אברבנאל על בראשית כט

<< · אברבנאל על בראשית · כט · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

פסוק כ

ויעבוד יעקב ברחל עד וישמע את דברי בני לבן לאמר. זהו החלק הב' מזה הספור ויש בו גם כן שאלות:

השאלה א' באמרו ויבא גם אל רחל ויאהב גם את רחל מלאה. והיא מה ראה יעקב שלקח שתי אחיות בחיים. ולא עוד אלא שלקח גם כן שתי שפחותיו והן ארבעה ואין לומר שמתורת בני נח לא היה אסור ללקחם ולא שהיה זה בחוצה לארץ כי הנה זה הענין בעצמו יראה שהוא מגונה וראוי להרחיקו הלא תראה שאדם אבינו הראשון לא לקח לו אלא אשה אחת וכן בניו כלם ונח לא לקח לו כי אם אשה אחת וכן שם ועבר ואברהם לא לקח לאשה כי אם שרה ואם לקח את הגר היה במצות וברשות הגבירה לפי שלא היו לה בנים ויצחק אביו לא לקח לו אלא רבקה ולמה לקח אם כן יעקב שתי אחיות ושתי שפחות:

השאלה ב' באמרו ויאהב גם את רחל מלאה וזה מורה שאהב גם את לאה והפך זה העידה התורה באמרה כי שנואה לאה והיא אמרה כי שנואה אנכי ויש מי שהשיב שלאה אהובה היתה אלא שבערך רחל היתה שנואה. ואין הדבר כן כי לא יקרא האדם שנוי בהיות חברו נאהב ממנו כי הנה גם בבנים יאהב האדם את זה יותר מזה אבל לא ישנא לאחד מהם. ועוד שרז"ל אמרו כיון שנהגה מנהג רמאות נתן דעתו לגרשה (בראשית רבה פרש' ע"א) כיון שילדה אמר לאמן של אלו אני מגרש והוא ממה שיוכיח שהיה שונא אותה מבקש לגרשה באמת ואיך אמר אם כן ויאהב גם את רחל מלאה כי לא מצינו שאהב את לאה אבל שנאה. והרמב"ן תירץ שטעמו וגם אהב את רחל רוצה לומר שבא אל רחל וגם אהב אותה ויהיה אם כן מרבה פעל לא אשה ואינו נכון כי הרבוי תמיד יהיה ממין הקודם אהבה עם אהבה לא אהבה עם ביאה. ועוד שעדין יקשה איזה צורך היה ברבוי הזה כי אין הנה רק תוספת פועל האהבה אבל פועל הביאה וא"ו ויאהב הביא זה. וחשב הרמב"ן כי טעם גם להורות שעם היות לאה הראשונה מדרך האיש לשום אהבתו באשתו הראשונה הנה יעקב היה אוהב את רחל מלאה ואין מקום לזה כלל כי דרך האיש לאהוב את אשתו הראשונה המכוונת אצלו ולאה לא היתה מכוונת אצלו כי הוא חשב שבא אל רחל ואדרבה שהאהבה הראשונה היא מתקיימת יותר והיא את רחל שאהב ראשונה כ"ש אחרי שנהגה לאה מנהג רמאות וישאר מזה הספק במקומו:

השאלה ג' בסבת הנחת שמות השבטים כי הנה שם ראובן היה לו סבה באמור לאה כי ראה י"י בעניי אבל בשמעון למה אמרה כי שמע י"י כי שנואה אנכי כי זה כבר נכלל בראה י"י בעניי. גם כי הראיה היא יותר מהשמיעה עד שאנו נמצא שתשמש לשון ראיה על כל פעולת חושים כמ"ש וכל העם רואים את הקולות ראה ריח בני ואין כן השמיעה ואם השיג זה בשלמות בראשונה כשנולד ראובן לא יצדק דבר ואמר עליו שמע י"י כי שנואה אנכי ואין השנאה דבר שישמע.

השאלה ד' למה הזכירה שילוה אישה עליה בבן השלישי. ולא בראשון ולא בשני כי אם לא היה לו בן אין ספק שבבן הראשון ילוה אל אשתו לפי שהבן הראשון לעולם יותר משמח כי בו ישתנה האדם מעקר אל מוליד ומלא אב אל אב ובו ידע התמדת משפחתו וזרעו. ואמנם בשאר הבנים לא ישתנה הדבר כי אם בפחות ויתר:

השאלה ה' במה שאמרה בבן הד' הפעם אודה את י"י ולא על השני גם לא על השלישי אלא ברביעי וחייב אדם להודות על כל טובה שיקבל מאת השם וחכמים זכרונם לברכה אמרו שהיו האמהות יודעות שהיו עתידות ללדת י"ב שבטים והן היו ד' וחשבה לאה שתלד שלשה וכן כל אחד מהאחרות ולכן כאשר ילדה הבן הד' אמרה הפעם אודה את ה' כי נתן לי יותר מחלקי. ואם היו האמהות נביאות יודעות כמה היו עתידין להיות שבטי בני ישראל יהיה הדרך הזה נכון ועכ"ז צריך לבקש בזה ישוב כפי הפשט:

השאלה ו' במה שאמרה רחל דנני אלדים ותקרא שמו דן וכן אמרה נפתולי אלדים נפתלתי עם אחותי גם יכולתי כי לא פירשה הדין ההוא אם היה לזכות או לחובה שעליו קראו דן. גם מאמר נפתולי אלדים נפתלתי עם אחותי הוא קשה הביאור ועל מה יורה ומה ענינו אצל שפחתה שבעבורו קראה שמו נפתלי:

השאלה ז' למה לאה נתנה את שפחתה לאישה האם חשוכת בנים היתה כרחל אחותה או כשרה אמנו שהוצרכה לעשות כן כמו שעשו הן מפאת ההכרח ואין דרך הנשים להרבות נשים לבעליהן ולמה קראה בן שפחתה גד ואמרה בא גד ובמסורת בגד בלא אלף ולמה יאשרוה בנות על שנתנה שפחתה לאשה אדרבה ראוי שיגנו אותה על זה כי מה התנצלות לה ולבניה להרבות בני השפחות. ומה המצוה שעשתה והעבודה שעבדה את האלדים בזה שבזה נתן שכרה עד שקראה את בנה שילדה אחרי כן יששכר לאמר נתן אלדים שכרי:

השאלה ח' במאמר לאה עתה יזבלני אישי כי מהו הזבול הזה וכבר אמרה בבן השלישי עתה ילוה אישי אלי ואמרה יאהבני אישי ומהו הזבול מלבד האהבה וההלוות שכבר זכרה ולמה לא אמרה כי ילדתי לו כך וכך בנים אלא בלוי ובזבולון כי בלוי אמרה כי ילדתי לו שלשה בנים ובזבולון אמרה כי ילדתי לו ששה בנים ובשאר הבני' לא נאמר כן. גם לבדו ביששכר אמר בן חמישי ובזבולון אמר בן ששי ולמה באחרים לא נאמר כן בן שני בן ג' בן ד' אלא באלה:

השאלה ט' במאמר יעקב ללבן תנה את נשי ואת ילדי אשר עבדתי אותך בהם כי הנשים כבר נתנם לו והיו בביתו והבנים בניו יהיו מה לו לשאול מאת לבן שיתנם אליו ואם אמר זה לשאול ממנו רשות ללכת הרי כבר אמר בדרך מוסר שלחני ואלכה אל מקומי ולארצי אבל שאל' הנשים והבנים יראה דבר מבלי צורך ועוב' ומתעבר על ריב לא לו:

השאלה י' במאמר לבן אם נא מצאתי חן בעיניך נחשתי ויברכני י"י בגללך כי הנה מאמר אם נא מצאתי חן בעיניך מורה שהיה שואל ממני איזה דבר ואמרו נחשתי וכו' הוא ספור מה שכבר היה ולא יפול עליו מציאת חן. גם אמרו עוד נקבה שכרך יקשה מאד כי הוא לא היה שואל אלא נשיו ובניו לא שכר אחר ואיך השיבו לבן עליו ולמה הוסיף מלת ויאמר נקבה שכרך כי הוא היה תמיד המדבר:

השאלה י"א באמרו אתה ידעת את עבודתי וגומר ועתה מתי אעשה גם אנכי לביתי כי הנה לבן כבר הודה שהיתה הברכ' בגללו ושאל ממנו נקבה שכרך ומה תועלת לשנות עוד אתה ידעת את עבודתי וגומר ומה ענין מתי לענין זה אחרי שהוא רוצה לפרעו מהשעבוד. גם שכאשר הוסיף לומר לו מה אתן לך השיבו לא תתן לי מאומה:

השאלה י"ב בענין תחבולות המקלות אשר פצל ושם בשקתו' המים והוא דרך רמאות אין ראוי לעשותו לזר שבאנשים כ"ש לאחי אמו וחמיו. ומה ענין והכבשים הפריד יעקב שנתקשו המפרשים בביאורו כמו שתראה בדברי רש"י והראב"ע ומה שכתב הרמב"ן עליו. והנני מפרש הפסוקים האלה באופן יותרו השאלות האלו כלם:

ויעבוד יעקב ברחל עד וירא י"י כי שנואה לאה. ספר הכתוב שעבד יעקב את לבן בצאנו שבע שני' שנדר לעבוד בעד רחל ושהיו בעיניו לא כשנים שבעה שהוא זמן רב אבל כימים אחדי' כי היתה אהבתו כ"כ רבה וחזקה שלא הרגיש בעמל ויגיעה כל הימים כאלו היו השנים ימים והשבעה היו א' או שני ימים כי מרוב חשקו בה נראה לו שלקחה בזול והקונה בזול יפרע בעין יפה ובתשלום השבע שנים אמר אל לבן הבה את אשתי כי מלאו ימי ואבואה אליה ר"ל מלאו ימי עבודתי והם שבעת השנים שנתחייבתי לעבוד בעבודה. והרלב"ג כתב שקודם השבע שנים שאל יעקב הבה את אשתי והכריח זה משנו' יהודה ויוסף וכי מלאו ימי על ימי האדם שראו להוליד בהם. ושאמרו ויאמר יעקב אל לבן הבה את אשתי וכל ספור חופת לאה וגם רחל הוא קודם ויעבוד יעקב ברחל שבע שנים והנה הוא בזה מעקש הפסוקים ומבלבל אותם. ואמרו ואבואה אליה אין פירושו שישגלנה כי יהיה זה לקל שבקלים לומר כן אלא שיהיה לו עמה דירה שיבא אליה בבוא מן השדה ולא יהיה כאורח נטה ללון בבית חבירו. ורש"י כתב שאמר ואבואה אליה כדי להוליד בני' אמר הריני היום בן פ"ד שני' ואימתי אוליד י"ב שבטים ויפה פי' הרמ"בן ואבואה אליה כלומר אשאנה ואשבה פה עמה לא שתתן אותה ואלכה. ולבן אסף את כל אנשי העיר ויעש משתה לכבוד החופה ובערב באישון לילה הביא את לאה בתו והכניסה עמו לחופה והסתכל ברמאות לבן שלחופת לאה אסף את כל אנשי המקום ועשה להם משתה ולא עשה כן בחופת רחל לפי שאם יעקב ירצה לגרש את לאה בהרגישו בה יגונה ענינו בעיני כל העם שנאספו בחופתו ואכלו עמו ואולי שמפני זה ימנע לגרשה אבל ברחל מפני שבאהבתו אותה לא היה ספק בזה לא התחכם לעשות לה משתה ולא לאסוף לחופה את כל אנשי העיר. וידמה שכאשר הכניס עמו בבית את לאה נטל פנס מלפניה בדרך צניעות. וכשבעל יעקב בעילת מצוה פירש ממנה ויצא מאצלה ונשארה עמו זלפה שפחתה שנתן לה לבן וגם זה מדרך רמאות כדבריהם ז"ל כי הנה בלהה היתה יותר גדולה מזלפה והיה ראוי שיתן לבן השפחה היותר גדולה ללאה שהיתה בתו הגדולה והוא עשה בהפך שנתן את זלפה שפחתו הקטנה ללאה כדי שיחשוב יעקב שבאה עם רחל שהיתה קטנה כמוה כמו שכתב רש"י. ובעבור זה כלו עם רוב צניעותו לא הכירה יעקב עד הבקר ואז התרעם עם לבן לאמר מה זאת עשית לי. הלא ברחל עבדתי עמך ולמה רמיתני והוא השיבו לא יעשה כן במקומנו ר"ל הנה אני לא חייבתי עצמי לתת לך את רחל אבל אמרתי טוב תתי אות' לך מתתי אותה לאיש אחר. ואם אתנה לך לא יהיה אלא כפי הנהוג והיא בתת הבכירה ראשונה כאשר עשיתי והצעירה אחריה כי כמו שנולדו כן ראוי שתשאנה. ואם עכ"פ תחפוץ ברחל גם כן אתנה לך בעבודה שתעבוד עמדי עוד שבע שנים אחרות וכבר היטב אטיב עמך בתת אות' לך קודם העבודה אשר תעבוד בעבורה וזהו אמרו מלא שבוע זאת ר"ל מלא עם לאה שבעה ימי חופתה ומיד אני ואשתי או אני ואנשי המקום נתנה לך גם את רחל ואתה תעבוד עמי בעדה כאשר עבדת בעד לאה והנה נתרצה יעקב בזה לפי שראה מאת י"י הית' זאת לקחת את שתי האחיות הצדקניות ההמה והנה אמר הכתוב ויבא גם אל רחל ויאהב גם את ראל מלאה לפי שידוע מדרך הטבע שמי שיאהב את אשה ויבא אל אחרת שתחלש אהבתו אשר אהב ראשונה וזה כי חשק האשה במה שהיא אשה לא תהיה אלא לתאות המשגל והנה תתבטל התאוה האיש בטול מה בפעל המשגל ולכן תחלש תשוקתו לאשר חשק. ומפני זה צוו הרופאים שהחולה מחולי החשק ישכב עם נשים אחרות כדי שתשכח מלבו חשוק' לו. ולכן ספר הכתוב כאן שלא היה כן ענין יעקב שעם היות שבא אל לאה לא שכח את רחל ולא נלחש' אהבתו אות' מצד בואו אל לאה אבל בהפך שמצד בואו אל לאה נתחזקת אהבתו אל רחל לפי שהדבר הטוב יהיה נאהב מצדו ויהיה נאהב יותר כשיצרוף אל דבר חסר כי בהצטרף אליו יהיה הדבר ההוא יותר נכבד. וכן קרה ליעקב כי כאשר בא אל לאה תחלה ואח"כ בא אל רחל הנה בצרוף לאה נראת לפניו רחל יותר שלימה בתכלית ואח"כ היו לו אז עם רחל שתי אהבות אחת מצד שלמותה בעצמה מבלי צורף לדבר אחר וזו היא האהבה הקדומה שאהבה והשנית מצד צרופה אל לאה וזאת האהבה תגיע עתה כשבא אליה אחרי לאה. ויהיה לפי זה מ"ם מלאה אינה מ"ם יתרון כמו מאלפי זהב וכסף אלא מ"ם הסבה כמו מי"י יצא הדבר מחטאת נביאיה. יאמר שבא אל רחל אחר לאה ואהב את רחל גם מצד לאה כמו שאהב אותה מצד עצמה ויהיה הרבוי ממין מה שחובר אליו ר"ל שאם היה אוהבה היה הפעל המתרבה אהבה לא אשה כי אינה ממינה והנה להתחזקות האהבה אתה אמר שעבד אחר זה עוד שבע שנים אחרות כי פרעון השכר אחר קבלה התועל' והעבודה לעולם יהיה בקושי לא עשה כן יעקב כי מצד האהבה גם שכבר בא אל רחל והיה שבע רוגז בעבודת שבע שנים הראשונים הנה עבד בעבור רחל בשמחה ובטוב לבב עוד שבע שנים אחרות והותרה במה שפירשתי בזה השאלה הא' והב'. ואמנם למה נשא שתי נשים גם אחיות אחשוב אני בו ג' סבות. הא' היא שיעקב מדעתו ורצונו לא היה אלא לקחת אשה אחת רחל בת לבן ואותה שאל מאביה לאשה ואמנם מסבב הסבות ראה שרחל עקרה בטבעה ואף שבדרך פלא תלד אחד או שנים לא יתרבה בזה מאד זרע יעקב ולא יראה בימיו את זרעו כעפר הארץ ופרצ' ימה וקדמה וגו' כי כמו שאברהם ויצחק עשו בנים מעטים כן יהיה יעקב לא ירד אם כן במצרים בשבעים נפש מלבד הנשי' והטף כמו שירד ולא יהיו בעת מותו יותר מארבע מאות נפש אנשים ונשים וטף כמו שהיו בהשגח' השם והשפעתו ומפני זה רצה הקב"ה שיקח נשים יותר מאחת כמו שהיו עושים הראשונים קודם המבול וגם מיוצאי התיבה שלולי זה ר"ל לקיחת נשים הרבה כמ"ש (בראשית ב') ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו לא היה העולם מלא מבני אדם כמו שהיה וגם אחיותיהם היו לוקחים כמו שהתבאר בבני אדם שאחיותיהם נולדו עמהם שלקחו לנשים. ולפי שרבות בנות בבית אחת עשו חיל וצער רב לבעליהן ותהיינה מורת רוח להם רצה הקב"ה לזכות את יעקב שתהיינ' שתי