אברבנאל על במדבר כז

<< · אברבנאל · על במדבר · כז · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

פסוק א

ותקרבנה בנות צלפחד וגו' עד ויאמר ה' אל משה עלה אל הר העברים הזה. לפי שנמנו כל שבטי ישראל למשפחותיהם כל זכר במספר שמות לגולגלותם. ואמר יתברך על זה המנין לאלה תחלק הארץ התעוררו בנות צלפחד שהיו ממשפחות מנשה לבקש על נחלת אביהם שלא היו לו בני' כי אם בנות ואמרו ותעמודנה לפני משה ולפני אלעזר הכהן ולפני כל העדה. מורה שהבנות האלה הלכו בראשונה לפני משה. ואמרו לו אדונינו לדין באנו והוא השיבן הלא נתתי לישראל שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרות. לכו לפניה' ומה תבקשו ממני בדבר המשפט והמה הלכו לפני אלעזר הכהן כי אהרן כבר היה מת והשיבן כזה המאמר והלכו לנשיאים ושרי העדה ואמרו אליהם טענת' והם השיבו הדבר הזה הוא מכלל הדבר הקשה ואנחנו לא שמענו משפטו לכו אל משה כי כן כתיב כל הדבר הקשה יביאון אל משה. וכאשר ראו הבנות ההמה כי שומע אין להם זה היה אומר לכו לשרים והם היו אומרים לכו אל משה התחכמו בעצמם וחכו עד אשר היו כלם ר"ל משה ואלעזר והנשיאים ושרי העדה נקבצים יחד פתח אהל מועד ותעמודנ' לפני משה ולפני אלעזר ולפני הנשיאים ואמרו בפני כלם טענתם לאמר ראו עתה מי הוא הראוי לדון בזה וישפטהו. והיתה טענתם אבינו מת במדבר רוצה לומר הוא היה מיוצאי מצרים כי במדבר מת. והתחייב מזה שיהיה מיורשי הארץ כי ליוצאי מצרים נתנה הארץ לנחלה. ואפשר לפרש גם כן אבינו מת במדבר שהיה מדור המרגלי' שנגזר עליה' שימותו במדבר ונאמר וטפכם אשר אמרתם וגומר וירשו את הארץ. ומכאן חייבו שהיתה ראויה להם ירושת הנחלה בארץ לפי שאביהן מת במדבר והן היו מן הטף שיירשו את הארץ. ואמרם עוד והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על ה' בעדת קרח היה להגיד שאביהן לא היה בעדת קרח כדתן ואבירם המורדי' עד שתענשנ' בנותיו בעונו על דרך פוקד עון אבות על בנים כי בחטאו הפרטי מת ולא בעונש כללי בתוך העדה החטאי' בנפשותם ולא אמרו זה כפי הדין כי הנה עובדי העגל מתו ובניהם ירשו הארץ אבל היו נשים וחשבו כי בזכרון הזה ימצאו חן בעיני משה לומר שאביהן לא היה בעדת קרח שנועדו עליו. והיותר נכון בזה שאמרו שאביהן לא היה בעדת קרח שירדו חיים הם ובניהם וכל אשר להם שאולה ולכן לא נשארו להם יורשים כי הוא בחטאו מת וכבר כשמת בנים לא היו לו ואם כן לא נבלעו עמו בניו ויורשיו ולכן למה יגרע שם אבינו. ויש אומרים שזה היה המקושש עצים ביום השבת אבל משמעות הכתוב לא יראה כן כי המקושש נהרג בבית דין והיה ראוי לומר בו כי בחטאו הומת. ואולי היה מהנשוכים כי אמרו דברנו בה' ובך ולפי שכל אחד נענש כפי מה שדבר בלשונו אמר כי בחטאו מת. ויש מפרשים הפסוק הזה על דרך מה שאומרים פלוני בעונותיו מת בלא בנים וזהו כי בחטאו ומת ובנים לא היו לו שתלו החטא במה שלא היו לו בנים לא במיתה בלבד. למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו החפרי בעבור שלא היה לו בן שיקום תחתיו ולכך אמרו כנגד משה תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו רוצה לומר אחר שחלוקת הארץ הפקיד הקב"ה בידך ואמר לרב תרבה נחלתו. יהי נא חסדך שתתן לנו אחוזה בתוך אחי אבינו. והנה לא שאלו לא מעט ולא הרבה אבל בסתם כשאר אחי אביהם. והנה מרע"ה נכמרו רחמיו על היתומות ההן והבטיח אותן שיקריב את משפטן לפני ה' רוצה לומר שיטעון טענות בעבורם להוכיח שהדין עמה' בזה. וכאלו אמר להם עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם. ואין ספק שדיני ירושות ונחלות נאמרו למשה מסיני וכן נאמר ובא גואלו הקרוב אליו וגאל רק המתין ולא צוה משה אותם לבני ישראל עד עתה שבא לפניו משפט בנות צלפחד. ונתקשה על דין נחלת הארץ אם תחלק ראשונה למשפחות ושוב יירשו הבנים מהם כדין שאר הנחלות. או אם תחלק לבאי הארץ הזכרים ולכן באהו המענה כן בנות צלפחד דוברות. ופירשו המפרשים כן מלשון אמת מלשון כנים אתם ר"ל אמת דברו שהארץ תחלק ראשונה למשפחות ולכן תתן להם אחוזת נחלה וגו'. ויותר נכון לפרש מלת כן כפשוטו כי בעבור שהתענ' מרע"ה לטעון טענו' בעדן אמר לו יתברך כל מה שאתה טוען נכלל בדבריהן. ואינך מחדש עליהן ועל דבריהן כלום. ולכן אינך צריך עוד לטעון בעדן כי בכלל דבריהן דבריך וזהו כן בנות צלפחד דוברות כך הן דוברו' ולכך אינך צריך לטעון טענות אלא להוציא משפטן לפועל ומציאות. ולכך נתון תתן להם אחוזת וגו'. והנה אמר בזה שתי לשונות. האחת נתון תתן להם אחוזת נחלה בתוך אחי אביהם. ואין זה כפל דברים אבל ענינו שהיו לצלפחד שני חלקים בנחלה. האחד חלק פשוט שוה לכל אחד מאחיו. והשני חלק הבכורה להיותו הגדול מאחיו יורש פי שנים ולכן צוה ית' שיתן לבנותיו שני החלקים ההם חלק אביהם בתוך אחיו משפחות החפרי והוא חלק הפשוט באחד מן האחים ועליו אמר נתון תתן להם אחוזה בתוך אחי אביהן. וחלק הבכורה שהיה צלפחד בכור ויורש פי שנים וזוכה בחלק הפשוט וחלק הבכורה ועל חלק הבכורה ההיא אמר והעברת את נחלת אביהן להן וחז"ל אמרו כן בנות צלפחד דוברות כך כתובה פרשה זו לפני מגיד שראתה עיניהם מה שלא ראו עיניו של משה. ופירש זה המאמר שהנה למעלה במנין שבט מנשה נאמר וחפר משפחת החפרי וצלפחד בן חפר לא היו לו בנים כי אם בנות ושם בנות צלפחד וגומר ואחרי תשלום מניני השבטים אמר לאלה תחלק הארץ בנחלה במספר שמות. ולכך אמר יתברך כן בנות צלפחד דוברות כך הן דוברות כאשר דברתי כאלו ראו בפרשה מה שלא ראו עיניו של משה שהפסוקים פסקו הדין בעדן שהנה היו יורשות במקום אביהם עם בני חפר ושבט מנשה והותרה בזה השאלה הח'. וצוה השם למשה שידבר לבני ישראל דיני הנחלות שכבר קבל בסיני שהאיש אשר ימות ובן זכר אין לו יעבירו ויתנו את נחלתו לבתו אבל אם יש לו בן אפילו יהיה בן פלגש יקום תחת אביו. ובא בקבלה האמתית שהאב יורש את בנו אם מת בלא בנים ובלא אחים כי האב קודם לאחי האב. ואין כן האם כי משפחת האם אינה קרויה משפחה ובזה טעו חכמי הקראים טעויות. ראשונה שכתבו שהאחים בני האם יורשים כמו האחים