אבותי כי בטחו
אבותי כי בטחו
עריכהידועות שתי נוסחאות לסליחה זו. הנוסח הנהוג במנהגי אשכנז המזרחיים (=מנהג פולין) שונה באופן משמעותי מהנוסח הנהוג במנהגי אשכנז המערביים (=מנהג אשכנז). לפי המקובל במחקר, שתי הנוסחאות מקוריות, והמחבר ערך את פיוטו שלו והתאים לו בתים חדשים.
נוסח הפיוט במנהג אשכנז המזרחי
עריכהאֲבוֹתַי כִּי בָטְחוּ, | בְּשֵׁם אֱלֹהֵי צוּרִי. | |
גָּדְלוּ וְהִצְלִיחוּ, | וְגַם עָשׂוּ פֶרִי. | |
וּמֵעֵת הֻדָּחוּ, | וְהָלְכוּ עִמּוֹ קֶרִי. | |
הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר, | עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי: | |
בְּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, | סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל. | |
וְצָר עַל עִיר הַקֹּדֶשׁ, | וְנִקְרַב רַב הַחֹבֵל. | |
נֻתַּתִּי הָדֵשׁ, | וִעֻנֵּיתִי בַכֶּבֶל. | |
וִהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ, | לְאֵבֶל כִּנּוֹרִי: | |
רֵאשִׁית בִּכּוּרָה, | לְרֵאשִׁית הַחֵרֶם. | |
שֵׁם אֲחֵרִים הִזְכִּירָה, | וְעָוֹן גּוֹרֵם. | |
פְּנֵי אֵל לא הִכִּירָה, | וְשֻׁטְּפָה בְּזֶרֶם. | |
צָרָה כְּמַבְכִּירָה, | כָּעֵת בַּמָּרוֹם תַּמְרִיא: | |
הָאֱלֹהִים הֵבִיא, | יוֹם רָעָה וּמָצוֹר. | |
צִוָּה צָרַי סְבִיבִי, | עוֹלָלַי לִנְצֹר. | |
יוֹם הֵרַךְ לְבָבִי, | וְאֵין כֹּחַ לַעֲצֹר. | |
וְדִבֶּר אֶל נָבִיא, | מְשֹׁל אֶל בֵּית הַמֶּרִי: | |
מִיּוֹשְׁבֵי שַׁעַר | הֶעֱבִיר אַדֶּרֶת. | |
חֲמָתוֹ כָּאֵשׁ הִבְעִיר | וְהֵרִים עֲטֶרֶת. | |
וּמִלְּבָנוֹן יַעַר | הִשְׁלִיךְ תִּפְאֶרֶת. | |
וְרוּחַ סוּפָה וָסַעַר | תְּסַמֵּר שַׂעֲרַת בְּשָׂרִי: | |
יָפְיָפִית נִמְשַׁלְתְּ, | וְעַתָּה קְדוֹרַנִּית. | |
בֶּעָוֹן כִּי כָשַׁלְתְּ, | וְלִבֵּךְ אֲחוֹרַנִּית. | |
זִנְּבוּךְ וְנֶחֱשַׁלְתְּ, | רִאשׁוֹנָה וְשֵׁנִית. | |
וְהָחְתֵּל לא חֻתַּלְתְּ, | מְעַט צֳרִי: | |
צַדִּיק הַצּוּר תָּם, | נְשׂוֹא עָוֹן נִלְאָה. | |
מִכְּרוּב לְמִפְתָּן, | לְפִנַּת גַג דָּאָה. | |
מֵעָוֹן הַנִּכְתָּם, | וִצַעֲקָתָם בָּאָה. | |
רַבָּה רָעָתָם, | כְּעֵץ עֹשֶׂה פֶּרִי: | |
חִזֵּק כָּל קָמַי | תּוֹכֵן הָעֲלִילוֹת. | |
כִּי מָלְאוּ יָמַי | בְּרֹעַ מִפְעָלוֹת. | |
וּמִבּשֶׁת עֲלוּמַי | שָׁכַחְתִּי גְמוּלוֹת. | |
נוֹתֵן לַחְמִי וּמֵימַי | פִּשְׁתִּי וְצַמְרִי: | |