נשיו אחיות כי בזה תתחייב האהב' והקורבה ביניהן ובין הבנים אשר תלדנה. ותהרינה שתי האמהות האחרות שפחותיהם כדי שתהיינה תמיד נכנעות אליהן לבניהן ותתמיד בדרך זה האהבה וההתאחדו' ביניהם ובין בניהם ובדרך זה יתברכו בני יעקב בחייו ויהיו כלם באהבה ובחבה כי הנה גם אותה שנאה שנולדה ביניהם מפני נערות יוסף עוד נכנעו אליו והיו בימי יעקב כלם לאחדים בידו הנה אם כן רבוי הנשים אשר ליעקב לא היו מדעתו ורצונו אלא מאת האלדים כדי שיתרבה זרעו בימיו ותתקיי' מ"ש לו והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת וגו'. וסבה הב' היא שהאל ית' להיותו שופט כל הארץ ראה ביעקב שני טבעים האחד טבע בכור מפני הבכורה שקנה מעשו אחיו כאלו עשה הוא בעשו עצמו בזה והשני טבע יעקב עצמו שהיה הבן הצעיר לאביו. והנה מן השמים הוכיחו ששני בני רבקה יזדווגו לשתי בנות לבן אחיה לאה לגדול והצעיר' ליעקב ובעבור שהיו שתי הבנות האלה צדקניו' שלמות וטובות רצה הש"י ששתיהן יבנו את בית ישראל ולכן יחדם ליעקב בשתי בחינותיו ר"ל לאה מצד הבכורה אשר קנה מעשו ורחל מצד עצמה ולכן ילדה לאה ששה בני' ליעקב כי כך היו בחלקה למה שהיא אשת הבכור ורחל והשכחות ילדו ששה הנותרי'. והביטה וראה חמלת י"י על יעקב. כי הנה אברהם שהוליד את ישמעאל ואת יצחק משרה ומהגר לא יכלו בניו לשבת יחדו וגרש את ישמעאל מעל יצחק וכן בני הפלגשים שלחם מעל יצחק בנו ואף יצחק שהוליד שני בנים מאשתו רבקה תאומים בבטן אחד שנים בהתהוותם ותולדותם לא יכלו לשבת יחדו ונפרדו זה לרשעו וזה לתומו זה נדחה להר שעיר וזה לארץ כנען. אבל יעקב הוליד י"ב בנים ומד' נשים וכלם אהובים כלם ברורים כלם גבורים וכלם חלק י"י בלי פסולת כלל ובזה הודיעו ית' שהיה עמו כמ"ש והנה אנכי עמך יען בכל אשר הוא עושה י"י מצליח הנה אם כן רבוי הנשים היה אם כן השגחה עצומה בענינו להודיע שכל מעשיו היו מושגחים ובאים מאתו ית'. והסבה הג' היא שהש"י עשה ביעקב דוגמת העולם בכללו כי כמו שבעולם המלאכים נמצאו סביבו יתב' ד' מחנות מהשכלים הנבדלים שהם ד' חיות המרכבה ובגלגל ישוערו ד' רביעי הגלגל אשר ממנו ימשכו ד' תקופות השנה וארבע היסודות וארבע כחות וצורות המורכבים דומם וצומח וחי ומדבר וגם מזה באו ד' המלכיות כמו שפירשתי בספר מעיני הישועה על ספר דניאל ככה זימן ליעקב שיקח ד' נשים לרמז לאותה הרביעיות וכמ"ש בלעם מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל ואחז"ל האבות הם המרכבה ושיצאו מארבעה נשים י"ב שבטי י"ה כמספר י"ב מזלות ושיהיו כלם בד' דגלים אשר על זה נאמ' ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה. ומזה כלו יראה שהיות נשי יעקב ד' והיות בנים י"ב נחלקי' במדבר לארבעה דגלים לא היו במקרה ועל צד ההזדמן כי אם בהשגחה עליונה מהאל אשר לו נתכנו עלילות. ועם מה שביארתי בזה הותרה השאלה הב' עם ביאור הדרוש הזה:

פסוק לא

וירא י"י כי שנואה לאה עד וילך ראובן בימי קציר חטים וגו'. הנה האמהות היו כלן עקרות כמו שנראה מענין שרה ורבקה ורחל ומה שנאמר בלאה ויפתח את רחמה שיורה שגם היא בטבעה עקרה היתה. ובהיה זה כדי שיצאו האבות הקדושי' אשר הם התחלת האומה הנבחרת בהשגחה לא בטבע כדי שתהיה האומה מושגחת מתחילה ועד סוף ולכן אמר הכתוב שגם לאה היתה עקרה אלא מפני שהיתה שנואה בעיני יעקב השגיח השם בענינה ופתח את רחמה מיד כשנשאת ליעקב. אמנם רחל נשארה בעקרותה כי לא נפקדה מאת הש"י לאותה הסיבה לפי שהיא היתה אהובה ולא שנואה כלאה והכתובים מורים בזה שלאה לא נתפללה על הריונה כי לא נתעכבה מלילד זמן אבל מיד כשבא יעקב אליה הרת' אבל הש"י פקד' מעצמו בראותו שהית' שנואה מבעלה כדי להקריבה אליו וזה טעם וירא י"י כי שנואה לאה אבל ברחל כתיב וישמע אלהים אל רחל להגיד שהתפללה לפניו. ולכן מצד הדין פתח את רחמה. ואפשר לומר שלאה היתה בטבע עקרה ורחל לא היתה כן. ושהש"י לפי שראה ששנואה לאה ושרחל לא השתדלה לקרבה אל בעלה ולהאהובה אליו להיותה אחותה היה מהמשפט האלדים שללאה שהיתה עקרה פתח את רחמה לשתוליד אבל לרחל שהיתה ראויה להולדה עשה בהפך שעקרה רוצה לומר עקר אותה ובדרך השגחתו סגר י"י בעד רחמה וז"ש ורחל עקרה רוצה לומר ולרחל עקר אותה הקב"ה. והנה השנאה ידוע שתראה לאדם מחבירו אם במעשים אם בדבור אם בשתי הדרכים האלה תצא השנאה מהמחשבה למציאות ויעקב היה שונא את לאה בשתי הדרכים רוצה לומר במעשים כי לא בא אליה רק בדרך מקרה וכן בשאר הענינים היה מתנהג עמה בדרך שנאה וכן היה מורה תמיד שנאתו בדבריו שתמיד היו בכעס ובגערה ומפני זה כשתלד לאה הבן הראשון קראו ראובן כי אמרה כי ראה יי' בעניי ראה המעשים שיעקב עושה לי. שהם מורים על שנאתו אותי ועתה יאהבני אישי רוצה לומר במעשיו. כיון שבי בלבד יקוים התכלית המכוון בזווג וידמה שעם זה היטיב יעקב מעשיו עמה אבל עכ"פ תמיד היה מדבר עמה בגערה וכעס ובזיון. ולכו כשילדה הבן השני קראו שמעון ואמרה כי שמע י"י כי שנואה אנכי רוצה לומר עם היות שבעלי לא היה עושה עמי מעשה שנאה תמיד היה מדבר עמי דברי שנאה וזהו מה ששמע השם ולכן נתן לי הבן השני הזה ועתה כבר סרה השנאה ולא תשאר לא בדבור ולא במעשה. וזה טעם ויתן לי גם את זה כי מלת גם הוא להסיר השנאה כראשון ולזה לא הזכיר גם את זה בזולתו מן הבנים כי כל אחד נולד לסבה מיוחדת ואלו השנים נולדו להסיר השנאה לגמרי מהמעשים ומהדברים. ולפי שבהסרת השנאה צריכה סבה לשתחייב האהבה כי לא בסור זה יבא זה לפי שלא כל בלתי שנואה הוא נאהב לכן אמרה שנולד הבן השלישי המחדש האהבה בינה ובין בעלה וזהו אמר' הפעם ילוה אישי אלי כי בפעמים הראשונים סרה שנאתו ממני בלידת ראובן ושמעון לא יותר מזה אבל עתה ילוה ויתחבר אלי בדרך חבה כי ילדתי לו שלשה בנים רוצה לומר כי הנה אברהם לא הוליד רק ב' בנים וגם מב' נשים שרה והגר ויצחק הוליד גם כן ב' בנים אבל אני ילדתי לו שלשה בנים שהם יותר ממה שדמה להוליד כי הוא היה בדעתו להוליד בני' כאביו ואבי אביו ואני עשיתי יותר מזה ובעבור שהיו שלשת הבנים האלה ראובן ושמעון ולוי מתיחסים לאהבתה עם בעלה אם להסיר את השנאה מביניהם ואם לתת התקשרו' אהבה וחשק ביניהם לכן כללה שלשתם במספר אחד באמרה כי ילדתי לו שלשה בנים שההלוות שזכרה לא היה בסבת לוי בלבד כי אם בסבת שלשתם ולכן אמרה כי ילדתי לו שלשה בנים והנה אמר על כן קרא שמו לוי להגיד שראובן שמעון לאה קראה שמם אבל לוי קרא שמו יעקב כי הוא בשמחתו הסכים עמה שילוה אליה. ואפשר לומר עוד שראובן בא להסיר השנאה מהמעשים ושמעון כדי להסיר השנאה מהדברים ולוי בא כדי להסיר השנאה מהלב והמחשבה ולכן אמר' ילוה אישי אלי שילוה אליה לדבר עמה מעניניו כאיש עם אשתו האהובה אצלו. ולהיות שלשתם להסיר השנאה מהמעשים ומהדברים והמחשב' אמרה כי ילדתי לו שלשה בנים שצרפם כלם כפי הכוונה בתולדתם ועם מה שפירשתי בזה הותרה השאלות השלישית והד'. ולפי דעת חכמינו זכרונם לברכ' היה יעקב יודע ונשיו גם כן מפיו שהיו עתידין לצאת ממנו י"ב שבטים נחלקים לד' דגלים ושיהיו מד' נשים לכן אמרה לאה עתה ילוה אישי אלי כי ילדתי לו שלשה בנים רוצה לומר מעתה אין לו פתחון פה עלי שהרי נטלתי חלקי בבנים ויתכן שידע זה ממה שאמר לו במראת הסלם ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה שהוא רמז לד' דגלים בי"ב בנים כמו שאמרתי למעלה. האמנם אמרה בבן הרביעי הפעם אודה את י"י אפשר לפרש שהיתה כונת' שהבני' הראשוני' ידעה סבת לידתם שהיה ממשפטיו הש"י ורחמיו על כל מעשיו כי כן דרכו לרח' על העגומי' אבל עתה שנשל' המכוון שאני אהובה אודה את י"י ואתן שבח והודאה לשמו על עשו' הטוב הזה מבלי סבה והי' מתנת חנם על כן אודה את י"י לכן לא הזכירה טעם כלל בזה הבן ולא זכרו בו מנין הבנים. והיותר נכון לפרש שלאה בראותה צער העבור וצער גדול בנים והיו לה כבר שלשה. כאשר בא הבן הד' קצה בו כי היתה כבר אהובה ואין חפצה בבנים יותר ולכן אמרה הפעם אודה את י"י כאומר זה יספיק לי וכמו שכתב הראב"ע ולכן עמדה מלדת וכי היתה בזה כפוית טובה. והנה זכרה לאה תמיד בדבריה שם יי' ולא שם אלהים לפי שהיו כל המעשים אשר עשה עמה דרך רחמים לפנים משורת הדין ואתה תראה שאחרי שילדה לאה ארבעה הבנים האלה מפני שהיתה שנואה. מן הוא והלאה תלדנה כל האמהות שני בנים לכל אחד מהם שנים לבלהה וב' לזלפה ולגבירות באחרונה שנים שנים גם כן והולידה רחל באחרונה להיותה יותר אהובה. והנה זכר הכתוב שרחל לא התפללה מתחלה אל האלדים על ענינה אבל כאשר קנאה באחותה אמרה ליעקב הבה לי בנים ואם אין מת' אנכי וענין זה המאמר שהיה לו להתפלל אל אלהים על ענינה כמו שהתפלל אביו על רבקה ואם הוא יעשה כן שאין ספק שגם כן תוליד הוא בנים כמו שילדה רבקה שהיתה גם כן עקרה ואם לא יעשו כן הרי היא כמתה כיון שלא ישאר ממנה זרע אשר יירש ארץ או שתמות עצמה בצער וכאב לב ויעקב הוכיחה על זה באמרו התחת אלדים אנכי אשר מנע ממך כלומר מה תריבי עמדי היה לך להתפלל אל י"י ובכה תבכה והוא יביט בענייך ויתן את שאלתך אבל אני מה אוכל עשוהו כי אבי היה גם כן עקר והוצרך להתפלל בעדו ובעד אשתו אבל עתה ממך מנע ולא ממני ולכן אם את תשחרי אל אל יעתר אליך ואמר בזה שם אלדים ולא שם יי' לפי שהיה כן מן הדין ראוי להיות וכמו שהיא גם כן אמרה דנני אלדים וכמו שאבאר והנה רחל למדה ממה שעשתה שרה בכדומה לזה שנתנה הגר שפחתה לאישה ובשכר המעשה ההוא ילדה ולכן גם היא נתנה את בלהה שפחתה ליעקב והוא קבלה ממנה להפיק רצונה לא להיותו שטוף אחר בולמוס של עריות וכאשר ילדה בלהה בן קראתו רחל דן ואמרה דנני אלדים וגם שמע בקולי ולבן השני אשר ילדה קראו נפתלי באמרה נפתולי אלדים נפתלתי עם אחותי גם יכולתי. והיה זה לפי שהיא ראתה בלבה שמפני חטאתה נמנעה מלהוליד ויחסה עקרותה אל ההשגחה האלהית. ולא לטבעה ולא למזלה. וחטאה היתה שלא קדמה פניו יתברך בתפלה כמשפט העקרות. ולכן אמרה דנני אלדים במה שלא נתן לי בנים כי בדין ומשפט הוא. ולכן זכרה שם אלדים בדבריה לא שם י"י כמו שזכרה לאה אבל עכ"ז חסד עשה עמי והוא שגם כן שמע בקולי ותפלתי למלאת קצת משאלותי ונתן לי את הבן הזה וכן אמרה בבן האחר נפתולי אלדים וגומר הפסוק הזה אצלי הוא מסורס כאלו אמרה אלדים נפתולים נפתלתי עם אחותי כלומר עקשיו' גדולים נתעקשתי ונפתלתי עם אחותי לאה גם יכולתי להכעיסה ולהעציבה והיתה עלובה ממני ולכן נמנעה גם כן ממני הלידה הרי שבזה הצדיקה הצדקת הזאת הדין על עצמה והודתה פשעה וחטאתה לי"י ועם זה עשתה תשובה והתפללה על עצמה. ומפני זה זכר הכתוב שזכר אלדים את רחל וישמע אליה כשנתן לה בנים ורש"י פירשו דנני אלדים ונפתולי בדרכים אחרים ומה שכתבתי הוא היותר נכון. והנה הזכיר הכתוב בכל אחד מבני השפחות בן ליעקב להגיד כי הוא חפץ ומודה בזה ואינן נקראו לו בן האמה רק בן יעקב כבני הגבירות המתיחסות אליו וכמו שכתב הרמב"ן. אבל לאה כשראתה כי עמדה מלדת ושאחותה נתנה את בלהה שפחתה וילדה בנים ליעקב היה מוסכם ביניהם שהבנים ההם כלם יהיו נחלת י"י וצאן מרעיתו נתנה את זלפה שפחתה ליעקב להוליד ממנה בנים לפי שהיו האמהות יודעות מפי יעקב כדבריהם ז"ל שעתיד הקדוש ברוך הוא להעמיד לו י"ב בנים שבטי יה ושיהיו מארבעה נשים ובראותה שכבר היו לה שלשה נשים היא לאה ורחל ובלהה שפחת רחל חששה לאה כי אולי הרביעית תהיה אשה נכריה ומפני זה בחרה לתת לו את זלפה שפחתה כדי שיהיו רוב בני יעקב ממנה ומשפחתה שהיא ברשותה ולא תתגבר עליה אחותה ובעבור זה עצמו שמע אליה יעקב כי היו עיניו ולבו תמיד על מה שאמר לו במראת הסלם והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת וגו' כמו שביארתי ולכן קראה לאה שם הראשון גד ואמרה בלבו בא גד ר"ל עם היות שעמדתי מלדת זה ימים רבים הנה עתה בא וחזר המזל כי גד ענינו המזל ששב לתת לה בנים כבראשונה ולשני קראה שמו אשר ואמרה באשרי כי אשרוני בנות רוצה לומר באשרי אני את זלפה בעבורו אשרוני בנות לפי שעשיתי זה לשם שמים ולא חששתי לקנאת הנשים ואפשר עוד לומר בזה שלאה בראותה עצמה בחור' בריאה וטובה מזדווגת לבעלה ולא הרתה כפעם בפעם נתנה אל לבה שהיה זה בחטאה והוא שבהיות זלפה שפחתה קטנת השנים מבלהה שפחת רחל והיתה בלהה כבר נתונה אשה ליעקב וילדה לו שני בנים יצאה מזה מכלל השפחות ונמנית מעיקר נשי הבית וזלפה שהיתה יותר ראויה לזה היתה עומדת בשפלותה וקלונה יושבת ומתאוננת על זה ויש בידה לתקן ולכן נתנה לאה את זלפה שפחתה ליעקב לאשה. ובעבור שזלפה נתנה ללאה בעת חופתה כדי להעלים מיעקב הרמאות שהיה לבן עושה לו בתתו לו את לאה במקום רחל ולכן נתנה לה את השפחה הקטנה כדי שיחשו' יעקב שהיתה באה עם רחל וכמ"ש חז"ל והביאו רש"י בפירושו לכן לאה לרמוז לזה קראה את בן זלפה הראשון גד ואמרה בא גד ונכתב מבלי אלף לרמוז שבבגידת לבן ורמאותו בתתו את לאה במקום רחל באה עמה זלפה כי בזה הגידה הבגידה וסוד המעשה כלו שהוא הכריחה לתת אותו ליעקב וכדי להסתיר הענין קראו גד לא בגד אבל נכתב בגד כפי רמיזתו וקראה הבן השני אשר ואמרה כי אשרוה בנו' לפי שראויה היתה לשבח והלול על השקפתה בזה להסירה עלבון משפתתה ולא תרע עינה מלהעמידה בצרה. ובכל אחד מהדרכים האלה הותרה השאלה הז':