אבי עזר/בראשית/ו

"וינחם ה' וכו'". עיין בדברי הרב בפרשת כי תשא על פסוק וינחם ה' על הרעה:


"ותמים תואר השם". כתב אהל יוסף דסבר הרב תמים בלבו דלא שייך לומר צדיק תמים דאם כן איך יעמדו שני תוארים יחדיו ע"ש ואני אראנו דוגמתו ככם אלף כמו גבור ציד חכמי יועצי פרעה חכם חרשים עיין צ"ה שמות ל"ה וכן אנשי בני בליעל וכן גבורי חיל מלאכת עבודת בית אלהים ואף דמפרשים דחקו עצמם לפרש תוארים הסמוכים להיות כל אחד תואר בפני עצמו. כמו חכמי יועצי יאמרו חכמים יועצים ברם מצינו תוארים סמוכים ותואר על תואר לאלפים בתנ"ך אשר לא סבלו הדחוקים האלה ולדעתי אין זרות כלל בתואר על תואר. והנראה לי בדעת הרב כי לא שייך מלת תמים רק באיש הולך לתומו כמו גבר תמים איש תמים איש זה. ולא מצינו חסיד תמים או קדוש תמים. כי צדיק וחסיד סובל כל מילי מיטב ותמימות. וכל אחד דלא מקרי תמים לא מקרי צדיק לכן קאמר הרב צדיק במעשיו לעיני כל תמים בלבו בסתר וכפיו כן לבו וזה מעיד הקב"ה עליו שהוא יודע לבבות וזה שכתב פרשת קדושים וז"ל דע כי השלם שלם מאד ע"ש בדברי הרב כי שם כתבתי באריכות וצדקו דברי רש"י בפרשת חוקת שמפרש אדומה תמימה באדמימות:


"תחתיים תואר השם". דע לך. כי שנים מנפרד שני ולמ"ד הפעל חסרה ומשפטו שניי בפלס שלישי. לכן באו בתואר הרבים שנים. ושלישים דעת מדקדקים שהוא מנפרד שלישי. ויש כתבו מנפרד שליש. ודעת הרב מורה שהנפרד שליש. וניחא שפיר ושלישים תעשיה בלא חירק היו"ד בפלס קול נגידים אדבר. ומה שהביא הרב סלח קשת גנב היא דוגמא בעלמא להראות איך שמשקלי שמות שונין דא מן דא:


החולם והשורק מתחלפים. כמו ישפוטו הם. לא תעבורי מזה ארון העדות. ועדותי אלמדם: שם "וטעם המבול". וכן עץ הדעת טוב ורע. כי לא תבוא ה"א הדעת על הידוע בסופו ועל סמוך:


והקימותי את בריתי לאות שהשם נשבע וכו'. היינו בתחלת דברים נאמר ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו. אף שלא מצינו במקרא שאמרו נשלחה אנשים סופו מוכיח שאמרו כן מצינו ישעי' נ"ד אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ. שמע מניה שזאת היא הקמת ברית ושבועה: