אבני החן של המיסתורין האלוהי
חיבור מיסטי של בהאא אללה, הנביא-המייסד של הדת הבהאאית. מוגש בתרגום חדש של תלמידות ותלמידי הקורס "מסע בערי הסוד האלוהי: קריאה במיסטיקה בהאאית" באוניברסיטה העברית בירושלים, תשפ"ב. התרגום להלן מציג את התחנות העיקריות בדרך המיסטית על פי משנתו של בהאא אללה.
| מחבר | בהאא אללה |
|---|---|
| שם בשפת המקור | ג'ואהר אל-אסראר (جواهر الاسرار) |
| שפת המקור | ערבית |
| נושא | מיסטיקה ודת |
| לעיון נוסף | |
 ויקיפדיה | בהאא אללה |
תחנות המסע המיסטי
אבני החן של הסודות במעלות המסעות
למי שרצה להתקרב אל אללה בעל היכולת והמחילות{
מתת לברי הלב אשר שותים מאלה הנהרות
ידע
יח ויכניס אותנו אל עיר הידע, אשר מי שנכנס אליה יודע את הכל עוד מלפני שהוא פונה אל סודותיה, ויודע את כל הידע והחכמה של מסתורי הריבונות האלוהית המופקדים באוצרות הבריאה מעלי העצים שלה. השבח לאל היוצר והבורא, על מה שנברא ונקבע שם, חי אלוהים, השומר והנאמן, הכל יכול הנצחי, לו אגלה בפניך את שערי העיר הזאת שנבראו על יד ימין של הכוח והעוצמה, תוכל לראות מה שאיש לא ראה לפניך, ותוכל להעיד על מה שאף נפש לא ראתה מלבדיך, ותוכל להבין את המסתורין של הסמנטיקה ואת הדילמות של הסימנים, ותוכל לראות בבירור את סודות הבריאה בנקודת הסגירה. כל עניין יהפוך קל עבורך, והאש תהפוך לאור, לידע ולברכות, ואתה שוהה בבטחה ברחבת הקודש .
יט לולא כל אבני החן של מסתורי החכמה שהשלכנו בך בתהום של המילים הרוחניות המבורכות הללו, לא תצליח להגיע אפילו לטיפה מהאוקיונוסים של הידע האלוהי ולזרמי הבדולח של כוחו, ותהיה מתועד בספר האֵם באמצעות עט האחדות ועל ידי אצבע אלוהים כבּוּר. לא תהיה מסוגל להבין ולו מילה אחת מהמילים, ולא את דברי מקורבי האלוהים על מסתורי ההתחלה והסוף.
כז שְׁמַע את אשר זימרה היונה המיסטית בדברם, במיטב הניגונים המופלאים והציוצים המושלמים והנעלים ביותר. כדי שתמלא אותם בחרטה מעתה ועד ﴿יום אשר בו יקומו האנשים אל ריבּון העולמים﴾,[1] ﴿ולפָנים נהגו לקַוות כי יִזכּו להכריע את הכופרים - כאשר הוצג להם הדבר אשר הִכּירו, כפרו בו. קללת אללה על ראש הכופרים!﴾.[2] זהו מצבם והישגם בחייהם הריקניים, והם יושלכו אל אש הגיהנום ולא ימצאו לעצמם לא שומר ולא ידיד.
כח ואל תחסם בפני כל מה שהתגלה בקוראן, ובפני מה ששמעת על השפעות השמשות החסינות מחטא וירחי ההדר, לגבי סילוף הטקסטים על ידי הקנאים או שינוי על ידי משחיתיהם. כוונתם בדברים אלו הייתה שרק חלק מהמקורות הספציפיים והמיוחדים נועדו, וחרף היותי תשוש ועני, לו ארצה לפרש את הקטעים הללו, אוכל לעשות כן. אך יסיט הדבר אותנו מהמטרה ויוליך אותנו שולל מדרך הישר, ואנו נטבע בסימנים מוגבלים, ותוסח דעתנו מכל מה שאהוב בחצר השבחים.
חיפוש
לו לְמד ודע כי בראשית דרכו אחר האלוה אין לפוסע מנוס מהיכנס אל גן המדרש. במסע הזה על הפוסע להיפרד מכל דבר זולת האלוה, ולעצום את עיניו לכל אשר בשמים ובארץ. אל תהינה בלבו שום שנאה ואף אהבה אשר ימנעו את בואו אל משכן היופי השמימי. יקדיש נא את נפשו לשבחי ההוד וההדר. ייטב לו לא להתרברב בפני איש בהבלים הארצים, בידיעת הנסתר או במתנות האחרות שהעניק לו האלוה. עליו לדרוש את האמת כמלוא יכולתו כדי שהאלוה ינחהו את נתיבי השגחתו ואת דרכי אצילותו, כי הוא הטוב במסייעים לעבדיו והמטיב במגנים לנתיניו. כפי שאמר בדברי אמת: ﴿וּמִי אֲשֶׁר נִלְחֲמוּ מִלְחֶמֶת קֹדֶשׁ עֲבוּרֵנוּ, הַדְרֵךְ נַדְרִיכֵם בִּשְׁבִילֵינוּ﴾[3] וכמו כן: ﴿יִרְאוּ אֶת אַלְלָה וּמְלַמֶּדְכֶם הוּא אַלְלָה﴾[4] .
לז במסע הזה הפוסע מתודע לתמורות, לשינוים, למפגשים ולהתפצלויות, מתודע לפלאי האלוהות בנסתרות הבריאה, ומתבונן על נתיבי ההנחיה ודרכי האלוהות. אלו הם תחנת הדורשים ומעלות המתכוונים.
אהבה
לח כאשר יתעלה אל התחנה ההיא, הוא יבוא בעיר האהבה והמשיכה. באותה העת תנשבנה רוחות האהבה ומשבי הרוח יסערו. משיכות התשוקה ומשבי החויה ישאו את הפוסע בתחנה הזאת כך שלא יֵדע בין ימינו לשמאלו, ולא בין ארץ לים, ולא בין מדבר להר. בכל אותו הזמן הוא ניצת באש הכיסופים ומתכלה ממתקפת ההיפרדות באופקים. הוא אץ בפארן[5] של האהבה ורץ בחורב[6] של המשיכה; פעם צוחק ופעם בוכה, פעם שלו ופעם רועד מפחד. אין ענין המושך את תשומת לבו, אין דבר העוצר בעדו, ואין חוק המרסן אותו. הוא ממתין לצו אדונו בשלמותו. נותן הוא את נפשו כל העת ומקריב הוא את נשמתו כל הזמן. הוא חושף את חזהו בפני כידוני האויבים ומוסר את ראשו אל חרב הגורל – ואף מנשק את ידי העתיד להורגו. הוא נותן את כל אשר לו למען יקריב רוח, נפש וגוף עבור אדונו, אולם הוא עשה כן ברשות אהובו ולא בגחמת לבו. תמצאהו צונן באש ויבש בים, שוכן על כל ארץ וצועד בכל שביל. מי אשר יגע בו במצבו זה יבחין בחום אהבתו. הרי שהוא צועד במרומי הניתוק וחוצה את גיא הויתור. עיניו עודן מצפות לחזות בנפלאות רחמי האלוה ומשתוקקות להבחין באורות יופיו. אשרי המגיעים עד כה. אלו הן תחנת האוהבים ומטרת הנמשכים.
ייחוד
לט ועת יושלם שלב זה של המסע ויתעלה ההלך אל מעבר לתחנה נעלה זו, הוא ייכנס לעיר הייחוד, לגן הסגולה ולחצר ההפשטה. בזה המקום ישליך ההלך את כל הסימנים, הרמיזות, ההוכחות, והמילים. הוא יחזה בדברים בעין של מי שהאל התגלה לו בעצמו, ויראה שכל הדברים הנבדלים זה מזה מקורם במילה אחת, ושהרמיזות סופן בנקודה אחת. מעיד על כך דברו של מי שהפליג בספינת האש והילך בעמוקה שבדרכים עד שהגיע אל הפסגה הגבוהה שבג'ברות[7] ההישארות, שכן "הידע אינו אלא נקודה אשר ניפחוה הבורים"[8] וזה המקום אשר נזכר במסורת "אני הוא, הוא אני, למעט כאשר הוא עצמו ואני עצמי".[9]
מ בתחנה זו, אילו היה מי שהוא התגלמות הסוף והוא היה אומר "אני עצמי נקודת ההתחלה" אכן הוא דובר אמת. ולו תאמר "אני עצמי אינני [נקודת ההתחלה]" הרי שזו אמת. ולו תאמר "אני עצמי בעלת הקניין והמלכות" , או "מלך המלכים", או "אדון הג'ברות", או "מחמד", או "עלי" או "צאצאיהם" או כל דבר אחר - הוא יהא צודק בזכות האל, ושולט על שאפשרי כולו ועל שלא אפשרי כולו. האם לא שמעת מה נאמר קודם: "מוחמד הוא הראשון שלנו, מוחמד הוא האחרון שלנו, מוחמד הוא כולנו"? ובמקום אחר: " הם כולם מתקדמים לאותו אור"?
מ"א ובתחנה הזו הוכח דין האחדות ואותות ההפשטה, ותמצא את כולם עולים מעל חיק עוצמתו של אלוהים ונכנסים בשרוולי רחמיו מבלי להבדיל בין שרווליו לחיקו. השינוי וההחלפה במקום הזה הוא חילול הקודש וכפירה מוחלטת משום שזה מקום גילוי האחדות וביטוי היחידות וזריחת אורות השחר הנצחי במראות נעלות ונאמנות. באלוהים! אילו אגלה את מלוא המידה של מה שהוא ציווה לתחנה זו נשמות בני האדם תתנתק מגופם, המציאויות הפנימיות של כל הדברים הייתה מזועזעת מיסודותיהן, מי שהיו שוכנים בתחומי הבריאה ידהמו וכל מה שנע בארצות הרמיזה יתפוגג אל האין המוחלט.
מ"ב הלא שמעת "אין שינוי בבריאה של אלוהים"? והלא קראת "לא תמצא שינוי במסורתו"? והלא היית עד ל "לא תראה כל אי-התאמה בבריאתו של האל הרחום"? אדרבה באלוהיי, מי שהיה בן המצולה הזו ונסע בתיבה הזו לא היה עד לשינוי בבריאתו של אלוהים ולא יראה אי-התאמה בארצו של אלוהים. וכאשר לא היה שוני או החלפה בבריאתו של אלוהים, אז כיצד יחול על גילוי הווייתו של אלוהים? ישתבח שם אלוהים על מה שנהגנו לתאר את צוו, והתעלה על מה שהם מזכירים.
מבוכה
צ"ה לאחר המסע האלוהי הזה וההעפלה המיסטית הזאת יכנס ההלך אל נבכי גן המבוכה. אילו הייתי מגלה לך את התחנה הזו, בוודאי היית מיילל ומקונן על העבד הזה אשר נשאר בידי הכופרים הללו, נהיה מבולבל ממצבו ואבוד במצולות ים המבולבלים. בכל יום הם מתכננים את מותי ובכל שעה הם רוצים לגרש אותי מעיר הכופרים הזאת, כפי שגירשו אותי מארצי. ואני אהיה העבד הזה, בעודי נתון בידיהם ומצפה למה שאללה שפט עבורנו וגזר על נפשותינו. אינני מפחד מאף אחד או נזהר מאיש למרות שאנו שקועים בזמנים אלו בצער וכן בחוסר מזל וצרות שמדכאנו ושונאינו מטילים עלינו: "המבול של נוח הוא אינו אלא קמצוץ מהדמעות שהזלתי, והאש של אברהם היא גיצי להבות נפשי. צערו של יעקב הוא אינו אלא הד של יגוני, וסבלו של איוב הוא שבריר מהאסון שלי"[10].
צ"ו אילו הייתי מספר לכבודך את המצוקה הקשה שפקדה אותי, היית מתאבל עד כדי כך שזיכרונותיך היו מתנתקים ממך והיית מאבד מעיניך את קיומך ואת כל מה שאללה ברא על פני האדמה. אבל מכיוון שזו אינה משאלתנו בשבילך, הסתרתי את התגלות הגזירה האלוהית בליבו של בהאא' וכיסיתי אותה מהעיניים של כל אלו הנעים בממלכת הבריאה, כדי שהיא תהיה חבויה בתוך משכן עלומים עד העת בה האל יגלה את סודו. "דבר בשמים או על פני האדמה לא יכול לחמוק מהידע שלו, והוא, באמת, תופס את כלל הדברים." [11].
צ"ז כאשר התרחקנו מלהזכיר את כוונת הדיון, עזבנו את הרמזים וחזרנו לדון בעיר הזו אשר מי שנכנס לתוכה ניצל, ומי שפנה ממנה נספה.
צ"ח אז דע, אתה המוזכר בלוחות האלה, שמי שיצא למסע הזה יתמהמה ויתפעל מהשפעות כוחו של אלוהים ומהעדויות המופלאות של אותות הבריאה, תמיהה שתיקח אותו מכל כיוון ומכל עבר, כפי שמעיד עיקר השהות בספרות השמימיות באמירתו:
"אדוני, הגדל את פליאתי ותדהמתי אליך." [12] ובכן, נאמר:
צ"ט לא ידעתי מהו בלבול
עד שהגדרתי את אהבתך ככתי.
הו כמה הייתי מבולבל
אילולא הייתי מבולבל ממך! [13]
ק בוואדי זה, ההולכים סוטים מהדרך וגוועים בטרם יגיעו אל מעונם הסופי. אללה כביר יותר מעומק הוואדי הזה ומגודל העיר הזאת בממלכת הבריאה, כך שלא תוכל למצוא לו התחלה או סוף. שיהיו בשורות טובות לזה אשר השלים את מסעו שם, שבסיוע האל חצה את הארץ הטובה של העיר האלוהית הזאת, עיר שבה כל המקורבים לאללה והכנים מבולבלים. ואנו אומרים "התהילה לאללה ריּבון העולמים." [14].
כיליון
ק"א ולו עלה העבד ונסע מהעולם המאובק הזה, ורוצה לעלות לעולם האלוהי. להיכנס מעיר הזאת לעיר האבדון، להתאבד מעצמו ולהישאר עם אלוהים. וההולך בתחנה הזאת והמולדת העליון הנוקשה הזה והנסיעה המחיקה הגדולה, לשכוח את עצמו ונפשו וגופו ולשחות בים הסוף, ויהיה באדמה כאילו לא היה דבר הוזכר, ואף אחד לא ישים לב לעקבות קיומו בגלל התרחקותו ממלכות העדים והגעתו לתחנות המחיקה.
ק"ב ואם נזכיר את סודות העיר הזאת, יאבדו ממלכות הלב מרוב רצונם של אנשיה למקום התשלום הזה, כי המקום הזה הוא מקום גילוי הנערצים לאוהב האמיתי, וה הופעת האורות הזוהרים של האהוב עבור המאהב הריק.
ק"ג האם ייתכן שהמאהב יתקיים כאשר האוהב מופיע, או שהצל יישאר בהופעת השמש, או שהמאהב יתקיים כאשר האהוב נוכח? לא, מאת מי שבידו נשמתי. אדרבה, הנוסע בעמדה זו, אם יבחן את מזרח הארץ ומערבה, את אדמתה, את ימיה, את מישורה ואת הריה, לא ימצא את עצמו או את נשמתם של אחרים מחמת חומרת השמדתו בבוראו ועדינות מחיקתו בבוראו.
ק"ד על הדרך שבה אלוהים/ גדול יותר. אם לא הייתי מפחד מאי צדק הולך וגובר ולשמור על הצדק. אני אגיד לך משהו שגורם לך לוותר על עצמך. קראתי עבורך את מה שמקרב אותך לעיר הזו עד כדי כך שאתה גם מאבד את עצמך. אבל אתה חייב להיות סבלני, עד שיגיע הזמן שבו אלוהים מכריז על פקודתו. ואלוהים גומל למי שסובלים סבלנות. ואז ניחוחות הרוח המתוקים מבגד המשמעויות הנסתרות ואומרים. ותגיד, בני משכן העולם עליכם למהר להיכנס לעיר הנצח, אם אתם רוצים לעלות לגבהים. ואנו אומרים: אנו שייכים לאלוהים ואליו נשוב.
נצח
קה ומזו התחנה הנעלה, ומזו המדרגה האדירה, ייכנס אל עיר הנצח,[15] לשכון בה לעולמי עד. והנה בזו התחנה ייראה ההלך, והרי הוא ישוב על כס ההסתפקות ומושב ההתעלות, וביושבו יבין את אשר נתגלה משכבר הימים: היום בו "ישלים אללה לכל אחד את מחסורו מתוך שפע אמצעיו".[16] ברכה תבוא על זה אשר הגיע לזו התחנה ושתה מהגביע הלבן כנגד הכס האדום
קו כאשר במסע הזה, טבל עצמו באוקיינוס החיים הנצחיים, פטר לבו מהיאחזות בכל אשר יצילהו והצליח להגיע לגבהים הנעלים של חיי הנצח, המחפש לא יראה הכחדה לא לעצמו ולא לאף נשמה אחרת. הוא ילגום מגביע חיי הנצח, יפסע בארץ הנצח, ירחף בחלל הנצח, יתאחד איתם שכן הם התגלמויותיו, ישב בהיכלי הנצח, יאכל מטוב פירותיו הנצחיים של עץ הנצח הקדום, ויהיה לאחד מאנשי הנצח במרומי הנצח המוזכר.
קז כל אשר קיים בעיר הזאת אכן יחזיק מעמד ולא יעלם לעולם. האם, ברשות האל תיכנס לגן הנשגב והנעלה, שם תמצא את השמש בתפארת הצהריים, שמש אשר לעולם לא תשקע, לעולם לא תסתיר פניה, נכון הדבר גם לירח, הרקיעים, הכוכבים, העצים, האוקיינוסים וכל הקשור אליו או הקיים בו. על ידו מלבדו אין אלוהים אחר! אילו אספר, מהיום הזה ועד האחרית שאין לה קץ, על תכונותיו המופלאות, האהבה שלבי מוקיר לעיר הקדושה והנצחית הזו לעולם לא תגווע. עם זאת, אסכם את התמה שלי, עקב דוחק הזמן וקוצר רוח השואל ומכיון שאין לגלות את הסודות הללו בגלוי אלא ברשותו של האל הכל יכול ומחייב כל.
קח בעתיד הקרוב יחזו המאמינים, ביום תחיית המתים האחרונה, את אלו אשר אלוהים יברר יורדים עם העיר הזו מגן העדן של הנעלמים יחד עם עדת נבחרי מלאכיו הנשגבים. גדולה, אם כך, ברכתו של המגיע למחיצתו והרואה זיו פניו. כולנו, באמונה, מוקירים תקווה זו וקוראים "לו השבח, שכן הוא האמת הנצחית, ואליו אנו שבים".
קט דעו, יתרה מזאת, כי מי אשר הגיע לתחנות אלה ויצא למסעות הללו אם יפול שולל לגאווה ושחצנות, מיד ברגע יפסד ויחזור אף בלא ידיעתו אל תחילת הדרך. באמת, המחפשים והכמהים אחריו במסעות הללו ידועים בסימן זה, בכך שהם שואלים בענווה את פיהם של מאמיני האלוהים ופסוקיו. בכך שהם שפלים לפני אלו אשר השיגו קרבה אליו ואל גילויי יופיו, ובכך שהם משתחווים בהכנעה לפני אשר בססו עצמם במשגבי עליון של יעד האלוהים ולפני הדר מלכותו.
- ^ תרגום פרופ' אורי רובין ז"ל לקוראן, תל אביב 2015 – סורה 83, פסוק 6.
- ^ תרגום פרופ' אורי רובין ז"ל לקוראן, תל אביב 2015 – סורה 2, פסוק 89.
- ^ הקוראן, בשורת העכביש [29] פס' 69.
- ^ הקוראן, בשורת הפרה [2] פס' 282.
- ^ מדבר פארן.
- ^ הר חורב.
- ^ עולם הכוח הבורא, הפוטנציה. במיסטיקה הבהאאית והצופית, עולם זה ממוקם בין עולם ההתגלות האלוהית (לאהות) לבין עולם המלאכים. מקור המילה ג'ברות כנראה מ"גבורה" בעברית.
- ^ חדית' שיעי מפי עלי בן אבו טאלב.
- ^ שיבוש של אמרה המיוחסת לבאיזיד בסטאמי, דמות מרכזית בזרם הצופי באיראן במאה התשיעית.
- ^ "הדיואן", מאת איבן אל-פריד (במקור: the Díván of Ibn-i-Fáriḍ )
- ^ הקוראן: סורה 10, פסוק 61, סורה 34, פסוק 3
- ^ החדית'
- ^ "הדיואן", מאת איבן אל-פריד (במקור: the Díván of Ibn-i-Fáriḍ )
- ^ תרגום אורי רובין לקוראן, תל אביב 2015 – סורה 1, פסוק 2
- ^ בקאא (بقاء) - נצחיות/הישארות. מושג בתורה הצופית המתאר את אחת התחנות הסופיות בדרכו הרוחנית של המיסטיקן. שלב זה הוא ניגודו המשלים של הפנאא (فناء - כיליון), בו מתבטל המיסטיקן בתוך האחדות האלוהית.
- ^ תרגום אורי רובין לקוראן, תל אביב 2015 – סורה 4, פסוק 130.