אביב (והנהו שוב לפניי)
וְהִנֵּהוּ שׁוּב לְפָנַי –
מִתְחַטֵּא, מְשַׁדֵּל, מְפַיֵּס
וּמַדְלִיק בְּלִבִּי מְדוּרָה
כִּבְחַג שֶׁל בַּעַל הַנֵּס.
עִם אַבְנֵי הַשָּׂדֶה בְּרִיתִי,
לִי רֵעִים בְּסֵתֶר הַיָּם,
וְשִׂיחַת אִילָנוֹת אָבִין
כִּשְׁלֹמֹה הַנָּבוֹן בָּאָדָם.
לְקוֹלוֹת הַלַּיְלָה בִּי נִיב,
לְחֶדְוַת הַשֶּׁמֶשׁ בַּיּוֹם –
הַאֲנִי אַכְלִים אֶת הַיָּד
הַמּוּשֶׁטֶת לִי לְשָׁלוֹם?
מאת רחל המשוררת
טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).