אבן עזרא על תהלים קמה

<< · אבן עזרא על תהלים · קמה · >>

פסוק א

תהלה לדוד ארוממך - בדבור ובאמונת הלב.

והזכיר המלך – כי הוא המלך באמת וזהו יסוד כל התהלה הזאת.

ואברכה שמך - להוסיף על רוממותיך. והנה הטעם שאדבר שאתה מרומם.

פסוק ב

בכל יום - יום אחר יום אברכה שמך עד שאהיה מהמהללים תמיד, שמעלתם גדולה מהמברכים.

פסוק ג

גדול - בעבור שהזכיר ואהללה שמך הזכיר, כי השם גדול מהמהללו, על כן: ומהולל מאד יותר ממהללו ובעבור שאמר שהוא גדול הזכיר כי לגדולתו אין חקר כי כל מלך בלתו, יש לגדולתו ראשית ואחרית ולגדולתו אינו כן.

פסוק ד

דור - עתה פירש טעם ומהולל מאד כי הדור שהלך יספר לדור הבא מעשיך הנוראים יגידו שני הדורות.

וטעם וגבורתך - כי מתהלות המלך היותו גבור.

פסוק ה

הדר - הדורות יגידו גבורותיך הנראות ואני אשיחנו עם לבבי.

הדר כבוד הודך - עקרי כבוד גבורותיך הנראות, גם דברי נפלאותיך שלא יבינום הדורות.

פסוק ו

ועזוז - ואלה הדורות יספרו הנוראות שעשית לעיניהם, כמו אותות מצרים ושאר נפלאות נוראות, רק אני גדולתך שהיא גדולת כבודך, אספר להם אולי יבינו.

והנה טעם נוראותיך - כי כן ראוי להיות המלך נורא.

פסוק ז

זכר - והמלך אם היה טוב כל אדם יביעו טובו ובא רב טובך. והטעם טובך הרב כמו בגדול זרועך שהוא בזרועך הגדול.

וצדקתך ירננו - גם ראוי הוא שיהיה המלך עושה צדק.

ומלת ירננו – בפרהסיא וזה אומרים - [חנון - להושיע המשוע אליו. ורחום – לשמור עבדו שלא יכשל. ]

פסוק ח

חנון - להושיע המשוע אליו.

ורחום – לשמור עבדו שלא יכשל.

פסוק ט

טוב - וכל מלך לא יתכן להיותו טוב רק לאנשים מעט והשם לבדו טוב לכל גם המלך לא יתכן לרחם רק על עבדיו הנאהבים, והשם לבדו רחמיו על כל מעשיו.

פסוק י

יודוך - הנה כל מעשיך יודוך, כי כן אתה וחסידיך יוסיפו להודות לך.

פסוק יא

כבוד - ומה היא ברכת חסידיך? שילמדו כבוד מלכותך, לאשר לא ידעוך.

פסוק יב

להודיע לבני האדם - שהם קטנים.

וי"ו גבורותיו - שב אל כבוד מלכותך יאמרו ואין טענה איך סמך כבוד הדר מלכותו לכבוד מלכותך, כי הנה כמוהו: עד מלך מלכות פרס ותקנו קדמונינו בתפלה: וימליך מלכותיה. גם כן הכתוב: ומלכותו בכל משלה.

פסוק יג

מלכותך - כל מלכות תפסק ומלכות השם עומדת לנצח.

פסוק יד

סומך - וכל מלך זה ישפיל וזה ירים, זה יסמוך וזה יפול, כי לא יוכל לסמוך ולהרים הכל והשם לבדו הוא סומך הכל.

פסוק טו

עיני - עם מדינות המלך מפרנסים המלך והשם לבדו מפרנס הכל, לתת לכל אחד מהם מאכלו בעתו.

פסוק טז

פותח - ואתה הכתוב בפסוק העליון ישרת גם פה, וככה הוא ואתה פותח את ידך, וככה: כי אלהי אבי בעזרי.

וטעם רצון – מה שיספיק להם.

פסוק יז

צדיק - אם טען טוען למה יאכיל אחד חטה ואחד שעורים? והנה התשובה: כי הוא יודע הטוב להם כי הוא בראם וידע תולדתם, כמו הרופא המצוה שיאכל כל אדם מה שהוא טוב לו. ועוד: כי השם כל מה שיתן בדרך חסד הוא, כי איננו חיוב עליו על כן: וחסיד.

פסוק יח

קרוב - אם המלך יהיה רחוק לא יכול להושיע קוראיו והשם לעולם קרוב הוא, רק לאשר יקראוהו באמת ולא לנסותו ואשר איננו ראוי להושיעו.

פסוק יט

רצון - הירא מהמלך יספיק שלא יעשה לו רע, והשם יעשה רצון יראיו.

פסוק כ

שומר - אם באה צרה ליריאיו יושיעם, רק אוהביו הוא ישמור אותם לא תבא להם רעה.

ואת כל הרשעים ישמיד - באחרונה, כי סופם הוא לאבדון והמלך לא יוכל להשמיד רשעי ארצו אולי יקשרו עליו, על כן יפחד או לא יכירם כי לא ידע הנסתרות והשלים כאשר החל.

פסוק כא

תהלת - ויברך כל בשר - שהוא נכון לברך על דרך: היא היתה אם כל חי.