המצריים אצל ישראל יהיו בני ישראל אצל המצריים כאלו כלם ביסורין ופדוים לא עבדים וזהו הפדות אשר שלח לעמו שם ואמרו למחר יהיה האות הזה אינו על הערוב אלא על הפדות שלמחר יסיר הערוב מהם ויהיו פדויי ה'. והותרו בזה השאלות הד' והה' וספר הכתוב שנתקיים אותו יעוד מידו יתברך לא ביד משה ולא ביד אהרן ובא הערוב לבית פרעה ראשונה כי הוא להיותו ראשון ברשע היה גם כן ראשון בעונש עד שנשחתה הארץ מפני הערוב כי היה הערוב מניח הארס בכל עשב הארץ ובכל פרי העץ באופן שנשחתה הארץ כולה. ואמר ויקרא פרעה אל משה ואל אהרן לפי ששניהם כשיעדו לבוא הערוב פחדו לנפשם לשבת במצרים ומהמצריים הלכו לארץ גושן והוצרך פרעה לשלוח שלוחי' לקרוא אותם ואמר אליהם הנה שמעתי בקולכם להסיר עול מבני ישראל לכן עבדו את אלהיכם בארץ כי כבר אין עליכם עול ועבדות כלל והנה הביאו לזה מה שאמר לו משה למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ ולכן אמר פרעה אם ה' בקרב הארץ למה תלכו למדברות עבדו אותו בארץ כי שם תמצאוהו לדבריכם והם השיבוהו כן דברת שבכל מקום עיני ה' משוטטות אבל העבודה בעצמה לא נכון לעשותה כן כדבריך לפי שהדבר שהוא תועבת מצרים שהוא הצאן והשה אותו נזבח לה' אלהינו ואם נזבח את תועבת מצרים ר"ל אלהיהם ויהיה תועבה כנוי מגונה לע"א שלהם או שאמר שאותה זביחה היא תועבתם הלא יסקלונו באמת ויהרגונו בעבורה אבל דרך שלשת ימים שהוא מהלך מועט נלך שם לזבוח לה' אלהינו כאשר יאמר אלהינו ר"ל באותו אופן שיצוה השם אותנו כי אנחנו לא נדע מה נעבוד והנה משה לא אמר לו שאחר שלשה ימים ישובו אבל בהפך שאמר לו כאשר יאמר אלינו שתלה הכל במאמר השם ופרעה הודה להם בטעותם שלא יעבדו בארץ ואמר אנכי אשלח אתכם ר"ל למקום קרוב לכאן מקום נסתר ששם תזבחו לאלהיכם מבלי שיראה איש מצרי דבר ממנו רק הרחק לא תרחיקו ללכת ר"ל דרך שלשה ימים כאשר אמרתם כי כמהלך חצי יום תוכלו לעשותו ושם העתירו בעדי. הנה התבארה שאלת פרעה ודבריו והותרו השאלות הו' והז'. והנה משה רבינו עליו השלום לא רצה לדקדק עוד עם פרעה במהלכו והתרחקו מהעיר כי היה די במה שעשה בפעם ההיא ובעבור שפרעה חשב ששם במקום הזבח יעתירו בעדו להסיר הערוב עד שמפני זה לקצר הדרך אמר רק הרחק לא תרחיקו ללכת העתירו בעדי השיבו מרע"ה הנה אנכי יוצא מעמך והעתרתי אל ה' וסר הערוב רצה לומר לא תתמהמה המכה עד הזבח אבל עתה מיד בצאתי מעמך שאוכל להתבודד ולא יטרידוני בני אדם אתפלל אל ה' באופן שיסור הערוב מהארץ והנה הגביל אותו זמן לפי שפרעה הגבילו בענין הצפרדעים. ולכן נשארה מרגלא בפומיה של משה רבינו להגביל כל ההסרות למחר גם כי הוא היה הזמן היותר קצר שאיפשר שבאותו יום יעתיר וביום המחרת תוסר המכה. האמנם אמר משה אל פרעה שלא יוסף התל בם והוא ענין השחוק וההתול מלשון ואביכן התל בי ואמר זה לפי שאמר לשלחם וכאשר סרו הצפרדעים התל בם ולא שלחם כי מלבד שהוא חסרון בחוק המלך שישנה דבריו ומוצא שפתיו אל ישמור הנה הוא בענין הזה עון פלילי לפי שהליכתם היא לזבוח לה' אלהינו ותהיה אם כן כמונע את זבחו והיה בך חטא ואיפשר לפרש עוד בזה שאמר רק אל יוסף פרעה התל לבלתי שלח את העם לזבוח לה' לפי שהיו שיניו של פרעה קהות בדברם אליו בענין הזבח להיותו תועבה למצרים לזבוח אלהיהם וספר הכתוב שהעתיר והתפלל משה אל הש"י ושקבל השם תפלתו וסר הערוב בהחלט לא נשאר אחד כי לא היה כענין הצפרדעים שרק ביאור תשארנה ומהערוב לא נשאר אחד והנה פרעה במכה הזאת לא קרא לחרטומים לפי שכבר הודו ולא בושו שהיו המכות אצבע אלהים וכל שכן בראותם ענין ההפלאה אבל עכ"ז פרעה ברוב רשעתו הכביד את לבו גם בפעם הזאת שלא היה לו להכביד וידמה שתלה המכה וההפלאה הכל במזל מצרים להרע שם ובמזל ארץ גושן לשלא ילך שם הערוב: