תנחומא על סדר ויהי מקץ שנתיים ימים

סדר ויהי מקץ שנתיים ימים



א.    [ עריכה ]
ילמדנו רבינו הרואה את הגשמים יורדים בזמן שהבריות צריכין להן כיצד הוא מברך, כך שנו רבותינו על הגשמים הוא אומר ברוך הטוב והמטיב, והגשמים מהיכן יורדין ר' אליעזר אומר העולם כולו ממימי אוקינוס הוא שותה. א"ל רבי יהושע והלא מי אוקינוס מלוחין הן, א"ל מתמתקין מן העבים שברקיע, דאמר ר"ש בן לקיש למה נקרא שמן שחקים, שהן שוחקים את המים וממתקין אותם ואח"כ הן יורדין ובקצבה הן יורדין, שהקדוש ברוך הוא קוצב לבריות כמה גשמים יורדין מראש השנה ועד סוף השנה. אמר רשב"י כשישראל זוכין יורדין על הצמחין ועל האילנות ועל הזרעים והעולם מתברך, וכשהן חוטאין יורדין בימים ובנהרות, מכל מקום אינו פוחת מקצבה שפסק, מפני שכל דבר ודבר שיוצא מפי הקב"ה בקצבה הוא נותן, לחמה נתן קץ, שנאמר (תהלים, יט) מקצה השמים מוצאו, לשמים נתן קץ, שנאמר (דברים, ד) ולמקצה השמים ועד קצה השמים, לארץ נתן קץ, שנאמר (ישעיה, מ) בורא קצות הארץ, ליציאת מצרים נתן קץ, שנאמר (שמות, יב) ויהי מקץ שלשים שנה, לחשך נתן קץ, שנאמר (איוב, כה) קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר, ואף כשנחבש יוסף קץ שם לו, שנאמר "ויהי מקץ שנתים ימים":


ב.    [ עריכה ]
והנה מן היאור עולות וגו' (בראשית מא, ב). ויהי בבקר ותפעם (בראשית מא, ח). ובנבוכד-נצר כתיב ותתפעם (דניאל ב, א). פרעה שידע החלום ולא היה יודע פתרונו נטרף טרוף אחד, נבוכד-נצר ששכח החלום ופתרונו נטרף שני טרופין, לכך כתיב בו ותתפעם. חלם חלום, נבוכד-נצר חלומות, רבי ינאי אומר חלומות שתים חלם, אחת של צלם ואחת של אילן, ויאמר המלך לקרא "לחרטמים" (דניאל ב, ב) חסר כתיב אלו ששואלין בטימי מתים, "לאשפים" אלו שדוחקין במזל, שכן אשפים לשון דחק, שנאמר (עמוס ח, ד) שמעו זאת השואפים אביון, "ולמכשפים" שמכחישים פמליא שלמעלה ופמליא שלמטה, להגיד למלך חלומותיו ויבאו ויעמדו לפני המלך, ויאמר להם המלך חלום חלמתי ותפעם רוחי לדעת את החלום (דניאל ב, ג). וידברו הכשדים למלך ארמית מלכא לעלמין חיי אמר חלמא לעבדך ופשרא נחוא (דניאל ב, ד), אמר להם נבוכד-נצר אני יודע אם אני אומר לכם החלום אתם בודים לי דברים ואומרים זה פתרונו, להן חלמא אמרו לי ואנדע די פשרה תהחונני (דניאל ב, ט), ענו תנינות ואמרין מלכא חלמא יאמר לעבדוהי ופשרה נהחוה (דניאל ב, ז) אמר להם אני אומר לכם אמרו לי ואתם אומרים לי אמור לנו, מה אתם סבורים שתהיו מסיחים עמי עד הצהרים בדברים בטלים והולכים לכם, די הן חלמא לא תהודענני חדא היא דתכון, שתהיו כלכם נהרגין, ומלה כדבה ושחיתה הזדמנתון למאמר קדמי עד די עדנא ישתנא להן חלמא אמרו לי ואנדע די פשרא תהחוונני (דניאל ב, ט), ענו כשדיא קדם מלכא ואמרין לא איתי אינש על יבשתא די מלת מלכא יוכל להחויה כל קבל די כל מלך רב ושליט מלה כדנה לא שאל לכל חרטום ואשף וכשדאי (דניאל ב, י). ומלתא די מלכה שאל יקירה, נבואה היא צריכה, שכן יקירא לשון נבואה, כמה דאמר (שמואל א, ג) ודבר ה' היה יקר בימים ההם אין חזון נפרץ. ואחרן לא איתי (דניאל ב, יא), ואהרן לא איתי כשהיה בית המקדש קיים היה אדם הולך אצל בני אהרן ושואל באורים ותומים ומגיד לו את הדבר, ועכשיו אין בית המקדש קיים ואין שואלין באורים ותומים, אמר להם וכן היה בית המקדש יפה ונתתם לי עצה שאחריבנו, מיד כעס ואמר להובדה לכל חכימי בבל (דניאל ב, יב), ודתא נפקת וחכימיא מתקטלין ובעו דניאל וחברוהי להתקטלה (דניאל ב, יג), התחיל דניאל לומר לאריוך על מה דתא מהחצפא מן קדם מלכא אדין מלתא הודע אריוך לדניאל (דניאל ב, טו). ודניאל על ובעא קדם מלכא (דניאל ב, טז), וכן אמר ליה די השכחת גבר מן בני גלותא די יהוד די פשרא למלכא יהודע (דניאל ב, כה), א"ל אנת הוא דניאל (דניאל ה, יג), וכי לא היה מכירו אלא א"ל יש בך כח לספר לי את החלום ופתרונו, א"ל הן א"ל אימתי, א"ל איני מבקש ממך זמן לא לאחר שלשים יום ולא לאחר עשרים יום אלא המתן לי הלילה ולבקר אני אומר לך, אדין דניאל לביתיה אזל ולחנניה מישאל ועזריה חברוהי מלתא הודע (דניאל ב, יז), למה כדי שיהיו מתפללין עמו, שנאמר (שם) ורחמין למבעא מן קדם אלה שמיא על רזא דנה די לא יהובדון דניאל וחברוהי עם שאר חכימי בבל (דניאל ב, יח), אדין לדניאל בחזוא די ליליא רזא גלי אדין דניאל בריך לאלה שמיא (דניאל ב, יט), אמר הקדוש ברוך הוא בעולם הזה היתה הנבואה ביחידים אבל לעתיד לבא על כל אדם, שנאמר (יואל ג, א) והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם זקניכם חלומות יחלמון בחוריכם חזיונות יראו:


ג.    [ עריכה ]
והנה מן היאור עולות שבע, כיון שחלם שלח וקרא לכל החרטומים ורוח הקדש צווחת איה אפוא חכמיך (ישעיה, יט), כיון שלא ידעו בא שר המשקים ואמר את חטאי אני מזכיר היום פרעה קצף על עבדיו וגו', ושם אתנו נער עברי עבד וגו' ארורים הרשעים שאפילו הטובה שעושים מתכוונים לרעה שאמר שר המשקים נער שאינו בר דעת, עברי עבד לשון גנאי שכך כתיב בספריו של פרעה שלא ימלוך עליהם עבד, כיון ששמע פרעה וישלח ויקרא אל יוסף, אריב"ל מתוך צרה רוחה מתוך אפילה אורה מתוך נבולן של צדיקים רוממותן, וכן הוא אומר (משלי, ל) אם נבלת בהתנשא אם זמות יד לפה, חנניה מישאל ועזריה מתוך נבולן רוממותן שנא' (דניאל, ג) באדין גבריא אלך כפיתו בסרבליהון פטשיהון וכרבלתהון ולבושיהון ורמיו לגוא אתון נורא יקידתא, ונתרוממו שנאמר (שם) באדין מלכא הצלח לשדרך מישך ועבד נגו במדינת בבל, ודניאל הושלך לגוב אריותא ונתרומם שנאמר (שם ו') ודניאל דנה הצלח במלכות דריוש ובמלכות כורש פרסאה, מרדכי כתיב וילבש שק ואפר (אסתר, ב) ונתרומם דכתיב ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות, ויוסף ענו בכבל רגלו ברזל באה נפשו (תהלים, קה) ונתרומם שנאמר ויוסף הוא השליט על הארץ, אמר ליה פרעה חלום חלמתי אמר יוסף בלעדי אלהים יענה וגו' תלה הגדולה בבעליה, אמר הקב"ה אתה לא רצית להתגדל בעצמך חייך שעל ידי כך תעלה לגדולה ולמלוכה, אמר פרעה חלום חלמתי כשבא לומר לו את החלום בקש לבודקו והיה מהפך לו את החלום אמר ליה והנה מן היאור עולות שבע פרות אמר ליה יוסף לא כך ראית אלא יפות מראה ובריאות בשר, אמר ליה הנה שבע פרות דלות ורעות, א"ל לא כך ראית אלא רעות מראה ודקות בשר, א"ל הנה שבע שבלים מלאות וטובות, א"ל לא כך ראית אלא בריאות וטובות, א"ל והנה שבע שבלים צנומות דקות, א"ל לא כך ראית אלא דקות שדופות קדים, התחיל פרעה תמה בעצמו, א"ל אחרי היית כשחלמתי שנאמר אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת, הוא שאביו מברכו בן פורת יוסף (בראשית, מט) אל תקרא בן פורת אלא בן הפרות יוסף השיב פרעה אתה תהיה על ביתי, וחכמים אומרים תחת אבותיך יהיו בניך (תהלים, מה) את מוצא כל מה שהגיע ליעקב הגיע ליוסף יעקב נולד מהול ויוסף כן שנאמר אלה תולדות יעקב יוסף, זה נקרא בני בכורי ישראל וזה הבכורה ליוסף, זה גלה לחרן וזה למצרים, זה נתרומם בחלום שנאמר ויחלום והנה סולם (בראשית, כא) וזה ופרעה חולם, רשב"ג אומר יוסף משלו נתנו לו, הפה שלא נשק לעבירה על פיך ישק כל עמי וכו' כדאי' לעיל: