אברבנאל על בראשית מו

<< · אברבנאל על בראשית · מו · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

פסוק כח

ואת יהודה שלח לפניו וגו' עד סוף הסדר ותחלת סדר ויחי יעקב וראיתי ג"כ בפ' הזאת ספקות ושאלות:

השאלה הא' באמרו ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גושנה כי הנה הם עדין לא היו יודעים דבר מישיבתם בארץ כי היו צריכים לשאול זה מן המלך כמו שעשו ואיך יבקשו מיוסף שיורה לפניו גושנה. ומה ענין ויבואו ארצה גושן כי אם יעקב היה שולח את יהודה לפניו אל יוסף שיורהו ארץ גושן איך קודם שהשיבהו יוסף דבר באו שמה מעצמם.

השאלה הב' אם היה שיוסף אמר אעלה ואגידה לפרעה וגו' למה הוצרך לשאחיו יאמרו גם כן הדברים ההם מעצמם אנשי מקנה היו עבדיך וגו' אם היה שיוסף עצמו כבר אמר לפרעה כל זה ומה ענין כי תועבת מצרים כל רועה צאן האם בעבור זה יתנו לו מיטב הארץ:

השאלה הג' מה היה שיוסף לא אמר לפרעה מה שאמר שהיה ר"ל לו כי הוא אמר אעלה ואגידה לפרעה ואומרה אליו אחי ובית אבי אשר בארץ כנען באו אלי. והאנשים רועי צאן והוא לא אמר אלא אבי ואחי וצאנם ובקרם וכל אשר להם באו מארץ כנען והנם בארץ גושן ולא אמר והאנשים רועי צאן וגו':

השאלה הד' בדברי אחי יוסף שאמרו לפרעה שזכר הכתוב שתי פעמים בהם ויאמרו ויאמרו והם ויאמרו אל פרעה רועי צאן עבדיך גם אנחנו גם אבותינו ויאמרו אל פרעה לגור בארץ באנו וגו' כי הנה אמרו שנית ויאמרו הוא כפל ומותר:

השאלה הה' למה אמרו מה שלא צוה יוסף אליהם כי הוא לא צוה אותם שישאלו מפרעה שיושיבם בארץ גושן אבל שיאמרו אנשי מקנה היו עבדיך ונתן הסבה למה יאמרו כן שהוא בעבור תשבו בארץ גושן שהיה מחכמת יוסף שפרעה יתן עליהם מעצמו אותו מושב משובח לא שישאלוהו ממנו בפירוש:

השאלה הו' מה ענין מאמר פרעה אל יוסף אביך ואחיך באו אליך כי זה לא היה חדוש אצלו ויוסף עצמו הגיד זה אליו ואיך יחזור פרעה להודיעו ליוסף ומה הוא הצורך באותו מאמר:

השאלה הז' במאמר יעקב לפרעה ימי שני מגורי מעט ורעים וגו' ולא השיגו וגו' אולי שיחיה הוא יותר מאבותיו ומי הגיד לו שלא ישיגו ימיו לימיהם. ועוד למה אמר מלת מגורי והיה לו לומר ימי שני חיי כי מה טעם לימים עם הגרות:

השאלה הח' במה שאמרו המצריים ליוסף בשנה השנית לא נכחד מאדוני כי אם תם הכסף ומקנה הבהמה וגו'. כי באמת לא יפול בזה חשד כחש כי אם לא נשאר להם כלום איך יכחדו צרכם ורעבון בתיהם. ומה היה ענין מצרים שהיו לשמה כרגע ובשנה אחת נשכח כל השבע עד שבשנה השנית כבר תם הכסף והמקנה ולא נשאר להם כלום ולמה נזכר בתורה כל הספור הזה המיוחד למצרים וחק החומש והעברת העם בערים וחק הכהנים כי זה יאות בספרי דברי הימים למצרים לא בתורת האל. והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות האלו כלם:

ואת יהודה שלח לפניו וגו' עד סדר ויחי יעקב. בעבור שאמר יוסף לאחיו שיאמרו אל אביו בשמו וישבת בארץ גושן והיית קרוב אלי לכן כאשר בא יעקב מצרים כוונו לבא בארץ גושן ולחנות שם ולראות את יוסף במקום ההוא וזהו אמרו כאן ויבואו ארצה גושן. ולפי שיוסף לא ילך לבקשו מזן אל זן שלח לפניו את יהודה בנו להודיע לו אנה הוא ולהורות לו את המקום אשר חונה אביו. וזה פי' הפסוק ואת יהודה שלח יעקב לפניו אל יוסף להורות ליוסף גושנה שהיה יושב שם אביו לבא אליו לראותו כי הוא כבר היה בארץ גושן הנה א"כ בא שמה מפני ששלח לו לומר ליוסף ובא יהודה אל יוסף לא לשיורה אליו גושנה לשיחנה שם אלא להורות יהודה את יוסף את המקום שהיה בו אביו בגושן כי כבר בא ארצה גושן והותרה השאלה הא'. וכאשר הודיעו יהודה כי כבר היה אביו בגושן אסר יוסף מרכבתו כי לחריצותו לראות את אביו לא צוה את עבדיו שיאסרוהו לו אבל הוא בעצמו אסר את המרכבה ויעל לקראת אביו גושנה. ולפי שבא על המרכבה ועל פניו המצנפת כדרך מלכי מצרי' לא היה ניכר לאביו וגם לאחיו וכאשר הסיר המצנפת וירא אליו ר"ל שנתגלה אל אביו אז ויפול על צואריו ר"ל יעקב נפל על צוארי יוסף ויבך על צואריו עוד ר"ל שבכה עליו עוד ממה שבכה קודם לזה בימי אבלו וזה טעם עוד. ואז אמר ישראל ליוסף אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך כי עודך חי ר"ל עתה אמות שמח וטוב לב כיון שראיתי פניך לא בעבור הממשלה אשר לך כי אם להיותך חי כי זהו ראש שמחתי לא דבר אחר. ואחרי שיוסף ראה לאביו ולכל ביתו אמר אליהם אעלה ואגידה לפרעה ר"ל איני רוצה להתעכב עמכם פה לפי שצריך אני להודיע לפרעה ביאתכם כי מוטב שאודיענו אני משידענו מפי אדם אחר. והנה לא אמר זה יוסף לאביו אלא לאחיו ולכל בית אביו כי לא רצה שיחשוב אביו שהיה מושבו בארץ גושן בספק אבל הודיעו לאחיו והבטיחם שהוא ידבר אל פרעה באופן שפרעה מעצמו יתן להם ארץ גושן להתישב שם כי רצה יוסף שלא יתודעו לרשות וישנאו את הרבנות שאין ספק שאם היה יוסף חפץ היה ממנה את אחיו שרי אלפים ושרי מאות על ארץ מצרים אבל רצה שלא יזיזו מאומנות אבותיהם שהיא מלאכה קדושה ולכן יאמר הוא והם גם כן שהיו רועי צאן הם ואבותיהם כדי שישבו הם ואבותיהם בארץ גושן. ועם היות שאמר יוסף לאחיו כדי להבטיחם שידבר כל זה לפרעה הנה הוא בחכמתו ראה שיהיה יותר טוב שיתגלגלו הדברים באופן שפרעה עצמו יתן להם את ארץ גושן מבלי שיבקשנה הוא ממנו ולכן צוה אותם והיה כי יקרא אליכם פרעה ואמר מה מעשיכם ר"ל אני אדבר עליכם ואם לא ישיב על דברי כרצוני אני אעשה שיקרא אתכם כאשר ישאלכם מה מעשיכם כי זה דרכו לשאול לאנשים הזרים ואמרתם אנשי מקנה וגו' ר"ל אנשים שהיה להם מקנה לא אמר רועים אלא אנשי מקנה כדי שיחזיק אתכם כאנשים נכבדים ולא יתן להם אומנות אחר כיון שמנערותיכם אתם ואבותיכם לא תתעסקו בדבר אחר. ואמר שהיה בוחר בזה בעבור שישבו בארץ גושן כי להיותם אנשי מקנה ירחיקום מלשבת במצרים כי תועבת מצרים כל רועי צאן ומזה ימשך שישבו בגושן ואולי אמר כי תועבת מצרים מלשון הן נזבח את תועבת מצרים וכן תועבת בני עמון ודומיהם ויהיה תועבת מצרים כמו אלוה מצרים שהתורה קראה לאלוהיהם תועבה וכאלו אמר שכל רועי צאן למצרים בחזקת אלדות ולכן יחלקו להם כבוד ויושיבום במיטב ארצם. והנה יוסף אמר לפרעה דרך כלל אבי ואחי וצאנם ובקרם וכל אשר להם באו מארץ כנען והנם בארץ גושן ואמר זה לראות אם יאמר פרעה מקום נאות הוא להם וישבו שמה. והסתכל כי עם היות שאמ' יוסף לאחיו שיעלה ויגיד לפרעה אחי ובית אבי אשר בארץ כנען באו אלי. הנה כשדבר לא אמר מלת אלי פן יעלה חשש בלב פרעה שהיו באים כדי שיכלכל' יוסף מאוצרות המלך אבל אמר באו מארץ כנען. ואמר וצאנם ובקרם וכל אשר להם להגיד שהם היו עשירים ובלתי צריכים אליו לפרנסתם הנה אם כן שנה יוסף הדברים כפי הצורך ממה שאמר לאחיו שהיה ר"ל לפרעה למה שאמר בפועל בשעת המעשה והותרו בזה השאלות הב' והג'. וכאשר ראה יוסף שפרעה לא התעורר לדבריו לתת להם מושב בארץ גושן לקח מקצה אחיו חמשה אנשים מהקצינים שבהם והציגם לפני. פרעה לבא להשתחוות לו וכאשר שאלם פרעה מה מעשיכם השיבו רועי צאן עבדיך גם אנחנו גם אבותינו כי כאשר ראוי עצת יוסף לשנא את חצר המלכות ובלבוליו והכרחיותם לשבת בארץ גושן לא לבד אמרו שהם אנשי מקנה אלא שהם רועי צאן ושאין להם האומנות ההוא מחדש כי גם אבותיהם היו כן ושתקו ולא אמרו עוד באותו מאמר בחשבם שפרעה ישיבם שישבו בארץ גושן להיות ארץ הגונה למרעה הצאן והבקר. וכאשר ראו שפרעה לא השיב דבר על רמיזתם אז הוצרכו לדבר דבור שני ולשאול הדבר בביאו' והוא אמרו שנית ויאמרו אל פרעה לגור בארץ באנו ר"ל לא באנו לשבת פה זמן רב כי אם להיות גרים שנה או שנתיים לפי שאין מרעה לצאן אשר לעבדיך בארץ כנען כי כבד הרעב שם ולכן יהי נא חסדך שישבו עבדיך ר"ל בזה הזמן המועט בארץ גושן. הנה התבאר למה שנו דבריהם ממצות יוסף שהוא לפי שלא השיב פרעה על רמיזתם והוצרכו לשאול בביאור ולמה באו על זה שתי אמירות ויאמרו אל פרעה ויאמרו אל פרעה והותרו בזה השאלות הד' והה'. והנה פרעה הבין כוונת יוסף וכוונת אחיו אם בביאה שלא באו מפני מרעה הצאן כי אם להסתופף בבית יוסף ולהתלונן בצלו ואם בישיבה שהיו רוצים להתישב בארץ גושן ולכן לא נתן התשובה לאחי יוסף כי אם אליו אמר אביך ואחיך באו אליך רוצה לומר אל תאמר שבאו בעבור מרעה הצאן כי לא באו כי אם אליך שתסייעם ותעזרם ברעב ולכן איני רוצה לתת להם אותו המושב ששואלים אבל שאתה תתן אותו אליהם כי אתה תראה להם את גדלך ואת ידך החזקה כי ארץ מצרים לפניך היא ובמיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך. ולפי שיוסף לא היה רוצה לעשות זה כי אם בדבר המלך הוצרך פרעה לומר בביאור ישבו בארץ גושן כי אותה הם מבקשים ואם ידעת ויש בם אנשי חיל ושמתם שרי מקנה על אשר לי. וזה מוכיח כי לא היה דבר נתעב למצרים כל רועי צאן אבל היו מנשאים אותם שאם לא כן איך היה מקנה לפרעה. והותרה בזה השאלה הו'. ואחרי שפרעה היטיב לעשות עם אחי יוסף כל זה הביא יוסף את אביו ויעמידהו לפני פרעה להשתחוות לו ולברכו. ואמנם אמרו כמה ימי שני חייך אינו אצלי שאלת כמה היה זמן מספרם אבל הוא כמתמיה מהפלגת זקנתו וישישיתו וזהו כמה ימי שני חייך כלומר כמה הם רבים ועצומים והוא מלשון כמה לא תשעה ממני. ולזה השיבו יעקב ימי שני מגורי כלומר אין הוראת הזקנה לובן השיעור כפי רוב השנים אבל הוא כפי המאורעות והצרות שעברו עלי כי ימי מגורי וצרותי והיותי נע ונד בארץ מזן אל זן אינם אלא ק"ל שנה אבל היו מעט ורעים ועם שאבותי היו גרים גם כן הנה שנותי לא הגיעו בטובה ממה שהגיעו שנותיהם והותרה בזה השאלה הז'. והנה ברך יעקב את פרעה בתחלה בבואו לפניו ולבסוף כאשר נפטר ממנו. ויוסף כאשר שמע דברי פרעה בענין אביו ואחיו השלים כונתו כשהושיבם במיטב הארץ ובהיותו מכלכל אותם לחם לפי הטף. וארוחתם ארוחת תמיד היה להם עם היות שלחם אין בכל הארץ כי כבד הרעב מאד ותלה ארץ מצרים וארץ כנען מפני הרעב. והנה לא הביא יוסף את אחיו במלאכת המלך ואומנותו כמו שעשה דניאל לחביריו שנאמר (דניאל ב' מ"ט) ודניאל בא מן מלכא ומני דניאל על עבודת מדינת בבל לשדרך משך ועבד נגו ודניאל בתרע מלכא. אם מפני שהיתה מלאכת מרעה הצאן יקרה בעיניהם וראויה לשבטי ישראל ומנהיגיהם והיא היתה בידיהם נחלת אבותיהם וראה שאין לזוז ממנה. ואם שחשש שמא אחיו בהיותם במלאכת המלך יקנאו בו וישתררו גם השתרר יותר מהראוי ואם על כתונת הפסי' שעשה לו אביו בנערותו קמו עליו להרגו כ"ש שיקנאו מהכבוד והמעלה ולזה הרחיקם מהמלכות והסתפק בכלכלו אותם בשני הרעב ההם. והיותר מתישב בספור הזה הוא שאמרו וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים ובארץ כנען הוא בשני השנים הראשונים מהרעב ואז היה ענין יוסף עם אחיו. וכאשר תם הכסף מהארצות הסביבות למצרים כלו השיירו' ותרעב כל ארץ מצרים ובאו אל יוסף בתחלת חמשה שנים אשר אין חריש וקציר לאמר הבה לנו לחם ולמה נמות לנגדך כי אפס כסף. ואז אמר להם יוסף הבו מקניכם וינהלם בלחם בכל מקניהם בשנה ההיא שהיא הראשונ' מהחמש שנים שלא היה בהם חריש וקציר ובשנה השני' שהיא הרביעי' לשבע שני הרעב אמרו המצריי' ליוסף לא נכחד מאדוני ופירושו עם היות שתם הכסף והמקנה הנה לא נכחד מאדוני שעדין נשאר אתנו לפרוע הלח' אשר תתן לנו והוא כשתקנה אותנו ואת אדמתינו ונהיה אנחנו ואדמתינו עבדים לפרעה ולמה נמות גם אנחנו גם אדמתינו מוטב שיהיה הכל לפרעה ונחיה ולא נמות והאדמה לא תשם אבל תעבד. והנה יוסף בתחנתם ובקשתם קנה כל אדמת מצרים לפרעה ולפי שלא נשאר לבעלי' חזקה בשדותיהם העביר את העם בערים מקצה גבול מצרים ועד קצהו באופן שלא נשאר איש על שדהו ואז אמר להם הן קניתי אתכם רוצה לומר אחרי שקניתי אתכם ואת אדמתכם לפרעה אין ספק שכפי שורת הדין אין לכם במלאכת אדוניכם כ"א הלחם אשר אתם אוכלים כעבדים לו אבל אני אעשה זאת לכם לפנים מן השורה הא לכם זרע וזרעתם את האדמה והיה בתבואות ונתתם חמשית לפרעה ר"ל החלק החמישי מכל התבואה וארבע הידות ר"ל ארבע חמישיות הנשארות יהיו לכם לזרע השדה שנה בשנה ולאכלכם ולאשר בבתיכם ר"ל מהנערים העוזרים בעבודת האדמה וכן לאכול לטפכם וכאלו אמר ועם זה כמעט שתהיו כבעלי בתים אדני השדות ולא תתנו רק כפל המעש' שנותן כל עובד אדמה לאוצר אלהיהם וידמה שלקח יוסף ענין החומש הזה ממה שהוא עצמו המציא בשני השבע וחמש את ארץ מצרים ואין ספק שנכלל בפרשה הזאת שכל עוד שלא יהיה חריש וקציר יתפרנסו מאוצר המלך ולזה השיבוהו החייתנו נמצא חן בעיני אדוני והיינו עבדים לפרעה ר"ל החייתנו בפשרה הזו כי היא טובה לנו מאד ואתה עושה אותנו בזה אנשים חפשים אבל אנחנו נהיה עבדים לפרעה על החסד והרחמים אשר אתה עושה עמנו הנה נגמרו התנאים האלו בתחלת השנה השנית אל חמש השנים היא השנה הרביעית לרעב בכלל. ומשם והלאה יתכן שפקד י"י את הארץ לברכת יעקב כי עלה נילוס והשקה את האדמה באופן שהוציאו כדי מחייתם והנה נכתב כל הספור הזה בתורה לסבות. האחת להודיעו שעיני י"י אל יראיו למיחלים לחסדו לחיותם ברעב כי הנה בהיות בכל הארץ רעב מופלג יעקב וביתו לשוד ולכפן צחקו ובהיות המצרים מוכרים כספם ומקניהם גופותיהם ושדותיהם לכל בני ישראל היה לחם במושבותם בלא כסף ובלא מחיר מקנה. והשנית שמהשגח' השרם היה שבהיות רעב בכל הארץ ויוסף מכלכל את כל בית אביו לא הלשינו עליו אנשי דמים ומרמה ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו. והג' להודיע שבני יעקב היו רואים בעיניהם גרוש המצריים ועלבונם בהעברתם בערים מקצה הארץ ועד קצהו שהיה זה להם נחמה על גרותם. והד' שממה שראו את המצרים מקבלים על עצמם עול החמישית ממה שיוציאו מאדמתם ושהיה חק הכהנים שמור והם חפשים מעול מלכות ואוכלים מנת המלך דבר יום ביומו לא הרע בעיניהם כשצוה השם לתת המעשר ללוים ומעשר שני לעניים והיות כהני י"י אוכלים את פת בגו ומתנותיו תמיד וזה טעם כל הספור הזה. והותרה בזה השאלה הח': תם סדר ויגש אליו: