אבן עזרא על תהלים צו

<< · אבן עזרא על תהלים · צו · >>

פסוק א

שירו לה' שיר חדש - פעמים, והטעם תמיד.

כל הארץ - כל יושבי הארץ, וכל הארץ באו מצרימה.

פסוק ב

שירו - שמו הנכבד שהוא שם העצם.

בשרו - אתם עם ה' אלה לאלה.

פסוק ג

ספרו - בעבור שהזכיר בגוים, על כן כל הארץ הוא ארץ ישראל.

פסוק ד

כי - אף על פי שתספרו כבודו ונפלאותיו, הוא יותר גדול ומהולל מאד על כל אלהים - הם המלאכים, כי הוא אלהי האלהים.

פסוק ה

כי, אלילים - שוא ושקר כמו רופאי אליל והוא מגזרת אל, אל יש בו או אל יש הוא והלשון תקצר לדבר, כמו וטוב משניהם את אשר עדן לא היה.

וטעם שמים – מעונות המלאכים שהזכיר והוא השם הנורא על הנשמות, שהם צורות נכבדות והוא עשה הגופות.

פסוק ו

הוד, לפניו - לבדו, לא לפני אלילי העמים.

במקדשו - השמים משמי קדשו, או הארון שנקרא עוז בבית המקדש והוא הנכון. והטעם: כי השמים מעונות הכוכבים ובית המקדש בית זבול לו:

פסוק ז

הבו - שתודו בפה כי הכבוד והעוז לו לבדו הם.

פסוק ח

הבו - טעם כבוד שמו - הוא הארון שהוא נקרא שם, על כן ובואו לחצרותיו.

פסוק ט

השתחוו - בבואם במנחה אל החצר ותהיה השתחוייתכם בחיל ופחד.

פסוק י

אמרו - ידבר עם המביאים המנחה שיאמרו הגוים בשובם, כי השם מלך. והטעם כי השם ישב את האדם על הארץ.

וטעם אף תכון – כי השם מלך צדק הפך פור, התפוררה ארץ ימוטו כל מוסדי ארץ.

פסוק יא

ישמחו - בתת טלם והארץ תתן יבולה והשדה יתן פריו וזהו יעלוז.

וטעם ירעם – העננים העולים מהים או הכל דרך משל, כי כל העולם יהיה בהשקט ובטח בהראות צדק השם בארץ, או על דרך צאת השרים והמנגנים לפני המלך בבואו ממקום רחוק.

וטעם כי בא – השני פירוש הראשון, כמו: אל החצר החיצונה אל העם.