קָמַי פִּיהֶם פָּעֲרוּ, | וְנַחֲלָתִי בִּלֵּעוּ. | |
מְאֹד עָלַי גָבָרוּ, | וְדָמִי שָׁתוּ וְלָעוּ. | |
נָכְרִים עָלַי צָרוּ, | וְאֶת אַחַי הֵרֵעוּ. | |
הָאוֹמְרִים עָרוּ עָרוּ, | בְּנֵי שֵׂעִיר הַחֹרִי: | |
אָמְרוּ לְכוּ נְכַלֵּם, | וְנַשְׁבִּיתָה זִכְרָם. | |
אֵל קַנֹּא וְנוֹקֵם, גָּמְלֵם | יִשְׂאוּ אֶת שִׁבְרָם. | |
כְּמַעֲשֵׂיהֶם שַׁלֵּם, | וְיֵבוֹשׁוּ מִשִּׂבְרָם. | |
כְּאִישׁ חֲלוֹם חוֹלֵם, | שְׁלֹשָה סַלֵּי חֹרִי: | |
פְּצָעַי לא רֻכָּכָה, | וְחַבּוּרוֹתַי רֶצַח. | |
וְעֵינַי הֻכְהָה, | צוֹפֶה לְדוֹדִי צַח. | |
הַעוֹד לֹא שָׁכָכָה, | חֲמָתוֹ לָנֶצַח. | |
עַל מֶה עָשָׂה כָּכָה, | וּמֶה חֳרִי: | |
רַחוּם זֶה אֵלִי, | אַל לָעַד תִּזְנַח. | |
אָרְכוּ יְמֵי אֶבְלִי, | וְעוֹד לִבִּי נֶאֱנַח. | |
שׁוּבָה אֵל לְאָהֳלִי, | מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּח. | |
שַׁלֵּם יְמֵי אֶבְלִי, | כִּי תָבוֹא עַל שְׂכָרִי: | |
יְיָ מְנָת חֶלְקִי, | חוּשָׁה לִּי לְעֶזְרָה. | |
וּפִתַּחְתָּ שַׂקִּי, | שִׂמְחָה לִי לְאַזְרָה, | |
וְתַגִּיהַּ אֶת חָשְׁכִּי, | בְּאוֹרְךָ לְהָאִירָה. | |
אֶת נֶשֶׁף חִשְׁקִי, | כִּי אַתָּה נֵרִי: | |
מִיָגוֹן וַאֲנָחָה, | פְּדֵה אֵל אֶת נַפְשִׁי. | |
עֲשֵׂה לְעַמְּךָ הֲנָחָה, | מַלְכִּי וּקְדוֹשִׁי. | |
תַּהֲפךְ לָרְוָחָה, | אֶת צוֹם הַחֲמִישִׁי. | |
לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, | צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי: |
נוסח הפיוט במנהג אשכנז המערבי
עריכהאֲבוֹתַי כִּי בָטְחוּ, | בְּשֵׁם אֱלֹהֵי צוּרִי, | |
גָּדְלוּ וְהִצְלִיחוּ, | וְגַם עָשׂוּ פֶרִי. | |
וּמֵעֵת הֻדָּחוּ, | וְהָלְכוּ עִמּוֹ קֶרִי, | |
הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר, | עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי: | |
בָּעֲשִׂירִי לַחֹדֶשׁ, | סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל, | |
וְצָר עַל עִיר הַקֹּדֶשׁ, | וְנִקְרַב רַב הַחֹבֵל. | |
הֻכְּתָה הָדֵשׁ, | צְבִי צִיצַת נֹבֵל, | |
וַיְהִי לְאֵבֶל נֵבֶל, | עֻגָבִי וְכִנֹּרִי: | |
רֵאשִׁית בִּכּוּרָה, | לְרֵאשִׁית הַחֵרֶם, | |
אֲחֵרִים הִזְכִּירָה, | וְהֶעָוֹן גּוֹרֵם. | |
צָרָה כְּמַבְכִּירָה, | עַצְמוֹתַי יְגָרֵם, | |
מִזַּיִת וְעַד קָמָה וְכֶרֶם, | כָּעֵת בַּמָּרוֹם תַּמְרִיא: | |
הָיְתָה כְּאַלְמָנָה, | כְּלִילַת יֹפִי נִמְשָׁלֶת, | |
רֹבַע מִי מָנָה, | לְפִי חֶרֶב נֶחֱשָׁלֶת. | |
בְּמִקְשָׁה כִמְלוּנָה, | וּבֶעָוֹן נִכְשָׁלֶת, | |
וְהָחְתֵּל לֹא נֶחְתֶּלֶת, | מְעַט צֳרִי: | |
[מִצִּיּוֹן יְפִי מִכְלָל, | דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה, | |
וְלֹא הָיְתָה בִכְלַל, | הָעִיר הַקְּרֹבָה. | |
וְעַתָּה מֵעָוֹן חֻלַּל, | וְעָשְׂתָה תוֹעֵבָה. | |
וְקִבְרוֹת הַתַּאֲוָה, | בְּנֵי שֵׂעִיר הַחֹרִי: | |
יְפֵה נוֹף כָּל שִׂמְחָה, | וּמִשָּׁם הוֹרָאָה, | |
וְעִיר לֹא נִדָּחָה, | בְּנֶגַע לֹא מְטֻמָּאָה. | |
וְעַתָּה מְקוֹם שׁוּחָה, | לְרוּחַ הַטֻּמְאָה, | |
וְשׁוֹאָה וּמְשֹׁאָה, | תְּסַמֵּר שַׂעֲרַת בְּשָׂרִי: | |
צִיּוֹן הַדְּרוּשָׁה, | צְבִי כָל עֹבֵר, | |
נְתוּנָה לְמוֹרָשָׁה, | לְצִיּוּן הַקָּבֶר. | |
לְנִבְלַת בֶּן אִשָּׁה, | פְּשׂוּקָה לְכָל עֹבֵר, | |
וְהוּא חֹבֵר חֶבֶר, | כִּי חַטַּאת קֶסֶם מֶרִי: | |
חֵלֶף מְקוֹם הַשִּׁית, | הַיּוֹרֵד לַתְּהוֹם, | |
שָׂמוּ חֲשׂוּפֵי שֵׁת, | וְשָׁם קֶבֶר הַתְּהוֹם. | |
כְּרוּחַ הַחֲרִישִׁית, | לְבָבִי כֵּן יִנְהוֹם, | |
וְכָל־הָעִיר תֵּהוֹם, | וּמֶה חֳרִי: | |
קֹדֶשׁ הִלּוּלִים, | לְמִרְמַס טִיט יָוֵן, | |
עָשׂוּ גִלּוּלִים, | וּמַצֶּבֶת אָוֶן. | |
לְנִבְלַת לֹא תָלִין, | וּמַה לְבָר תֶּבֶן, | |
אֶת לֵב הָאֶבֶן, | יִלְטֹשׁ עֵינָיו צָרִי:][1] | |
אֱלֹהִים יְיָ חֵילִי, | כָּתַב לִי יוֹם זֶה, | |
צוֹמוֹת קָבַע לִי, | בְּיַד נָבִיא וְחֹזֶה. | |
שַׁלֵּם יְמֵי אֶבְלִי, | שְׁכִינָתְךָ נֶחֱזֶה, | |
וְתִבְחַר צוֹם כָּזֶה, | כִּי תָבוֹא עַל שְׂכָרִי: | |
פְּנֵה אֶל הַמִּנְחָה, | רוֹמֵם מִקְדָּשִׁי, | |
יֶשְׁעֲךָ לִי שַׁלְּחָה, | מֵרִים אֶת רֹאשִׁי. | |
הֲפֹךְ לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, | עִנּוּיֵי נַפְשִׁי, | |
אֶת צוֹם הַחֲמִישִׁי, | צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי: |
המחבר
עריכהמחבר הפיוט הוא רבינו אפרים ב"ר יצחק, יליד 1132, מהעיר ריגנשבורג שבגרמניה אשר על גדות הנהר דונא, פוסק ופייטן. חתימתו הייחודית בראשי בתי השיר: "אברהם יצחק אפרים", צורת חתימה בה מקדים הפייטן את שם סבו (אברהם) ושם אביו (יצחק) לשמו שלו.
הערות שוליים
עריכה- ^ בדפוסים רבים נשמטו בתים אלה מחמת הצנזורה.