אברבנאל על דברים טז יח

ראו גם אברבנאל על דברים פרשת שופטים.

וראוי שנדע, שבכל עיר ועיר שהיו בה ק"כ מישראל, היה בית דין של כ"ג לשפוט דיני נפשות, ובית דין של שלש לשפוט דיני ממונות. ובירושלים היו שני בתי דינים של כ"ג, ועוד היה שם בית דין הגדול של ע"א שהיה יושב תמיד בלשכת הגזית. ובערים הקטנות, שלא היו בהם ק"כ איש, לא היה בית דין של כ"ג, אבל היו שמה שלשה שופטים בלבד.

ועל הבתי דינים שהיו בכל עיר ועיר, שהיא המדרגה הראשונה מהנהגת העם האנושית, אמר "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך", שהשופטים הם הדיינים הפוסקים את הדינים, אם בדיני נפשות בית דין של כ"ג, ואם בדיני ממונות בית דין של שלשה, או שלשה שופטים בלבד בעיירות הקטנות כמו שזכרתי, והשוטרים הם הרודים בעם העושים במלאכה להכריח את האנשים שיקיימו המשפט הפסוק מהשופטים.

ואמנם, אמרו אחרי זה "אשר ה' אלהיך נותן לך לשבטיך", פירשו בו חז"ל בהוריות ופרק דיני ממונות ובספרי, שמלבד השופטים שהיו ממונים בכל עיר ועיר, עוד היה בית דין אחר כולל לכל השבט, והיו אם כן שם שופטים פרטיים בכל עיר ועיר, ושופטים כוללים בכל שבט, שהיו יכולים לכוף כל אנשי שבטו. ואם נסתפק דבר לבית דין העיר, ילך לפני בית דין השבט שלו לשאלו, ואם הוצרכו לתקן ולגזור דבר על כל השבט שלהם, גוזרים ומתקנים. והנה, סמכו זה לאמרו "לשבטיך". ובית דין הגדול שבירושלים היה למעלה מכלם, וכולל לכל השבטים כמו שכתב הרמב"ן.

אבל לפי הפשט, אין לנו כי אם בתי דינין של הערים ובית דין הגדול אשר בירושלים, ואם היה ב"ד אחר כולל לכל שבט היה ראוי גם כן שיאמר "שופטים ושוטרים תתן לך לשבטיך", ויצוה שילכו לשאול בדבר המופלא את פי בית-דין השבט, אבל זה כלו לא נמצא בכתוב, כי אם שני הבתי דינים בלבד, אם הבית דין הראשון אשר בשערים באמרו "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך", ,והבית דין הגדול אשר בירושלים. ואמנם, למה אמר "נותן לך לשבטיך", אחרי שאמר "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלהיך נותן לך" - וזהו להעיר על (שתי) [שלש] כוונות :

‏האחת שהיא מצות השופטים כבר באה בתורה ‏(פרשת משפטים) "עד האלהים יבא דבר שניהם", שהיה מצוה לישראל שיהיו להם שופטים; ובסדר אלה הדברים זכר מרע"ה שהוא צוה לישראל שימנו השופטים, כמו שאמר "הבו לכם אנשים חכמים ונבונים" וגו'. והנה, ישראל לא רצו אז למנותם, אבל רצו שהוא עליו השלום ימנה אותם, כמו שאמר "ותענו אותי ו ‏תאמרו טוב הדבר אשר דברת לעשות", כלומר, טוב הוא שהדבר שדברת כן תעשה אותו אתה כי לך יאות 'למנותם לא לנו, כמו שפירשתי. והוצרך מרע"ה למנותם כמו שנאמר "ואקח את ראשי שבטיכם... ואתן אותם ראשים עליכם... ואצוה את שופטיכם...". ולפי שלא יחשבו ישראל שכן יהיה תמיד, רוצה לומר שהנביא הוא אשר בכל דור ודור ימנה את השופטים ‏אשר בכל עיר ועיר, כי הוא אשר ידע בנבואתו מי הוא הראוי לשפוט, לכן הודיעם שלא יהיה כך, אבל יהיו בעצמם שהם ימנו את שופטיהם, לפי שמנוי השופטים מסר השם יתברך לשבטים, לא לנביא הדור. וענין משה במינוי השופטים היה להוראת שעה, אבל לדורות לא רצה שיהיה זה על פי נביא, כי יהיה זה אליו טורח מופלג למנות שופטים בכל ערי ישראל, גם כי תסתלק הנבואה ולא יישאר מי שימנו אותם, ולכן מסר זה לשבטים. וזהו אמרו "אשר ה' אלהיך נותן לך לשבטיך", יחזור למינוי הנזכר, שכל שבט ימנה השופטים היותר חכמים ויראי אלהים שיהיו בשבטים בכל עיר ועיר מאותו שבט. זוהי הכונה הראשונה.

‏והכונה השנית היא, שתראה שמינוי השופטים:

  • ‏יש מלכיות שהוא מתחת יד המלך, כי הוא אשר יצווה "בעיר פלוני יהיו השנה הזאת שופטים פלוני ופלוני", וכן בכל שאר הערים, כי להיות .המלך ראש המשפט, הנה הוא מסדר האברים אשר תחתיו, שהם השופטים. והוא הדת והמנהג בכל מלכות קשט"ילייא ואר"גונה ,ומלכות נאפו"ליש.
  • ויש ארצות שמינוי השופטים הוא מסור בידי עם הארץ, שהמה ימנו עליהם השופטים והשוטרים שיראו בעיניהם יותר הגונים בכל שנה ושנה, ואין למלך בזה דבר. וכן הוא המנהג בקצת ארצות ספרד ובצרפת וכל ארץ המערב.

והנה, אדון הנביאים ביאר בזה, שהשופטים שיהיו בישראל, שאין ראוי שימנה אותם המלך ולא יהיו מידו, אבל שהעם ימנו אותם, רוצה לומר, שכל שבט ושבט ימנה את .השופטים הראויים בכל עיר מעריהם. ועל זה אמר "אשר ה' אלהיך נותן לך לשבטיך", רוצה לומר, שהן אלהיך נתן מינוי השופטים לשבטיך, שהם ימנו אותם בשעריהם, לא המלך.

‏והכונה השלישית היא להגיד, שכאשר יקרה ‏בעיר אחת שיהיו בה שני שבטים, שישימו בה שופטים מכל שבט ושבט, באופן שכל אדם יבא לפני שופט שבטו. ולכן היו בירושלים שני בתי דינים של כ"ג, אחד מהם היה יושב על פתח הר הבית ואחד על פתח העזרה, לפי שהיתה ירושלים לשבט יהודה ולשבט בנימין. ולזה אמר "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלהיך נותן לך לשבטיך". ואמנם, השופטים האלה שהיו בשערים, אם היה מינוים מידי שנה בשנה, או משלוש שנים לשלוש שנים, או היה האדם הממונה לשופט נוהג מינויו כל ימי חייו - הנה זה לא נתפרש בכתוב. וחז"ל אמרו דרך כלל, פרק קמא דכריתות והוריות, וכתובות (דף ק"ב) פרק הנושא, שכל המנויים שבישראל היה לאדם כל ימי חייו, והיו ירושה גם כן לבניו בהיותם טובים וישרים במעגלותם.

וביאר כאן מה יהיה אומנות השופטים ההם אשר יהיו בשערים באמרו "ושפטו את העם משפט צדק". וכבר פירש רש"י (דברים מ"ו ט"ז) והיא האמת, שאין זו מצווה לשופטים, אבל הוא הגדת תכלית מנויים ומעשיהם, כי הוא לשפוט את העם משפט צדק. וביאר הרב רבינו ניסים בשלמות גדול זה המאמר, והוא, שיש בענין המשפט ב' בחינות:

  • הא' להעניש את הרשע כפי המשפט הצודק על התורה לא פחות ולא יותר,
  • והב' שפעמים צריך שלא יעניש כפי המשפט האמתי כי אם כפי הצורך לתקון המדיני וצורך השעה.

והשם יתברך ייחד לכל אחד מאלה הענינים והבחינות כת אחת:

  • וצוה שכת השופטין הראשונים יהיה עניינם בשערים לשפוט צדק והמשפט הברור והאמתי בדין התורה והוא הצדק המונח בדת מבלי שיטו ממנו ימין ושמאל, כי בזה כחן בלבד. ותכלית מינויין אינו עובר מזה, רוצה לומר מלשפוט כפי הדת והצדק המוגבל בה. וזהו אמרו "ושפטו את העם משפט צדק", כי הם לא יעברו מגבול הצדק ולא ישנו בו דבר אף שהיה מן הראוי כפי צורך השעה.
  • ואמנם, הבחינה השנית מהמש‏פט, שהוא בדין ושלא כדין, לא לעבור על דבר תורה כי אם לפי שהשעה צריכה לכך, מסרו הקדוש ברוך הוא, לדעת הרב הנזכר, למלך. ולדעתי איננו כן, כי אם שהוא היה מסור לבית דין הגדול, כמו שיתבאר אחר זה.

הנה אם כן, אמרו "ושפטו את העם משפט צדק" הוא ביאור היכולת הניתן אל השופטים היושבים בשערים.