בני האב. ושנית שכתבו כי האם יורשת את הבן כמו האב ושהיא קודמת אל האחים בירושה כמו אביו וסמכו זה לענין נעמי שמכרה השדה שהיה לבנה מחלון אחרי מותו. ושלישית שכתבו שבהמצ' האב והאם במות הבן ולא היה לו זרע יחלוקו נכסיו אביו ואמו בשוה ואמרו כל זה לפי שקיימו וקבלו שמשפחת האם קרויה משפחה כמשפחת האב וכל זה טעות מבואר בפסוקי התורה כי השם צוה לחלוק את הארץ לזכרים רוצה לומר השבטים ומשפחותיהם לא לנקבות כלל אם לא לבנות צלפחד מכח אביהן לבלתי יגרע שמו ממשפחתו הנה כמו שהבן הוא היורש האמיתי בנכסי אביו כן האב יורש אמיתי בנכסי בנו כשאין לו זרע שיירשנו והאחים היורשים את האח אינם יורשים אותו אלא במה שהם זרע אביהם הזקן ומכחו הם יורשים. ואמנם האם כמו שהבן לא יתיחס למשפחתה כך היא אינה יורשת בארץ הנבחרת וכך היא לא תירש את הבן וכן בניה שהיו לה מאיש אחר לא ירשו את האח כיון שאינם אחים מאב ואינם נקראים ממשפחתו והעד אמרו על זה ונתתם את נחלתו לשארו הקרוב אליו ממשפחתו ואין להביא ראיה מנעמי שאולי היה השדה שלה או נתנו בנה אליה במתנה סוף דבר שכל הנחלו' דינם כדין נחלות הארץ וירושתה אצל השבטים האמנם קצרה התורה פה בדינים האלה שלא זכרה שהאב קודם בירושת בנו לאחים כשמת בלי זרע לפי שדבר הכתוב בהווה שהאב כבר הוא מת כשימות בנו. וכן זכר הכתוב האחים ולא האחיות וכלם בדרך אחד כי אם לא היו למת לא בנים ולא אב לירשו הנה יירשו אחיו או אחיותיו אם אין לו אחים זכרים כי כיון שהאחים יורשים מכח האב והאחיות יורשות במקום האחים מבואר דינם בזה. והנה אמר פעם ונתתם ופעם והעברתם לפי שהנתינה תאמר בלשון העברה כמו שאמר והעברת כל פטר רחם ונאמר בכור בניך תתן לי. וי"מ שכאשר יצוה לתת הנחלה לנקבה נאמר בה לשון העברה והעברת את נחל' אביהם להם והעברת את נחלתו לבתו שתקרא העברה לפי שאם תנשא האשה לאיש זר תסוב הנחלה ותעבור ממשפח' למשפחה. וכשיצוה לתתה לזכר יאמר בו לשון נתינה ונתתם את נחלתו לאחיו ואמר ואם אין אחים לאביו ונתתם את נחלתו לשארו הקרוב אליו ממשפחתו להגיד שבמקום שאין אחים יירשו שאר הקרובים ובלבד שיהיו ממשפחת אביו שהיא הנקראת משפחה ושאר קרוב. ואמר וירש אותה על הנחלה שזכר כי האם והאחיות מנחילין ולא נוחלים האב וזרעו נוחלים ומנחילין כמו שביארו חז"ל (בבא בתרא קי"ח) בפרק יש נוחלים ורז"ל בדרך אסמכתא סמכו לזה שהאיש יורש את אשתו בנכסים הבאים לה הנקראים נכסי מלוג. וכאשר השלים לצוות דיני הירושות. צוה למשה על ירושת שררתו והנהגתו כמו שיזכור:

פסוק יב

ויאמר ה' אל משה עלה אל הר העברי' וגומר עד וידבר ה' אל משה לאמר צו את בני ישראל. מפני שצוה יתברך על נחלת הארץ וחלוקתה אמר לו אל תחשוב שאתה תנחילנה אותה לכך אמר לו שיעלה בהר העברים ויראה את הארץ משם ויאסף אל עמיו והיה לו תועלת רב בידיעה הזאת כדי שישתדל לבאר הדברים שהיו צריכים ביאור קודם מותו כמו שהתפלל עליו דוד עליו השלום הודיעני ה' קיצי ומדת ימי מה היא ואדעה מה חדל אני. והרמב"ן מאשר הוקשה לו אם צוהו ית' למשה שיאסף אל עמיו כמו שנאסף אהרן אחיו בהר ההר איך לא מת משה שמה בעת ההיא שנצטוה עליו כתב שלא היתה הכונה בצווי הזה שיעשה כן עתה אבל שהוא הודעה שהודיעו יתברך מה שיהיה אחר כך ביום מותו שיעלה בהר העברים ויראה את הארץ וימות שמה והוא מה שנזכר בסוף סדר האזינו ופירש מה שנאמר שנעשה אז לא עתה. ואינו נכון בעיני כי למה זה יספר הכתוב כאן ענין אחד שלא היה בזמן ההוא וקרוב לזה יחזור ויספרהו פעם אחרת ויותר טוב לכתוב כל זה אחר שירת האזינו. גם אמרו ויעש משה כאשר צוה ה' אותו אי אפשר שיפורש אלא על מה שנעשה עתה לא שיבשרהו אח"כ ובזה אין בשורה מוצאת ואיך יצוהו השם על העליה בהר למות שם אם עדין היה צריך לעשות מלחמת מדין כמ"ש נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמך. ואין יצוה אותו עתה לעלות בהר ולמות שם. והנה אחר זה בסדר מסעי באו מצות מחודשות כענין כבוש הארץ ונחלתה והמנחילים אותה וערי המקלט וערי הלוים וכל זה ממה שיוכיח שלא בא הדבור הזה במקומו הראוי והיא השאלה התשיעית שזכרתי בפרשה ומפני זה כלו אמרתי אני שבדבור הזה עם היות שצוהו יתברך שיעלה בהר ויראהו את הארץ לא היה כדי שימות שמה מיד ואינו כספור האחר שבא בסוף סדר האזינו ואין הפועל שזכר הכ' שיעשה כאן הוא הנזכר שמה כמו שחשב הרב רבי משה בר נחמן זכרונו לברכה ולכן לא נאמר כאן ומות בהר כמו שנזכר שם אבל צוהו שיעלה בהר שהיה לפניהם כלומר פעמים רבות ויראה משם את הארץ שבכל עת שיעלה שמה ישא עיניו אל ההרים כדי לראותה יום יום. ואמרו עתה וראית אותה ונאספת אל עמך הוא להגיד שעתה יראה את הארץ מעצמו כל מה שיוכל לראות אבל עוד יראה אותה ראיה אחרת בעת מיתתו כמו שיזכור שמה וזהו וראית אותה שהוא העתיד בזמן ההוא ונאספת אל עמך אז אחרי אותה ראיה אחרונה כאשר נאסף אהרן אחיך כי השוה ענינו לענין אהרן באסיפה אל עמיו אבל לא בראיית הארץ כי משה ראה אותה ואהרן לא ראה אותה הנה א"כ לא צוה למשה שימות עתה אבל שיתמי' לעלות שמה בהר ולראות את הארץ משם כי קרובה מיתתו לבא ונתן הסבה באסיפתו אל עמיו במדבר ושלא יבא אל הארץ שאמר שהוא כפי חטאם וכמו שביארתי. ומשה השיבו יפקוד ה' אלהי הרוחות רוצה לומר אחרי שאני עתיד למות ותצוה אותי דברים מחמת מיתה גם אני לא אחשוך פי ואבקש מאתך הדברים הצריכי' לאותו ענין והוא שתפקוד איש שיהיה שר צבא העם הזה ולפי שצריך שיהיה בו רוח אלהין קדישין לכן אמר יפקוד ה' אלהי הרוחות כלומר אתה אלהי הרוחות בוחן לבות וכליות תפקוד איש שיהיה על העדה נגיד ומצוה ולא יהיה ככבש לפניהם אבל יהיה איש חיל רב פעלים מושל ותקיף בתוכם. ובקש עליו שני דברים האחד שיהיה גבור מלחמה ועל זה אמר אשר יצא לפניה' ואשר יבא לפניהם כי רוב הסכנה במלחמה הוא ההולכים ראשונה ולכך בקש שיהיה כ"כ גבורתו ותקפו שהוא יצא לפניהם ויבא לפניהם. והב' שיהיה טוב המזל כדי שיגבר תמיד על אויביו וישמור את עמו תמיד שלא ימותו תחת ידו ועל זה אמר ואשר יוציאם ואשר יביאם ר"ל שלא יפלו במלחמה לפניו ונכלל בזה המאמר שתהיה לו חכמ' ותבונה לסדר המלחמה כראוי באופן שיצליח במעשיו. וכאשר יהיה גבור בעצמו ומנהיג שלם לעמו לא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה וע"ז השיבו השם קח לך את יהושע בן נון ר"ל אתה אמרת יפקוד ה' אלהי הרוחות ואני מפני כבודך איני רוצה לפקוד אותו אבל אתה תפקוד ולכן קח לך את יהושע כי אני אלהי הרוחות מעיד עליו שהוא איש אשר בו רוח חכמה ותבונה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה' ורוח נבואיי ג"כ. ומלבד השלמות אשר יש בו בטבעו הנה כדי שישתלם יותר תסמוך את ידך עליו ותלמדהו במדות ובדעות ולפי שיהושע היה משרת משה מבחוריו ואולי מפני זה לא יהיה נחשב בעיני העדה ושריה ויקלו בכבודו צוה למשה שמכאן ואילך יכבדהו ועל זה אמר והעמדת אותו לפני אלעזר הכהן ולפני כל העדה וצוית אותו לעיניה' כי יצוה אותו בעינינו ההנהגה וינהוג בו כבוד וזהו ונתת מהודך עליו וחז"ל אמרו מהודך ולא כל הודך לפי שלא זכה יהושע במדרגת הנבואה מה שזכה בה משה רבו ואמר שיעשה זה למען ישמעו כל עדת בני ישראל ויכבדו אותו ג"כ אך אמנם צוה שיגלה את אזן יהושע שלא יחשוב בלבו שכמו שהיה נשאר במקום משה במדרג' ההנהגה כך ישאר במקומו במדרגת נבואה כי הנה לא יהיה כן אבל הוא לפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפט האוריה לפני ה' רוצה לומר שאחרי מות משה יתנהג יהושע ע"פ האורים והתומים כי לא יגיע ענינו להנבא בכל עת כמו רבו אבל יצטרך לשאול מהכהן גדול מה יעשה ישראל. ואמרו על פיו יצאו ועל פיו יבואו אפשר לפרשו על יהושע שיעמוד לפני כ"ג עם היות שעל פי יהושע יצאו ויבואו כל בני ישראל. או יחזור לאלעזר הנזכר שעל פיו במשפט האורי' יצאו ויבואו כל בני ישראל. אך אמנם מאשר לא מצאנו בכל ספר יהושע שעמד לשאול באורים מצאנו שפעמים רבות באה אליו הנבואה אמרתי שיהיה פי' הפסוק הזה שלפני אלעזר יעמוד יהושע לא אחרי מות משה כי אם עתה בחייו אחרי שסמך ידיו עליו ויהיה תכלית העמידה הזאת עתה לפני אלעזר כדי שידעו כל ישראל שיהושע היה מנהיג את העם ואב ב"ד יען וביען כפי הדין אין שואלים באורים ותומים כי אם מלך או אב ב"ד ולכן עתה לפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו. וכדי שיחזיקוהו ישראל לנגיד ומצוה לאומים ועכ"ז אחרי כן על פיו של יהושע ונבואתו יצאו ויבואו אלעזר וכל ישראל כי תבואהו הנבואה מבלי שיצטרך לאורים ותומים וזכרה התורה כי כמו שעשה הקב"ה מה שבקש לפניו משה מהפקיד' כך עשה משה מה שצוהו האל בסמיכת יהושע ומצותו אליו וכבודו. וע"ז אמר ויעש משה כאשר צוה ה' אותו כי לא אמר זה על עלייתו להר לראות את הארץ כי כמו שיתבאר בתחלת סדר ואתחנן היה משה מתאחר בראיית הארץ בתקותו שעוד ישוב ה' מחרון אפו ויתן לו מקום לעבור שמה אבל אומר כאן ויעש משה כאשר צוה ה' אותו על עניני יהושע מהסמיכה והצוואה והכבוד. ואמ' ויקח את יהושע ויעמידהו לפני אלעזר להודיע שמעתה בימי משה נעשה זה. הנה התבארה הפרשה הזאת והותרו השאלות הט' והי' האחרוני':