אבן עזרא על תהלים קו

פסוק אעריכה


הללויה, מי ימלל - לא הזכיר שם המשורר והוא אומר למשכילים הללו את השם והודוהו על כמה חסדים שעשה עם אבותינו.


פסוק בעריכה


מי - הטעם הודו לשם – אף על פי שאין יכולת באדם להלל גבורותיו ולהשמיע כל תהלתו רק קצתה.


פסוק געריכה


אשרי - הטעם: כי שומרי משפט הם ממללים קצה גבורתו.

והזכיר גבורות השם – בעבור גבורותיו בים סוף.

וטעם להזכיר משפט – בעבור עונות ישראל והשם שפטם כמעשיהם.


פסוק דעריכה


זכרני - זה המשורר יתפלל אל השם, אולי יראה עת הישועה כאשר תרצה עמך ותבא עת ישועתך.


פסוק העריכה


לראות בטובת בחיריך - כאשר יראו הם.


פסוק ועריכה


חטאנו - והנה תחלת תשובת זה המזמור, שהוא מודה חטאתו וחטאת עמו, על כן: חטאנו עם אבותינו כדרך והתודו את עונם.

והרשענו - כנגד פשעינו.

ופעול העוינו – חסר דרכנו או נפשנו והרשענו כן, אולי הוא פועל עומד.


פסוק זעריכה


אבותינו, לא השכילו נפלאותיך - האותות והמופתים שעשית במצרים.

רוב חסדיך - עם ישראל במכת ערוב ודבר וברד וחשך ומכת בכורים.

וימרו על ים - שאמרו: הלא זה הדבר אשר דברנו אליך במצרים, או מאנו לעבור הים.


פסוק חעריכה


ויושיעם - כי שמו נקרא עליהם אלהי העברים.


פסוק טעריכה


ויגער - דימה רוח קדים לגערה.

בתהומות - מקומות שפלים.

כמדבר - אשר אין שם מים, כי היו להם חומה.


פסוק יעריכה


ויושיעם, שונא - הוא פרעה.


פסוק יאעריכה


ויכסו, צריהם - פרעה וחילו, וכן כתוב: ונער פרעה וחילו.


פסוק יבעריכה


ויאמינו - בה'.

ישירו - אז ישיר משה.


פסוק יגעריכה


מהרו - טעם לא חכו כי עצת השם היתה טובה להם, שלא יאכלו בשר תאוה.


פסוק ידעריכה


ויתאוו, וינסו אל - בעבור היותם בארץ שממה, מאין יבוא הבשר.


פסוק טועריכה


ויתן, רזון - מות המתאוים.


פסוק טזעריכה


ויקנאו - זה שאמרו למשה: כי תשתרר עלינו.

לאהרן - בעבור הלוים: בקר ויודע ה' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו, על כן קראו: קדוש ה'.


פסוק יזעריכה


תפתח - על דרך זמן עומד.

עדת אבירם - הם ונשיהם וטפם והאדם אשר לקרח.


פסוק יחעריכה


ותבער קרח ועדתו - והקשה מכל אלה.


פסוק יטעריכה


יעשו - טעם בחורב - במקום ששמעו קול השם.


פסוק כעריכה


וימירו כבודם - כינוי לכבוד השם, כדרך כי נאץ נאצת, והכינוי כנגד דוד המלך דרך מוסר ולא אמר לו: כי נאץ נאצת השם ילעגו למו.

וטעם אוכל עשב – דרך בזיון וקלון.


פסוק כאעריכה


שכחו מושיעם - בים סוף, כי הזמן היה קרוב לצאתם ממצרים על כן - נפלאות בארץ חם.


פסוק כבעריכה


[שכחו מושיעם - בים סוף, כי הזמן היה קרוב לצאתם ממצרים על כן] - נפלאות בארץ חם.


פסוק כגעריכה


ויאמר - זה הוא: הרף ממני.


פסוק כדעריכה


וימאסו - בנסעם מחורב ונאמר להם: עלה רש והם לא האמינו.


פסוק כהעריכה


וירגנו - כמעשה נרגן.


פסוק כועריכה


וישא - שבועה, כדרך בני אדם, שישא ידו אל השמים.


פסוק כזעריכה


ולהפיל - אם היו כמוהם מורדים, ככתוב בברית השני שכרת משה עם בנ"י.


פסוק כחעריכה


ויצמדו - מגזרת צמיד בעבור הנשים.

זבחי מתים - לזבחי אלהיהם.


פסוק כטעריכה


ויכעיסו ותפרץ - שמת חצי שבט שמעון, והעד במספרו ונשיאו, כי הנשים במקום אחר באו.


פסוק לעריכה


ויעמד, ויפלל - עשה דין, כמו עון פלילי.


פסוק לאעריכה


ותחשב - טעם לצדקה: והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם.


פסוק לבעריכה


ויקציפו - מי מריבת קדש.

וירע למשה - כאשר אמר: גם בי התאנף.


פסוק לגעריכה


כי המרו את רוחו - שב אל השם, כמו והמה מרו ועצבו את רוח קדשו.

וטעם ויבטא – על השם שגזר על משה שלא יכנס לארץ ושגגה היתה ממשה בעבור כעסו, כאשר פירשתי במקומו. ויתכן היות רוחו רוח משה והוא בטא שאמר לישראל מורים ושכח לדבר והכה והיה ראוי שלא יצא הדבר מפיו, עד שישלים מצות השם.


פסוק לדעריכה


לא, אשר אמר ה' להם - להשמידם.


פסוק להעריכה


ויתערבו - עד למדו אותם והוא הזהירם.


פסוק לועריכה


ויעבדו - קראם עצבים דרך קלון.


פסוק לזעריכה


ויזבחו לשדים - כמו מחשבתם כמו: חנניה הנביא.

ויש אומרים: לשדים - שישודו הדעת, כמו: ישוד צהרים.


פסוק לחעריכה


וישפכו - מרוב אהבתם לעצבי כנען, שדם בניהם ובנותיהם שפכו להם.


פסוק לטעריכה


ויטמאו - כי קדושים היו.


פסוק מעריכה


ויחר ויתעב - כי הם זנו.


פסוק מאעריכה


ויתנם - בימי השופטים.


פסוק מבעריכה


וילחצום, ויכנעו - הטעם כפול, או ויכנעו על דרך או אז יכנע על כן אחריו - [פעמים, והמה ימרו - אחר שנכנעו והוא הצילם. ]

פסוק מגעריכה


פעמים, והמה ימרו - אחר שנכנעו והוא הצילם.

וימוכו - כמו: ומך אחיך, בעבור המ"ם.


פסוק מדעריכה


וירא, את רנתם - צעקתם, כמו: ותעבור הרנה.


פסוק מהעריכה


ויזכור - ברית אברהם. והנכון בעיני: ברית סיני, כי שם כתוב: וזכרתי להם ברית ראשונים והם היוצאים ממצרים וכן כתוב: אשר הוצאתי אותם וקראם ראשונים, כי הם אבותינו הראשונים שקבלו התורה בהר סיני, כי כבר הזכיר בפרשה ברית שלשת האבות.

וינחם - דרך משל.


פסוק מועריכה


ויתן - זה פירוש ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות הטעם בארץ לא להם.


פסוק מזעריכה


הושיענו - אמר אחד מחכמי מצרים: כי זה המשורר היה בימי השופטים לפני מלך מלך לבני ישראל על כן הוא אומר וקבצנו מן הגוים. וחכם אחד אמר: כי זה המשורר היה בבבל. והנכון בעיני: כי זה המשורר דבר ברוח הקדש והוא מדבר על לשון בני גלותינו, הושיענו כאשר דבר ישעיהו על לשון המשכילים, למה תתענו ה' מדרכיך.


פסוק מחעריכה


ברוך - דברי המשורר בנבואה, כי תפלת הושיענו שמע השם וברכו על ישועת ישראל, אז יקרא השם אלהי ישראל. והנכון בעיני: שהוא דבק עם להשתבח, אז נאמר כולנו ברוך מן העולם ועד עולם הוא ברוך.

ומלת אמן – מגזרת אמונה, וחתם במזמור כאשר החל והוא מלת הללויה.