אבי עזר/שמות/כט
ט עריכה
"ומלאת דעת המתרגם". דברי הרב קשים מאד. הלא מצינו גזרה אחת משותף לכמה הוראות. וכן גזרת מלאו יוכל להורות על הקרבה ועל הריגה. כמו (יחזקאל מ״ג:כ״ו). שבעת ימים יכפרו וגו' ומלאו את ידיו הוראתו הקרבה. ובפרשת כי תשא ומלאו ידכם היום. הוראתו הריגה לפי דעת המפרשים. וכמדומה לי שכונת הרב נעלם ממנו:
כ עריכה
בהן ורבים בהונות. הנה יתכן מן בהן שלא יסור חול"ם פ"א הפעל אף ברבוי. כמו מן אהל אהלים. גם משקל בהן הוא זר. כי נכון שיתרחב הסגול לפתח. כמו תואר. שהם. מהר. וכן הדין בכל משקל פועל שעי"ן הפעל אות אחה"ע. לכן היתה לזרה בכפלים. ודברי הרב נכונים שיש לה שני משקלים. הנפרד מן בהונות בהן בקמ"ץ הבי"ת וחולם הה"א כמו גדול רחוק קרוב. נאמר ממנו גדולים רחוקים קרובים והרבוי מן בהן כמו מן עולל ישאירו עוללות:
לא עריכה
"ובשלת בצווי". הרב מפרש אף שהוא מבנין פועל אפילו הכי יוצא לשלישי ואין צורך לבשל בעצמו. כמו והכית בצור שהוא מבנין הפעיל ומשנה את תפקידו ואינו יוצא לשלישי. דבנינים שואלים זה מזה את משמרתם. ולראיה ויבן שלמה מבנין הקל ויוצא לשלישי ודוק:
לט עריכה
"את הכבש". תימא על הרב שקרא תחת האחד אחד. וכבר הרגיש הבחור בקושיא זו בפירושו על הרד"ק. אולם דבריו בצדק נאמרים בפרשת פינחס ושם מקום תחנותם: